סבבה, אז אדון שפטל אמר שהחקירה מושחתת, שהמשטרה נגועה. אי לכך ובהתאם לזאת, אני משוכנע שרה"מ בנימין נתניהו יורשע - לא משנה באיזו עבירה - אך ורק כי שר התעמולה שלו אומר שאין מצב לכתב אישום, כי המשטרה "מושחתת ורקובה, ומבצעת פוטש פוליטי נגד ראש ממשלה".
אז מתי יורשע? הא, אלוהים גדול. בטח בעוד שבע־שמונה שנים יהיה פס"ד חלוט, אולי. כי שפטל אמר שמותר לקבל מתנות מחבר של 20 שנה, ולא משנה לשר התעמולה שה"חבר" הינו עד תביעה. עוד אמר שר התעמולה: "חברי המחנה הלאומי בכנסת (הוא כמובן מתכוון לדיירי אגם הדרעק - ר"ק) חייבים להילחם נגד כל בקשה להסרת חסינותו של נתניהו - רק כדי למנוע ממנו ללכת כצאן לטבח המשפטי". וואו, זה היה נאום מדהים: "כצאן לטבח המשפטי"!!! את זה עוד לא שמעתי משום פינגווין שיש לו רישיון לעריכת דין בכתריאליבקה. אבל אני תמיד שמח ללמוד משהו חדש, גם משר תעמולה.
# # #
כמו הרבה אזרחים במדינה, גם כיפוש ואני צפינו ב"עובדה". היה שקט מוחלט כאשר המפכ"ל רוני אלשיך שרטט בכישרון רב מציאות שלפיה ההנהגה בישראל נגועה בריקבון ממאיר, מפושט ומחליא. זו לפחות המסקנה שלי מהראיון עם אילנה דיין. והאמת היא שזה עצוב, כי אנחנו כציבור, ממשיכים להידרדר ואין מי שיעצור את ההידרדרות הזו.
התוכנית הסתיימה. כיפוש אמרה "וואו", ושאלה איך יעקב פרי בכלל התקבל לשב"כ, אם לא שירת בצבא. עניתי שאיני יודע, כי באמת איני יודע, זה היה מזמן ואין לי מושג, אבל כיפוש, אני רוצה לספר לך משהו.
"כן, חיים שלי, אני מקשיבה. אם תספר לי הכל, אני אעזור לך. אתה יכול לסמוך עלי", היא השיבה.
הלו, אל תשתמשי ברפליקות ישנות שלי. תקשיבי: הציעו לי לשחק בסרט, הפקה בינלאומית, על ארגון פשע מקומי שמתפשט לארה"ב ולאמריקה הלטינית. זה תפקיד נחמד, אני צריך לשחק טיפוס ששותף בסחר נשים. מלבישים בחלוק סאטן לבן, עם כיילף פודל גם לבן, שיש לו קולר אדום, ויש לי גם סלסילה עם חתולים לבנים. מה את לגיד? וגם לוקחים אותי לצילומים באמריקע, ואולי בקולומביה, ואני אדבר גם עברית וגם אינגליט בסרט, כי זה יענו בינלאומי. אל תקבעי כלום למרץ 2020, כי את תבואי איתי לשטיח האדום באל־איי. אולי אני אביא לגאיצ'ו פסלון, שייתן לסנדי לשחק בו.
כיפוש הביטה בי על הצד, הציתה סיגריה מהחפיסה שלי ואמרה: "סוחר נשים? אתה לא מתבייש, תגיד לי? עזוב אותי שאתה לא סופר אותי בכלל, אם אתה בכלל שוקל לעשות תפקיד כזה, אבל יש לך שתי בנות!! יש לך אמא, שתהיה בריאה, זה התפקיד שאתה רוצה? רגע, יהיו שם גם נשים שאתה סוחר בהן? יראו אותן?"
תגידי, מה את חושבת שזה מל ברוקס? בטח שתהיינה נשים בסצינות, מה נסגר איתך?
"אהה. טובבבבב, אז תגיד יפה תודה על ההצעה, אבל אתה לא משתתף בסרט כזה. אני כבר מדברת עם רמבו, הוא במאי ומבין בזה. ממתי אתה שחקן בכלל? גמרת להיות עיתונאי? ראיתי אותך ב'גויאבות', בוא נאמר שלא הלהבת שם. אתה רוצה להיות בקולנוע? תעשה דיבובים לסרטים מצוירים, כמו שעשית ב'ריו' את הכלב. למה אתה חייב להרגיז אותי?"
הלו, הלו, להירגע במיידי, כיפוש. קודם כל אני מולטי־טסקינג, גם וגם, וגם גם. אני אוהב הכל. כבר שיחקתי בסרטים, וגם שילמו יפה. ואם ישלמו לי עכשיו כמה עשרות אלפי דולרים? וכייסף את הרי אוהבת מיאוט. כן, דיברתי עם רמבו, הוא אמר שהוא רוצה לראות את הדראפט האחרון של התסריט, כי זה לא נראה לו על פניו. הוא אומר שזה יהיה זבל. אבל את מכירה את רמבו, אם זה במאי פחות מברגמן, וודי אלן, סקורסזה וקופולה, הוא כבר לא אוהב. ואני לא בדיוק קלינט איסטווד, אז אם מציעים לי, אני שוקל בחיוב. חוויה, מה קרה לך?
"אתה לא הולך וזהו. למה בכל תחילת שנה לפני היומולדת, אתה חייב להשתגע? מה רע לך? ואני לא רוצה את הכסף הזה, זה מגעיל. מה קרה לך? אני אראה אותך מבלה עם שחקניות צעירות עירומות, ואתה מצפה שאני אשאר אדישה, ולא אוכל לישון בלילה? עזוב את זה, מאמי, אני לא רוצה להתרגז. נשבעת לך, מחר על הבוקר אני מדברת עם דאפ, מירי, רמבו ורוברט. אתה יודע מה, לא מחר, עכשיו אני כותבת להם בוואטסאפ".
אולי תירגעי? האמיני לי הרבעל'ה יוסי קלנר צודק. אין בך רוחניות. וואלאכ, חבל לא הלכתי גם אני למכינה של העלוקות הציוניות בעלי, לשיעורים שלו לחתנים. זה היה עוזר לי לחנך אותך, את מדברת אלי עקום. לא יפה, כיפוש, ואת עוד גדלת בבית דתי.
"מה זה? מה זה לחנך אותי? מאמי, תיזהר ממני. מהר תיזהר", התנפחו לה הוורידים בצוואר ובמצח.
מה, לא שמעת את הגאון? לאישה אסור להביע דעה. את בכלל חייבת כל היום לשבת ולסרוג לי כיפעל'ה, ואסור לך לענות לי. הוא אמר שנשים שרוצות להיות מנהלות, יענו בוסיות, הן בחורילות. את רוצה להיות בחורילה, לא שאני מבין מה זה, אבל אני מניח שהוא התכוון לבוטץ' ולא לפאמי. אני דווקא, באופן אישי, אוהב יותר פאמי, מבוטץ' אני פוחד, כנראה גם הרב'ה יוסי פוחד מהן.
"תקשיב לי, באמת תקשיב לי", שחה כיפוש. "לא מעניין אותי מה הוא אמר, הוא לא מנהל את חיי. אני מנהלת את חיי כפי שאני מוצאת לנכון. אל"ף, אתה לא הולך להשתתף בסרט הזה; בי"ת, אני אסרוג לך כיפה, אם תרצה; גימ"ל, ראיתי ששלחו לך עוד תסריט, שאתה צריך לשחק קמצן. אתה ממש לא מתאים לדמות, לדעתי כמובן, אבל עם זה אין לי בעיה. אני גם אבוא לפרמיירה ואמחא כפיים בהתלהבות. טוב, נגמרה הדרמה, בוא נראה סדרה.
"אתה רוצה שאני אכנס למייל שלך ואכתוב לבמאי של הסחר בנשים? אין לי בעיה", היא המשיכה, "אני אשלח מכתב מסודר ומנומס בשבילך, רק בגלל שאתה חיים שלי. לא, נראה עכשיו סדרה, ומחר על הבוקר אני אכתוב לו".
# # #
התחלנו לצפות בפרק מוקלט של "האנטומיה של גריי", אבל אני חשבתי על המכינות הצבאיות והמדרשות של הציונות הדתית. על אף הבוז שלי, אין לי בעיה שימשיכו ללמוד שם כל מיני פרימיטיביים - בתנאי שלא אהיה שותף למימון של הזבל הפדגוגי הזה, שמתייחס לאישה כאל חיית מחמד נטולת דעה כאדם. אבל יש פוליטיקה, ופוליטיקה היא הרי זנות
פר־סה (כך לפחות כתב הרב'ה שלי אריק איינשטיין זצק"ל) אז אין לי ברירה.
טוף, התעוררתי למחרת, פתחתי את הרדיו של גללי צה"ל, כדי לשמוע על איזה דייר חניוק באגם הדרעק שתובע להסיר את מדי המים הדיגיטליים, כי הם עובדים בשבת.
לשמע הידיעה, לא ידעתי אם לצחוק או לבכות. למה באמת שלא נחזור במנהרת הזמן למסע שלנו ממצרים לכנען? למה לא? אז ירד מן מהשמיים, עכשיו שישלח לנו הקב"ה בורקיטס עם גבינה ותרד. נקטוף עגבניות, כוסברה ובצל ירוק מהשדות של האויבים (תמיד היו ויהיו לנו אויבים. רק צריך לבחור), נכין סלט קטן (לא הגברים, אלא הנשים שיפסיקו לסרוג לשעה־שעתיים), ונאכל ברקפסט קטן לפני שממשיכים במסע הפרימיטיבי.
בצהריים נדפוק כבש, כשרק גברים יהיו על המנגל, כי נשים לא יודעות (אני רק צלעות אם אפשר), ובערב נעשה זבח כהלכתו. כאשר נרצה לנוח, נשלח איזה דביל תורן לאחד מההרים בסיני לדבר עם אלוהים, והשאר יחכו לו למטה עד שישוב, אם ישוב. אני מכיר את כל ההרים במדבר, הייתי שם בצבא, אז אני יכול לסייע בלנווט את העם הטיפש כדי שלא נתברבר בשטח.
בין לבין ננוח קצת (הנשים לא! הן תשטופנה כלים ותתעסקנה עם הילדים, וגם כמובן תסרוגנה לנו כיפות, כי מזג האוויר מאוד מתעתע במדבר) ונקשיב להרצאות מלומדות של הרב אליהו, הרב יוסי, הראשון לציון ונרחיב דעת. והכי חשוב - הנשים שלנו תהיינה שתוקות לגמרי, ולא כמו כיפוש, שאומנם לא מדברת הרבה (חוץ מהבקרים, אז היא נואמת) אבל רוצה לשלוט בכל.
# # #
מאחר שכיפוש לא הייתה כבר בבית, גם לא הנסיך הקטן, לא היה מי שיכין לי קפה של בוקר. ניסיתי להבין איך פועלת התמי־4, אבל עלו כל מיני כתוביות, והמכונה הטיפשה החלה לנהום. פחדתי שתתפוצץ, אז שלפתי את התקע מהשקע, כדי שתירגע קצת. רתמתי את סנדי שאכלה לי את הכפכף, בואי טומטום, וצעדנו לקפה. חיים אמר "בוקר טוב", שאל: "כרגיל?". הנהנתי עם הראש. ואז הוא שאל אם אני רוצה לשלם לו, אז אמרתי לו שסנדי ואני הולכים לקפה אחר.
"מה קרה, קוף?", הוא שאל.
ממתי אני משלם לך? כיפוש הרי משלמת, נכון? תפנה אליה שתעביר לך. הרסת לי את הבוקר, זהו.
"לא, די, עזוב אותך. סתם צחקתי, בטח שאני אפנה אליה. רק רציתי לראות איך תגיב", אמר.
אז עכשיו אתה רואה, אני הולך. תראה את סנדי איך היא בעיצבון שמדברים איתי על כסף. "תפסיק עם השטויות", אמר חיים, "שב כבר, תכף יגיעו הקפה והמיץ".
השתכנעתי בקלות ולקחתי את הסמרט־עיתונים. הייתה שם תמונה קבוצתית של חבורת היוניקלו מהקיבינימט הביטחוני־מדיני. כולם חנוטים באותו מעיל קל, וגנרל מסביר להם מה הם רואים. להשקפתי הם לא הבינו כלום, חוץ מנפתלי הגבר, שהבנתי שגם שאל שאלות. נזכרתי שהוא גם העביר מסרים לנסראללה שייזהר ממנו. "אני כרס"ן בסיירת מטכ"ל לשעבר, מילואימניק של 20 שנה כלוחם", ועוד בלה־בלה־בלה. על מי אתה מסתלבט, נפתלי? נו באמת, חסן שלנו חי בבונקר כבר 20 שנה. מה תעשה לו, תהרוג אותו? הבנאדם חי על זמן שאול, והוא בחריגה של האשראי שנתנו לו. אז תדפוק בו טיל, ביג דיל. הלך טינופת, יבוא אחר. מה זה כל דברי הרהב האלה, שאנחנו היידלעך, מאיימים על כל העולם ואשתו, ואף אחד לא סופר אותנו?
אפילו לייצא גראס רפואי המלך שלנו ביבי לא מאפשר, כי החבר שלו דונלד הג'ינג'י שמדביק שיער, לא אוהב את זה. אגב, בניגוד לדנה, הפרשוינית המדינית שיודעת הכל, אני סבור שהסיבה העיקרית לסירוב של ביבי שנהיה מעצמת גראס, אינה דונלד. במצב העדין של חקירת תיק 3000, שבו מצויים שני פרקליטיו, עו"ד יצחק מלכו ודוד שמרון, הם לא יכולים להיות מעורבים בייצוא סם שיכניס לנו לקופה הציבורית אפעס 4 מיליארד דולר. ואם מלכו ושמרון לא יכולים לנהל קצת ביזנס ממשאב לאומי, אז למה לייצא?
והאמת, הוא צודק רה"מ שלנו. איך אמר פרקליטו עו"ד עמית חדד: "מה קרה? נבחר ציבור לא יכול לקבל מתנות מחבר יקר?". בטח שהוא יכול. אם תסתיים החקירה באיזו עסקונת קלה, ושני הפרקליטים המקורבים לא יאבדו את רישיון הפינגווין, תיק־תק־תוק אנחנו מתחילים להתחרות בקרטל מדיין. נרקוס זה כלום יחסית למה שיהיה כאן. ותמלא הארץ שיחים וחממות של קנאביס טוף ואיכותי. רק שיהיה איזה זכיין כמו בועז גנור, שינווט את הכספים כפי שצריך. קום איל פוט (קופה).
# # #
פתאום קיבלתי דוא"ל שחיכיתי לו שלושה חודשים. שלחתי את סנדי להציק ליושבי הקפה בחצר, ופתחתי את כתב ההגנה של הדס שטייף, לתביעת לשון הרע של נתן זהבי. שמחתי לראות שעל המסמך המשפטי חתומה לא אחרת מאשר עו"ד אורנה פורגש - מנהלת המחלקה הביטחונית בפמת"א.
הגברת פורגש מטפלת בדרך כלל בתביעות של כל הגופים החשאיים במדינת ישראל. יפה שהדס שלנו מקבלת מעמד והתייחסות שמקבלים מלמ"ב, השב"כ, המוסד ועוד ארגונים שהשתיקה היא אבן דרך בהתנהלותם.
הדס שלנו, שעשתה מנתן זהבי (שהוא חבר שלי, על אף שמעולם לא הביא לי מתנה) זבל אנושי, עבריין מין סדרתי, שביצע לדבריה עבירות מין חמורות לפני 15 ו־25 שנה, מתבססת בכתב ההגנה הביטחוני על שתי הגנות: אמת דיברתי ותום לב.
נפצח בהגנה השנייה: מאחר שאני כתבלב ותיק מהגברת שטייף ועסקתי במגוון תחומים בתקשורת - נתבעתי כ־70 פעמים על פרסום לשון הרע ב־37 שנים בטיפשורת - אין חיה כזו "תום לב" של עיתונאי/ת, או מתיימר/ת להיות כתבלב/ת. כולנו חלאות המין האנושי שלא סופרים/סופרות אף אחד ואחת, דורכים/דורכות על אדם באשר הוא, כדי לפרסם. אז הסעיף של תמימות הוא שקר גס שפינגווינים נוטים להשתמש בו, רק כי הוא קיים. תום לב, וואלאכ די, על מי אתם מסתלבטים שם במחלקה הביטחונית?
הלאה. הביטחונית והנתבעת יטענו כי "הפרסומים מצד הנתבעת לא ייחסו לתובע את ביצוע המעשים. הפרסומים מתארים ומפרטים את סיפורן של אותן נשים שלטענתן התובע נהג בהן כמתואר בפרסום. ברי, כי משהוגבל הפרסום לעצם פניית אותן נשים, על סיפורן, הרי שעצם הפניות אל הנתבעת, פניות אשר חלקן מתועד, מבססות את יסוד 'האמת' (כך במקור) בהגנה".
וואו, עלה לי הלחץ דם. זו לא הדס שטייף, הגברת הראשונה של עבירות המין, זו שלהצהרתה הרדיופונית גיבשה עם חברותיה לתא העיתונאיות המשוקץ "קוד אתי" שיטפל בעברייני מין? פתאום זה רק "פניות שרק חלקן מתועד"???
הלו, הרי הדס שלנו הצהירה שיש לה ימבה עדויות מבוססות!!! עדויות שנבדקו כולן ונמצאו ראויות לפרסום - והיא לא פרסמה רק בגללי צה"ל, אלא גם ברשתות החברתיות. אם אני, כמאותגר שכלית ידוע, מבין את הכתוב, הרי ששטייף מנתקת את עצמה מהאירועים, אינה טוענת שהם באמת קרו - אלא רק סיפרו לה סיפורים, שלא כולם מתועדים ונבדקו בכלל.
אני באמת לא מבין איך המחלקה הביטחונית שואפת להביא את הגרסה המופרכת הזו לבית משפט, אבל נמתין ונראה.
נתן זהבי, בשנתו ה־71, הוא אדם חולה מאוד. לחץ הדם שלו בחודשים האחרונים עלול לגרום לו לעיוורון בחטף. הוא בטירוף מערכות, הקטין את משרתו ברדיו 103 ל־50% משרה. הוא מעשן שבע (כן, 7) חפיסות סיגריות ביום, לעתים יותר. שלושה חודשים הוא לא ישן יותר משעתיים רצוף בלילה, ובסוף הדס שטייף, שמהללת את עצמה "כלוחמת צדק", מתגוננת בטענה שסיפרו לה סיפורים, אבל היא לא בדקה אותם.
נתון אחד חסר בכתב ההגנה הביטחוני: נתן זהבי משדר בתחנה מתחרה לגללי צה"ל. הוא לא סתם איש תקשורת, הוא מתחרה במעסיק "הביטחוני" של שטייף, מעסיק שטוען לחופש הדיבור - גם בהאשמת אדם בעבירות מין. סליחה, רק בסיפורים על עבירות ש"רק חלקם תועדו", נבעך.
סיימתי לקרוא, טלפנתי לרוברט, שהיה פעם פינגווין, כדי לספר לו על הביזיון הזה.
"אני לא אוהב שאתה נכנס איתה לעימותים האלה", אמר הפינגווין שמאס במקצוע. "עזוב אותה, אני מבקש ממך, יש לך המון מה להפסיד. לא ראיתי שמישהו אחר מהחבר'ה שלך בתקשורת קופץ להגן עליו. היא תגמור אותך, אתה לא מקשיב לי".
רוברט, לנתן אין חברים בברנז'ה, ואני אומר לך שלדעתי היא תפרה לו תיק.
"קוף, אני אוהב אותך, באמת, אבל נמאסת עלי", הוא אמר.
גם אתה עלי, טינף.