1. עציצים או דירקטורים
בבוקר יום רביעי יצאו עשרות מעובדי טבע להפגין מול ביתה של חברת הדירקטוריון גליה מאור. האומלל הבא היה חמי פרס, שהצטרף לדירקטוריון החברה רק לפני חצי שנה. מאור, המסרבת לרדת מהבמה העסקית (חברה גם בדירקטוריון שטראוס וגזית גלוב), ניהלה עד לפני שש שנים את בנק לאומי ונאלצה לפרוש לאחר שכשלה בניסיונה להתקדם לתפקיד יו"ר הדירקטוריון. לאחר פרישתה נאלצה להחזיר בגין הסתבכותו של הבנק בארה"ב 1.5 מיליון שקל. המפגינים דורשים כעת ליישם לגביה את אותן נורמות גם לגבי טבע.
ספק אם דרישת ההסתדרות להדחת הדירקטורים ולהחזר הבונוסים תועיל למישהו מהמפוטרים. אבל מדובר בדרישה צודקת ומוסרית. מאור אינה אלא דוגמה להתנהלות הבעייתית של דירקטוריון קונצרן התרופות בשנים האחרונות. בחסותו הפכה טבע למעבדה עסקית בקנה מידה עולמי. ג'רמי לוין הודח רק כי ביקש ליישם תוכנית התייעלות מקיפה, להנמיך ציפיות ביחס לביצועים העסקיים ולהתמקד בגנריקה שבה לטבע היה יתרון יחסי. הדבר לא מצא חן בעיני הדירקטוריון, שהדיח אותו וגייס כמושיע את ארז ויגודמן, שהיה דירקטור בעצמו. ויגודמן שינה לחלוטין את האסטרטגיה והוציא אל הפועל מדיניות התרחבות בחו"ל שהייתה כרוכה בהשקעה של עשרות מיליארדי דולר. הוא רצה לתפוס שתי ציפורים במכה אחת: להגן על טבע מפני השתלטות עוינת, ולהרחיב את היקף פעילותה ל־100 מיליארד דולר.
אגב, כך נהג ויגודמן גם כשניהל את קבוצת שטראוס, והימר ולא בהצלחה על הרחבת פעילותה בברזיל, בפולין, ברוסיה ובעסקי המים בסין. שטראוס הייתה חזקה מדי מכדי ליפול, וההימור היה סביר. אבל ההשקעה של טבע באלרגן האמריקאית הייתה הימור אחד יותר מדי. אותו דירקטור שתמך בלוין ואז הדיח אותו, הוא שמינה את ויגודמן ולפני שנה הדיח גם אותו. קאר שולץ מונה כמושיע החדש עד להודעה חדשה.
דירקטוריון טבע הרשה לעצמו את המדיניות המבולבלת כי לחברה אין בעל בית. מרבית מניותיה מפוזרות בין מאות אלפי משקיעים. באופן אבסורדי, בעלת המניות הגדולה ביותר היא אקטביס, שקיבלה בתמורה למכירת החזקותיה באלרגן 10% מטבע, בשווי של 4 מיליארד דולר.
כשאין בעל בית מוגדר, דירקטור הישר בעיניו יעשה. טבע ועובדיה שילמו את מלוא שכר הלימוד. מצב כזה לא היה אפשרי, לו בעל הבית של החברה היה בינו צדיק, יאיר המבורגר, שלמה אליהו או ישי דוידי. הם לא היו נותנים למנכ"לים לחגוג ולדירקטורים לשתוק. טבע הייתה ניצלת.
2. איום גרעיני
קריסת טבע מעוררת שוב את הוויכוח הקלאסי על הדרך הראויה מבחינה עסקית וציבורית לשלוט בחברה בורסאית. האם עדיפה שיטת גרעיני השליטה, שבה בעל מניות אחד מחזיק ב־20%־25% מהחברה והוא הכתובת האחראית עבור כל בעלי המניות, או שעדיף לפזר את המניות בציבור כך שהשליטה (והאחריות למינוי דירקטורים) תגיע לאסיפת בעלי המניות.
גם הרגולטורים הפיננסיים, כמו הפיקוח על הבנקים והפיקוח על הביטוח, התחבטו במשך שנים בשאלה זו. בבנק ישראל העדיפו תחילה את שיטת בעל הבית, בהנחה שבעת משבר יאפשר "הכיס העמוק" של הבעלים הזרמה כספית. עם השנים ובעקבות התנהגות חלק מהבעלים השתנו הלכי הרוח. הגישה הרווחת בבנקאות ובענף הביטוח היא לפזר את המניות בבורסה. כך היה בבנק לאומי ובדיסקונט, ואולי יהיה גם בבינלאומי. כך היה בכלל ביטוח וככל הנראה יהיה בהפניקס.
אבל האם המהלך לא עלול להנציח את שלטון המנכ"לים, שאינם מסכנים את הונם? איך לכך תשובה חד־משמעית. הדבר תלוי באופיו של המנכ"ל מול עוצמתו של הדירקטוריון והיו"ר בראשותו.
בנק לאומי, ללא גרעין השליטה, מנוהל על ידי המנכ"לית רקפת רוסק עמינח בדרך לא פחות טובה (ואולי עדיפה עליה) מזו של בנק הפועלים, הנשלט על ידי שרי אריסון. לאומי לא הסתבך בבועת המשכנתאות האמריקאית וחסך מעצמו את השערוריות שפקדו את הפועלים. מאידך, הדומיננטיות של המנכ"לית עלולה לפגוע בממשל התאגידי. לא ייתכן שהיא תטיל וטו ותקבע למשל את זהות רואה החשבון המבקר. זהו תפקידו של הדירקטוריון, בהנחה שאין מדובר בעציצי נוי והם עושים את מלאכתם נאמנה.
גם איזי כהן, מנכ"ל כלל ביטוח, מסתמן כרודן פיננסי. בפועל הוא עושה בחברה מה שהוא רוצה. לעומת זאת בדיסקונט, שמתנהל אף הוא בלי בעל בית, השכילה המנכ"לית לילך אשר־טופילסקי לאזן בין עוצמת ההנהלה לחשיבות הדירקטוריון, הובילה מהלכים חשובים אבל תמיד ידעה לתת את המשקל הראוי לדירקטוריון בראשות ד"ר יוסי בכר. יש מקרים שבהם גם שליטה דרך "גרעין" הופכת לאיום גרעיני על החברה. ראינו השבוע מה קרה לבזק וכיצד הבעלים שאול אלוביץ', שהחזיק בפועל ב־10.4% ממניותיה, עומד לאבד את השליטה.
מנגד, קשה שלא להתייחס לבינו צדיק ולחברת פז. אף על פי שהחזיק במשך שנים בשליטה בפז, הוא תמיד התחשב בבעלי המיעוט. פז מנוהלת זה תשע שנים על ידי יונה פוגל. הממשל התאגידי הראוי נמשך גם לאחר שבינו נאלץ למכור את מניות החברה בבורסה. פוגל אינו מנצל את שלטון היחיד וממשיך בשיתוף הגופים המוסדיים במהלכים החשובים.
בשורה התחתונה, אני מאמין שרצוי שכל חברה תהיה עם בעל בית פרטי המחזיק לפחות ב־20% ממניותיה. הוא לא יסכן את השקעתו המגיעה לעתים למאות מיליוני שקלים. טוב שכל מנכ"ל, שהוא הזרוע הארוכה של הבעלים, יידע שהאח הגדול משגיח.
3. התובנות של כהן
דצמבר 2017 לא היה פשוט עבור שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן. הוא נאלץ להתמודד עם האתגר הקשה ביותר מאז מונה בתחילת השנה, והוא הצלת טבע ועובדיה. "מה שאירע בטבע לאחר מינוי המנכ"ל קאר שולץ הופך אותה בעצם לחברה זרה. טבע מצטרפת לאחת מ־320 החברות הבינלאומיות הפועלות בישראל. זהותה הישראלית היטשטשה. כש־90% מהמכירות בחו"ל, כש־90% מבעלי המניות הם זרים, וכשהמנכ"ל אינו ישראלי ולא יהודי, אני מתקשה לקרוא לטבע חברה ישראלית", קובע השר כהן.
אז במילים אחרות, הממשלה הרימה ידיים, וסגירת המפעלים והפיטורים הם מכת טבע?
"כרגע קשה לגשר על הפער בין הרצון להציל את טבע לרצון המובן מאליו לצמצם את פיטורי העובדים. את עיקר המאבק ינהלו ועדי העובדים וההסתדרות, אף על פי שהממשלה עדיין לא הרימה ידיים. בעקבות הפגישה השבוע עם שולץ סוכם על הקמת צוות שיעבוד מול הנהלת טבע בנוגע לפתרונות תעסוקה".
איך התנהלה הפגישה?
"הוא בא בסטייל מערבי והסביר: 'קיבלתי חברה על סף פשיטת רגל. אני מתנצל על הצעדים, אבל החברה עלולה להידרדר לאי־עמידה בהתניות הפיננסיות לבנקים. הסכמתי לאשר את המשך קיום מפעלי טבע בנגב ובקריית שמונה, אבל אי אפשר לעבוד בשיטת הסלמי'. במילים אחרות, הוא לא הסכים להשאיר את המפעלים בירושלים בטענה שעלות הייצור במדינות מזרח אירופה, כמו פולין, נמוכה הרבה יותר.
"בתחילת השנה ראש הממשלה פנה אליו בנימוס וביקש שיסייע בהצלחת המפעלים בירושלים במקום לפתוח מפעלים באירלנד. נתניהו הבטיח לסייע אם המפעלים לא ייסגרו. כשזה לא עזר, הדגיש נתניהו שטבע עוד תצטרך את המדינה ותיפגש איתה בצמתים כאלה ואחרים, ושמנכ"ל טבע חייב להביא את זה בחשבון. הסברנו לשולץ שבשום מדינה מערבית לא ייצאו להפגנות נגד פיטורים ואף מדינה בעולם לא תתערב במהלך עסקי, אבל ישראל היא ייחודית. כל זה לא עזר, והשורה התחתונה הייתה מאכזבת".
האם ניסית ליצור קשר עם יו"ר הדירקטוריון ולשמוע את עמדתו?
"אכן, אחרי הפגישה עם מנכ"ל טבע שוחחתי עם היו"ר סול בארר, שהוא יהודי בעל רגש חם לישראל. הבנתי גם ממנו שמדובר בסיטואציה שבה טבע עלולה להתדרדר למצב קטטוני, ועדיף שיישארו 5,000 עובדים מאשר שכולם יישארו בלי עבודה. בארר הבטיח שטבע תמשיך להיות מחויבת לישראל, אבל ההתייעלות מחויבת המציאות. בגלל החגיגה על תרופת הקופקסון טבע התנהלה בצורה בזבזנית. אמרתי בתגובה שהמחויבות לישראל חייבת להיות מגובה במעשים וכי היקף הקיצוצים בישראל אינו שונה מהעולם. היו"ר מצדו סבור שתוך שנתיים טבע תעלה על דרך המלך ואז ההשקעות בישראל יגדלו. דובר על כך שב־2020־2021 תשווק לשוק תרופה חדשנית לטיפול במיגרנה".
אלו מנופי לחץ נותרו לממשלה במישור המעשי מול טבע?
"בישראל יש כלכלה חופשית, והמדינה אינה יכולה לכפות העסקת עובדים. גם לא צריך ללכת לענישה קולקטיבית בגלל כישלון ניהולי אחד. משנת 2013 המענקים שניתנו היו מגובים בהתחייבות להעסקה, ועד לפיטורים טבע עמדה בכך. טבע כשלה לא בגלל מדיניות מס כזאת או אחרת אלא בגלל כישלון ניהולי. אם לטבע היה בעל מניות משמעותי, היא לא הייתה מעיזה לבצע את העסקות המטורפות שהביאו כמעט לחיסולה.
"מדיניות מתן מענקים ללא התחייבות למספר מועסקים שהייתה עד כה תשתנה. לפי חוק עידוד השקעות הון, בכל פעם שטבע השקיעה במפעל, היא קיבלה מענקים של 20%. על הפרק עומד תשלום מענק של 30 מיליון שקל שאותו עצרנו לנוכח הנסיבות. כרגע פנינו לעתיד. נסייע לעובדים במציאת מקומות עבודה. עניין הפיטורים לא סגור סופית, וצריך לחכות כשבועיים כדי לראות מה יקרה. על טבע עדיין מופעלים לא מעט לחצים. בסוף יגיעו להסכמות עם ארגוני העובדים, וההשבתה היא מנוף לחץ לגיטימי".
האם לדעתך חברי הדירקטוריון האחראים לכישלון צריכים לשלם את המחיר?
"טוב יעשו כל הדירקטורים שהיו אחראים ואישרו את שתי עסקות הרכישה הגדולות והכושלות בארה"ב, אם יניחו את המפתחות ויתפטרו, ויפה שעה אחת קודם. הם חתומים על השמדת הערך הגדולה ביותר בהיסטוריה של הכלכלה הישראלית. הפיטורים של 1,700 עובדים ו־200 נוספים חודשיים קודם לכן התרחשו רק מפני שאותם דירקטורים אישרו וחתמו על העסקות הכושלות".
אתה יכול להסביר מדוע דווקא בטבע נוצרה רעידת האדמה הגדולה בעקבות הפיטורים?
"טבע הפכה מאז הקמתה לסמל של ההצלחה הישראלית. לא במקרה מניית החברה כונתה מניית העם. אני רוצה להזכיר לך שלפני שלושה חודשים בלבד עמד על הפרק גורל חיפה כימיקלים והאפשרות לפיטורי 1,200 העובדים. אז לא הייתה התגייסות כזאת למענם. היום אפשר לומר שלו טבע הייתה מנוהלת בידי מנכ"ל ישראלי, הוא היה נוהג ברגישות גבוהה יותר מזו של שולץ. אבל למרות המשבר צריך לזכור שהכלכלה נמצאת באחד משיאיה. כל הפרמטרים הכלכליים מצביעים על שיפור: עלייה של 6% ביצוא למרות התחזקות השקל. יחס החוב־תוצר בירידה, והיקף האבטלה בשפל. זה הופך אותי לאופטימי למרות המצב בטבע".
4. חדשות מכון היצוא
אם לא יחול שינוי ברגע האחרון, דירקטוריון מכון היצוא יאשר ביום רביעי הקרוב (27 בדצמבר) את מינוי ברוך אדיב ליו"ר המכון. בתחילת השבוע הוא נפגש עם שר הכלכלה וקיבל את ברכת הדרך, לאחר שהציג בפניו את השקפת עולמו העסקית ואת תוכניותיו להמשך.
היו"ר המיועד הוא חתנו של עמירם שור ממייסדי ענף התוכנה וחברת התוכנה מלל. שור עדיין פעיל בענף ההייטק ומשמש כמנכ"ל חברת ENT. קשרי המשפחה עם שור לא הזיקו להחלטת יו"ר התאחדות התעשיינים שרגא ברוש למנותו. אלא שמאחורי הקלעים מתרחשת דרמה לא קטנה. רמזי גבאי, היו"ר הפורש, מעוניין להמשיך את חברתו בדירקטוריון המכון. האם זה בריא? במשרד הכלכלה טוענים שמדובר במהלך תמוה ושלאחר שש שנים בדירקטוריון הגיע הזמן שגבאי ילך הביתה.
בהתאחדות טוענים מנגד שאין עילה לאפשר את המשך כהונתו, ואף המציאו חוות דעת משפטית של עו"ד אלדד כורש המחזקת את טענתם. גבאי גם מועמד לשמש כסגנו של ברוש, שייבחר באסיפה הכללית ב־4 בינואר לכהונה נוספת כנשיא התאחדות התעשיינים. אם כך, גבאי לא ממש פורש.
מכון היצוא מנוהל זה כשנה על ידי גדי אריאלי, לשעבר מנכ"ל הליכוד שעדיין שומר על קשרים עם כור מחצבתו. מחשש להתנהלות עתידית לא תקינה לאור הנסיבות שנוצרו, דרש שר הכלכלה למנות מטעמו את יו"ר ועדת הביקורת. הג'וב הוצע לדירקטור הרצל ארביב שסירב, וכעת הועלה שמו של מועמד אחר.
פוליטיקת המכון עשויה לשמש חומר גלם לסדרת טלוויזיה לא רעה, רק חבל שהעלילה היא על חשבוננו ועל חשבון המכון, שתפקידו לסייע בהשגת יעד יצוא שנתי של 100 מיליארד דולר.
5. כפתור ופרח
בשבוע שבו התחוללה רעידת האדמה בטבע נשכח אחד המהלכים הפיננסיים המתיימרים להגביר את התחרות בבנקאות. כחלון והנגידה קרנית פלוג בטוחים שרפורמת הניידות, שתאפשר מעבר מבנק לבנק בלחיצת כפתור, תגדיל את התחרות ואת היקף הניידות כפי שהיה ברפורמת הסלולר - שאפשרה למאות אלפי לקוחות לעבור עם מספר הנייד לחברה החדשה ולהביא לצניחת מחירים.
המעבר מבנק לבנק כרוך היום בכאב ראש לא קטן. יש צורך בטיפול בשלל הוראות הקבע, לנייד את חשבון הצ'קים ולהיפטר מהאוברדרפט. כדי ללמוד איך עושים את זה, ביקרו נציגי בנק ישראל בבריטניה, שם חלק מהבנקים מיישמים את המהלך. עד כה, המעבר בין לקוחות הבנקים מאכזב ונע סביב 5% לשנה.
ההמלצה הראשונית הייתה ליישם את המודל הבריטי באופן מצומצם, אבל בעקבות לחצים של האוצר מדובר כעת על העברת מלוא הפעילות הבנקאית, כולל ניירות ערך וחשבונות צ'קים. על פי התנאים החדשים, לקוח שהחליט לעזוב את הבנק יוכל לעוף ממנו בלחיצת כפתור, כטייס המפעיל את כיסא המפלט. פעילותו הפיננסית תנויד במלואה בטכנולוגיית "עקוב אחרי" לבנק החדש.
כדי שהצרכן יידע מה להחליט, כמה הוא משלם על המינוס, מה הוא מקבל על הפלוס, נוסף שירות טכנולוגי חדש המכונה API. מומחה חיצוני יקבל הרשאה לביקור פסיבי בחשבון, יבדוק את מצבו, ישווה עלויות וימליץ אם לנטוש או להישאר.
הרפורמה הזכירה לכחלון נשכחות, והוא הכריז: "ברגע שחוקקנו שחברות הסלולר מחויבות לנייד את הלקוח עם המספר, ראינו זרימה אדירה של לקוחות שעברו מחברה לחברה. הציבור חיכה לכך במשך 40 שנה. אנחנו ובנק ישראל ממשיכים ללכת יד ביד לקידום התחרות". הנגידה הגיבה בדיפלומטיות: "אני שמחה שאנחנו עושים צעדים אלו במשותף עם האוצר. לרפורמות בתחום הפיננסי בהסכמה סיכויי הצלחה טובים יותר". היא כיוונה לשפע יוזמות של חברי כנסת כמו רועי פולקמן או יואב קיש. האחרונה הייתה הפחתת גובה עמלת פירעון מוקדם במשכנתאות.
אבל מומלץ להרגיע. בנקאות היא לא סלולר, שמחיריו בני השוואה. בנקאות, בניגוד לענף התקשורת, נהנית מנאמנותם של הצרכנים. לקרבה הגיאוגרפית לסניפים ולפקידים יש עדיין ערך מוסף בשיקולי הלקוחות, אם כי חייבים להודות שגם בתחום זה מתחולל שינוי.
ביררתי בבנק ישראל את לוחות הזמנים, והובהר שמדובר בפרויקט מורכב המחייב פיתוחים טכנולוגיים רבים. "זה תהליך ארוך שייקח בין שנתיים לשלוש שנים. המהלך יצא לדרך בשבוע שעבר ויקודם בוועדת ההיגוי בראשות מנכ"ל האוצר והמפקחת", הסבירו.
הבנקים מתייחסים לעסק בחשדנות. בנק הפועלים, שמנהל את המספר הגבוה ביותר של לקוחות פרטיים, חושש מזליגת לקוחות למתחרים. בלאומי נוטים לתמוך בהנחה שרפורמת "לחיצת הכפתור" תעודד מעבר לבנק החלופי PEPPER, שיזמה המנכ"לית רוסק עמינח. דיסקונט החל כבר לפני כמה חודשים בהפעלת מיזמים בתחום בשיתוף חברות פינטק.