השבוע נמצאו האויבים האמיתיים של החברה הישראלית: הרבנים החרד"לים של הציונות הדתית. חברת החדשות חשפה הקלטת סתר של זקני הדתיים הלאומיים, שבה הם נשמעים מטיפים לנערות רכות לא ללכת לצבא ולהסתפק רק בשירות לאומי. שומו שמיים. החברה הישראלית הרי לא מכירה תופעות חמורות כאלו באף מגזר, ובוודאי לא מגלה כלפיהן סובלנות. לא בכדי פרצה זעקה מכל מרקעי הטלוויזיה ודפי העיתונים, לא סתם קראו חברי כנסת מכובדים לעבור מדיבורים למעשים ולהיכנס ברבנים החתרנים בכל הכוח.
והנה, הפתעה. כמעט במקביל לכינוס של הרבנים מהציונות הדתית, התקיים בירושלים כנס של בכירי הרבנים החרדים הספרדים, חלקם נמנים עם כלי הקודש של מפלגת השלטון: ש"ס. זקני ש"ס נועדו ל"כינוס חירום" תחת הכותרת, "גזירת שמד והעברה על הדת". בכינוס התברר שהחרדים המתונים הללו לא רק קוראים לבנות לא להתגייס, הם - בניגוד לחרד"לים - מתנגדים בשצף לכל שירות לאומי של נשים. ולמעשה מטרת הכינוס הייתה נועזת בהרבה: לסכל את עצם הדרישה מבנות הרוצות פטור להתייצב בלשכת גיוס ולהכריז על דתיותן. גזירות שמד כבר אמרנו?
אבל בעוד כנס הרבנים הציוניים זכה לאש הגיהינום, אף מילה לא נאמרה כלפי הרבנים החרדים. אלו מנהיגי הציבור שחיים מכספי המסים שלנו, אבל מתנגדים לכל צורה של שירות ותרומה למדינה. קולות הנהי התקשורתיים לא הושמעו גם מול המקלות בגלגלים שהחרדים תוקעים בניסיון למנוע הונאות של נערות הטוענות שהן דתיות. זה כשש שנים תקוע בכנסת אישור תקנות שיקנו שיניים לצה"ל במלחמתו נגד המתחזות לדתיות כדי לחמוק מהמדים. המפלגות החרדיות הצליחו לדחות עד עכשיו את אישור התקנות, שאמור לעלות בקרוב לוועדה משותפת לוועדת חוקה וחוץ וביטחון של הכנסת. ספק רב אם גם הפעם אפשר יהיה להשלים את המהלך החקיקתי.
אז איפה חברת החדשות ויתר צולבי הרבנים הציוניים? מדוע הם לא מרעידים את אמות הספים של מהדורות החדשות? לאן נעלמו כל אלו שמסבירים עד כמה צריך לנהוג בסוגיית גיוס החרדים בעדינות, בסובלנות, כי הם עוברים תהליך חיובי ואסור להתקיפם כי זה יגרום להקצנה ולדחייה. האם מישהו כופר באותנטיות המחאה של הרב אבינר וחבריו לנוכח מה שהם חווים כהתמוטטות סדרי העולם המתוקנים? רק לחרדים ולערבים יש אמונה שחייבים לכבד?
המוסר התקשורתי והציבורי הכפול הזה מעלה את התהייה: האם ייתכן שמתחבאת לה אג'נדה נסתרת מאחורי הקרב שמתנהל נגד הדתיים שמתנגדים לגיוס בנות? האם יכול להיות שמי שרוצה לשבור את הרב אליהו ואבינר מעוניין בעצם לרסק את עמוד השדרה של הציונות הדתית, מסיבות פוליטיות ואידיאולוגיות זרות?
שלא יהיו אי־הבנות. בתי השנייה, אדווה, התגייסה לאחרונה ברצון רב, בתי הראשונה, אלה, שירתה שלוש שנים כקצינה וחוללה פלאות. בכלל, שירות הבנות בצבא מהווה נדבך מהותי בחידוש תקומת ישראל, בדיוק כמו תרומת הבנים. צה"ל חייב לחזק את מהותו כצבא העם, כלי בעל תפקיד מרכזי בכור ההיתוך הציוני. ובכור ההיתוך הזה חשוב שגם הבנות הדתיות ייקחו חלק מהותי.
באותה נשימה צריך לדחות את הדמוניזציה שמנסים לעשות לצה"ל, תוך הצגתו כארגון שפוגע במוסר ולא מאפשר לנערות דתיות רכות לשמור על עולמן הטהור. שלא לדבר על כך שרק מיעוט הבנות יבלו בטנקים או במארבים משותפים עם בנים, ומי שלא רוצה יכולה בהחלט להימנע מכך.
בכלל, העלייה של אנשי ציבור דתיים־ציוניים על בריקדות אל מול הרצון האותנטי של בנותיהם בשוויון ובהשתלבות מלאה, לא עולה בקנה אחד עם הדרך של המגזר הזה עצמו. כוחה הייחודי של הציונות הדתית נבנה מתוך ההתמודדות שלה עם המודרנה. בכך שבניגוד לחרדים, הם לא הציבו חומות ולא אטמו את השכל והלבבות בפני תמורות העולם החיצון. עוצמתם נובעת ממערכת החינוך שהם השכילו לכונן, מערכת שמגדלת באותו פס ייצור מדענים, רופאים ועורכי דין, אבל מצליחה לשמר את האמונה והלכות הדת, לפי דרכם.
אחד מהאתגרים הנוכחיים הגדולים של ההתמודדות עם המודרנה הוא השוויון המגדרי, והוא צומח מתוך הערוגות של צאצאי המזרחי עצמן. אין שום סיבה להפוך לחרדים וקנאים דווקא בתחום הזה, מספיק להביט היכן נמצאת מרבית החברה החרדית כדי להחליט שלא להידרדר דווקא עכשיו לדפוסי אטימות ונחשלות.
אבל באותה נשימה, החברה הישראלית חייבת לכבד את עמדת הציבור התורם והערכי הזה, שלא מבקש להשתמט ולחיות על חשבוננו, שמחנך את בניו להתייצב ביחידות החוד ואת בנותיו להתמסר לשירות לאומי. דווקא אותם צריך להכיל, דווקא מולם אסור להתלהם ולהיכנס לכיפופי ידיים. שני הצדדים - רבנים חרד"לים מצד אחד, וצה"ל וקובעי העתים מאידך - חייבים להסיר את הסוגיה הזו מהכותרות ולמצוא נתיבי פשרה והסכמה.
לטלטל את המינהל האזרחי
השבוע נכנס פנחס ולרשטיין לתפקיד ראש צוות הסדרת מאחזים ובתים ביו"ש, אחרי עיכובים רבים מאוד. ולרשטיין, בעבר ראש מועצת יש"ע ומועצת בנימין, הוא איש ביצוע ותיק, והוא גם מכיר את קרבי השטח והבעיות המהותיות של ההתיישבות ביו"ש. לכן התרומה שלו לתיקון העוול החמור שממשיך להתחולל נגד יהודי יו"ש תחת הממשלה הכי ימנית שהייתה, יכולה להיות משמעותית. אומנם ולרשטיין לא יוכל לשנות את מדיניות ההתיישבות הבעייתית של ראש הממשלה ואת העוינות של חלק מהמערכת המשפטית, אבל הוא חייב לקבל את הכלים והסמכויות שישימו קץ למחדל ולכישלון המתמשכים של האדמיניסטרציה הישראלית ביו"ש - המינהל האזרחי ותיאום הפעולות בשטחים.
במקור תמכו המערכות הללו ביישובים היהודיים וסיפקו שירותים סבירים לתושבים הערבים. אבל מאז אוסלו, במשך תקופות ארוכות, המינהל ותיאום הפעולות היו רתומים לשירות האידיאולוגיה של השמאל הקיצוני. ראשי מינהל ויועצים משפטיים מסוימים, גם תחת ממשלות ליכוד, עשו כל שביכולתם כדי לפגוע בהתיישבות, לעכב את התפתחותה ואפילו לכרסם בה. לעתים מזומנות גם בניגוד למדיניות הממשלה, המוסר ורוח החוק.
המצב כיום שונה, לפחות בצמרת המינהל האזרחי. אבל המערכת הזו סובלת מתת־כוח אדם קיצוני ומהרגלי עבודה שערורייתיים, עד כדי כך שצריך לשקול להפריט את כולה, מאחרון הפקידים ועד רמ"א. כך, למשל בישיבה שנערכה לאחרונה לא הצליחו גורמי התכנון ביו"ש להעביר אפילו את המכסה המצומצמת והחונקת של אישורי התכנון שאישר ראש הממשלה. הבירוקרטיה העצלה של המינהל לא הצליחה לעמוד ולו בכבשת הרש שעוברת את הפיקוח האמריקאי.
פסיפס כישלון התפקוד של המינהל, גם ללא קשר לעניינים שברומה של פוליטיקה, כבר גרם נזקים אדירים לאזרחים, יישובים ויזמים שונים. חלק מהעלילות הללו נדונו ונדונות בבתי משפט, בתביעות שהוגשו נגד המדינה ועלולות להטיל חיובים כבדים על משלמי המסים.
פנחס ולרשטיין לא יוכל לשנות את כל זה לבדו, הוא יזדקק להתערבות מאסיבית של ראש הממשלה ושרים מרכזיים. גם אלו צריכים להבין שהגיע הזמן לערוך תיקון יסודי במערכת השלטון הישראלית ביו"ש.