הודעת דובר צה"ל לאחר התקיפה בעזה, בתגובה לירי הפצמ"רים בערב שבת, מבטאת שינוי בתפיסת ישראל למצב האסטרטגי ברצועה. הפעם, זו איראן שמנסה להוביל את רצועת עזה לעימות מול ישראל. עד לאחרונה היו אלה בעיקר הארגונים הסלפים, המתנגדים לחמאס, שפעלו לחימום הגזרה. עכשיו זה זמן איראן, בעלת ברית ותיקה של הג'יהאד האסלאמי והאקס־פקטור של חמאס בחודשים האחרונים. ומה לגבי ישראל? לפחות כרגע, השינוי היחידי הוא בדף המסרים.
מאז הסתיים מבצע צוק איתן ב־2014, כמעט בכל המקרים, הודעות דובר צה"ל לאחר תקיפה ברצועת עזה כתגובה לירי רקטות, מסתכמות בדרך כלל בפעולה פשוטה של גזור־הדבק: "בצה"ל רואים בחומרה את הירי לעבר ישראל. חמאס הוא האחראי הבלעדי על המתרחש ברצועה". בתרגום חופשי, ישראל העבירה לחמאס את המסר הבא: "בכל ירי לעבר ישראל אתם תשלמו את המחיר, גם כשהיורים עושים זאת כדי להביך את שלטונכם. פעולה נמרצת שלכם נגד אותם ארגונים, תעניק לכם הנחה מסוימת, לפחות בכל הקשור למחירים בחיי אדם".
המשוואה הזו מעוררת לא מעט שאלות: האם לאחר מבצע צוק איתן לא היה נכון לאפס מחדש את משוואת התגובה (שעלתה מעט) ועל כל ירי מהרצועה להגיב בחריפות יותר? ומנגד, אם חמאס פעל נגד אותם ארגונים, מדוע הוא נושא באופן בלעדי בתוצאות? מדוע עד עכשיו כמעט לא הותקפו מטרות של אותם ארגונים סוררים, שהרוויחו למעשה את כל הקופה? גם ירו לעבר ישראל, גם התחזקו מול חמאס וגם לא שילמו כל מחיר. האם חמאס באמת היה פועל בתגובה לסיכול ממוקד ישראלי של הנהגת אותם ארגונים? ומדוע ישראל לא פעלה נגדם, עניין של מדיניות או בעיית מודיעין?
אל מול השאלות שחובה לשאול, אי אפשר להתעלם ממבחן התוצאה: שלוש השנים האחרונות היו השקטות ביותר בעוטף עזה מאז ההתנתקות ב־2005. הממשלה, צה"ל ושב"כ ראויים לקרדיט הזה. ברוב המקרים ההתנהלות הישראלית הייתה מתוך מחשבה, לא מהבטן. מאוד קל להוביל את המצב ברצועת עזה לעימות רחב, הרבה יותר קשה להחזיר את הגלגל לאחור.
אבל צודק יושב ראש המחנה הציוני והטוען לכתר, אבי גבאי: לישראל אין מדיניות מול רצועת עזה - צבאית ומדינית. אבל גבאי שכח לשאול את השאלה המלאה: מתי כן הייתה מדיניות לישראל בעניין עזה? בממשלת שרון לאחר ההתנתקות? בתקופות של שאול מופז, עמיר פרץ, אהוד ברק ומשה יעלון כשרי ביטחון?
בדיקה פשוטה מציגה את האמת: בכל הקשור למדיניות התגובה, כל ממשלות ישראל מאז ההתנתקות מתנהגות אותו הדבר פחות או יותר - התנהלות ותגובה לאירועים, אבל לא מדיניות כוללת, צבאית או מדינית. בנושא הזה, גם הדברים שאמר גבאי נכללים באותו סעיף. שינוי מסוים בהתנהלות, כמו החרפת התגובה הצבאית והרחבת המאמץ האזרחי, עדיין אינו מבטא שינוי במדיניות.
הדיון הזה מחזיר אותנו להודעה החריגה של דובר צה"ל: "הירי החמור ביום שישי הוכיח שוב שאיראן, באמצעות ארגוני טרור סוררים וקיצוניים, פועלת לדרדור המצב האזורי, משחקת בחייהם של תושבי עזה ועשויה להוביל את הרצועה להסלמה לאחר שנות שקט ביטחוני. על חמאס מוטלת האחריות המלאה למצב והשלכותיו".
כזכור, ב־12 בדצמבר פורסם בתקשורת כי מפקד כוח אל־קודס של משמרות המהפכה, הגנרל קאסם סולימאני, שוחח עם בכירי חמאס והג'יהאד האסלאמי. בשיחה הצהיר סולימאני כי איראן עומדת מאחורי ההתנגדות בעזה והמשך ירי הרקטות לעבר ישראל. לאיראנים, זה ברור, יש מדיניות והיא מתורגמת לכסף, הרבה כסף, כל עוד ארגוני הטרור בעזה יספקו את הסחורה. הג'יהאד האסלאמי הבין זאת מזמן. חמאס, שנמצא שנות דור מזהות אידיאולוגית־דתית עם איראן, נמצא בתהליך הפנמה.
המשוואה שעליה התבססה ישראל בשנים האחרונות - הכה את חמאס כדי שיפגע בסלפים ובארגונים קיצוניים נוספים ויעצור את הירי - צפויה לכישלון, כאשר הג'יהאד האסלאמי בתוך המשחק. חמאס המבודד לא רוצה/לא יכול/כל התשובות נכונות, לעצור את הג'יהאד, בן הברית המועדף של איראן ברצועה.
לא פלא שבמציאות הזאת הארגון שוקל לוותר, לפחות למראית עין, על האחריות השלטונית בעזה.
במצב העניינים הנוכחי עלול להתפתח מצב מדאיג, שבו המפתח להסלמות ברצועה יהיה בידי ההנהגה האיראנית, והיא זו שתפעיל את הג'יהאד האסלאמי באופן ישיר. ספק רב אם בחמאס יסכנו את הברית המתהווה עם איראן ויעצרו בכוח את פעילי הג'יהאד מלירות לעבר ישראל.
מערכת הביטחון תצטרך להתאים מדיניות חדשה מול רצועת עזה, ולא רק בדף המסרים. באין ערוץ מדיני באופק ולצד המשך המאמץ האזרחי החשוב מול רצועת עזה, ישראל, המאמינה שתגובות חיל האוויר משמרות הרתעה, תידרש להגיב בחריפות נגד כל מי שמבצע טרור, ולא רק נגד חמאס, בניסיון למנוע עימות רחב בעזה בשנה הקרובה.