אפצח באמירה שאני באמת מרחם על רה"מ בנימין נתניהו. כאילו לא מספיקות לו הצרות שגורמת לו רעייתו שתחיה הגב' שרה, גם הילד יאיר תורם את חלקו בהתנהגות שמבזה כל בית מלוכה באשר הוא. אבל עם כל הרחמים והאמפתיה, לא ברורה לי דיה דרישתו מחדשות 2 של הראשון לשמו, אדון נתניהו, לפרסם ברבים אם רכשו את ההקלטה, וגם כמה שילמו תמורתה.
אינסטינקטיבית אני תומך בדרישתו של הראשון לשמו, המלך בעליל, כי כמו כל פלבאי מנתיניו של בית המלוכה בבלפור, אני צמא לרכילות על תשלומים וכיו"ב. אבל, וזה משמעותי: נאה דורש, נאה מקיים. אשמח אם הראשון לשמו יפרסם את רשימת המתנות המלאה שקיבל ממיליארדרים שונים. למשל, מי רוכש עבורו את חליפות בריוני, מי מימן את חופשותיו, מי מימן את המתנות לגברת־מלכה־הראשונה לשמה, מי מימן את הבילויים של הנסיך הקטן בארץ ובעולם. ובנוסף, מי מימן את הנשים שסיפקו את צרכיו של העולל המלכותי, מאז שהחל לספק את צרכיו המיניים באמצעותן. עוד אשמח לדעת, כמו כולם, מדוע ילד בגילו מצטרף לביקורים מלכותיים בהודו, כוש והסביבה, ואפילו לא שוקל ברצינות את האופציה הזניחה של עבודה, למשל. וגם: במה מתבטאת תרומתו הסגולית לאותם מסעות.
הלאה. מי משלם חשבונות שכ"ט של פרקליטיה השונים של המשפחה? האם אנחנו, ציבור העבדים? אומנם דינא דמלכותא דינא, אבל אנחנו רק רוצים לדעת. לא שנפסיק לממן את עלויות בית המלוכה, אבל לפחות לדעת. כי לגניבת דעת יש מחיר, והפשע משתלם רק למי שמשלם. אין לי שום בעיה עם נתניהו ג'וניור, כל עוד אינו חי בבלפור על כל המשתמע ממימון חייו. עדיין לא הובהר לנו מדוע הוא מאובטח, זולת הידיעה שמאוד מסוכן במועדוני חשפנות, שודדים שם לקוחות וגם מסתלבטים עליהם.
אגב, עד כמה שהציבור יודע, בנימין נתניהו הוא אב לשלושה ילדים, כולל בת בכורה. אם נכונה טענתו של המלך, שלפיה ילדיו הם סיכון ביטחוני למדינת ישראל, האם בתו לא נכללת בתחום הסיכון? אותה ואת ילדיה אי אפשר לחטוף, או לאיים על רווחתם? ארגוני הטרור בעולם לא יודעים על קיומה של הבת האבודה, או שאם הגברת שרה לא מכירה בקיומה (לכאורה), זה מספיק כדי למנוע ממנה רכב שירות ואבטחה מלאה?
מכבסת המילים שבה משתמש נתניהו, מבחילה ומקוממת, כאשר הוא מגן על ילדיו. הוא אינו רק אב לשני בנים, יש גם בת לטוב ולרע, והייתי מצפה מהמלך שידאג לביטחונה. כך לפחות אני הייתי נוהג, אם כי איני דוגמה לכלום ושום דבר, וצדיק גדול אני בטח שלא. מצד שני, מעולם לא חייתי על חשבון הציבור, ואולי הגיע הזמן שאנסה את ההטבה הזו. נראה לי שזה אחלה כסף, כי אומנם שונא מתנות יחיה, אבל אוהב מתנות יחיה עוד יותר טוב, ואני משוכנע שאתאהב באורח החיים הזה.
# # #
חווינו שבוע קומי, שהתבטא בהאזנה לדיירי אגם הדרעק, שאולצו להגן באמצעות דף מסרים על בית המלוכה. הם אומנם גינו בחצי פה את התנהלות הילד, אבל תקפו את הפרסום ורכישת המידע. מכלוף זוהר הוא באמת ליצן להשקפתי, אבל הוא נשמע אומלל, כי כרגיל הוא לא מבין את החומר הנלמד. אין עיתונות בארץ, גם לא בעולם, יש תקשורת. כל צייצן ובעל חשבון אינסטוש הוא כבר עיתונאי לשיטתו. העיתונות מתה ביום שבו הוקם ערוץ 2, עם שיטת המדרוג והשדרוג. כל המידע בעיתונות גובל בתוכן שיווקי, שמיוצר באמצעות יועצי תקשורת ואסטרטגיה, סוג של טפיל/ים, שכנראה אי אפשר בלעדיהם. העיתונאי המצוי במהותו הוא בהמה עצלה.
ואם מאמינים לטענתו של יובל ארד, מבעלי ארד תקשורת: "היחצנים ויועצי התקשורת אחראים ל־80% מהמידע המפורסם בעיתונות", קל להאמין שהרוב המוחלט של התקשורת הוא סוג של בית בושת, ומה שקובע הוא רק גובה האתנן. ליובל ארד קל להתבטא כך, כי בין השאר הוא מייצג את הטוטו־וינר, המפרסם הגדול במדינה. לפיכך אם יחפוץ ארד להציב דוכן טוטו בכותרת ראשית של כל פשקוויל, אין לו שום בעיה, הוא רק צריך לבקש. הבעיה מודגשת יותר, כאשר רה"מ הוא יועץ הטיפשורת של עצמו, וכל חברי הגועליציה הם עובדיו.
# # #
אני ממש גאה בעצמי על שהצלחתי להתבטא בלי לקלל עד כאן, כי לאחרונה אני מתפוצץ מעצבים על שכנה בשיכון. היא אינה אוהבת את המציאות שלפיה סנדי נובחת, והזמינה לי פקחים מהעירייה. יש לה מבטא אמריקאי, וכל חטאי התבטא בשאלה: תגידי, גברת, איפה החנית את המטאטא לפני שעלית ארצה? את משוכנעת שחסרו כאן מכשפות לפני שהחלטת לעשות עלייה?
"כלב צריך להיות קשור, וצריך לשים לו מחסום על הפה, שלא תהיה נובחת", השיבה השכנה המיותרת בארץ.
תקשיבי לי טוף, גברת קלפטע, גם את צריכה להיות קשורה, וגם לך חובה להתקין מחסום לפה, חולירע יאסנה. זו חיה, סנדי, כך היא מדברת - בנביחות. הבנת? "אתה לא לאלף אותה. אתה לשלם הרבה כסף". גם אותך לא אילפתי, אויס־גוושנע־אנתך (מגבת שכובסה יותר מדי פעמים), וגם את תשלמי הרבה כסף אם תבקשי אשפוז של הביוקר ולא תרצי שיכבלו אותך באיזולטור באברבנל.
אבל אז הגיעו הפקחים, ארבעה בניידת. "קוף, אנחנו לוקחים את הכלב להסגר", אמרו והזהירו: "אל תעשה בעיות".
יקירי, מחמל נפשי, אתה יכול רק לנסות לקחת את סנדי להסגר. כן, זו כלבה לא כלב, בנאדם גאון שכמוך. תיפול לי מהר מהמשקוף של העין, לפני שאאבד את שלוות נפשי, וזה מאוד קרוב לקרות.
"זה החוק, קוף. יש תלונה, זה מה שעושים".
מי המתלונן?
"הגברת הזו. היא קראה לנו ואמרה שהכלב איים עליה וחשף שיניים".
שמע, אתה גאון, באמא. איך מתקבלים ליחידה שלכם? כל דביל יכול? גם אני? איך סנדי איימה עליה אם היא סגורה בביתה שאיני יודע היכן הוא כלל, מתאמנת ברכיבה על מטאטא כמו כל מכשפה מצויה, וסנדי כאן בחצר של הבית קפה. תסביר לי, טמבל, שכנע אותי שלא בלעת ליצן עם הג'חנון על הסובאח.
"ככה היא אומרת, המתלוננת".
אז אני אומר לך שהיא מפעילה בביתה מעבדה להכנת לבנות חבלה, ומוכרת את הסחורה לארגוני פשע, וגם לפלג הצפוני של חמאס. תזעיק את הימ"מ, ותביא את החבלן. אני אוהב לראות רובוטים בפעולה. גם הבן שלי אוהב, אני אלך במיוחד להביא אותו מהגן. מה זה היא אומרת? היא הייתה כאן ליד הכלבה? לא, היא לא הייתה. עשה לי טובה, רד ממני, אני לא רוצה להתרגז היום. תן לי שקט, אני מתחנן, לא בא לי להתפרע על הבוקר.
"הכלב רץ כאן בלי רצועה", הוא המשיך בתשאול.
אתה רואה אותה בלי רצועה? תראה, ורודה ויפה, כי היא גורה והזהות המינית שלה לא ברורה דיה, אז החלטתי על ורוד.
ואז התפרצה המתלוננת המופרעת בעליל, ואמרה שאני נותן לסנדי להסתובב בחצר לבדה, ולכן צריך להרעיל אותה, כי היא מסוכנת. השבתי שצריך להרעיל את המתלוננת מאותן סיבות שהיא ציינה, והוספתי שאין לי בעיה להכין לה את הקוקטייל.
# # #
לקחתי את סנדי מהזירה והלכתי לשבת בשולחן לעיין בסמרטטת־עיתונים כשהיא רתומה לכיסא. הפקח לא ויתר והגיע לשולחן. "שמע, התייעצתי עם המוקד. אני נותן לך דוח על זה שהכלב מסתובב חופשי ולא שמרת עליו. זה 500 שקל. אתה יכול לבקש להישפט בבית משפט לעניינים מקומיים", אמר.
שתקתי, כי באבחנה ראשונית מצאתי שבנ"ל ובשלושת סנג'ריו מנת המשכל הממוצעת שואפת ל־49, משמע אין שם מספיק ל"ירידה" במשחק רמי קוב. שתיתי את השייק של משקה האלים: תפו"ע, תפוז, לימון וג'ינגר, קינחתי באספרסו כפול, וחשבתי על נקמה הולמת בשכנה המאוסה.
אז טלפנתי למוקד 100 ודיווחתי שבבניין בשכונה, בדירה זו וזו יש חממה לגידול גראס. הריח מטמטם אותי, ואני דורש לטפל במפגע, כי אני מזהה תכונה חשודה של רכב מסחרי, ואנשים מעמיסים שקים גדולים. מסרתי את פרטַי לפי דרישה, חציתי את הכביש עם סנדי המלכותית, התיישבנו על הספסל וחיכינו לבאות. אחרי 20 דקות ראינו שלוש מכוניות עם שלושה גברים בתוכן, חונות במפרץ החנייה. בגלל שהם נורא סמויים הכחולים שלנו, היה קשה לזהות אותם עם האקדח בחגורת הג'ינס ומכשירי הקשר ביד. התפוצצתי מצחוק כשראיתי אותם ממהרים לבניין, ורק סנדי נבחה לעברם. שתקי כבר, יא סתומה, תיהני מהסרט בשקט. בדקות הבאות הגיעו גם שתי ניידות עם שוטרים במדים, אחת מהן ג'יפ מפואר. הספיק לי התעלול, העליתי את הנסיכה הביתה, ויצאתי לשוטט בעיירה.
כיפוש התקשרה, כי זיהתה כנראה את האובייקט פוצח בתנועה, באמצעות הסלולרי שלה. "מאמי, אתה יכול להוציא את גיא מהגן היום? אני צריכה להישאר במשרד. אני אאסוף אותו מהרדיו". אבדוק, השבתי לה, יש לי יום עמוס היום. הקלטות, שידורים ופגישות. אני מת מעייפות, וזה בדרום העיר, לא נראה לי שאספיק. "עם מי הפגישות?", היא הקשתה. "לא כתוב לי ביומן שיש הקלטות". שכחתי להעביר לך, והפגישות הן עם אנשים שאת לא מכירה.
"עוד פעם לא מכירה? אם איני מכירה, כדאי שאכיר. זה רק עוזר לך שאני מכירה".
תקשיבי, הציעו לי איזה ריאליטי, כייסף טוף, אולי נחזיר כמה גוזלים הביתה. שלושה שבועות בחו"ל, יהיה לך חופש ממני. את הרי טוענת שקשה לך לטפל בי יותר מאשר בגיא, אז אני דואג לך לחופשה.
"איזה ריאליטי? עוד פעם אתה עושה שטויות? אני כבר מתקשרת לדאפ, מירי ורמבו. זה הזמן הזה בשנה, לפני היומולדת שלך, שאתה מתחיל להשתגע".
די, די להתערב לי בעבודה, אל תשגעי אותי.
"איפה מצלמים את הריאליטי הזה?"
וואללה לא יודע, אבל בטח לוקיישן זול, סווט־שופ בדרום־מזרח אסיה איפשהו. את יודעת הרי שהתעשייה לפני פשיטת רגל.
"תהיה יותר ספציפי, מה זה דרום־מזרח אסיה? אין מצב שאתה לא יודע, אני מכירה אותך. מי עוד משתתף?"
כיפוש, עוד לא הגעתי לפגישה, אין לי מושג.
"טוב. אין לך מה ללכת, אתה לא נוסע לשומקום. ריאליטי זה לא בשבילך, וגיא ואני לא מבסוטים שאתה לא בבית, ועוד שלושה שבועות. אם אתה מתבייש לסרב, אני אדבר עם מורן והיא תעשה את זה בשבילך בשמחה. תוציא את גיא, ונתראה ברדיו".
כיפוש, אל תשגעי אותי. חשבתי שאת אוהבת כסף, אז הסכמתי להיפגש איתם.
"אוהבת כסף, אבל יש גבול. לשקם אותך אחרי תאילנד, שאני יודעתתתתת שזה הדרום־מזרח־אסיה־שלך, ילך על זה כל הכסף. לא בשבילי, תודה. כבר מסתובב לי הראש ממך".
# # #
התקשרתי לרוברט, שהוא פרסונה גראטה אצל כיפוש, כדי לקבל תמיכה לפני הפגישה, וכמובן חו"ד של מומחוי אצל כיפוש, אם וכאשר אחליט שזה מתאים לי. איפה אתה, טינף?
"אל תשאל, קוף. בדרך לבדיקה, אולי אני כבר מת".
אין לך את המזל הזה, אתה תסבול עוד הרבה שנים. יאללה, בוא לאהרל'ה, אני צריך לדבר איתך.
"אני בדרך לבדיקה אני אומר לך. אני אבוא בשלוש וחצי".
אין לי זמן לחכות. תקשיב, הציעו לי איזו עבודה מפגרת, דריי־ווך בתאילנדישע. כיפוש מתנמרת עלי, לא מבינה שזו העבודה שלי. כייסף על הרצפה, רק צריך להתכופף ולאסוף אותו. מה־אתה־לגיד?
"אנחנו לא צריכים את זה, קוף. שלושה שבועות בחוץ זה לא טוב לך. עזוב, תהיה עבודה אחרת. אני לא מרגיש טוב, כנראה אני כבר מת ועוד לא אמרו לי".
די, יא מאוס, תפסיק להתרכז בעצמך כל הזמן. דבר עם כיפוש ותסביר לה שעבודה זו עבודה, לא כל החיים זה פארטיות.
"אני לא עושה את זה. נמאסת עלי. אני סובל ואתה רק חושב על בילויים, ומספר לי שזו עבודה. מה, היא מפגרת? מיד היא תבין שאילצת אותי לעשות את זה".
טוב, הלוואי שהבדיקה תגלה שיש לך יומיים לחיות, חלאה שכמוך.
"הלוואי, קוף, הלוואי. רק לא לסבול עד אז".
# # #
קראתי לברזי, שהוא מובטל־על־מלא מרצון והתחפש לפורסט גאמפ. הוא צועד ברחובות העיר כל יום שש שעות לפחות, במהירות ממוצעת של 2.3 קמ"ש, עם כובע של הווייטקונג ובקבוק מים עם פטל בטרנינג.
"עוד שעה אני אצלך".
איפה אתה?
"יוצא מהבית, הולך לכיוונך".
אתה גר 830 מ' מהקפה, לוקח לך שעה? אתה כבר בזיקנוזיטיס?
"לאן אני ממהר? חכה לי, אני כבר בדרך".
ברזי הגיע ושטחתי בפניו את המידע, כולל הממון שאני רוצה לגרוף בעסקה. הוא מתח את רגליו על הדשא הסינתטי, כאילו הוא מיתמר לגובה 2.06 מ', על אף שהוא בקושי רב 1.70 מ'. "תקשיב לי טוף, מיין טיירערע קינד", הוא החל לנאום, "אל"ף, הם לא ישלמו לך את מה שאתה רוצה. מי אתה בכלל? ממני לא היית מקבל 100 שקל ליום. למה מה אתה יודע לעשות, חוץ מלצרוח ולקלל סרווטק'ה?; בי"ת, אתה לא נוסע לשומקום, גם אם איזה דביל יחליט שאתה מקורי, וישלם לך; גימ"ל, עכשיו כשסיפרת לי שכיפוש לא מוכנה, אני מחזק את ידיה.
האישה גם צדקת שהיא חיה איתך, וגם ניחנה בחוכמת חיים. בדרכי הביתה אטלפן אליה ואתרה בה לבל תאשר לך לנסוע; דל"ת, גם אם תפסח על כל הסעיפים שמניתי כאן, אני אשסה בך את כל החברים שלנו, שיעשו לך את המוות, שטיק אידיוט. בתאילנד כבר היית מספיק, אנחנו לא שכחנו איך זה נגמר. לעולם לא תיסע יותר לבד, רק עם כיפוש. טוף, אני חייב להמשיך ללכת, אכלתי חביתה בבית, אני חייב לשרוף את הקלוריות".
איך תשרוף אותן, רפה שכל שכמוך? נדרש דופק של 120 פעימות לפחות 40 דקות ברציפות, כדי לשרוף שומנים. בקצב ההליכה שלך אתה בקושי רב שורף 37 קלוריות בשעה. אתה צריך ללכת שבע שעות רצופות. "נו, לאן אני ממהר? אני אלך ואקשיב לתוכנית שלך באוזניות, ואחזור הביתה בלילה. אני פנסיונר, קוף, זמן יש לי בשפע". הלכתי לפגישה, שמעתי את ההצעה, ובאוטו בכיתי לעצמי על הכסף שאין.
# # #
נ.ב.
בשידור, ביקשתי מכיפוש שתכין לי מרק. הגעתי, היא הגישה לי ואמרה: "מאמי, אל תשאל. באה איזו שכנה וצעקה עלי שסנדי הפחידה את הבת שלה. היא גם אמרה שהזמנת לה משטרה, ואמרת שהיא סוחרת סמים, והכלב של המשטרה מצא אצלה קצת גראס. היא ממש בכתה לי, ולא ידעתי מה לומר לה. באמת עשית לה את זה?"
הבטתי בה לתוך העיניים. מה נסגר איתך? ממתי אני מביא משטרותים, ועוד עם כיילף של סמים? מה אני, עד מדינה? אני ממש מאוכזב שבאמת חשבת שאני מעורב בזה. צפיתי בהקלטה של החדשות, הייתי מבסוט מהמרק. כיפוש עמדה ליד החלון במטבח ועישנה סיגריה דקה. מהמשקוף של העין העיוורת שלי, הבנתי שהיא ממוקדת בצפייה בי. לא הסטתי את מבטי. סחבק לא מודה, אף פעם. אולד סקול.