אני מסתכל על הנואמים בהפגנות, אני שומע את הרטוריקה הנרגשת שלהם, ולא מאמין למילה אחת שיוצאת להם מהפה. אף אחד מהם לא יספר לי שהוא יוצא לרחוב בגלל דאגתו לטוהר המידות. אף אחד מהם לא ישכנע אותי שהוא היה מקדיש זמן למלחמה בשחיתות, לו רק הייתה מגיעה מהכיוון הנכון.
יתרה מכך, חלק גדול מהאנשים שמתבטאים עכשיו ברטט ומסבירים שהשחיתות חמורה יותר מהגרעין האיראני, כבר קיבלו בעבר משר ההיסטוריה את ההזדמנות להתייצב מול השחיתות הזו, ובחרו לחבק אותה אל לבם באהבה. מאבק דמוקרטי להחלפת השלטון? הכי לגיטימי בעולם. יציאה לרחובות כדי להפיל את הממשלה? אקט אזרחי מכובד. אבל בואו נהיה ישרים. בואו נגיד את האמת.
בואו נדמיין לרגע שבנימין נתניהו היה מוביל עכשיו תהליך של התנתקות מיהודה ושומרון. ממש ככה. 500 אוטובוסים לפינוי, 200 שופלים להריסה, 100 תלמידי ישיבה נגררים החוצה מבית המדרש באלון מורה, וראש ממשלה אחד שמכריז: "יש פתרון לכל מתיישב". האם גם אז היינו רואים את שדרות רוטשילד עמוסות בעשרות אלפי אנשים? האם גם אז היינו שומעים את כל האגף השמאלי של המערכת הפוליטית דורש מנתניהו ללכת הביתה כאן ועכשיו, כי ראש ממשלה שמקבל סיגרים לא יכול להחליט על מהלך דרמטי כזה?
רגע, למה לעסוק בניחושים, בהימורים ובספקולציות? הרי החברים האלה כבר עמדו פעם אחת מול מבחן כזה, עם אריאל שרון ופרשיות השחיתות שלו, ובחרו לעצום עיניים. לא שחיתות הם ראו, לא מיליונים שנחתו בחשבון הבנק, כלום. לא רק שהם לא דרשו ממנו להניח את המפתחות. הם, חברי מפלגת העבודה, אלה שקוראים עכשיו לנתניהו להתפטר, הצטרפו אז לממשלתו על מנת לחזק אותו.
כדי להבין עד כמה גדולה הצביעות, צריך היה לשמוע בשבוע שעבר את דבריו הנוגעים ללב של ראש השב"כ לשעבר, עמי איילון, בהפגנה בכיכר הבימה. צריך מנהיגות נקיית כפיים ולא מושחתת, הזכיר לנו איילון מושכלות יסוד. "השחיתות השלטונית מסוכנת לישראל יותר מחמאס, חיזבאללה ואיראן... מנהיגות מושחתת - אין לה מוסריות לחתום על שלום ולעשות ויתורים. למנהיגות מושחתת אין סמכות לחוקק חוקים, כי הם הופכים את כולנו לשותפים לשחיתות".
אשכרה מרגש. כל כך מרגש שכמעט אפשר היה לשכוח שאותו עמי איילון הסביר ל"הארץ" כמה חודשים לפני ההתנתקות, שאומנם שרון הוא אדם לא ראוי, אבל ההתנתקות יותר חשובה ממלחמה על ניקיון כפיים. "היום, כל עוד היועץ המשפטי לממשלה לא קבע ששרון עבר עבירה", התפלפל אז, "אפשר לשרת בממשלתו כדי לסייע לו ליישם את ההתנתקות. אבל במערכת הבחירות אני אלך ואומר לאנשים: 'שרון אינו ראוי להמשיך להוביל כראש ממשלה. אדם שבניו משמידים ראיות כדי לא להעיד נגדו ושומרים על זכות השתיקה, הוא אדם לא ראוי, לדעתי". אז כשיש התנתקות אפשר לחיות עם ראש ממשלה לא ראוי, וכשאין התנתקות, לא? הרי גם ביחס לנתניהו, היועץ לא קבע עדיין שהוא עבר איזושהי עבירה.
איתמר פליישמן דג השבוע ממעמקי הרשת קטע חביב מלפני כמעט 13 שנה, שבו נראה בנימין בן אליעזר, הוא ולא אחר, כשהוא מסביר לבן כספית למה מפלגת העבודה הצטרפה לממשלת שרון, למרות כל מה שכולנו יודעים עליו. "איך זה יכול להיות שעד שאתם נכנסים לממשלה אתם מדברים כל הזמן על שחיתות, ואיך שאתם נכנסים ומקבלים את הוולבו והכיסא עם ריפוד הצבי, השחיתות כבר לא באג'נדה", שאל כספית. "אני לא אמרתי שזה לא מעניין", השיב פואד, "אני אמרתי שכל אחד יש לו את האג'נדה שלו... אנחנו היום נמצאים שם בגלל דבר אחד, שבלעדינו לא הייתה שום התנתקות".
פואד, רק למען ההיסטוריה, לא היה שם לבד. גם שמעון פרס, ויצחק הרצוג וחיים רמון ועוד כמה אחרים היו מוכנים לסתום את האף איתו, וזה עוד לפני שהזכרנו את ציפי לבני, שגם טיוטת כתב האישום באשמת שוחד, שהניחה פרקליטת המדינה, עדנה ארבל על שולחנו של היועץ המשפטי, נגד שרון, לא הפריעה לה להמשיך לשבת מעדנות בממשלתו.
אז אם השמאל חושב שלטובת צורך מדיני, לגיטימי לשים בצד את חוש הריח ואת הדאגה לטוהר המידות - ולפחות כרגע, השחיתות של שרון אז נראית גדולה יותר מהשחיתות של נתניהו היום, בטח בהיקפה הכספי, למה לא לגיטימי שהימין יחשוב כך גם הוא, ויסביר שמבחינתו התפקוד המדיני של נתניהו חשוב יותר מסיגרים?
# # #
צריך להודות שיש מעט דברים נלעגים יותר מאשר לראות את ראש הממשלה לשעבר, אהוד ברק, מותח ביקורת על נתניהו. "די לשחיתות", הוא צייץ לפני כמה ימים בטוויטר, "די למושחתים". ברק נבחר לראשות הממשלה בזכות אחד התרגילים המכוערים שראתה הפוליטיקה שלנו. בציניות שאין שנייה לה, הועברו אל הקמפיין שלו כספים מקרנות שנועדו לסייע לחלכאי החברה ולנדכאיה: קרן אחת שקמה למטרות צדקה, ובעיקר לשם הקלה על העוני והמצוקה בישראל; קרן שנייה שמטרותיה הרשומות היו "סיוע לנזקקים בתחומי חינוך, בריאות, רווחה ותרבות בישראל, הענקת מלגות וסיוע למוסדות רפואיים, מוסדות מחקר ואקדמיה, מרכזים קהילתיים, מוסדות ופעולות תרבות, סיוע לעולים ולאוכלוסיות חלשות".
רגע לפני הבחירות נרשמו שורה של עמותות שסייעו לו להיבחר, כשהן מסתוות כארגוני עזרה לחלשים ולמסכנים. עמותה אחת, רק לצורך הדוגמה, דיווחה על עצמה כמי שפועלת "להגברת המודעות למצוקות החברתיות בישראל", ל"אחדות בעם ישראל", ול"שינוי המצב החברתי הקיים בישראל". עמותה אחרת נרשמה כמי שבכוונתה לפעול "למען תושבי השכונות ואזורי המצוקה בכל הערים והיישובים בישראל".
מיליון סיגרים לא יגיעו לשחיתות המוסרית של מי שחשב להריץ מועמד לראשות ממשלה, למכור לנו את דאגתו לנושאי חברה, לספר לנו כמה חשובה לו "הזקנה במסדרון", ואז להשתמש בכל אלה כדי להעביר מעל הראש שלהם מיליונים לטובת הבחירות. עזבו אם זה פלילי או לא. יכולה להיות התנהגות מושחתת ציבורית מזו?
בעצם למה לעזוב את העניין הפלילי? צריך לספר שהייתה חקירה. שהיא נסגרה. שהיועץ המשפטי לממשלה הסביר ששני קשיים מרכזיים השליכו באופן מהותי על התמשכותה של החקירה הזו, ועל יכולתה להגיע לחקר האמת. אחד מהם היה "שתיקתם של מרבית הנחקרים המרכזיים...". אחד השותקים האלה היה, כזכור, יו"ר האופוזיציה הלוחמת בשחיתות, יצחק הרצוג. "גם בהקשר של עו"ד הרצוג", כתב אז היועץ המשפטי, "יש לזכור כי הסובבים אותו שמרו על שתיקתם במשטרה, וכי הוא עצמו, מלבד טענתו שנטענה בחקירה, כי החקירה אינה לגיטימית בשל ה'הסתמכות', לא מסר כל הסברים עובדתיים אשר לפעילותו בנוגע למימון העמותות".
רגע, הבהרה חשובה. אם הבנתם בטעות שאהוד ברק קשור לכל הסיפור הזה, אני חוזר בי. לא קשור. הוא ואנשיו טענו שהוא לא ידע מזה כלום. רשת עמותות הריצה אותו לראשות הממשלה, מיליונים זרמו, הגיס שלו ניהל את העניינים, ואף אחד לא סיפר לו דבר. הגיוני? בטח הגיוני. כלומר, זה לא הגיוני שנתניהו לא ידע מה עושה העורך דין שלו בעניין הצוללות, אבל זה לגמרי הגיוני שאהוד ברק לא ידע איך מריצים אותו לראשות הממשלה ומאיפה מגיע הכסף.
נדמה לי שאפשר להסכים על כך שבכל הדיבור הזה על ההפגנות, אפשר לוותר על עיסוק רחב מדי בעניינו של אלדד יניב, מי שבמשך שנים התפרנס מהמושחתים ומהשחיתות, ועכשיו, אחרי שעשה מהם הון, מתפרנס פוליטית מהמחאה נגדם.
# # #
אבל אם יש משהו שמוכיח יותר מכל ששום דבר כאן לא ענייני, שהכל פוליטי, ושהכל מוכוון אך ורק למלחמה בנתניהו, זה המהפך המופלא שחל ביחסם של השמאל ושל הרוב המוחלט של אמצעי התקשורת אל מפכ"ל המשטרה רוני אלשיך.
זוכרים מה עשו לו בשמאל, בקרב ערביי ישראל ובעיתונות, אחרי אירועי אום אל חיראן? אחרי שקבע שיעקוב אבו אלקיעאן היה מחבל שדרס במתכוון שוטר? זוכרים עד כמה התעצמה עוד יותר הביקורת עליו, כשחשפנו שהמחלקה לחקירת שוטרים לא מצאה שום אינדיקציה לכך שמדובר באירוע טרור? אלשיך נשחט אז שחיטה כשרה. שום חזקת תמימות לא עמדה לו. אף אחד לא היה מוכן לסלוח לו ולקבל את האפשרות שהוא נשען בהכרזתו על מה שלימדו הממצאים בשטח. שבחקירות כאלה אפשר לטעות, בטח כשמדובר בתחקיר ראשוני.
ואז, מה קרה? בשבוע שעבר חשף עקיבא ביגמן ב"ישראל היום" שכבר בליל האירוע העביר השב"כ לאלשיך את חוות דעתו שלפיה מדובר בתאונה ולא בפיגוע. שמהרגע הראשון לא הייתה שום אינדיקציה לקשר של אותו אבו אלקיעאן לדאע"ש. שאלשיך התעקש לספר לנו את ההפך, למרות חוות הדעת הזו. הכותרת הזו הייתה אמורה לזעזע פה את אמות הסיפים. קודם כל את אמות הסיפים של מי שבתחילת הדרך אכלו למפכ"ל את הראש וטענו שכל האמירות שלו נובעות מראייה גזענית ומתפיסת עולם שרואה בכל ערבי מפגע. הנה, היו צריכים לצרוח כל מי שיצאו נגדו, עכשיו יש הוכחה. הנה, הם היו צריכים לנופף בפרסום של "ישראל היום", עכשיו ברור שלאלשיך היו ביד כל הכלים כדי לדעת שלא מדובר בפיגוע. שלמרות זאת הוא החליט להדליק מדורה, ולטפול על הבדואי התמים הזה שהוא טרוריסט.
אז זהו, שלמרבה ההפתעה הפרסום הזה עבר בדממה מופתית. פתאום התברר שלאף אחד אין עניין לעסוק עוד בפרשה הזו. בדואי מת? אללה ירחמו. ממילא כולנו נמות בסוף. עכשיו אלשיך חוקר את נתניהו, וכל ביקורת עליו עלולה להחליש את החקירה. מה זה כבר משנה מה קרה שם? אבו אלקיעאן הרי ממילא נהרג, אתם רוצים עכשיו להרוג גם את החקירה?
# # #
אבל הניחו גם לזה. כי הסיפור הכי מטורף מתחולל סביב מפקד להב 433, ניצב רוני ריטמן. כל אזרח שהמדינה הזו יקרה לו, חייב לקרוא את החלטת בג"ץ בעניינו. לא רק כדי ללמוד על ריטמן. בעיקר כדי ללמוד על אלשיך.
למי שלא בעניינים, נזכיר שמדובר בעניינה של קצינה שהעידה במח"ש שבשנת 2011, כשיצאה מאירוע חברתי שנערך במסעדה בהר חוצבים, יצא אחריה ריטמן - אז ראש חטיבת המודיעין ששירתה בה - וקרא לה. כשהסתובבה אליו, כך סיפרה, משך לה את היד, קירב אותה אליו בכוח, וניסה לקרב את ראשו ואת פיו אליה כדי לנשקה בניגוד לרצונה. למח"ש סיפרה ושפיו של ריטמן הדיף ריח עז של אלכוהול, ושהצליחה להדוף אותו בכוח לאחור.
מעבר לאירוע הספציפי הזה, פירטה אותה קצינה בפני החוקרים שורה של אמירות מיניות שהשמיע כלפיה ריטמן במהלך התקופה שבה עבדה תחתיו. "מה הייתי עושה לך, את צריכה גבר כזה וכזה", "טוב שבאת, שבי מולי שיהיה לי משהו יפה להסתכל עליו", "את צריכה גבר רציני שירגיע אותך", "אנחנו נזכה לראות אותך בביקיני?". באחת ההזדמנויות, כשהבהירה לו שאינה שותה אלכוהול, השיב, לדבריה: "וואו את ממש צדיקה, את גם לא משחקת סנוקר? אני מקווה שסקס את כן עושה", וגם "תסתובבי כדי שנראה אותך מנענעת את התחת... תרקדי שאראה אותך מזיזה את התחת".
ומה היה לריטמן להגיד על זה? יש לה "הופעה פרובוקטיבית, בגדים צמודים כאלה, יכול להיות שהערתי הערות סקסיסטיות אבל אני בטוח שלא חרגתי מגבול הטעם הטוב, אפילו בין מפקד לפקודה. הכל מתוך התנהלות בריאה ונורמלית... יכול להיות שאמרתי לה שהיא נראית טוב, דפקת הופעה היום, משהו טבעי ובריא, לא משהו עם כוונות בוטות".
"אני יכול לעתים", הוסיף במח"ש, "גם מול פקודות שאני חש בנוח לידן ושהן ידידות, להעיר בבדיחות הדעת הערות בעלות אופי שוביניסטי או סקסיסטי, כמו כל אדם נורמלי שבריא בנפשו או ברוחו".
האירוע ביציאה מהמסעדה לא היה מקרה של מילה מול מילה. לקצינה הייתה שורה של עדויות מסייעות. שוטרת אחת, מ', העידה שראתה את ריטמן רץ אחרי הקצינה, שהוא משך אותה אליו, שקירב את פיו אליה ושהיא לא נענתה לו, והדפה אותו. שוטרת אחרת, פ', העידה שמ' תיארה באוזניה רגע אחרי האירוע את מה שראתה, וכי מ' הייתה מזועזעת ונסערת ממה שראתה. שלושה שוטרים נוספים סיפרו שמ' סיפרה להם את אותו סיפור בהמשך. מפכ"ל המשטרה לשעבר, יוחנן דנינו, העיד שהקצינה סיפרה לו בזמן אמת שריטמן הטריד אותה על רקע מיני באופן כללי, אבל לא פירטה במה מדובר.
מח"ש המליצה להעמיד את ריטמן לדין. היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, החליט לסגור את התיק. אלשיך החליט שהוא מאמין לריטמן והחזיר אותו לעבודה.
צריך לקרוא את האופן שבו מפרק השופט עוזי פוגלמן את הדרך שבה קיבל אלשיך את ההחלטה, כדי להבין כמה מטורף הסיפור הזה. החל מההתעלמות של המפכ"ל מעדותה של מ', שכאמור הייתה בשטח וראתה בעיניה, ועד להחלטה שלו להעדיף את בדיקת הפוליגרף הפרטית שריטמן שלח אליה את עצמו (ושבוחן הפוליגרף של מח"ש קבע שהיא אינה עומדת בקריטריונים מקצועיים), על פני הבדיקה שהקצינה עברה במחלקה לחקירת שוטרים.
יודעים מה, תקראו רק את סיכום הראיון של אלשיך עם ריטמן, ותגידו בעצמכם מה הסיכוי שהייתם מנחשים לבד שמדובר במפקד היחידה החשובה ביותר במשטרת ישראל, אם לא הייתם יודעים את זה מראש. "החלטתי להחזירך לתפקידך כמפקד להב 433, יחד עם זאת מצאתי לנכון לחדד בפניך מספר נושאים... ראשית, אין לי ספק כי אתה מודע לחובותיך כקצין משטרה האוסרות על קשר פסול עם מי מפקודותיך, אך אני מדגיש ומבקש להקפיד כי השיח עם פקודיך יהיה מכובד ולא יכלול התבטאויות או מגע העשויים להתפרש כבעלות קונוטציה מינית. כמו כן אני מצפה כי בפורומים משטרתיים תהיה הקפדה על אי הגשת אלכוהול... אני מדגיש כי גם באירועים שבהם מוגש אלכוהול, מצופה משוטר ובוודאי מקצין בכיר לשתות במידה סבירה לא מעבר לכך". לקרוא ולא להאמין.
לפוגלמן, רגע לפני שהורה למפכ"ל ולשר לביטחון פנים לשקול מחדש את ההחלטה להותיר את ריטמן בתפקידו, היה חשוב להתייחס להערה אחת של אלשיך, שלפיה גם אם ריטמן אחז בידה של הקצינה ומשך אותה אליו, יכולות להיות לאירוע זה "פרשנויות לגיטימיות". "אני מתקשה לחשוב על פרשנות לגיטימית לאחיזה בידה של העותרת ומשיכתה כלפי מי שכיהן כמפקד החטיבה שבה שירתה באותה העת, במידה שזו נאלצה להדוף אותו ממנה בכוח", כתב.
תהרגו אותי אם אפשר להסביר איך העניין הזה עובר אותנו בשלווה. רוני ריטמן איננו עוד אדם מהרחוב. ריטמן הוא החוקר מספר אחת במשטרה. כל החקירות הרגישות ביותר, כן, כולל זו של נתניהו, מופקדות בידו. עזבו חקירות רגישות: כשדנה ויס סיפרה שלפני שנים גבי גזית נישק אותה על פיה בניגוד לרצונה, גזית נאלץ להשעות את עצמו משידור. רוני ריטמן איננו שדר ברדיו האזורי. הוא ניצב במשטרה. הוא אחראי על יחידת העילית שלה. אז איך בכל זאת אנחנו לא כל כך שומעים על זה? כי פרט לכמה עיתונאים (בעיקר קרן נויבך, רויטל חובל, אראל סג"ל ועמית סגל), זה לא מעסיק איש. כי ריטמן ואלשיך חוקרים כרגע את נתניהו, ולכן כל הקשקושים האלה של מעשים מגונים הופכים הרבה פחות חשובים.
# # #
שחיתות והטרדות מיניות הן עניינים רציניים. אי אפשר לשחק בהן לפי הצורך. אם שחיתות רעה, היא רעה אצל כולם. אם הטרדות מיניות ראויות למלחמה, צריך להילחם אותה תמיד. בלי הנחות. בלי מבצעי סוף עונה.