הרב יוסף קלנר ממכינת עלי הבקיע השבוע את הגול העצמי המפואר ביותר שראיתי. ואל תחשבו ששמחתי לראות את הגול הזה, כי הרב קלנר הוא שחקן מהקבוצה שלי. זו הקבוצה שאני מעודדת, שאני שרה את השירים שלה, שאני שייכת אליה משחר הולדתי. זו הקבוצה שבבשורה שלה אני מאמינה.
והנה הגול העצמי הזה. שהרי מי יוכל להמשיך להתייחס ברצינות לטענות בדבר שמירה על הבנות מפני החפצה, או שמירה טובה יותר על רוח הלחימה של צה"ל, אם תהיה הפרדה בין המינים בגדודים הלוחמים. מי יוכל לשמוע לו ולבית מדרשו בכל תחום שהוא אחרי דברי השנאה והבוז, ואחרי הרמיסה של כל הנשים באשר הן.
יכולנו לערוך דיון מעניין עם הרב קלנר על המקומות שבהם כדאי לקיים הפרדה מגדרית ולבחון יחד מתי שוויון מטשטש את ההבדלים המבורכים בין נשים לגברים, אותם הבדלים שנותנים טעם לחיינו - אבל הדיון הזה התפורר לנוכח מופע שנאת הנשים של הרב. רק תזכורת קטנה למי שהצליח לחמוק מהשיעור: "נשים רוחניות זה קשקוש. זה פשוט לא נכון. דעתן קלה", הוא אמר בתגובה לשאלה. "יתרונות האישה הם בהכרה אינטואיטיבית ובתפקוד יומיומי".
בהמשך דבריו הסביר הרב קלנר מדוע מבחינה סטטיסטית יש פחות נשים זוכות פרס נובל. "פורצות הדרכים בהיסטוריה האנושית הן לא הנשים... בגלל ששולחים אותן בהמוניהן לאוניברסיטאות אז הן נהיו גאונות גדולות? לא! יכול להיות שתהיה בסוף אשת רוח אדירה... אבל זה מוטציות".
ועוד הוא המשיך: "זה כמו שאומרים לך שלנשים יש פיצול קשב, שהכישרונות הנשיים פנטסטיים, עובדה: היא גם בוחשת בסיר, גם מדברת בטלפון וגם מטפלת בילד הקטן. אז לילד הקטן היא נותנת לבכות, ובסיר זה לא בעיה לבחוש ולדבר זה הכישרון שלה".
אני יודעת שהרב שמע את ההקלטה מכתב "החדשות" יאיר שרקי והזדעזע מעצמו, אבל המראה שהוא הביט בה איננה מעוותת. היא מראה אמיתית של הלך רוח שמפחד מהכוח של נשים. לא רק ביחידות קרביות, אלא גם בוועד היישוב, בעולם התורה ובעולם האומנות.
לא מדובר בבדיחות שוביניסטיות של כמה גברברים במילואים, מדובר ברב שרוכן על ספר קדוש ומדבר עם תלמידים ששותים בצמא את דבריו. ולכן דרוש חשבון נפש אמיתי. לא התנצלות שעניינה הוא איך להוציא מהברוך את ישיבת עלי, ישיבה שהוציאה מתחת ידה דורות של בוגרים לתפארת מדינת ישראל.
אני חושבת על הבנות שלו, או על נשות התלמידים ששומעות את הדברים וכתלמידות טובות מנסות להפנים את דברי הרב. כמה מנמיך. כמה מצמצם. לכמה תסביכים הוא מכניס את התא המשפחתי כאשר הוא מחנך לביזוי הנשים בעיני בעליהן. ואיזה מזל יש לי שזכיתי לגדול בבית דתי ושמרני מאוד ובאותה נשימה מגדיל את הנשים ומאמין בהן ובעולמן הרוחני ומצמיח אותן, אותי ואת חמש אחיותי.
כשחשפתי לפני שנים את הפרשה שבה הפרידו בלילה אחד בין התלמידות האשכנזיות לספרדיות בבית הספר "בית יעקב" בעמנואל, הסבירו לי ההורים יראי השמיים של הבנות האשכנזיות שהם הפרידו בין תלמידות בעלות "רמה רוחנית גבוהה" לבין תלמידות בעלות "רמה רוחנית נמוכה". וכמובן שרוב הבנות בעלות הרמה הרוחנית הנמוכה היו ספרדיות.
כן, הנמכת האחר וגזענות הן לא תופעה חדשה, ולצערי זו לא הפעם הראשונה שדווקא מי שמייצגים את התורה הקדושה עושים בה קרדום לחפור בו, אבל אני יודעת שהתורה עבורי היא דבר אחר לגמרי. יש בה כדי לעדן את האדם, להביא לענווה ולאהבת הבריות. יש בה כדי להוסיף אור וטוב. אני בטוחה שלרב קלנר יש תורה שממנה אפשר ללמוד, אבל כמה אנשים ירצו עכשיו ללמוד אותה?
בתקופה האחרונה אני עומדת בראש מיזם אינטרנטי שנקרא "זושא - מגלים את הסיפור החסידי", שבו אני עוסקת רבות בסיפורים חסידיים (כמובן רק כאלה המתאימים לרמתי הרוחנית). המתיקות, האור, החוכמה והאהבה שיוצאים מפיהם של מנהיגי החסידות כמו הבעל שם טוב, ר' לוי יצחק מברדיטשוב, ר' שמחה בונים מפשיסחה וגם האדמו"רית חנה ציזיה, הם בעיני דוגמה לתורה שהופכת את האדם לגבוה יותר, תורה שנאמרת מלב אוהב ונכנסת ללב אוהב.
בלי אימה ובורות
דבריו של הרב, הגם שנאמרו בישיבה, מייצגים גם אנשים לא דתיים שנמצאים בעמדות מפתח באוניברסיטאות, בבתי חולים, בצבא או בכל מקום תעסוקה אחר. ההבדל הוא שלהם אין מצלמה מול הפרצוף שמתעדת את הרהורי לבם. אותם אנשים לא מקדמים נשים, כי הם חושבים שנשים שוות פחות.
כן, המהפכה הפמיניסטית עוד רחוקה מלהסתיים, ולכן גברים (וגם נשים) שנמצאים בתפקידי מפתח ומעריכים נשים ורוצים שנשים ייקחו חלק בזירה הציבורית צריכים להבין שיש להם תפקיד במערכה הזאת: עליהם לעבוד ולהשקיע מאמצים כדי שלנשים יהיה יותר ייצוג.
כשעורכים כנסים ופאנלים, צריך להתאמץ כדי להביא נשים; כשאתה עורך עיתון, תתאמץ שנשים יופיעו בו יותר; כשאתה אחראי על תוכנית טלוויזיה, תתאמץ כדי שיהיו גם מרואיינות ולא רק מרואיינים. אמירות כמו "אני לא בוחר דוברים/כתבים/מרצים לפי המגדר שלהם אלא לפי המקצועיות שלהם", מעידות על כך שלא הפנמתם את הכוחות שפועלים מהצד השני, אלה שממש מכשילים נשים מפחד או מבורות.
הזירה הציבורית חייבת להשמיע את הקול הנשי, בין שהוא מפי נשים ובין שהוא מפי גברים שיודעים לדבר את הקול הנשי. זה בעיני חלק מתהליך הגאולה. האר"י אומר שדור הגאולה יהיה תמונת מראה של דור יציאת מצרים, וגם בדור יציאת מצרים הקול הנשי נשמע. נשים הובילו את השירה, את האמונה, וכאז כן היום - ככל שנשמע נשים נדע שאנחנו עמוק יותר בתוך הגאולה. קמעה קמעה היא הולכת ובאה. ועכשיו ברשותכם אסיים. אני צריכה לסרוג, שלא אבזבז יותר מדי זמן.