האיומים כלפי לבנון יוצרים מראית עין של הסלמה אך המלחמה אינה בפתח

האיומים שממשיכים להשמיע בכירים בדרג המדיני ובדרג הצבאי נגד לבנון יוצרים מראית עין כאילו המלחמה מתקרבת ועמו האיום הרקטי של חיזבאללה על העורף. אבל המלחמה אינה בפתח. בלבנון המצב לא ממש השתנה. עדיין לא נבנה שום מפעל איראני לפיתוח וייצור טילים על אדמת לבנון.
 

במערכת הביטחון יודעים מזה זמן רב על תכניות וכוונות של איראן להקים מפעלים לטילים מדויקים עבור החיזבאללה. הכוונה הזו הואצה במיוחד לאור ההתפתחויות בסוריה, שבה על פי הפרסומים, הצליחה ישראל בעזרת תקיפות מדויקות של חיל האוויר לסכל משלוחי נשק מאיראן דרך סוריה לחיזבאללה, להקים בשטחה מחסני טילים ולפי פרסומים זרים אף מפעל לייצור טילים.
 

לנוכח זאת, סבורה איראן כי אם תקים בלבנון את מפעלי הטילים הרי היא לא רק שתקצר את הדרך ותמנע מלוגיסטיקה מורכבת של אחסונם ושינועם בסוריה אלא שגם תוכל להקים "מרחב חסינות". המחשבה האיראנית היא שישראל לא תעז לתקוף את חיזבאללה, בוודאי לא בגלל מפעל כזה או אחר. זאת משום שבכך תפר את הסכמי הפסקת האש שהושגו לאחר מלחמת לבנון השנייה ב-2006 ותסתכן במלחמה כוללת עם הארגון השיעי, שלרשותו כמאה ושלושים אלף רקטות וטילים לטווחים קצרים, בינוניים וארוכים - שמהם גם כמה עשרות טילים מדויקים.

 

המאמצים של ישראל הן בסוריה באמצעות התקיפות המיוחסות לה, והן כלפי לבנון בעזרת איומים, הם למנוע מאיראן להתבסס צבאית בשתי מדינות אלה ולמנוע מהם להקים מפעלים לייצור טילים. בסוריה, כך נראה, המדיניות הישראלית שמשלבת לכאורה פעילות צבאית ודיפלומטיה באמצעות רוסיה כנראה מצליחה. כעת, בעזרת האיומים, ישראל מנסה לחדד מסרים דומים ולהבהיר לחיזבאללה ולאיראן שאם ימשיכו בתכניות, ישראל לא תהסס לצאת למלחמה והפעם לפעול נגד כל מדינת לבנון - כולל צבא לבנון והממשלה שבה משתתף חיזבאללה, ולא רק נגד הארגון השיעי כפי שהיה ב-2006. המסר הישראלי הוא "שישראל תחזיר את לבנון לתקופת האבן".
 

ועדיין - האם חיזבאללה ואיראן יורתעו, כשהם יודעים שהם הצליחו בעזרת מאגר הטילים שלהם וההרס העצום ששיגורם יכול לגרום לעורף הישראלי, לכונן למיטב הבנתם מאזן הרתעה מול ישראל? על כך אין תשובה אך מנקודת מבט רציונלית כשלשני הצדדים אין רצון לצאת למלחמה, ההנחה היא שהמלחמה אינה מתקרבת.