במלחמת לבנון השנייה ביצעתי שליחות עיתונאית בקו החזית מתחת למטחי הטילים שאיימו להבעיר את ערי הגליל. באחד הימים על גדר המערכת ליד מושב אביבים הבחנתי בהסתודדות של כמה קצינים תמירים ורציניים, עם המון דרגות על הכתפיים. כעיתונאי פלילי מיומן התקרבתי ככל שניתן כדי להקשיב ולדלות כמה רמזים. כאשר הבחינו בי, הם חדלו מדיבור ושאלו מי אני. הזדהיתי כעיתונאי ופניהם התכרכמו מיד. ביקשתי להגיד משפט, והם הקשיבו. "למה אתם חוששים מהתקשורת?", אמרתי. "למדו להשתמש בה לצרכים אסטרטגיים, כמו שמיטיב לעשות השכן האויב מחיזבאללה, וכפי שעושים אנשי המשטרה בעורף שמפריחים ספינים כל ימות השנה". חייכנו ונפרדנו לשלום.
ההקדמה הזו, על רקע המתיחות העמומה בצפון ובדרום, נדרשה רק כדי לומר שהצבא יודע להשתמש בתקשורת לצרכיו לא פחות טוב מהמשטרה, והמדיה מבחינתה מתמסרת בתשוקה לשני הגופים העוצמתיים, במיוחד כאשר הדוברויות מצרפות ויז'ואלים מרתקים ושמות מפוצצים. אין אחד שלא התעניין בשבועיים האחרונים בשאלת המניע והתזמון מאחורי גל המעצרים בעיריית ראשון לציון והחקירה נגד חבר הכנסת המצטיין דוד ביטן, ובמיוחד בנוגע לקשר שלו כראש הקואליציה הכי ימנית שהייתה כאן עם משפחת ג'רושי, על כל הקונוטציות שמתעוררות מכך בהקשר הפלילי והלאומני כאחד.
במשטרה כבר מדברים על זה בקריצה מודיעינית אופיינית. גל המעצרים והחקירה של ביטן ערב ההצבעה על "חוק ההמלצות", היה חלק מטקטיקה ספינולוגית שנועדה לעורר סערה ציבורית אשר תעצור את הליך החקיקה שמוביל הפרלמנטר השנוי במחלוקת. אז מה, אומרים שם, ספינים הם חלק בלתי נפרד מעבודת המודיעין. הרי במקביל תחלץ הסערה מהנחקרים המבוהלים עדויות תומכות ומפלילות לתזה המרכזית של המשטרה: שירקעס מוניציפלי של ביטן וחבריו בעיריית ראשון לציון, לצד עבירות על חוק איסור הלבנת הון של ביטן ושותפו כאח לו, איש העסקים משה יוסף, המוגדר במשטרה כזרוע פיננסית של ארגון הפשע של ג'רושי.
כוננות "עובדה"
אין זו הפעם היחידה שבה המשטרה קידמה בתקשורת אינטרס מערכתי על חשבון נבחר ציבור החשוד בשחיתות. ב־2009 ביצעה יחידת העילית להב 433 - בהשראת המפכ"ל וראש אגף החקירות והמודיעין דאז, דודי כהן ויואב סגלוביץ' - ספין שמשתווה ברמתו לזה של תיק ביטן, ואולי אף עולה עליו בברוטליות שלו.
ארבע שנים לפני כן, תחקיר "עובדה" על טיוח חקירות הרצח אשר יוחסו לאחים פריניאן הוביל להקמת ועדת זיילר. מסקנות הוועדה מצאו ליקויים בתפקוד מפקד מחוז הדרום דאז, ניצב משה קראדי, לימים מפכ"ל המשטרה. הוא נאלץ לפרוש עקב מסקנות הוועדה.
את מקומו של קראדי תפס דודי כהן, מה שהיווה זרז לתחקיר נוסף של "עובדה" - הפעם על תפקודם של כהן כמפקד מחוז המרכז, ושל יוחנן דנינו כראש אגף החקירות והמודיעין של המשטרה, שבמשמרת שלהם נרצחו שני מקורות מודיעיניים במה שמוכר כ"פרשת רצח הסוכנים". בלשכת המפכ"ל חששו מהתחקיר, שהיה לו פוטנציאל לחסל שוב קריירות של קצינים בכירים: המפכ"ל המכהן כהן, ומפקד מחוז הדרום דנינו.
כמה ימים לפני שידור התחקיר הורגש מתח רב בקומה השישית של המטה הארצי, שם שכנו לשכות המפכ"ל כהן ודובר המשטרה המיתולוגי, תנ"צ רפי יפה. הסקרנות כמעט הרגה את החתולים. בהתייעצויות הקדחתניות השתתף גם הכוכב העולה סגלוביץ', ואת מחיר ההחלטות שהתקבלו שם שילם ראש עיריית בת ים דאז שלמה לחיאני.
תחקיר הסוכנים של "עובדה" נקבע לשידור ב־28 בדצמבר בערוץ 2 מיד אחרי החדשות. אבל השכם בבוקר אותו היום התדפקו שוטרי היחידה הארצית לחקירות הונאה על דלת ביתו של לחיאני. מאחורי החוקרים הצטופפו ונכנסו לדירת ראש העירייה ההמום גם העיתונאים משה נוסבאום ואלי סניור, ושני צלמים מטעמם. התמונות אשר שודרו מהבוקר בשני גופי החדשות הגדולים במדינה, "חדשות 2" לשעבר ואתר ynet, עוררו מהומת אלוהים אשר השכיחה את כל הפרומואים של "עובדה".
יותר מכך, במקום להביא את ראש העירייה העצור לבית המשפט למוחרת, כמקובל, הובא לחיאני לבית המשפט סמוך לשעה שמונה בערב, בתזמון מושלם עם מהדורות החדשות, וכל הערוצים שידרו ישירות מבית המשפט. התחקיר של אילנה דיין על רצח הסוכנים הפך למשדר הכי פחות מעניין באותו הערב, מה גם שהממצאים ממילא לא היו נחרצים כמו בתחקיר פריניאן.
בלשכת המפכ"ל נשמו לרווחה, אבל השר לביטחון הפנים דאז, יצחק אהרונוביץ', נזף בהם מעל במת הכנסת: "לא כך הייתי רוצה לראות את דבר מעצרו... בנוכחות מצלמות ומיקרופונים... תופעה מכוערת זו דורשת גינוי חריף". מעבר לנזיפות הפומביות, התברר כי המעצר בוצע בשלב שבו החקירה לא הייתה אפויה מספיק. לכן החוקרים התקשו להוכיח רבים מהחשדות החמורים נגד לחיאני, והוא הורשע לבסוף בעבירה מינורית יחסית: קבלת הלוואות מעובדי עירייה באמצעות סניף הבנק המועדף עליו.
האם היה נכון לעצור את לחיאני אל מול המצלמות וטרם מיצוי החקירה הסמויה, רק כדי לפגוע ברייטינג של "עובדה" ובקשב של הצופים בבית? את השאלה הזו מומלץ להציג בהכשרות של דוברות המשטרה. התשובה היא שבתיק פשע רגיל, ספין נתפס כתרגיל חקירה לגיטימי - וגם בתיק נגד נבחר ציבור, ספין משטרתי נסלח כמעט תמיד, בתנאי שיש ראיות טובות מספיק לכתב אישום והרשעה.
קרן השקעות יוסף־ג'רושי
אז מה הקשר בין ביטן לג'רושי? פשוט מאוד, מסביר איש משטרה בכיר ביותר לשעבר אשר היה מעורב בחקירה בתחילת דרכה. השותף והחבר הקרוב משה יוסף הוא איש עשיר מאוד, אשר מימן יחד עם גורמים במשפחת ג'רושי עסקאות ענק באפריקה ובישראל. הכל כסף שחור באופן מובהק, מה שמקים נגדם חשד לעבירות לכאורה על חוק איסור הלבנת הון. כל החול ועבודות העפר של כביש 431 החוצה את השפלה ושל פרויקט מסילת הרכבת מתל אביב דרומה, יודעים במשטרה, זרמו לכיסים של השותפים הרשמיים והסמויים, והפרויקט הבא שלהם היה אמור להיות מתחם 1000 במערב ראשון לציון.
אפרופו ספינים, במהלך החקירה הסמויה ביצעה המשטרה כמה וכמה גירויים סמויים ומתוקשרים כלפי דמויות מהמעגלים הקרובים והרחוקים של החשודים המרכזיים, מה שהניע אותם לפעול בדרכים אשר תועדו על ידי החוקרים והובילו לפיצוח. לפי הנחת העבודה הבלתי פורמלית של המשטרה השבוע, נגד כל החשודים המרכזיים שנעצרו ונחקרו כבר נמצאה תשתית ראייתית מספיקה להגשת כתב אישום על מגוון עבירות פליליות ועבירות מס.
פרקליטו של ביטן, עו"ד אפרים דימרי, מכחיש את הטענות נגד מרשו.
פרקליטו של משה יוסף, עו"ד גיל דחוח, מכחיש אף הוא את הטענות לקשר העסקי הנטען, וכך גם הפרקליטים של חוסאם ג'רושי, עורכי הדין אורי בר־עוז ונדיר בראנסי. לטענתם, הם שומעים לראשונה על הקשר העסקי המתואר. "צר לנו שזה מובא לידיעתנו מעל דפי העיתון; מרשנו מכחיש את הקשר העסקי המיוחס לו בחשדות".
רשימות נוספות של אמיר זוהר ב־posta.co.il
[email protected]