בין החוג של הילד והמשימה מהמורה: יום בחי

לילה, רוב העיר ישנה. גם בשכונה שלי שקט, רק קולה של פקחית הטיסה מבסיס חיל האוויר הסמוך קוטע את הדממה, ובמקביל נשמע רעש המנועים של מסוקים. סנדי שרועה ליד על הספה, אחרי שכבשה אותה ממני, ללא מאבק - כי כרגיל אני נכנע בקלות.

זה הזמן להפעיל את ההקלטה של תוכנית "המקור", שמספרת לציבור מי זה קובי מימון. אני מקנא באיש שמייצר רק ממשתנות וממחראות בתחנות אוטובוסים שני מיליון שקל בשנה, במזומן בשקים עם מטבעות של שקל. כי כל מיליארדר מתחיל איכשהו בשקל הראשון. החשיפה נמשכת ומגלה לנו, ציבור העבדים, את נבחרי הציבור המושחתים והרקובים שמתרפסים בפני מימון ומיליארדרים כמוהו.

התוכנית מסתיימת, ואני עוד בוהה במסך ושואל את עצמי מתי החקירה של הרשות לניירות ערך, על שלל החברות הציבוריות בבעלותו של איש שלא זוכר מה תפקידו בחברות שבבעלותו. איזה מזל שאין לי גרוש להשקיע בבורסה. אחרי חשיפה כזו הייתי הופך לשהיד, כי העשירים מסתלבטים כאן על הציבור הפקר־הפקר פטרושקה. השלטון מאפשר להם.

אני נזכר שלפנות ערב שמעתי את אבי גבאי, ה"בלבית" של מפא"י, מסביר איך חברת החשמל הסכימה לשדוד מהציבור כסף, אחרי ששילמה 6 דולר ליחידת חום ממתווה הגז. גבאי אמר בראיון לגללי צה"ל: "השיקולים של חברת החשמל היו פוליטיים". הוא עדינול מדי לטעמי. איך אומר החבר של קובי מימון, אדון כחלון: "נטו משפחה"? לא ולא, זה נטו עושק ציבורי. כן, הם כאילו דואגים לנו, אבל כמו שאמר פולי ז"ל במערכון על המוסך של הגשש החיוור "את האלמנט הכנסתם לי עמוק".

***

הלכתי לישון, ואין כמו הונאה ציבורית נאה כמתכון לשינה בריאה. צפיתי בטבלת הרייטינג של התאגיד. גיליתי שם תוכנית שהשיגה 0.1% צפייה. כן, רבותי, עשירית האחוז צפייה בעלות של כסף ציבורי טוף. ארבעה ממירים שווים לאחוז צפייה, כך שעשירית האחוז זו סטיית תקן, כי פחות מ־0.25% זה אין ממיר ברמאות המביכה שנקראת שיטת המדרוג. זה סטארט־אפ של יהודים.

בחמש תוכניות שהן בזמן צפיית שיא לא ייצר התאגיד המביך אפילו 1% צפייה - ומדובר בעייסק יהודי טוף, שגוזל מהציבור הרבה יותר ממיליארד שקל בשנה. ההונאה הזו לא מודיעה לציבור על עלות ההקמה, ואף אחד מהקומבינה עוד לא הגיע ל־433. סוג של נס, שגרם לי להירדם עם הסלולרי ביד.

סנדי באה ללקק אותי עם הנץ החמה, בערך בשמונה בבוקר. אי אפשר להתרחק מהכלבה הזו, כשמתגלגלים למרכז המיטה, היא מזנקת לתוכה ונצמדת. אם אמא הייתה רואה את זה, היא הייתה מתעלפת במקום. כיפוש החסודה הגיעה גם.

"בוקר טוב, חיים שלי", הכריזה, "הנה הקפה והעוגה, הנה לוח המטלות היומי. שלחתי לך גם בוואטסאפ שלא תשכח, אבל אני אקריא לך. תסתובב אלי. 1. אתה לוקח את גיא לשיעור; 2. אתה מחזיר אותו לגן; 3. אתה אוסף אותו בארבע וחצי, מביא אותו לג'ודו, אני פוגשת אותך שם בחמש; 4. לירדן לא עובד הדוד בדירה, דבר עם הבעלים, הוא מציק לה ולאושר; 5. אחרי הרדיו, אתה אוסף את גיא מהמטפלת, לוקח אותו הביתה, אני צריכה להישאר מאוחר בעבודה, אנחנו עובדים מול האמריקאים, בשעון שלהם; 6. אתה מקריא לו סיפור והוא הולך לישון. בלי חטיפים ובלי עניינים. עד עשר וחצי אני אהיה בבית, כדי שתצא לערוץ. הכל מובן? תגיב לי".

כיפוש, כואבת לי נורא הברך. תביאי לי מגבת חמה, ונסי לתרגל ויפאסנה. מה קרה לך על הבוקר? לקית בדברת נפוצה? אני רוצה כאן שקט ותיקחי ממני את החיה הזו. הרגתם אותי, אין לי רגע שקט.

"תגיד, איך לקחתי גבר חזק כמו פיל לפני שש שנים שהיה הולך לישון לפנות בוקר, ועכשיו כל העצמות כואבות לך, מה נהיה ממך?"

אני אגיד לך מה נהיה ממני, המטלות שלך גומרות אותי לאט, אבל בטוח. כמה פעמים אני עוד צריך להסביר לך את זה? הורדת כבר את סנדי, היא אכלה?

"כן, הלוואי שהיית דואג לי כמו שאתה דואג לה. אף פעם לא שאלת אותי אם אכלתי. כל הזמן אתה מלטף אותה ושואל: מי כלבה גאון של אבא, אז תפסיק לקטר. קום כבר, אני צריכה לצאת, גיא מחכה לך".

***

העמסתי את הילד לשיעור, נתתי לו את הטלפון וביקשתי דממה.

"אבא, לפני לימור אני רוצה הפתעה מהמכולת".

הפתעות זה רק אחר הצהריים, אל תבלבל לי ת'מוח, השבתי, והוא בתגובה תוך שנייה ביים בכי. אף פעם לא הבנתי איך ילדים יכולים לשנות פאזה בחלקיק שנייה, אז הסתובבתי ונתתי לו את המבט. הוא חייך ואמר: "הפתעה עכשיו, אבא, עכשיו".

אמא גם קונה לך הפתעות לפני הגן? למה אתה עושה לי את זה? למה לשגע אותי על הבוקר?

"אמא לא, אבל אתה תקנה לי עכשיו. עכשיו, אבא".

טוב, תשתוק כבר. הנה הגענו, לך למכולת תגיד לביקו שתי חפיסות סיגריות לאבא ושניים תה קר, חטיף בשבילך. אחרי זה תלך לחיים לקפה ותגיד לו: אבא רוצה את הסט שלו (אספרסו כפול+שייק פירות), הוא מחכה באוטו. נו, זוכר הכל?

"כן, אבא".

הנסיך הקטן באמת זכר והביא את הסחורה. לעצמו הוא הביא ספריי בטעם תות, וביקש שאפתח לו.

מי נתן לך את הזבל הזה? למה לא לקחת במבה?

"לא רוצה במבה, רוצה את התות".

בסדר, בסדר, הנה פתחתי לך, קח את הטלפון ותהיה בשקט. תראה לי את המשחק שאתה פותח. רגע, תן לי לפתוח ווייז, לראות שהדרך לרמת השרון פנויה.

"אתה לא צריך ווייז, אבא, רק אמא צריכה. אתה יודע לבד להגיע לכביש המהיר".

נכון, חיים של אבא, כמה אתה חכם, אבא יודע לבד.

ברדיו השמיעו הקלטה של מתחזים לרבעלך בפורום של בנות דתיות מהציונות הדתית. מה זה ציונות דתית, אף פעם לא הבנתי. יש כאן ציונות חילונית? או שאנחנו החילונים סתם אשפה של ערימת העלוקות הסחטנית הזו שהגדירה את עצמה כ"ציונית" ולכן מגיע להם הכל?

הדוברים הנחו את הבנות איך להשתמט משירות, באמצעות דרישות שונות. כן, הם ציונים גדולים הכיפעלך. בלי שירות לצד בנים, זה פוגע לבנות שלהן במערכת הרבייה, וברור שהכי חשוב לכל ילדה ציונית שלהם למצוא זיווג הולם. כי לפי הדברים של הרבעלך־עלוקות שהחילונים מממנים, נערה ציונית־דתית צריכה להזדווג מהר ולהעמיד צאצאים שילכו לישיבות הסדר, ישרתו רק חצי מהזמן של החילונים שאף אחד לא סופר בכלל, וזה סדר הבריאה החדש. התפוצצתי מכעס, אבל אסור לעשן ליד הנסיך, ואסור גם לקלל את הטינופות האלה, כי אמא שלו סבורה שזה יפגע בנשמתו הרכה.

***

הגענו לשיעור. המורה לימור נתנה לי ערימת טפסים וביקשה שאעיין בהם. לא, אני לא טוב בזה. שימי במעטפה, אני אביא את זה לכיפוש. היא טובה בניירת. "חשבתי שאתה רוצה להיות מעורב", אמרה והוסיפה בחיוך: "אבל אין בעיה, אני אתן לך את זה במעטפה. אתה נראה עייף, תוריד את הקפוצ'ון מהראש. השכנים כאן רגישים, שלא יחשבו שאתה מחבל או משהו".

רציתי לחנוק אותה. מה זה "חשבתי שאתה רוצה להיות מעורב", אני לא מספיק מעורב בזה שאני נוהג את הילד פעם בשבוע על הבוקר? אין גבול אצל נשים, פשוט אין גבול. חזרתי לאוטו וקינאתי בגילי שייבא לכאן מלוכסנת כבת זוג לבינתיים. היא עונה רק כשפונים אליה. בשאר הזמן היא יושבת שתוקה ומחייכת בקפה, ואין לה שום בקשה/דרישה/מטלה. השאלה: איפה אתה, מאמי? לא קיימת בנדב"ר של המלוכסנות, וגילי נראה מאושר.

חזרתי לאוטו כדי לשמוע את בועז ביסמוט, עורך הביובון/ביביתון, מגן על הבוסית שלו, הגברת שרה, בתוכנית של רזי בגללי צה"ל, בעקבות הצרחות המטורפות: בי־איי, אם־איי, פסי־כו־לו־גית, אישה מש־כי־לה. כן, ביסמוט נשמע אפעס פתט־אירופי. כעורך ביובון מיומן הוא החליט שהסיפור המוטרף של ההקלטה מלפני תשע שנים יהיה במדור הרכילות של העלוקה בביובו. "רזי, זו ידיעה רכילותית. אני מאוד מעריך רכילות, והעלוקה הוא המדור הכי קריא אצלנו" - אמר, ורזי שתק.

אבל יפה שבועז, שדובר צרפתית רהוטה וקורא לנשיאים שלו "מקרו" ו"מיטרא" בלי להדגיש את הנו"ן הסופית, מגן יפה כל כך על הגברת. כי היא בטח לא הייתה מעורבת במינויו לעורך של ה"ביוף", מה פתאום? למה לדבר סרה בשרה???

ושוב חזרה לי המלוכסנת של גילי לראש. תארו לכם מצב שבו במקום הגברת שרה, הייתה לרה"מ שלנו אישה אחרת, בעדיפות לגזע המלוכסן (כמובן אחרי גיור כהלכה. ייתכן שזה היה משבש לה את השיבוט הגיור הזה, וגם היא הייתה הופכת לפוילישע־בלעבוסטע, שהוא היה פוחד ממנה כל היממה, אבל רק אולי), כמה אנרגיה הייתה לאיש המוכשר הזה, להיטיב עם עבדיו? לי, לכל הפחות, ברור מדוע הוא כל היום מוטרד בגלל הטרור, רק כי הוא קורבן טרור בלתי פוסק.

וכשהוא אומר: "להפסיק לפגוע באשתי ובילדי (הוא מתכוון רק לאחד מהשלושה, כן?) ותנצחו אותי בקלפי", עולה השאלה איך היה נוהג רה"מ המלכותי שלנו, אם בבית בבלפור היה גר מישהו אחר, והוא היה באופוזיציה. התשובה ברורה: הוא היה מפרק אותו לבדידים של גטניו - ברמה אלימה מילולית, גבוהה ואיכותית הרבה יותר מיריביו הפוליטיים, שהם אוסף אקלקטי של מנהיגי־דמה בעיני רוחם.

אם כבר מדברים על אשפה פוליטית באגם הדרעק, נרשמה אצלי במהלך ההמתנה לצדיק שלי שמכינים אותו לסטאלג של נפתלי הגבר בשנה הבאה, סוג של הנאה קוסמית עם ההשעיה של אורן חזן. חבל שרק לחצי שנה, וחבל שאם משעים כבר דיר־של־הדרעק לתקופה כזו, לוקחים לו רק שבוע שכר ולא חצי מהתקופה. כי הרי האיש לא עובד, נכון?

לא התעצלתי וצייצתי לאדון אורן המובטל מאונס ציוץ מנחם ומשתתף בצערו: "איזה כיף!!! חבל שהושעית רק לחצי שנה. אפילו דיירי אגם הדרעק, החברים שלך לדומן ולעושק הציבורי, חושבים שהנך חריג באתר המטונף הזה".

שעות אחר כך, בנאום הפרידה הזמנית מהמשכן המסריח, יקרא חזן ליו"ר "סטאלין". אין ספק, איש יקר אדון חזן, חבל רק שעלותו היקרה של הכשל הלוגי הזה נופלת על הציבור.

***

חזר הצדיק מהשיעור עם כוס מלאה בייגל'ה.

תן לי קצת, גיאצ'ו, ביקשתי.

"רק שתיים, אבא, אין לי הרבה", הגיב הילד, אז לקחתי לו חופן מלא והבטחתי שאחזיר לו לפני הג'ודו, ושאקנה לו כמובן עוד הפתעה. אשפזתי אותו בגן, כמובן אחרי שהבטחתי שבשבוע הבא אם תהיה שמש, לא נלך לגן אלא ללונה פארק. בלהבטיח אני חזק, בלקיים לא כל כך, אבל בלשחק על זמן אני גאון.

סימנתי v על המטלה.

הלאה, התקשרתי ל"בלבית" של פוצו. שלום, אדוני, או שאתה עושה להם דוד חדש, או שאני מוריד לך מהשכ"ד שלהם. הבנו אחד את השני? הבהרתי.

"תביא לי הצעת מחיר", ביקש הברנש.

קיבלת כבר שתי הצעות עכשיו, אחי, תבחר אתה: או ש־ או ש־. שיהיה לך יום מרהיב. הלאה עוד v.

מה נשאר לנו? הא, קצת לעבוד כדי להחזיר גוזלים הביתה, כי ממטלות הרי אין פרנסה. אז הלכתי לאכול אצל אהרל'ה. טעטע הביט בי ואמר שאני רדוף.

מה אתה רוצה ממני, כיפוש מסנג'רת אותי כל היום.

"אתה חייב להציב גבולות", הוא אמר. "מה זה כל היום תלך, תביא, תאסוף. יוסק'ה גם אסף אותך מהגן? מה נהיה ממך, שהפכת לסמרטוט כזה. נכון שכיפוש היא צדקת, אבל סירסה אותך לגמרי. אנחנו צריכים לדבר איתה, כל רגע אתה שואל מה השעה, אתה לא נורמלי".

טעטע, אני חייב לקחת את הילד לג'ודו, רד ממני.

"מה ג'ודו עכשיו? הוא בן 5 וחצי! אתה כבר רוצה שיהיה אלוף אולימפי? דייי".

לא, אתה לא מבין, שתהיה קצת משמעת. עזוב אותי, אני עצבן. אכלתי מהר, חזרתי לגן לאסוף את הצדיק. שמע, גיאצ'ו, אריק זאבי הוא אלוף, אתה צריך להקשיב לו, לא כמו בפעם הקודמת. מה שהוא אומר אתה עושה. הבנת?

"כן, אבא. מה עם הפתעה לגיא?"

אמא תקנה לך אחרי הג'ודו, אם תתנהג יפה. בסדר?

"לא, אני לא מוכן. אתה תקנה לי חטיף, אמא תקנה לי מתנה. עכשיו חטיף, אם לא תקנה לי, אני לא רוצה ג'ודו".

טוב, בסדר, אני אקנה לך, שב באוטו ואני אביא לך.

"לא רוצה, אני אלך לבחור".

הסתובבתי אליו, הוא חייך בעיניו הכחולות. דיברתי מדוד: אתה לא זז מהבוסטר, אפילו לא מילימטר. חכה לי, אני לא רוצה לשמוע אותך. רצתי מהר, הבאתי איזו חבילה של פצפוצי שוקולד. שאבתי חצי לפה, נתתי לו את מה שנשאר, הוא לא דיבר מילה.

הגענו להדר יוסף על הקשקש. היה לי דופק 200. יאללה, כנס לשיעור, תתנהג יפה. אריק ביקש מכל הילדים לשבת עם הגב לקיר, הצדיק שלי התחיל לבצע גלגלונים, הרגשתי שאני קרוב לעילפון.

"גיא, שב מיד", גער בו סגן אלוף העולם, אלוף אירופה ארבע פעמים וכמובן מדליסט אולימפי. הילד הזדקף למלוא 106 הס"מ שלו, ניגש לאריק שהוא 1.90 מ' על 110 ק"ג ואמר: "זו פעם אחרונה שאתה מרים עלי את הקול. הבנת?"

אריק חייך והביט בי. "קוף, זה ילד של אבא. אל תדאג, אני אהפוך אותו לממושמע".

הגבתי בבוהן למעלה, אבל בראש חשבתי: נדמה לך, הילד הזה כמוני, פרי־ספיריט, איזו משמעת ואיזה נעליים.

הוא ביקש מכל ההורים לצאת, הסתובבתי וראיתי את כיפוש מחייכת. "ילד של אבא, מתי כבר תבין שהוא מחקה אותך?"

כיפוש, הייתי כאן, אני רץ לרדיו. ספרי לי אחרי זה איך הוא היה. כל כך מיהרתי, ששכחתי לסמן v על המטלה.

נ.ב.

בפרשת יתרו, מסופר על עשרת הדיברות, וביניהם הדיבר "לא תגנוב". נאמר בתורה על לוחות הברית, שהם כתובים מכל הצדדים, ואם מטים את הלוחות, תמיד רואים את הדיבר. חבל שלחלק מנבחרי הציבור שלנו, עיניים להם ולא יראו. באמת חבל, תשאלו את ניצולי השואה, הקשישים והנכים.

שבת שלום לכם, תחשבו למה שונאים אותנו; התשובה בגוף השאלה