עם כל החשיבות לביקורו בשבוע הבא של ראש הממשלה בנימין נתניהו בהודו, אין מדובר בביקור היסטורי. מאז כינון היחסים הדיפלומטיים בין שתי המדינות בשנת 1993 ביקרו בהודו שר החוץ שמעון פרס (1993), הנשיא עזר ויצמן (1996), ראש הממשלה אריאל שרון (2003) ושרים רבים. כך שבסך הכל מדובר בעוד ביקור אחד בשרשרת.
אם רוצים לדבר על היסטוריה, הרי שזו התרחשה לפני כחצי שנה, כשהלאומן ההינדי נהרדנה מודי היה לראש הממשלה הראשון של הודו שכף רגלו דרכה בארץ הקודש והשתכשכה גם בים התיכון, ותועדה בתמונה משותפת עם נתניהו.
מה שאולי בולט במיוחד בביקור הקרוב של נתניהו הוא ממדי המשלחת הגדולים מאוד של אנשי עסקים ומנהלי חברות. גם בכך אין חריג משום שראשי ממשלות במערב נוהגים לצרף לנסיעותיהם במדינות זרות משלחות כאלה בתקווה כי בכך יסייעו לקדם את עסקי מדינותיהם עם הודו, שהיא וסין נחשבות למדינות המאוכלסות ביותר בעולם (כ־1.3 מיליארד נפש).
רבים מאנשי העסקים המתלווים לביקור באים מהתעשיות הביטחוניות הגדולות, הבינוניות והקטנות. זה לא בכדי. בעשור וחצי האחרון הפכה ישראל לספקית הנשק השנייה בחשיבותה להודו, לאחר רוסיה. ישראל מכרה להודו את מטוסי ההתרעה האווירית פלקון, טילים מסוגים שונים, המכ"ם אורן ירוק, ספינות מלחמה, כלי טיס בלתי מאוישים, תותחים, טכנולוגיות סייבר ומודיעין ועוד. יחידות מיוחדות של צה"ל והמשטרה אימנו, התאמנו ושיתפו פעולה עם עמיתיהם מהודו ולאחרונה גם התקיים שיתוף פעולה בין חילות האוויר של שתי המדינות.
בין הודו לישראל מתקיים שיתוף פעולה לא רק צבאי, אלא גם בחלל, במודיעין, כפי שפורסם באחרונה בעיתונות ההודית, וגם בתחום הגרעין. הסיבה, לכאורה, לקשר ההדוק בתחומים אלה היא פקיסטן, מדינה מוסלמית שיש לה (כמו להודו) נשק גרעיני ומייצאת מתחומה טרור אסלאמי קיצוני. לפי הערכה זהירה, בכל התקופה הזו (בעשור וחצי האחרונים) הסתכמו המכירות מישראל בין 10 ל־15 מיליארד דולר.
אבל בשנים האחרונות עוברת הודו, תחת מודי, שינוי שפוגע ועלול לפגוע עוד יותר בעתיד במעמדה כשוק גדול וחשוב לתוצרת הביטחונית של ישראל. הודו דורשת להעביר אליה את הייצור של מערכות הנשק כדי לספק תעסוקה לשוק המקומי. ואכן, התעשיות המובילות בישראל כמו רפאל, התעשיה האווירית, תעשייה צבאית ואלביט הקימו בשנים האחרונות נציגויות גדולות ורכשו מפעלים או כוננו שותפויות מקומיות.
אבל גם זה כנראה לא תמיד מספיק. לפני כשבוע הודיע רשמית משרד ההגנה ההודי כי הוא מבטל עסקת ענק של חצי מיליארד דולר לרכישת טילים נגד טנקים מדגם ספייק של רפאל. בישראל מסבירים את הביטול במאבקי כוחות בממשל ההודי, אבל אפשר שיש בכך גם רמז שהודו מתחילה להתנתק מעטיני תעשיית הנשק הישראלית. זה לא אומר שהיא לא תמשיך לרכוש כל מה שתמצא אותו כחיוני או מתקדם, אך כדאי שבממשלה ינסו גם לחשב מסלול עסקי מחדש ולהבין שאולי עדיף להשקיע גם בשיווק טכנולוגיות ומוצרים אזרחיים לשוק ההודי העצום ולמעמד הבינוני המתרחב שם.