למי שמתקשה לסנן את הצד הצעקני והרדוד בתקשורת יכלה להצטייר השבוע תמונה כאילו אנחנו ערב עימות בצפון - זה לא המצב. נכון הוא שצה"ל החל בשנה האחרונה לעסוק במה שמכונה "מלחמת הצפון הראשונה" - עימות צפוני שיכרוך את סוריה, לבנון ואיראן גם יחד. טוב עושה הצבא בכך שהוא נערך לתרחיש כזה, אבל הוא לא לפתחנו. בניגוד למקהלת האיומים של התקשורת והפוליטיקאים - ההתבססות האיראנית בסוריה אינה עובדה מוגמרת.
בתחילת השבוע הציג צה"ל לקבינט את הערכת המודיעין השנתית שאפשר לתמצת אותה במשפט: מאי־ודאות למגמות התייצבות. אחרי שנים של שינוי בלתי פוסק באזור מתחילות להתייצב מספר מגמות, וצה"ל עוסק הרבה בשאלות "היום שאחרי": אחרי דאע"ש, אחרי אבו מאזן, אחרי התייצבות אסד ואחרי יציאת חיזבאללה מסוריה. השנה שהחלה תתאפיין ברגישות גבוהה יותר ובסיכון גבוה יותר להתדרדרות, והאתגר יהיה להמשיך לשמור על האינטרסים הישראליים בלי לקדם את ההתדרדרות הזאת.
זה בדיוק מה שעשתה ישראל, על פי פרסומים סוריים, ביום שלישי לפנות בוקר: תקיפה של מחסן נשק בפאתי דמשק. בניגוד לכל מיני פרסומים, אם אכן הייתה תקיפה כזאת, הרי שאין לה קשר להתבססות האיראנית בסוריה, אלא שהיא איתות ישראלי לכאורה על הכוונה להמשיך באותה מדיניות שהיא מנהלת מול סוריה, בלי לקבל את הסכם המעצמות שנחתם בעמאן על פריסת הכוחות השיעיים.
הסורים ייחסו לישראל בשנת 2017 עשרות תקיפות של משלוחי נשק ומתקנים בשטחם, והנה, ביום השמיני של השנה החדשה, ישראל תוקפת שוב, לטענתם. המסר שעולה מכך ברור: ישראל תמשיך לשמור בנחישות על שלושת הקווים האדומים שהציבה - לא להעברת נשק מתקדם ללבנון, לא לייצור טילים מדויקים בסוריה ובלבנון ולא לפריסת כוחות שיעיים בקרבת הגולן.
יש פה גם מסר לשתי השותפות האחרות בציר: אסד מבין שהוא ימשיך לשלם מחיר על פעילות איראנית בארצו, והרוסים מבינים שישראל מתכוונת להתעקש בנושאים האלה ועלולה להפריע למאמצים שלהם לייצב את סוריה. פוטין רוצה למצב את סוריה של אסד כמדינה לגיטימית - ישראל מנסה להסביר לו שהנוכחות האיראנית מכתימה את המאמץ הזה.
כבר לפני יותר משנה הציגו בכירים ישראלים שנפגשו איתו את השקלול: רוסיה אולי מרוויחה טקטית מהלחימה הקרקעית של חיזבאללה ואיראן לצדה, אבל תפסיד במישור האסטרטגי, בעיקר כשיגיע רגע חלוקת השלל. בפעם הראשונה שפוטין שמע את הטיעון הזה - הוא חייך. בפעם השנייה הוא קימט את המצח. בפעם השלישית הוא ענה לישראלים בשיא הרצינות: "אל תחשבו שהאיראנים עושים כל מה שאני רוצה".
ישראל צריכה להיכנס בדיוק אל בין הסדקים האלה בתור הציר הרוסי־איראני־לבנוני ולתקוע שם טריז. בהקשר הזה התקיפה השבוע שיוחסה לישראל לא הייתה המשמעותית ביותר. לעומתה, התקיפה שיוחסה לישראל בנובמבר, שבה הושמד בסיס שנערך לקלוט מיליציות שיעיות - כבר הציבה סימן שאלה על היתרון שבנוכחות האיראנית בסוריה ויצרה מחלוקת בין השותפות. גם הן עוסקות כבר ב"יום שאחרי".
בשבועיים האחרונים קיבלו הרוסים ואסד תזכורות כואבות על כך שהיום הזה עוד לא הגיע. הלחימה העזה שמנהל אסד נגד כיסי המורדים בדמשק, ובמקביל המתקפות על הבסיס הרוסי בחמימים, היו הוכחה שהמלחמה עוד לא הגיעה אל סופה. ועדיין, אסד צובר ביטחון בימים האלה. לא ירחק היום שבו ישלח את כוחותיו להשתלט מחדש על מרכז ודרום רמת הגולן.
ישראל תצטרך להמשיך להבהיר לו שכדאי שיפנה את הביטחון העצמי כנגד האיראנים ולא נגדנו, שהמחיר של הישארותם בסוריה יכאב לו יותר. אבל צריך להביא בחשבון שמתישהו תקיפה ישראלית תיענה בתגובה. לא צריך להיכנס לבהלה: אסד לא יעז לשגר סקאדים לתל אביב, אבל הוא עשוי לירות על רמת הגולן, וצריך להיערך לניהול של אירוע כזה. כל תקיפה השנה תהיה כרוכה בסיכון גובר של תגובה סורית. ישראל תידרש להפעיל שיקול דעת רב יותר בניהול הסיכונים שלה, ועד כה היא עושה את זה בהצלחה.
מאז 2014 נמנעת ישראל מלתקוף באמצעות חיל האוויר בלבנון. אז, בפברואר, כך ע"פ הפרסומים, תקף חיל האוויר משלוח של נשק בג'נתא וחיזבאללה ניסה להגיב באמצעות פיגוע בהר דב. ישראל הסכימה לכאורה לקבל את משוואת ההרתעה של חיזבאללה ונמנעת מאז מלתקוף, אבל השנה, ע"פ המתפרסם, נראה כוונות להעתיק את ייצור הטילים המדויקים מסוריה לשטח לבנון. אפשר להניח שישראל מנסה להתמודד עם האתגר הזה במגוון האמצעים האחרים שברשותה, אבל אם תידרש לפעולה אווירית - חיזבאללה לא יעבור על כך בשתיקה.
בסיטואציה כזאת תוכל רוסיה לשמש בתפקיד מרסן. אין לרוסים שום אינטרס לראות עימות עם ישראל שיסכן את השקעתם הארוכה באסד. לנוכחות הרוסית בסוריה, על כל הצדדים הבעייתיים שבה - יש גם יתרונות.
ההזדמנות העזתית
לכן עולה גם חשיבות הפעולה המושכלת מול עזה. לישראל קשה לנהל מלחמה במקביל בשתי חזיתות, על אחת כמה וכמה בשלוש. ההתנהלות מול עזה בשבועות האחרונים הוכיחה את עצמה: ישראל הצליחה לפגוע בכמה מנהרות וגם חידשה את העבודות על המכשול התת־קרקעי שאמור להיות מושלם עד 2019. חמאס, שהחל לראות סוף־סוף פירות מהסכם הפיוס, עושה מאמצים עילאיים למניעת ירי נוסף לישראל ובמקום זה מפנה את הקיטור לטרור ביהודה ושומרון.
השב"כ מצליח לרוב לסכל את החוליות שחמאס מקים בשטחים. לצערנו, יהיו גם חוליות שיצליחו. אבל בשעה שחמאס מציג בגאווה את המפקד החדש של הטרור באיו"ש, מאהר עובייד, אפשר רק לקוות שהוא לא יאריך ימים יותר מקודמו מאזן פוקהה. עזה היא עדיין הזדמנות לישראל. טוב עושה השר ישראל כץ, שמתעקש שתוכניתו להקמת נמל בעזה תזכה לדיון הרציני שהיא ראויה לו, ולא תוכשל בגלל שיקולי קרדיט.
אחד הדברים הטובים שאפשר לומר על הערכת המודיעין של צה"ל הוא שיש בה מידה טובה של צניעות. ה"ניו יורק טיימס" גולל השבוע את כישלונות המודיעין האמריקאי במעקב אחרי תוכניות הגרעין והטילים של קוריאה הצפונית. כמו כל שירות מודיעין הוא סבל מקונספציה ומהיעדר מידע מספק. בישראל הפכה ה"קונספציה" למילה גסה מאז הכישלון במלחמת יום כיפור, אבל קונספציה היא הפריזמה שדרכה מפרשים כל בני האנוש את המציאות, ואין באמת אדם שמשוחרר ממנה. אנשי המודיעין הנבונים יהיו מודעים לקיומה ויטילו יותר ספקות.
גם היעדר מידע מספק הוא מחלה כרונית של שירותי מודיעין. בתנאים האלה הופכת הצניעות של המודיעין להכרחית. לעולם לא נוכל להעריך עד הסוף את ההתפתחויות שסביבנו ואת התוצאות של מעשינו. בתנאים האלה, העצה הטובה שהניח אמ"ן על שולחן הקבינט היא שנבחר היטב את הקרבות שלנו.
הכותב הוא הפרשן הצבאי של חדשות ערוץ עשר.
[email protected]