האישומים על שיתוף הפעולה של רות דוד, לשעבר פרקליטת מחוז תל אביב, עם ארגון הפשע של יצחק אברג'ל, מציתים את הדמיון בכל פעם מחדש. רק שזה לא מניע את מערכת אכיפת החוק למצות עד תום את החקירה על הקשר הקרוב שלה עם "נציג" הארגון, הקבלן יאיר ביטון בהיותה בתפקיד הציבורי.
נגד דוד הוגש כתב אישום מינורי ביותר, רק על התקופה שבה הייתה כבר סנגורית פרטית. היא נאשמת כי נסעה לרומניה כדי להעביר לקבלן החשוד מעטפה ובה חומרי חקירה מוכמנים, שהדליף קצין היאל"כ ערן מלכה לשותפה רונאל פישר, וכדי להכין את ביטון לחקירה נגדו בתיק של יחידת העילית, שבה הוא נאשם כי העביר 30 מיליון שקל מהחברה הציבורית ב. יאיר שבשליטתו למיזם הנדל"ן הפיקטיבי של ארגון הפשע באילת.
הממונים על החקירה של דוד, ובראשם פרקליט המדינה שי ניצן, התמקדו בשלהי התקופה המושחתת במשרד עורכי הדין רונאל פישר ורות דוד והתנערו באופן מקומם מחקירה אמיתית על התקופה שבה פישר וביטון היו בקשר קבוע עם דוד, כאשר עוד הייתה פרקליטת מחוז תל אביב הכל יכולה אשר גידלה דורות של קציני משטרה ופרקליטים בכירים.
את הטענה הזאת פרסמתי ב"מעריב" ובאתר "פוסטה" בסדרת כתבות בשלוש השנים האחרונות, אולם ראשי מערכת אכיפת החוק גלגלו עיניים בהתנשאות והמשיכו בשלהם. הם מיצו את הדין עם ראשי ארגוני פשיעה, פוליטיקאים ורבנים מושחתים, אבל על הנעשה בחצר האחורית שלהם סירבו להתעכב. מי שאיימה לחשוף את קלונם הייתה נציבת הביקורת על מערך התביעה, השופטת בדימוס הילה גרסטל, אולם מנהלי הפרקליטות, בתיאום עם ועד העובדים הלוחמני, הצליחו להזיז אותה מדרכם ולשנות את הגדרת התפקיד של הביקורת, שאף הוכפפה מאז ליועץ המשפטי לממשלה.
חלפה שנה מאז הפרישה של גרסטל שנעשתה בטונים צורמים, וגם מחליפה בתפקיד, השופט בדימוס דוד רוזן, העושה מאמצים כבירים כדי ש"לא לשפוך את התינוק עם המים", הגיע אל אותה נקודת מפתח. בחודשים האחרונים פורסם על שתי פניות של רוזן אל היועץ המשפטי לממשלה, שבהן ביקש לחדש את החקירה הפלילית נגד דוד בקשר לתקופה שבה הייתה פרקליטת מחוז: הראשונה בפרשת טיוח חקירות נגד בכירים ברשות המסים וביעור תיקי החקירה שלהם, והשנייה בפרשת טיוח החקירה נגד מנהל קופת חולים מאוחדת בירושלים אשר היה מעורב בעסקאות נדל"ן בעייתיות עם ביטון ופישר.
ללשכתו של רוזן ממשיכים לזרום סיפורים על דוד, אחד מהם מפורסם כאן לראשונה ומתייחס להתנהלותה בתיק פשע חמור הקשור לארגון אברג'ל.
החיפאי באמריקה ב־2007, בזמן שהפרקליטה דוד כבר הייתה ביחסי חברות עמוקים עם פישר, ובמיוחד עם חברו ושותפו יאיר ביטון, אשר היה מזוהה רשמית עם גבי בן הרוש ויצחק אברג'ל, היא נסעה בשליחות מדינת ישראל לארה"ב. המטרה: לגייס כעד מדינה חיפאי שנודע כעבריין סמים בינלאומי, שהיה מעורב במעצר של עבריין תל־אביבי על יבוא 12 קילוגרם קוקאין והביע נכונות לשתף פעולה נגד ארגון אברג'ל בתיקי סמים. דוד חזרה לישראל כעבור זמן קצר וטענה כי העד הפוטנציאלי מסרב לשתף פעולה ואינו מעוניין להפליל את אברג'ל ושות'.
בדסק הישראלי של ה־DEA, הרשות האמריקאית לאכיפת חוקי הסמים, השתוממו מכישלון המשא ומתן, אבל המשיכו להזרים מידע לרשויות החקירה בישראל על פעילות ארגון אברג'ל בארה"ב, על המעורבות של העד הפוטנציאלי ואחיו בסחר באקסטזי במסגרת הארגון בחוף המערבי, ואף ברצח של סוחר סמים ירושלמי סורר בלוס אנג'לס. לפיכך, כעבור מספר חודשים יצא לארה"ב הפרקליט הממונה ישירות על תיק ארגון הפשע, עו"ד ניסים מירום, ובתוך מספר ימים גייס בקלות יחסית את היעד כעד מדינה נגד אברג'ל וחברי רשת הסמים. מדובר בעד המדינה "החיפאי", שהעדויות שלו הובילו ב־2008 למעצרו ולמאסרו של אברג'ל בארה"ב, וכעבור שבע שנים גם לפרשה 512.
לפי חומר חקירה של ה־DEA, שהגיע ל"מעריב", תועד יאיר ביטון כשביקר בארה"ב את חברי הזרוע הירושלמית בארגון אברג'ל. בראשה עמד גבי בן הרוש, שותפו של ביטון לחברות בנייה בירושלים, אשר נמלט לארה"ב עקב חשדות חמורים שעלו נגדו בתיק הבנק למסחר. נוסף על המעקבים והתיעוד הרשמי של כניסותיו ויציאותיו של ביטון, נמסרה ב־2004 ל־DEA עדות של עד מדינה ושמו ג'ודי בן עטר, עבריין ירושלמי, שבה סיפר כי ביטון נהג להיפגש עם הירושלמים מיכה אסלן המנוח ובן הרוש בקזינו הקבוע שלהם בלאס וגאס.
בפגישותיהם דנו בבקשתו של ביטון מבן הרוש לחתום על מסמכים שיאפשרו להפריד את השותפות ביניהם לקראת הקמתה של החברה הציבורית ב. יאיר, שאותה הקים ביטון בליווי משפטי צמוד של פישר. בן הרוש סירב לבקשות של ביטון והתעמר בו, עד שנעצר בתיק סחיטה והלבנת הון והפך לעד מדינה של ה־DEA ב־2005.
בשלב הזה נכנס לתמונה יצחק אברג'ל, ומרבית הכסף המשותף לביטון ובן הרוש עבר לארגון אברג'ל, כפי שנטען בכתב האישום הכלכלי נגד שניהם. במשטרת תל אביב ובפרקליטות מחוז תל אביב עקבו בנשימה עצורה אחרי הרפתקאותיו של בן הרוש ברחבי העולם, מאז נמלט לכאורה בשנת 2002 עם עשרות המיליונים של הבנק למסחר וחבר ליצחק אברג'ל באירופה ובארצות הברית. בחילופי מידע עם הדסק הישראלי ב־DEA נטלו חלק עשרות אנשי חוק משתי המדינות, אבל מסתבר שרק פרקליטת מחוז תל אביב רות דוד "לא ידעה" על הקשר של השניים עם חברה הטוב יאיר ביטון, שתואר בהרחבה בתוכניות של "עובדה" על בן הרוש, וגם בדוחות מודיעיניים של המשטרה והפרקליטות.
"לנו היה ברור שיאיר ביטון הקים את החברה שלו מהכסף של הבנק למסחר", אומר גורם במערכת אכיפת החוק על החבר של דוד, "אבל מאז בן הרוש הפך לעד מדינה בארצות הברית, יצחק אברג'ל היה היחיד שהיה יכול לעמוד מולו, ואברג'ל הוא שהפריד את יאיר ביטון מגבי בן הרוש".
מאז אברג'ל יושב בכלא כבר כמעט עשר שנים וצפויות לו עוד שנים לא מעטות. בן הרוש גורש מארצות הברית למרוקו, בלי שמדינת ישראל התאמצה בקרב ידידיה בארה"ב להסגיר אליה את העבריין הבכיר הזה שמוטט בנק בישראל. מהפרקליטות הבינלאומית נמסר לאורך השנים כי "בן הרוש היה ונותר חשוד בפרשת הבנק למסחר, ומדינת ישראל תעשה כל מאמץ כדי להביאו לדין".
בדוברות הפרקליטות טוענים כי תיק הבנק למסחר טופל על ידי שלוש פרקליטויות במקביל: מחוז תל אביב פלילי, פרקליטות תל אביב מיסוי וכלכלה ומחוז ירושלים, שם גם טופל התיק של גבי בן הרוש. מבדיקת "מעריב" התברר השבוע שאת התיק נגד אתי אלון, עופר מקסימוב ואביהם אביגדור ניהל עו"ד עידו דרויאן, שהיה מבכירי פרקליטות מחוז תל אביב פלילי והיום הוא שופט בבית משפט השלום בעיר.
מדוברות הפרקליטות נמסר בתגובה: גיוס עד המדינה לא הסתייע מסיבות ענייניות, ועל פרטי גיוס עדי מדינה בפרשה 512 איננו יכולים להרחיב מאחר שהמשפט עדיין מתנהל. ביטון, אגב, היה אורח הכבוד של רות דוד במסיבת הפרידה שלה מהפרקליטות.
שיטת פישר
עד שתיפתח חקירה נגד דוד על התקופה שבה שירתה בפרקליטות, אם תיפתח, המשפט הפלילי נגדה ונגד שותפיה לדרך - פישר, ביטון ואח' - נקטע בפברואר 2017, מיד לאחר שעד המדינה ערן מלכה סיים להעיד בחקירה הראשית.
טרם פתיחת החקירה הנגדית ביקש פישר לקבל את ממצאי השיחות, מסרונים, הודעות וואטסאפ, תצלומים, מיילים וכדומה מהאפליקציות שהיו בשימוש בטלפונים של מלכה בעשר השנים האחרונות. התביעה התנגדה בטענה שמדובר בבקשה בלתי סבירה הפוגעת בצנעת הפרט. השופט משה סובל מבית משפט המחוזי בירושלים איים לבטל את כתב האישום אם לא יוגשו החומרים.
אילו עבריין מהשורה היה דורש פלטי טלפון של עד מדינה המעיד נגדו בהיקפים כאלה, ספק אם היה נענה בהחלטה שכזאת. במקרה של פישר ודוד לא הועילה אפילו פנייה מיוחדת של המשנה לפרקליט המדינה אל בית המשפט העליון. השופט יצחק עמית, אשר הדהים כשהורה לשחרר את פישר למעצר בית חרף ניסיונות השיבוש וההימלטות שהתיק בנוי עליהם ("הוא אינו חניבעל לקטור מ'שתיקת הכבשים'" טען), הורה גם להסיר מפישר, לבקשתו, את האיזוק האלקטרוני כאשר המשפט התארך. ביוני קבע השופט עמית כי אכן דרושים כללים לחיפוש מושכל של תוצרים דיגיטליים, אולם נוכח מחדלי החקירה ודלות המידע שהופק עד כה מהגדג'טים של עד המדינה, יש להיעתר לבקשתו של פישר.
מאז המשפט לא התחדש, למורת רוחו של השופט בתיק העיקרי. בשבוע שעבר קיבל סובל החלטה שזעזעה קהילה רחבה של עוקבים אחר המשפט: הפניית הצדדים לגישור שבו צפויים כולם לטייח הרחק מעין הציבור את הממצאים בתיק דגל של המאבק על שלטון החוק.
היכולת של פישר לתקוע הליכים מוכרת היטב לכל משפטן שהתמודד עמו, או עיתונאי שביקש לפרסם את מעלליו, כדוגמת עבדכם הנאמן. מהסיבה הזאת אני מנסה לפצח כאן את חידת הקסם הבלתי מוסבר של פישר.
בשנת 2008 ערכתי תחקיר ל"מוסף הארץ" על עשרות אלפי שקלים שפישר, בהיותו מתמחה ועורך ירחון לשכת עורכי הדין, שילם כדמי שתיקה למפיקה שלו, לאחר שהגישה תלונה נגדו לראשי הלשכה על הטרדה מינית לכאורה. עוד היו בתחקיר יותר מעשרה סיפורים נכלוליים "קטנים", כולל הקשר העסקי שלו עם ביטון. על פי הממצאים שלי, הם הפכו סדרי עולם בארגון הקבלנים וזכו לברכתם של שרים בממשלה.
במשך חודש שלם הוא התעלם מהפניות אליו וסירב להגיב. לאחר מכן החל ללחוץ על הנהלת "הארץ", עד שזכה לשימוע נדיר, שנערך במרתפי העיתון בהשתתפות בכירים בעיתון. השימוע החל בסדרת בדיחות שפישר פיזר, כולם צחקו והוקסמו, חוץ ממני, כמי שהכיר אותו היטב מחודשיים של תחקיר ושיחות עם קורבנותיו. בשלב מסוים הוא נשנק כאשר אמר, "אז נגיד שהיה לי קטע עם אותה הבחורה לפני שבע שנים, למה לפרסם את זה עכשיו ולהרוס לי את המשפחה?" האמפתיה השתלטה על הנוכחים.
במשך שלוש שעות התפתל פישר, התמקח על כל פסיק ומילה, ובקושי התקדמנו. נקבעה ישיבת שימוע נוספת, וזו הייתה מתוחה וטעונה משום שלאחר בדיקה נוספת שערכתי הטחתי בפניו נתונים סותרים לכל השקרים על מקומות ותאריכים שפיזר בישיבה הראשונה. הוא המשיך בשלו במצח נחושה, ואני נסחפתי בתגובותיי, עד שאת הצעקות שמעו החברים במחלקת הספורט. בסיום השימוע הלוהט הוחלט לגנוז את התחקיר. עם או בלי קשר, כעבור חודש נגנזו שתי תביעות דיבה בהיקף של 70 מיליון שקל שפישר הגיש אז נגד "הארץ" בשם ארקדי גאידמק.
השנים חלפו, ועם המעצרים של פישר ושות' הזהרתי מעל דפי עיתון זה את חוקרי מח"ש מפני מה שצפוי להם. ואשר יגורתי בא. "הארץ", חוקרי מח"ש ובתי המשפט אינם קורבנותיה היחידים של שיטת פישר. הקשיבו ללקוח שלו לשעבר, שהיה גם מעריץ נלהב וחבר קרוב, יו"ר ועד עובדי נמל אשדוד המושעה, אלון חסן. אף שחשף את הקומבינה של כל הזמנים במשפט הפלילי בישראל, ואולי דווקא בגלל זה, הוא עדיין תקוע בתיק השוחד האחרון שניהל ערן מלכה.
ותרעש הארץ
"אחרי שרעשה הארץ עקב הסיפור שלי עם פישר, ציפיתי שמקבלי ההחלטות בירושלים יבינו שקרה פה משהו", אמר השבוע חסן בשיחה עם "מעריב". "תופרים לאנשים תיקים - ודממה בבית המחוקקים. רק עכשיו, כשנוצר להם אינטרס אישי, מיהרו להיאחז בחוק ההמלצות. כבוגר חקירות של משטרת ישראל אני לא יודע אם לשמוח או לבכות".
לחסן יש מאות שעות פישר בשנה אחת אינטנסיבית, ורגע אחד יחיד ומיוחד שהדהים את כל המדינה: הרגע המבוים שבו העביר לפישר מזוודה ובה 150 אלף דולר. הם הכירו בשלהי 2013, כאשר חסן שקל להגיש תביעות דיבה נגד כלי תקשורת שערכו תחקירים על התנהלותו בנמל אשדוד. "הייתה אז התנפלות פראית עלי והוא הוציא מכתבים לכל העיתונים והגן עלי. התברר לי שהוא ממש אשף תקשורת", סיפר חסן.
"רונאל הוא בחור כריזמטי, שובה לב. הגמגום שלו מטעה, יש בו חן. לא בכל יום אתה מדבר עם אדם שמגמגם אבל לא מפסיק לדבר, ומביא דוגמאות ציוריות שסוחפות אותך. הוא כל הזמן אמר כמה הוא חזק, שידר המון עוצמה וקשרים עם מלא שמות, ואני יודע שקשרים זה חיובי וטוב. הוא היה מוערך מאוד. והנה, פרקליטת מחוז תל אביב לשעבר איתו במשרד המפואר שלו. הוא דאג להסביר לי כמה הכוח שלה עובד.
"הוא עושה רושם של אחד שאוהב את החיים הטובים. היה כיף להיות במחיצתו, וזה קסם לי. דיברנו על שותפות באיזה מסעדה, ולי היו אז מסעדות באשדוד. נקשרנו מאוד. הזמנתי אותו לבר מצווה של הבן שלי. סמכתי עליו, הוא נתן לי הרגשה שהוא מבין על מה אני מדבר איתו. האמנתי בו כמו ברופא שאתה אומר לו איפה כואב".
חסן חוזר ומספר כיצד הזהיר אותו אביו מפני פישר, לפני ואחרי המעצר שלו בתיק הנמל. "אבא שלי חד מאוד, אבל הוא לא ידע שרונאל הזהיר אותי לפני המעצר וביקש כסף כדי לסגור את התיק נגדי. לכן לא התייחסתי אליו כשהזהיר אותי, ורק אשתי, שהייתה בסוד העניינים, סגרה לי את הפאזל, והבנתי שמדובר פה בפסיכופט.
"כשהייתי עצור התקשרו אליה מ־433 שתביא מסמכים על נכסים שלנו. רועדת מפחד היא נסעה לרונאל, והוא הסתכל עליה ממושכות ואמר לה, 'ברור לך שייקחו לכם הכל'. רונאל ידע שאשתי מאוד נלחצת, כי אני סיפרתי לו, אז הוא פעל בדיוק משם והכניס אותה ללחץ. לדבריה, הוא גם התחיל איתה, התעניין בה כזה, שאל למה היא לא מאופרת. היא השיבה לו, 'מה מאופרת עכשיו, בעלי במעצר'.
"בתוך כל הבלגן הזה הוא המשיך להלחיץ אותה, אמר שאלון לא הקשיב לו וביקש שתספר לו דברים שהוא לא יודע. 'לא יכול להיות כל הפרסומים האלה על אלון, 100 מיליון, 200 מיליון, ואת לא יודעת'. איך שהיא סיפרה לי את כל זה מיד הבנתי שהוא עובד עם המשטרה. אמרתי לעצמי, איזה בן זונה, מכר אותי".
אלון חוזר ומתאר בהתרגשות איך הצליח לגייס בזמן אמת קור רוח כדי להסתיר את החשדות שלו מפני פישר, ואיך בהנחיית עו"ד בני כץ פנה למח"ש וטמן לו את המלכודת המפורסמת. "הוא לא ידע אז שאני חושד בו, שנפל לי האסימון, והמשיך בשלו. היה דיפלומט, לא לחץ, שיחק אותה יפה עד הסוף, כמו מישהו שבאמת רוצה לעזור לי ולשמור על קשר איתי. 'כדי לסגור את הפרשות האלה יעלה לך 150 אלף דולר'. אמרתי לו, בסדר מוכן לשלם.
"בשלב מסוים פחדתי שהוא עלה עלי, שישלח לי מתנקשים, כי היה אומר שהוא מחובר גם לחקירות על ב. יאיר, שאף אחד לא שמע עליהן אז. כל הזמן הזה הוא כיוון רק לכסף. היה מזרים לי פרטים מהחקירה ואומר לי, 'אם לא תיתן הלך עליך'. מנגד אני רואה שבאמת כל מה שהוא אומר לי, קורה.
"רונאל מאוד חכם, אסטרטג, מנתח איך אתה חושב, עובד לפי תוכנית סדורה, לא שולף, מתכנן והכל לפי מה שהוא רוצה, מניפולטור ברמות הגבוהות ביותר, הבעיה היחידה שלו הייתה שהוא לא העריך אותי נכון. אפילו ערן מלכה סיפר בעדות שלו שהוא הזהיר אותו מפני, שאלון לא פראייר. אבל הוא לא העריך נכון והלך עם זה עד הסוף".
רשימות נוספות של אמיר זוהר ב־POSTA.CO.IL