כך ממצב את עצמו שר האוצר כמבוגר האחראי במגעים עם הפלסטינים

הסצינה שהתגלתה השבוע בעמק הירדן, בקרבת חלקו הצפוני של ים המלח, כאילו נלקחה מסרט בדיוני. בהאנגר ענק מתוצרת סין שהוסב לרגע לחדר אוכל, סבו סביב השולחן נציגי ישראל ובראשם שר האוצר, שרי הכלכלה של הרשות הפלסטינית, נציגים מירדן, סגן השגריר ההולנדי ונציגי הקוורטט. האחראי על התקרובת היה מנהל רשות המסים משה אשר, שהזמין מבעוד מועד את המטעמים. סגן השר יצחק כהן הקדים ותקע מזוזה. המסובים צחקקו, החליפו בדיחות, ומצב הרוח היה מרומם. לרגע נדמה היה שהזמן עצר מלכת ושחזון המזרח התיכון החדש של פרס מתגשם.
 

האירוע עצמו היה שגרתי למדי: מדובר היה בטקס חנוכת מתקן משקף מכולות במעבר הגבול אלנבי. 50 מיליון שקל הושקעו במתקן, 40 מיליון מהם על ידי האוצר ו־10 מיליון נוספים על ידי ממשלת הולנד. הטכנולוגיה החדשנית תאפשר את האצת הטיפול במכולות מירדן ליהודה ושומרון. מספר המשאיות המטופלות יגדל מ־100 ליום ל־200. המעבר יתופעל על ידי המכס הישראלי. עבור הפלסטינים מדובר באחד המתקנים החשובים. עורק חמצן כלכלי.

"הגעתי לאוצר לאחר קיפאון מתמשך ביחסים בין ישראל לרשות", אמר כחלון במהלך הטקס, "לקחנו אחריות וקידמנו פרויקטים משותפים. הפרויקט שחנכנו הוא דוגמה לדבר קטן שיכול לעשות שינוי גדול".
 

האירוע בעמק הירדן מעיד על החשיבות שמייחסים הפלסטינים לענייני הכלכלה וגם לקשר המיוחד שיש להם עם כחלון. שר האוצר השכיל בשנתיים האחרונות לפתח ערוצי תקשורת ייחודיים עם הפלסטינים. חשיבותם גדלה במיוחד לאור ההצהרות האחרונות של טראמפ על פגיעה בתקציבי הרשות ומוסדות הסעד הסמוכים לשולחנה. מבחינתם, כחלון הוא כמעט "משלנו". הם מאמינים לו ויודעים שמה שהוא מבטיח הוא גם מקיים, ובמזרח התיכון זה לא מובן מאליו. הפלסטינים מתחזקים בחודש האחרון נתק מהאמריקאים, וכחלון מבחינתם הוא החוט המקשר. בעת הצורך מרים שר האוצר טלפון לעמיתו הפלסטיני, והם משוחחים בעברית. מעת לעת משחיל השר הישראלי פתגמים ואמרות כנף בערבית כמו שרק הוא יודע. אין כמוהו בשבירת מחיצות, הן אצל חבריו לשולחן הפוליטיקה המקומית ובוודאי אצל הפלסטינים.
 

ביום ראשון ייפגש כחלון לבקשת נציגי הרשות עם ראש ממשלתם ראמי חמדאללה. בצד הפלסטיני יהיו שר האוצר שוכרי בשארה והשר לעניינים אזרחיים חוסיין אל־שייח'. בצד הישראלי ישתתף גם האלוף פולי מרדכי, מתאם פעולות הממשלה בשטחים. מדובר בפגישה נוספת לאלה שהתקיימו בחצי השנה האחרונה במוקטעה שברמאללה. על סדר היום הקמת אזורי תעשייה משותפים, גיבוש מנגנון המסים, המצב הכלכלי בעזה, הסדרי מעבר של פלסטינים לישראל (לאחרונה חל גידול במספר העובדים) ועוד.
 

לפני שנה פתר כחלון את בעיית החוב של הרשות לחברת החשמל, בהיקף של 2 מיליארד שקל. שר האוצר ידגיש את חשיבות האמריקאים כמתווך הוגן וימליץ שלא לשרוף את הקשר. כחלון גם בקשר שוטף עם השליח של הנשיא ג'ייסון גרינבלט. בסוף השבוע ייצא לארה"ב ולא בלתי סביר להניח שעל הפרק יעמוד מצב הכלכלה הפלסטינית. 
 

מדוע עושה כחלון, ימני בהשקפת עולמו, את כל הטוב הזה למען הפלסטינים? ובכן אסור להתבלבל: זה לא למען הפלסטינים, אלא לטובת ביטחון ישראל. הוא מבין שביטחון כלכלי אצלם יתרום לרגיעה ביטחונית אצלנו, כי הכלכלה מנצחת. לכך מודעים גם נתניהו וליברמן, המקבלים דיווחים שוטפים על הפגישות. לא בטוח שהציבור בישראל מבין עד תום עד כמה השקט הכלכלי תורם לרגיעה הביטחונית.
 

טיפולו בסוגיה מאפשר לו למצב את עצמו גם בעניין זה כמבוגר האחראי. לאחר שנוסף לתפקידו כשר האוצר זכה בתואר הלא פורמלי של שר הדיור והשר לענייני יוקר המחיה, עכשיו אפשר להצמיד לו נטו גם את תואר השר לענייני פלסטינים. זה מתכתב גם עם פעילותו לשמירת מעמדו של בית המשפט העליון. כחלון הוא הגורם היחיד בקואליציה המונע את קידום יוזמת החקיקה של השרה שקד להגבלת כוחו של בית המשפט העליון מול יוזמות הכנסת. 

מאז השפל האלקטורלי לאחר ההפגנות ברוטשילד (בעניין חקירות ביבי) הוא השתקם יפה. התקציב יעבור עם חלק מחוק ההסדרים. בלי להרגיש כחלון מצליח להגניב חמש שנות תקציב בפחות משלוש שנות כהונה (תקציבי 2015־2019).
 

למרות סרגל המדידה העקום של הלמ"ס, אין ויכוח שמחירי הדיור מתחילים לקרטע. גם המאבקים הגדולים, ובראשם בעיית קצבאות הנכים, מצליחים נטו. כעת יש פרק זמן של יותר משנה להרחיב את קהל היעד האלקטורלי של כולנו, אלא אם כן הממשלה תיפול וגם זה תסריט אפשרי.     

2

שלושת הימים הראשונים של השבוע עמדו בסימן המרוץ לאישור חוק ההסדרים. המשימה הבלתי אפשרית הושלמה ביעילות בלתי רגילה, וכמה עשרות חוקים יועברו להליך אישור מקוצר לוועדות הכנסת. נציגי כחלון תיאמו עם נציגי יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין אלו חלקים יועברו לחקיקה נורמלית. עוד לפני אדלשטיין עבר החוק מריטת נוצות בוועדת השרים לחקיקה, בראשות שרת המשפטים איילת שקד.
 

שקד ידועה כמי שהמגזר העסקי והפחתת הנטל הרגולטורי עומדים לנגד עיניה. זאת הסיבה לכך שהיא התעקשה והוחלט להוציא מחוק ההסדרים את ההצעה לבוררות בתביעות ביטוח, לשמחת עורכי הדין. כמו כן הוחלט שלא לחייב חברות ממשלתיות בחובות דיווח שחלות על חברות ציבוריות רגילות. שקד גם צמצמה משמעותית את תחולת ההצעה שחייבה מעסיקים להפריש לתאונות עבודה. הלוביסטים בעניינים אלה עשו עבודה לא רעה. 
 

מבחינת כחלון, מה שחשוב לו אושר, ומדובר ברפורמת לחיצת הכפתור למעבר לקוחות בין הבנקים. הבנקים לא יכלו למנוע את האישור אף על פי שהשינוי ייכנס לתוקף בעוד שלוש שנים וספק אם יועיל למישהו. בכנסת הנוכחית איבדו הבנקים את יכולת המיקוח. כוחם תש בגלל מעמדם המיוחד במערכת הפוליטית של השרים כחלון ואלי כהן. גם התקנות להסרת חסמים בייבוא אישי של מוצרים מחו"ל עברו. מי יתנגד להקלות שאמורות להוריד את יוקר המחיה? 
 

החלטה שנויה במחלוקת שנתקלה במאבק מרשים של הנהלת רשות שדות התעופה, הייתה ההחלטה לשאוב ממנה ב־1 בפברואר 2019 מיליארד שקל, והחל מ־2020 50% מהרווח הנקי מדי שנה. שר התחבורה ישראל כץ, שאמור לשמש כלוביסט של הרשות, נאלם ונעלם גם יחד. סביר להניח שבמסגרת תיאום ציפיות מוקדם עם כחלון תקציב משרד התחבורה לא קופח. אבל האם היה משהו בוער במיוחד בהליך החקיקה המקוצר של הרפורמות? ממש לא! שוב הוכח שכאשר כחלון רוצה גם מטאטא יורה, ואף אחד לא סופר את הכנסת.

 

דיסקונט השקעות שבבעלות אדוארדו אלשטיין הציעה השבוע לרכוש את קבוצת יורוקום, בעלת בזק. הדיווח אינו מפתיע. לפני יותר משנה הבטיח איש העסקים, אלמוני עד לפני חמש שנים, עת רכש את אי.ד.בי, שהוא פוזל להשקעות נוספות. על הפרק כאמור קבוצת יורוקום ובזק, שהיקף ההשקעה הכספי בהן נאמד ב־1.1 מיליארד שקל. הדיווח מאשש את ההערכה שבעל הבית נואש מסלקום, הנשלטת (45.5%) על ידי דיסקונט השקעות. הרי עוד לפני שיתקרב לבזק, הוא ייאלץ למכור אותה. אפשר להתחבר להיגיון הכלכלי של המהלך. סלקום, הנסחרת לפי שווי של 3.2 מיליארד שקל, מייצרת רווח שנתי של כ־150 מיליון שקל. בזק, הנסחרת לפי 16 מיליארד שקל, מייצרת רווח של כמיליארד שקל בשנה. ההחלטה להמר על בזק מצביעה על כך שאלשטיין מבין שאין סיבה כלכלית להמשך ההשקעה בחברת התקשורת הסלולרית. 
 

מאידך, משופרסל הוא מרוצה. החברה ממשיכה להתרחב, מגדילה את המותג הפרטי, רכשה את ניו־פארם, הקימה את "קאש אנד כארי" ומקימה חברת תיירות עם גוליבר. סלקום לעומתה תקועה יחסית במקום. המנכ"ל ניר שטרן עושה מאמצים להרחבת פעילותה, אבל הוא מוגבל על ידי רשות ההגבלים. כשמכירת גולן טלקום עמדה על הפרק, נמנעה מסלקום האפשרות להשלים את העסקה שעקרונותיה סוכמו בין הצדדים. מכיוון שאפשרויות ההתרחבות האחרות מצומצמות, נאלצת סלקום לצמוח באופן "אורגני": פעילויות חדשות בטלוויזיה, הגדלת הפעילות בסייבר ועוד.
 

סלקום נרכשה באוגוסט 2005 על ידי דסק"ש מהאחים ספרא ומבל סאות' לפי שווי של 2 מיליארד דולר. לפי שער הדולר ההיסטורי של 4.5 שקלים (לא להאמין, אבל זה היה פעם השער היציג) מדובר ב־9 מיליארד שקל. שווי סלקום עמד אז על 55% מהשווי הנוכחי של בזק (כולל בזק בינלאומי, יס, האתר וואלה וחברת פלאפון). זה לא ייאמן, אבל זה מה שהיו מוכנים לשלם לפני כעשור על חברת סלולר ישראלית. המחיר אז היה גבוה פי שלושה מהשווי הנוכחי של סלקום.

מאז תעריפי הסלולר צנחו לעתים לעשירית ממה שהיו, ושוק הסלולר נחתך. הרווחיות לא חזרה למה שהייתה וגם לא תחזור. בעל הבית לא רואה את העתיד בענף והוא פועל בהתאם. ייתכן שאם תתקבל הצעה סבירה, סלקום תימכר ללא קשר לעסקת בזק. אגב, מי שמשמש כיו"ר דירקטוריון סלקום הוא עמי אראל, שניהל בעבר הרחוק את בזק. לא אופתע אם הוא פעל מאחורי הקלעים לקידום העסקה.

4

יצחק תשובה הוא איש החלומות. הנשיא המנוח שמעון פרס והוא היו חובבי חלומות מושבעים. פרס הפיץ את חזון המזרח התיכון החדש ופרויקטים כלכליים חובקי עולם. תשובה הלך איתו למקומות לא זרועים בקידום הפרויקטים הווירטואליים, הכל כדבריו למען עם ישראל. אלא שאת תשובה, בניגוד לפרס, מעניין אדם אחד בלבד: הוא עצמו. 
 

אחת למספר שנים מגיח טייקון האנרגיה עם פנטזיה הכרוכה בהשקעה של מיליארדי דולרים. הפרויקט המגלומני האחרון נולד לפני עשור בוועידת הנשיא (פרס כמובן) והוא תעלת הימים. במסגרת הפרויקט הזה 3 מיליארד דולר אמורים היו לסייע לחבר את הים האדום לים המוות. "האינטרס שלי הוא לא אישי. אני מתחייב שתוך שנתיים מתחילת הקמתו יזרמו מים מהים האדום לים המלח", הצהיר במהלך הוועידה. מיותר לציין ששום דבר לא יצא מהפרויקט. 

מאז העלה תשובה הילוך. כשנמצא הגז בקידוח "תמר", הוא קבע כי "מדובר ביום חג למדינת ישראל", וכמובן שום מילה על יום החג לתשובה. מאז עמדו על הפרק פרויקטים מוצלחים יותר (רכישת מלון "פלאזה" ניו יורק), מוצלחים פחות (הפרויקט הכושל בלאס וגאס, שהיה אחת הסיבות לנפילת נוחי דנקנר) ופרויקטים שלא קודמו כמו הסבת המשאיות לתדלוק בגז.
 

השבוע התברר שנרקמת פנטזיה נוספת: הקמת מפעל אלומיניום בדרום בהשקעה של 2.5 מיליארד דולר, אבל מי סופר. ההסבר, כבר ניחשתם נכון: "הרצון לעזור לעם ישראל". עדיין לא ברור מה בדיוק הקשר בין תשובה לתעשיית האלומיניום, אבל מה זה משנה. להקמת המפעל בדרום אין היתכנות כלכלית. לישראל אין יתרון יחסי בייצור חומרי גלם. די לראות מה עלה בגורל ההשקעה הכושלת במפעל המגנזיום בים המלח שנסגר 20 שנה לאחר הקמתו, כדי להבין שישראל אינה מדינת מחצבים. 
 

לו תשובה היה מעוניין במהלך אפקטיבי בעל ערך מוסף אמיתי, היה משקיע במפעל האמוניה בדרום. המפעלים בישראל זקוקים לאמוניה. לתשובה יש שפע של גז (שהוא חומר הגלם העיקרי לייצור האמוניה), אז מדוע הוא שתק דווקא בנוגע למיזם זה? מיזם האלומיניום מעורר את החשד שלתשובה יש רצון לנצל את הגז מ"לווייתן" להתנעת המפעל עתיר האנרגיה. אבל מי ייתן לטייקון הגז להקים תחנת כוח חדשה, לקבל קרקע ללא מכרז (שזה בכלל באחריות מינהל מקרקעי ישראל ולא משרד הכלכלה), ומהיכן יבוא הכסף?
 

מפעל האלומיניום יקום להערכתי יום אחרי שפרויקט תעלת הימים ייצא לדרך. הוא יצטרף לפרויקטים מגלומניים נוספים שמגיעים לממשלה ונדחפים למגירה: פרויקט האי המלאכותי מול חופי עזה של השר ישראל כץ, הפרויקט של ד"ר צבי מרום (יו"ר איגוד תעשיות האלקטרוניקה) להעברת שדה דב לשדה ימי מול צומת גלילות, הקמת מסילת ברזל לאילת ועוד.
 

למרות כל אלה, אי אפשר לקחת ממנו את היותו יזם ואיש עסקים יוצא דופן בתעוזתו, במיוחד בתחום התמחותו באנרגיה. הוא הראשון שפרץ את גבולות ישראל באמצעות השקעת עתק של חצי מיליארד דולר בחברת קידוחי הנפט איתקה. בחודש שעבר הצטרף לפרויקט חיפושי נפט במפרץ מקסיקו, וההשקעה הראשונה מסתכמת ב־50 מיליון דולר. 
 

מה מסביר בכל זאת את בית החרושת לפנטזיות מתוצרתו והיותו חסר מנוח? האיש שהפך לשנוי במחלוקת מאז מתווה הגז והתספורת בדלק נדל"ן צמא להכרה כאדם הפועל למען עם ישראל. הדלקת משואה ביום העצמאות הייתה מרגיעה אותו.  

5

כשאבי ניסנקורן מסכם את 2017, הוא אינו מסתיר את תחושת הסיפוק. מבחינתו ראוי להדגיש את ההצלחות, שאינן מתכתבות במישרין עם ההסכמים הקיבוציים או העלאת שכר. זה האקסטרה. את 2018 הוא פותח ברגל ימין עם ההסכם להעלאת קצבאות הנכים. נוסף לכך, הוא מונה את הפעלת תוכנית הסיעוד הלאומית, קיצור שבוע העבודה, הזינוק בשכר המינימום ובשכר הריאלי, הירידה באבטלה, קליטת עובדי הקבלן וגם ההתאגדויות במגזר הפרטי.

בכל אחד מכל אלה ניכרת טביעת האצבע של שר האוצר ושל שרגא ברוש, נשיא התאחדות התעשיינים. גם הם אחראים, אבל את מנוע הבעירה מתדלק ניסנקורן. "מדדי אי־השוויון עדיין גבוהים ביחס ל־OECD, אבל בזכות הגידול בשכר ובתשלומי ההעברה הפערים מצטמצמים", הוא אומר.
 

בתוכנית הסיעוד הלאומית הובטח שבני 55 ללא ביטוח יוכלו להצטרף עד יוני 2018 לקופות החולים ללא חיתום. אלא שהתקנות עדיין לא פורסמו. "משרד המשפטים עדיין לא פרסם את התקנות. פניתי אליהם השבוע, ואני מעריך שהן יפורסמו בשבוע הבא. לאחר מכן נצא במסע הסברה כדי שהמבוטחים לא יישארו ללא ביטוח סיעודי. הכיסוי הוארך עד סוף פברואר, והבעיה תיפתר. מי שירצה יוכל בנוסף לעשות ביטוח נוסף בחברה פרטית".
 

דובר על הדיל שבו הסכמתם לפריסת תוספות השכר במגזר הציבורי תמורת הסכמת הממשלה לקיצור שעות העבודה. האם סוף שבוע ארוך אינו עדיף על כך? "הדיבורים על שבוע עבודה מקוצר נמשכו חודשים, אבל אף אחד לא הגיע עם פתרון מוסכם. הפחתת שבוע העבודה מ־43 ל־42 שעות תעלה את שכר המינימום האפקטיבי למקבלי שעות נוספות. המהלך ייכנס לתוקף ב־1 במרץ. אני לא מסתפק בכך ושואף לקצר את שבוע העבודה ל־40 שעות, כמקובל בארה"ב".
 

"כבר כיום נשים רשאיות לעבוד עד גיל 67 ולא לפרוש בגיל 62. עובדה שגיל הפרישה הממוצע גבוה מ־64. אני תומך בהעלאת גיל הפרישה, אבל יש צורך במהלך משלים כמו טיפול במקצועות בשחיקה, הבטחת תשלומי העברה לנשים מובטלות ועוד. לצערי, המדינה קמצנית בתשלומים, והבעיה לא נפתרה".

פורסם שנתניהו מתנגד להסיר את העתירה לבג"ץ בעניין זכות השביתה לעובדים. הרפורמה בחברת החשמל בסכנה?

"אני מאמין ברפורמה. אם לא הייתי מאמין בה, לא הייתי מגיע לסיכומים. עד עכשיו הבנתי שמדובר במהלך מקיף ומוסכם שהולכים איתו ביד ביד. כרגע הנושא תלוי בממשלה. אבל אם לא תהיה רפורמה, אז שלא תהיה".

מנית הצלחות, אבל טבע לא הייתה אחת מהן. נכשלתם במניעת הפיטורים.

"טבע אינה עוד חברה ישראלית. מרבית פעילותה בחו"ל, והיא פחות תלויה בשוק המקומי. הפרשה חייבת להדליק הרבה נורות אדומות בממשלה. התברר שאין זיקה בין מספר המפוטרים להטבות מס בהיקף של 20 מיליארד שקל שקיבלה החברה. טבע עשתה עלינו סיבוב. ללא התערבות ההסתדרות לא היו פנסיה מוקדמת או פיצויים מוגדלים. לצערי, הממשלה לא הייתה נחרצת מספיק במניעת הפיטורים. אני מודה שקשה היה לצמצם את מספר המפוטרים בטבע, אבל גם הממשלה חייבת לעשות חשבון נפש".

"ברור שדולר חלש פוגע בתעשייה ובייצוא, ולאורך זמן עלול להביא לגידול במספר המפוטרים. כמובן שצריך לפעול לחיזוק הדולר, אבל הבעיה היא לא רק בדולר אלא בקשיים רגולטוריים והצורך בצעדי עידוד נוספים, כמו אכיפת קניית תוצרת כחול־לבן. בעניין זה אני עם התעשיינים".

[email protected]