1. כמה ימים אחרי "נאום ההמלצות לפח" של בנימין נתניהו וכמה ימים לפני ההמלצות עצמן חשוב לעצור רגע, לאמץ קצת את הזיכרון ולסנן את העובדות מתוך ים של ספינים מימין ומשמאל. נתניהו טוען בלהט שמתבצע אחריו מרדף של המשטרה, הפרקליטות והתקשורת - רדיפה פוליטית מאורגנת, מתוזמנת ומתואמת שתכליתה להדיח "ראש ממשלה מכהן".
בדיקה פשוטה יחסית תלמד שכל "פרשיות נתניהו" לא התחילו כחקירות נגדו, והוא או מקורביו השתחלו אליהן באורח אגבי ככל שהעמיקו חקירות המשטרה ותחקירי העיתונות. כל החקירות שבהן הוא מעורב היום אישית, או מקורביו, לא נפתחו בידיעה שיובילו לנושאי התפקידים הללו.
בואו נצא לדרך: חקירת תיק 1000 (המתנות) שתסוכם בימים הקרובים נפתחה כתוצאה מתהליך בירורי מסים של ארנון מילצ'ן בארה"ב. משם העמיקה והסתעפה לעדים ולנחקרים נוספים בארץ ובעולם, והיא תעמיד בקרוב המלצות לכתב אישום.
הלאה: תיק החקירה בעניין המו"מ בין נתניהו לנוני מוזס (תיק 2000) נפתח כתוצאה מתפיסת מחשב אישי בביתו של ארי הרו במסגרת חקירה אחרת נגדו, מבלי שהחוקרים יודעים מה ימצאו בו. משם העמיקה החקירה - וכל היתר היסטוריה.
תיק 3000 (חקירת הצוללות) נפתח כתיק אחר לחלוטין בעקבות מינויו התמוה של אבריאל בר יוסף לתפקיד ראש המועצה לביטחון לאומי, ובעקבות מידע שהגיע למשטרה בעניינו הנוגע לענייני טוהר מידות וחשד לקבלת שוחד. התיק המריא באופן משמעותי בעקבות תחקירים של רביב דרוקר ושל בן כספית וגרסה שנתן שר הביטחון המודח משה (בוגי) יעלון. מכאן התפתח התיק גם לכיוונים של פרשייה פוליטית מושחתת לכאורה וגם של תעשיית מתן וקבלת שוחד. יודגש שנתניהו אינו חשוד בתיק זה, אולם המעורבות של עורכי דינו ומקורביו יוצרת אווירה של אי־נוחות מהמתרחש בסביבתו, גם אם ידע וגם אם לאו. התיק אכן התפתח וגדל, אולם גם כאן מדובר במקריות שהובילה לחקירה, שבינתיים להבותיה לא פרצו את אקווריום הזכוכית בלשכת רה"מ.
תיק 4000 (חקירת בזק) החל בעניין מעורבותו של מנכ"ל משרד התקשורת לשעבר שלמה פילבר בענייני רגולציה הקשורים לבזק, והתפתח בעקבות ההסתבכות של שאול אלוביץ' ולא כתוצאה מרדיפה פוליטית אחר נתניהו - אף שהתעקשותו להחזיק בתיק התקשורת לצד תיק החוץ נראתה תמוהה, כמו דרישתו משותפיו הקואליציוניים להעניק לו סמכות בלעדית להחלטות בענייני תקשורת. נתניהו לא חשוד גם בתיק הזה.
אפילו התיק העוסק בחשבון כספים בפנמה הוא תולדה של הדלפת חשבונות בינלאומיים על ידי חברה זרה, שלבקשת המכס העבירה את שמותיהם של ישראלים. אז עלה גם שמו של בנו של נתניהו (כפי שהופיע בדרכון החלופי שקיבל לשימוש ספציפי וכנראה עשה בו שימוש אחר).
את תשומת לבי לעניין הפנה אחד הקוראים הוותיקים, המעורבים והבקיאים של טור זה, שמתפלץ בכל פעם שנתניהו טוען לרדיפה פוליטית מתואמת ומכוונת. אזי עיניכם הרואות - הכל במקרה והכל בעקיפין, אבל את הכל צריך לחקור ובוודאי ובוודאי כאשר מדובר בראש ממשלה. אין שום רדיפה, אבל בכל מקום שבדקו והפכו אבן, נמצאה לכאורה מעורבות שלו או של עוזריו, עורכי דינו או בני משפחתו, באופן שאיננו מעורר כבוד.
אני כמובן מאחל לראש הממשלה שייצא נקי וחף מכל רבב ומכל החקירות בעניינו. כל יתר ההתנהלות המוזרה ורוויית ההאשמות, הגידופים והספינים נגד המשטרה, הפרקליטות, העיתונות וכל היתר - זה כבר בטקטיקה שבינו לבין מרכז הליכוד.
2. כאשר מדובר באיש ציבור, החקירה מחייבת הרבה יותר, והיא אמורה להיות גם אינטרס של הנחקר הטוען לחפותו. ישנן חקירות משטרה שנפתחות מסיבה כלשהי ותפקידן ללקט ראיות, לחקור, לבסס, להאשים, להרשיע, להעניש ולהרתיע. וישנן גם חקירות שנפתחות ושתפקידן בסופו של דבר הוא לבדוק, לחקור, להפריך, להזים, לשלול ולזכות. לכן כל פוליטיקאי ואיש ציבור שטוען לחפותו צריך לכאורה לדרוש חקירה מהירה, לא לשתוק בה, לא לנצל את החסינות, לא להסית ולא להשמיץ, פשוט לספק גרסה ולהעמיד אותה למבחן. פשוט...
3. גם אם הבחירות יוקדמו ל־2018 וגם אם לא, הסיפור הפעם עומד להיות שונה. לא רק משום שאין ויכוח דחוף על חלוקת הארץ ולא רק בגלל עוצמתן הגוברת של הרשתות החברתיות. אני חושב שהציבור ירצה לראות אנשים יותר ערכיים שיבקשו לשרת אותנו במקום שאנחנו נשרת אותם, אנשים שיקומו כל בוקר לשליחותם הציבורית ויישבעו לה ולנו אמונים בכל יום מחדש. אנשים שיפעלו בהגינות, ביושר, בשקיפות ותוך שיתוף הציבור.
בקיצור, אני חושב שהבחירות הבאות יהיו במידה לא מבוטלת סיפור של קבוצת אנשים עם רעיונות ותוכניות שניתנות לכימות ולמדידה. זה כבר מזמן פחות עניין של שמאל וימין, אף על פי שנתניהו ו"משמרות ההישרדות" שלו מתייגות כ"שמאלן" כל מי שחטא והשמיע דברי ביקורת. זה הולך להיות עניין של "חבילת הכל כלול" (אנשים, ניסיון, ידע, רעיונות, תוכניות, יושרה וכושר ביצוע). מי שיקדים להבין את זה - ייהנה מיתרון.
כך יקרה, למשל, אם את מקומו של נתניהו יבקש לרשת גדעון סער שפרש מממשלת נתניהו אך לא מהליכוד, יתייצב בפני בוחריו ביחד עם יעלון כמועמד לשר ביטחון וכחלון לשר אוצר, ויצהיר: "אנחנו אנשי ליכוד שעזבו בגלל נתניהו ושיטותיו ואנחנו חוזרים הביתה" (העקרונות: שמירת שלטון החוק, התנהלות שקופה, רעיון שתי המדינות לכשיתאפשר, שמירה על ירושלים וגושי ההתיישבות, דגש על חינוך וכו'). או אם, למשל, כחלון יחבור ליאיר לפיד ויתווסף שחקן חיזוק ביטחוני (אשכנזי, גנץ, יעלון) לכוח משימה פוליטי משמעותי שיבטיח שמירה על שלטון החוק, תוכנית כלכלית ותקציב חברתי לצמצום פערים, שילוב חרדים בשוק התעסוקה ובשירות הצבאי וכו'. או, למשל, אם מפלגת העבודה תתחזק באישיות ביטחונית ראויה בעלת ערך מוסף בנוסף לשאול מופז הביטחוני־חברתי, ועם חידוש הברית ההיסטורית בין העבודה בראשות אבי גבאי לבין חלקים בציונות הדתית.
זו יכולה להיות גם חבירה מעניינת ומחודשת של איווט ליברמן לליכוד שאחרי נתניהו, לאחר שנראה כי פסק מלנהל ולהפיח חיים במפלגתו ישראל ביתנו. לליברמן יש תומכים רבים בליכוד, ועם סער, ישראל כץ או מועמד אחר - הוא יוכל להשתלט על הליכוד כשנפתלי בנט מימינו. צריך לשים לב גם לבנט שרוצה להתמרכז ולהתמודד על ראשות הממשלה, לשלי יחימוביץ' שצריכה לברר לאן פניה מועדות (אולי ראשות מרצ אחרי זהבה גלאון, עם פוטנציאל ל־7־8 מנדטים בזכות ההליכה של גבאי ימינה), ולאורלי לוי־אבקסיס, שלא מתכוונת לוותר. המפה הפוליטית רחוקה מלהיות יציבה, אבל אין ספק שקבוצת אישים עם רעיון ותוכנית סדירה תקנה עדיפות על פני קמפיינים מסורתיים, מסעות הפחדה, או איום בחלוקת ירושלים.
4. כבר ראיתי בחיי הרבה יריבויות פוליטיות: יצחק רבין נגד שמעון פרס (וההפך כמובן), משה ארנס נגד דוד לוי, שרון נגד נתניהו, אריאל שרון נגד יצחק שמיר - שלא לדבר על הקרבות ההרואיים של ותיקי מפא"י (איפה גיורא עיני כשצריך אותו)? אבל היריבות בין משה כחלון לאבי גבאי נראית לי הכי ילדותית והכי פחות בשלה. סיפור תמוה על שניים שאם לא ישכילו להתגבר על האגו - הוא יכריע אותם. עצה לכם: הקדימו למנות מתווך ובערו את החמץ.
5. לפני שבועיים כתבתי כאן על נייר הטואלט הצר והמחוספס ששולט בבתי החולים ובקופות החולים ברחבי הארץ. כתב לי הקורא יעקב מעוז שעבד הרבה שנים ברחבי העולם השלישי מטעם תה"ל, שהיה לו מנהג עם חבריו בכל מדינה לקיים את "מבחן נייר הטואלט". ככל שהנייר רך יותר - המטבע במדינה קשה יותר, ככל שהנייר קשה יותר - המטבע רך ושברירי יותר.
6. רגע לפני שבת אבקש מכם קוראי הדתיים והחילונים לעצור לרגע ולחשוב - מי תרם יותר השנה לחיזוק מעמדה של השבת? האם אריה דרעי עם "חוק המרכולים" המיותר, המפלג והמשסע, או שמא הזמר הלאומי עומר אדם, שפשוט הודיע שבשבת הוא נח ואילץ את ה"פסטיגל", לאחר עשרות שנים, לא לקיים הצגות בשבת. לא קרה לנו כלום, יצאנו שלמים. דרכיה כידוע דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום. שבת מנוחה.