כחלון צריך להחליט מה יתהפך עליו קודם: הבטן, האלקטורט או רה"מ

לחלק מאנשיו מספר משה כחלון שהמלצות המשטרה בתיקי נתניהו לא יהיו דרמטיות. סיגרים פה, שמפניה שם, כל הג'ז המאוס הזה שכבר יצא לכולם מכל החורים. נעבור את זה ביחד, רומז כחלון, יהיה בסדר. הבעיה היא שלא יהיה בסדר. שר האוצר יודע שהמלצות המשטרה יהיו דרמטיות מאוד. 
 

קמצוץ קיבלנו ברביעי בלילה במהדורת החדשות, בסיפור החדש על התכשיט שבחרה לעצמה "הגברת" ועל ההתרוצצות הממלכתית שהתרחשה כדי להניא את אחד מטייקוני הכיס של המשפחה מלרכוש את אותו התכשיט. כשארנון מילצ'ן, אותו טייקון ביש גדא, הערים קשיים, החציף פנים, גרר רגליים ולא הודה מיד לאלוהים על מזלו הטוב שסייע לו לקבל את הזכות להיטיב עם הגברת, הסבירו לו ולחצו עליו ואפילו האשימו אותו ב"ביזוי", כשראש ממשלת ישראל בכבודו ובעצמו מנצח על המאמצים הבינלאומיים, חוות הדעת המשפטיות והמנופים שהופעלו עד שהצדקת קיבלה את התכשיט שלה. 
 

כמה חבל שהמדינה לא משתמשת ביכולות האלה גם לנושאים אסטרטגיים אחרים. כך, למשל, תארו לעצמכם שהיא הייתה פשוט דורשת במתנה את פרויקט הגרעין האיראני תכף ומיד. זה אולי היה לוקח קצת יותר זמן, ומצריך גיוס של עוד כמה טייקונים (לא חסר, כידוע), אבל היא בסוף הייתה מקבלת את מה שדרשה, אחרת יבולע לכולנו. בעדותו סיפר מילצ'ן שהוא השקיע כל כך הרבה כספים בבקבוקי השמפניה הוורודה של הגברת, כדי שהאדון יוכל לנוח ממנה קצת. הבעיה שמילצ'ן עצמו לא הצליח לנוח ממנה, וגם לא ממנו, עד שנאלץ להזעיק עזרה.
 

אז ככה ייראו גם ההמלצות (שכנראה יוגשו רק בתחילת פברואר לפי פרסום של אמנון אברמוביץ אתמול). יהיו שם סיפורים חדשים, ואירועים חדשים, ועדויות הופכות בטן, וסכומים גדולים, ולא רק סיגרים ושמפניות, ולא רק תכשיטים. יהיה שם סיפור אנושי ונוגע ללב על מיליארדר שהפך לאיש משק של משפחה טפילה, עד שנאלץ להביא עזרה, מיליארדר נוסף, שיעזור לו לשאת בנטל ההוצאות הכבד. עדותו של מילצ'ן תשפוך אור על נסיבות גיוסו של פאקר, על הכספים שנשפכו, על בני המשפחה שהוחזקו ותוחזקו ועל מה לא. 
 

התגובה המשפחתית לכל זה תשכפל את התגובה שנמסרה למהדורת החדשות השבוע, כלומר "לא נפל דופי בהתנהגותה של משפחת נתניהו", ואני משוכנע שהם מתכוונים לכל מילה בתגובה הזו וגם יעברו עליה פוליגרף בהצלחה. מבחינתם, הדופי היחיד שיכול ליפול בישראל הוא על אלה שמטילים בהם דופי. מצד שני, התגובה הציבורית למה שיתפרסם תהיה שונה. אם לא יקרה משהו דרמטי, הנושא הזה לא יוציא לרוטשילד עשרות אלפים, אלא מאות אלפים. זה יהיה שידור חוזר של מחאת קיץ 2011, בהבדל אחד: גלעד שליט כבר שוחרר.
 

נתניהו מתכונן. האורות בבונקר החירום בבלפור דולקים כל הלילה, כל לילה. נאום ההמלצות בכפר המכביה בשבוע שעבר היה מכת מנע. המפגש עם הרבנים השבוע, כנ"ל. נתניהו מנסה לגייס לשירות חירום את אוגדת יוסי דגן, על גדודי הקומנדו המיומנים שלה, אלה שהצילו אותו בבחירות 2015 כשפשטו על הערים והרחובות ביום הבחירות והזהירו את הליכודניקים מהערבים על הגדרות. עכשיו השוטרים על הגדרות, אז מי לה' אלי. עצוב היה לשמוע את הרבנים מתבטאים אחרי המפגש הזה. מטהרים את השרץ בקלות ראש שכזו. ואין מי שיזכיר להם מה טענו כשאריאל שרון אותרג, לטענת הימין, לפני ההתנתקות. ההלכה המעודכנת היא שמותר לאתרג ראש ממשלה ימני ששומר על ארץ ישראל לכאורה, ואסור לאתרג ראש ממשלה שמאלני (שרון? שמאלני? טוב, שיהיה) שמפנה יישובים. מוסר יהודי 2017.

2

זו הולכת להיות הבחירה הקשה ביותר שעשה משה כחלון בימי חייו. האדמה תחת רגליו בוערת, ואין סופרטנקר שיוכל לכבות אותה. באותו סופשבוע ארור שבו התלבט מה הוא עושה עם חוק ההמלצות, איבד כחלון כמחצית מתומכיו. האלקטורט שלו מורכב בעיקרו מליכודניקים שלא אוהבים את נתניהו או מאנשי מרכז שסולדים מנתניהו. כשתוגש המלצת המשטרה להעמיד את ראש הממשלה לדין באשמת שוחד, האלקטורט הזה יכול להתאדות בן רגע. היה כלא היה. האירוע ישתה את המנדטים של כחלון יותר מהר משאתם־יודעים־מי מרוקנת בקבוק שמפניה ורודה. רק שההאנג־אובר, במקרה של כחלון, יהיה הרבה פחות נעים. 
 

לצערו העמוק, כחלון מתפקד בממשלה הזו כשומר הסף, נוטר שלטון החוק, המבוגר האחראי והמוסרי שאמור לתקן את מידותיה של הקואליציה הזו ולשמור על צלם. הוא בכלל לא ידע שהוא כזה. הוא מביט בנפתלי בנט ובאיילת שקד, המתנהלים להם בשבועות האחרונים בעליצות מסוימת, ויוצאות לו העיניים. למה אף אחד לא דורש מהם להפיל את נתניהו בהמלצות המשטרה? מה יש בו, שאין בהם? למה הם נחלצים ללא פגע מהאירוע משבית הקריירות הזה, וכחלון לא?

 

זה פשוט: האלקטורט של בנט ושקד שווה נפש באשר לשחיתות ראש הממשלה לכאורה. מצדם, נתניהו יכול לקבל ממילצ'ן מכולות של מזומנים, הררי ביטקוינים ואת הבורסה לתכשיטים כולה, ובלבד שישמור על ארץ ישראל. אגב, בנט ושקד עצמם, כך אני מאמין, הם אנשים ישרים ומוסריים. גם הם חשים ועוד יחושו גועל נפש, אבל הם לוקחים גלולה נגד בחילה וממשיכים הלאה, כי למצביעים שלהם לא באמת אכפת. הם מייחלים ליום שבו תיפרד המערכת הפוליטית משרה ובנימין נתניהו, אבל לא יכולים להרשות לעצמם להיות אלה שידחפו את בני הזוג המלכותי אל פח האשפה של ההיסטוריה. בשביל זה יש להם את כחלון.
 

כחלון מכיר את החומרים המצטברים במשטרה. גם הבטן שלו מתהפכת, אפילו עושה סלטות. הבעיה היא שהוא צריך לבחור מה יתהפך עליו קודם: הבטן או נתניהו. את הפרומו הוא מקבל על בסיס יומי. ביום רביעי בבוקר פצחו אנשי משמרות הממלכה של נתניהו ברצף תדרוכים קטלניים נגד כחלון. נתניהו יודע שכחלון הוא מחזיק המפתחות של תוחלת חייו ומנסה להסביר לו עכשיו בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים מה יעלה בגורלו אם יחליט למרוד במלכות.

התדרוכים הללו מתפשטים במהלך היום במעגלים מוכרים, כשהם מוקראים על ידי נציגי בלפור השונים בתקשורת. במקביל, שוגרו מי ששוגרו אל מקורבי כחלון. לא אלה שאתם מכירים, אלה שאתם לא מכירים. האנשים האמיתיים שלהם מקשיב שר האוצר לפני שהוא מקבל החלטות. אחת מאלה ששוגרו לאדם כזה היא שרה בממשלת ישראל. היא הבהירה בפני מי שהבהירה שאם כחלון ייגע לרעה בנתניהו, הוא מחוק. זו תהיה התאבדות פוליטית, אמרה.
 

לכחלון אין נטייה אובדנית. ההפך הוא הנכון. כרגע, הוא מפזר דיסאינפורמציה. חושש מאוד מלחץ תקשורתי. אין דבר ששנוא עליו יותר מלחץ תקשורתי. הוא בוחן את נתניהו, שבוחן אותו בחזרה. מינויו של דודי אמסלם ליו"ר הקואליציה לא היה מקובל על כחלון. הוא נדהם מהמינוי הזה, והביע את תדהמתו גם בפני נתניהו. תמנה אדם שמשדר שפניך לשלום, אמר לביבי, שמינה מיד אדם שמשדר שפניו לגיהינום. נתניהו כבר הכריז מזמן על מצב מלחמה. מבחינתו זו מלחמת קיום, וכל האמצעים כשרים. מן העבר השני, כחלון נבון מספיק כדי להבין שאם ירכין ראש ויתעלם מהמלצות המשטרה המתקרבות, יתויג לנצח כמשת"פ עם שחיתות.

האירוע הזה, מבחינתו, הפך להיות רדיואקטיבי. את הזיהום שידבק בו אם לא יעשה מה שמצופה מהסמן הערכי של הקואליציה לעשות, אף בקבוק שמפניה לא יצליח לנקות. זו תהיה מהלומה מהסוג שאין אחריו תקומה. הוא יהפוך למצורע. כחלון מכיר מקרוב את ההתמחות של נתניהו בפירוקים. כך פורק מופז, כשנתן לנתניהו יד מפתיעה ערב בחירות, זה מה שקרה לרבים אחרים שלא הבינו את עוצמת הזיהום שידבק בהם אם יושיטו יד, או יאמינו לצרור הבטחות, או יפותו בדרך אחרת. 
 

הבעיה היא שגם האלטרנטיבה של כחלון אינה מהמוצלחות. אם אכן יקום ויצהיר שראש הממשלה לא יכול להמשיך, ייתפס על ידי לא מעט ליכודניקים כזה ש"הדיח ראש ממשלה מכהן". כחלון הוא ליכודניק. אפשר לגרש ליכודניק מהליכוד (כפי שכחלון גורש בידי נתניהו), אי אפשר לגרש את הליכוד מהליכודניק. ליכודניקים לא מרימים יד על המנהיג. לפחות עד עכשיו. כך שכחלון יצטרך לבחור מאיזה צד תיפתח עליו הרעה. מימין או משמאל. כרגע, תסריט הבלהות המפחיד יותר הוא השתנקות והמשך תפקוד בממשלה ובקואליציה אחרי ההמלצות. הרי נתניהו לא יזכור לכחלון את טוב לבו יותר מכמה דקות. כעבור כמה חודשים, לקראת הכרעת היועמ"ש, עלול נתניהו לרוץ לבחירות מהירות, כשכחלון מתחת לאחוז החסימה. זו אפילו לא תהיה קבורת חמור.
 

אין היום בפוליטיקה הרבה אנשים יותר מיומנים ממשה כחלון. האיש מסוגל לתמרן על אותה בלטה עם היריבים הכי מושבעים במקביל, וכולם ייצאו מרוצים. נדמה לי שהמצב הנוכחי הוא הראשון אי־פעם שבו יצטרך כחלון להוציא את אחד הצדדים לא מרוצה. את המעגל הזה אפילו הוא לא יוכל לרבע. אבל הוא ינסה. אחד הרעיונות האפשריים הוא להציע לנתניהו לצאת לנבצרות זמנית מרצון. הליכוד יבחר לך ממלא מקום זמני, יגיד כחלון לנתניהו, הממשלה תמשיך בהרכב הנוכחי, המשפט יתנהל במהירות, אם תזוכה, תחזור, ושלום על ישראל. נראה את כחלון משכנע את נתניהו לצאת לנבצרות. נדמה לי שזה גדול אפילו עליו. מבחינת נתניהו, שרוני אלשיך ייצא לנבצרות. שמנדלבליט (ששכל השבוע את אמו, עדה) ייצא לנבצרות. שעם ישראל ייצא לנבצרות. הוא, לא.

3

כמה מעמיתי הספידו, בפנים נוגות ולחיים נפולות, את פרשת הצוללות. יוסי מלמן עשה את זה בשבוע שעבר בעמודים האלה. יכול להיות שהם צודקים. אם הייתי צריך להמר, על בסיס מקורותי, אז הם טועים. אבל לאף אחד אין מונופול על שוק ההערכות והספקולציות באשר לתיק הזה. הוא יכול להוביל למחוזות שבהם טרם היינו מבחינת השחיתות, או לגווע בייסורים ולהתפוגג כאילו מעולם לא היה. כאמור, אני בוחר כרגע באפשרות הראשונה. נדמה לי שתיק גוסס לא נזקק לצווי איסור פרסום, ואילו בתיק הצוללות הוארך צו איסור הפרסום בשלושה חודשים נוספים. גורמים המקורבים לחקירה (שאינם באי כוח של אף אחד מהצדדים) אומרים, בשיחות סגורות, שהתיק הזה ענק, מחריד ובעל פוטנציאל ריסוק. ניאלץ להמתין בסבלנות.
 

אחת ההערכות, שהושמעה בפני בימים האחרונים בידי אדם המקורב לתיק הזה, היא שהיועץ המשפטי לממשלה פועל בתיק הצוללות לא רק בכובע משפטי, אלא גם בכובע לאומי, ביטחוני, אסטרטגי. הובהר לו עד כמה חיונית עסקת הצוללות להרתעה האסטרטגית של ישראל ועד כמה היא יכולה לרדת לטמיון אם יתברר שנפל בה פגם שמקורו בדרג המדיני. על פי הכללים החלים במדינות ה־OECD, העסקה תהיה בטלה ומבוטלת. על פי הגרסה הזו, יניח מנדלבליט בפניו של נתניהו במורד הדרך אקדח טעון: פרישה לצמיתות מהפוליטיקה תמורת סגירת כל התיקים, כולל הצוללות. אם יש תיק שיכול לרצוע את אוזנו של כל מנהיג ולזהם לצמיתות את דמותו ההיסטורית, זהו תיק הצוללות. אם אכן נתניהו יתרצה, ייחלץ היועץ מזירת המטענים המכונה גם "חקירות נתניהו" בזיל הזול ובעור שיניו: ביבי הביתה (במקום לכלא), יש צוללות. הסיכוי שההערכה הזו נכונה אינו גבוה, אבל קיים.
 

אם נזנח לרגע את ההיבט הפלילי, ונתרכז בציבורי, קשה להבין איך ממשיכים חסידי נתניהו לגונן עליו בפרשה הזו. הרי מספיק רק מה שידוע עד עכשיו כדי שכל מי ששכל בקודקודו ויושר בלבו יבין שנתניהו צריך ללכת הביתה, או לבית הסוהר. כשכל אנשיו נגועים ומסובכים, או שהוא לא ידע (ואז הוא לא ראוי לנהל אפילו מרכול בשבת) או שידע וצריך לבלות את שארית ימיו ב"מעשיהו".
 

סיפור האישור למכירת הצוללות למצרים הוא המסתורי מכל. מתברר שבגלגול הראשון של העסקה, עוד לפני ימיהם של בוגי בביטחון ויאיר לפיד באוצר, נדרשה ישראל לאשר לגרמנים למכור צוללות למצרים. נתניהו היה ראש הממשלה, ברק שר הביטחון. הם עבדו לפי הספר: הוקם צוות במשרד הביטחון שביצע עבודת מטה, הביא המלצה, שאושרה והועברה לגרמנים. היה מדובר בצוללות משוכללות הרבה פחות מהדגם שנמכר לישראל, והאישור ניתן ב־2011.
 

והנה, בגלגול הנוכחי, התברר שהגרמנים מתעתדים למכור למצרים צוללות מהדגם המשוכלל. כזה שיכול לסכן את ישראל, וללמד את המצרים על איכות ותכונות הצוללות הישראליות. בוגי יעלון, שגילה את זה, שיגר את עמוס גלעד לברלין לברר ולבדוק על סמך מה הגרמנים מבצעים את העסקה עם מצרים. גלעד חזר עם תשובה מוזרה. הגרמנים טוענים שקיבלו אישור מירושלים. גם הנשיא ריבלין, שיצא לביקור בברלין, גויס לבדיקה בידי יעלון. הקנצלרית מרקל אמרה לו בפירוש: ביבי אישר. הבעיה היא שהפעם לא הוקם צוות. איש לא ידע, איש לא שמע. עו"ד יצחק מלכו שוגר בשקט לבירת גרמניה, אישר וחזר. כשיאיר לפיד מדבר על אישום בבגידה, הוא רומז לעניין הזה. עוד לפני שהתחלנו לחטט בפרשת הניסיון להפריט את מספנות חיל הים (לטובת הגרמנים כמובן), שאותו הוביל עו"ד דוד שמרון, ואת ביטול המכרז הבינלאומי לספינות שטח, שהוביל אותו עו"ד דוד שמרון, אבל גם פטרונו נתניהו, שהפעיל לחץ ברוטאלי על יעלון, שלא נשבר. אין מדינה בעולם שבה פרטים כאלה לא היו מובילים להתפטרות מיידית של ראש הממשלה. בעצם, יש. ישראל.

השבוע חזינו בהתנגשות נוספת בין סיירת מטכ"ל לחטיבת "גולני". לא, אני לא מתכוון לסרט המצוין ב"זמן אמת" בכאן 11 על עלילות סיירת מטכ"ל בתוניסיה (צפיית חובה). אני מתכוון לסיבוב שעשה אהוד ברק על גבו השחוח של הרמטכ"ל, רב אלוף גדי איזנקוט. כזכור, נשא ברק לפני כמה ימים נאום זעם חד במיוחד, שבו העלה גם את האפשרות שבעתיד הקצונה הבכירה בצה"ל ואולי גם בשב"כ עשויה/עלולה לסרב לפקודת הדרג המדיני, לאור הכיוון שאליו הוא מוביל את המדינה. כולם שאלו את עצמם מאיפה ברק הביא את זה, כשעמית סגל פרסם שיום לפני אותו נאום, נועד ברק לפגישה פרטית עם הרמטכ"ל איזנקוט.
 

ראשית, ספוילר: הסיכוי שבשיחה הזו עלתה אפשרות של סרבנות אינו קיים. מי שמכיר את איזנקוט יודע. עכשיו כמה פרטים בעניין הפגישה: מי שביקש אותה היה ברק, לא איזנקוט. במצב רגיל, אמור ברק להגיע למפגש בלשכת הרמטכ"ל בקריה בתל אביב. כך נהוג. כמעט כל הרמטכ"לים נוהגים לפגוש בקביעות את קודמיהם להתייעצות, סוג של שיחת עדכון וסיעור מוחות. המפגשים האלה מתקיימים, כאמור, בלשכת הרמטכ"ל. גם כי כך ראוי, וגם משיקולי ביטחון מידע וביטחון שדה. רק גבי אשכנזי, בשבתו כרמטכ"ל, היה נוסע למפגשים כאלה עם אמנון ליפקין־שחק בביתו של שחק, בשל מחלתו.
 

אלא שהפעם, ברק ביקש שגדי יבוא אליו. לא נוח לו, לא מסתדר לו, קשה לו. איזנקוט, שאינו איש של כבוד, בא. הפגישה לא התקיימה בביתו של ברק אלא בחדר מפגשים ואירוח במגדל המגורים שבו הוא מתגורר. למחרת, כששמע את נאומו של ברק, התחיל איזנקוט להבין שיצא פראייר. עשו עליו סיבוב. הנחמה היחידה שלו היא שזו אינה הפעם הראשונה. סיירת מטכ"ל תמיד תערבב את גולני. ע"ע פרשת הרפז. ברק הרוויח, בינתיים, את התדמית של זה שמדבר בשמם של ראשי זרועות הביטחון, וגם נתן גיבוי לאיזנקוט. נדמה לי שהפעם הבאה שפגישה כזו תתקיים, תהיה כששניהם יהיו באזרחות.

בשבועות האחרונים מתנהל קמפיין רשתי נגד המשטרה. גם נגד העומד בראשה, המפכ"ל רב ניצב רוני אלשיך. עיתונאים מקבלים סיפורים הקשורים בו או במשפחתו, אלמונים מנסים לברר עליו דברים. קמפיין הסייבר נגד הארגון כולו מדאיג יותר. כל הסימנים מורים שהקמפיין הזה נערך על ידי גורם מקצועי. ההערכה היא שהגורם הזה לא יושב בארץ, אלא בלונדון. נעשה שימוש באמצעים יקרים ורגישים, ובמספר רב של פרופילים מזויפים. במשטרה רואים את המראות, שומעים את הקולות ועוקבים אחרי הטוקבקים. מה שמדהים את בכירי המשטרה בעיקר הוא התעוזה. התחושה שהכל מותר. שכל האמצעים כשרים. וגם האמצעים. עושה רושם שאין להם בעיית אמצעים, לאלה שאחראים על הקמפיין הזה.