בן התפנוקים שמתח את סבלנות ארצות הברית - סיפורו של ארנון מילצ'ן

בחקירותיו טען ראש הממשלה כי פעל למען מילצ’ן בשל תרומתו למען ביטחון ישראל. נתניהו הוסיף כי גם שמעון פרס פעל בעבר מול הממשל האמריקאי למען מילצ’ן. אין ראיה פומבית שמאפשרת לאשש את הטענה הזו, אך אפשר להעריך כי יש בה מן האמת. כמו בסרט שמילצ’ן אולי היה מפיק, הדרמה הזו מתפתחת בגלל יסוד ההיבריס שלו. מילצ’ן הוא בן תפנוקים שנולד עם כפית זהב בפיו. הוא בן למשפחה מרחובות של יבואני כימיקלים, שעשו את הונם במלחמת העולם השנייה.

בשנות ה־60 נסע כפלייבוי במכוניות מרוץ בתל אביב והיה בן בית אצל משה דיין ושמעון פרס. בשל קשרי משפחתו לחברות כימיקלים בינלאומיות, הוא גויס לשמש כסייען של יחידה חשאית במשרד הביטחון, “הלשכה לקשרי מדע” (לק”ם). תפקידו היה, בין השאר, להשיג חומרים לתוכנית הגרעין של דימונה. מילצ’ן עשה זאת ביעילות. בעזרת החברות שלו הוא הקים מערך של גופי רכש שסיפקו חומרים וציוד לכור, שאפשר לישראל, לפי פרסומים זרים, לפתח נשק גרעיני. 

פעל בהתנדבות, אבל הפיק רווחים לא מעטים
 

מילצ’ן פעל בהתנדבות, ללא תשלום, אך בשל תרומתו וקשריו בצמרת השלטון הפיק רווחים לא מעטים, שהגדילו את הונו. מערכות הביטחון והשלטון בישראל גמלו לו על תרומתו, בכך שאפשרו לו לשמש כסוכן ואיש קשר לחברות אמריקאיות וישראליות שעשו עסקים ביטחוניים ואחרים עם איראן בתקופת השאה ועם טייוואן ודרום אפריקה. בהמשך, מגובה בהונו, עבר מילצ’ן להוליווד כדי להגשים את חלומו להפיק סרטים.
 

ב־1985 עלו רשויות החוק בארה”ב על פעילותו של מילצ’ן. הן גילו כי חברת מילקו שהקים הייתה מעורבת בהברחת ציוד רגיש וחיוני לפיתוח נשק גרעיני. בראשית החקירה עצר האף.בי.איי את שותפו ומנכ”ל החברה קולונל ריצ’ארד סמייט, ששוחרר בערבות, ברח מארה”ב לאירופה והוכרז כעבריין נמלט. יותר מעשור חי סמייט מהיד אל הפה, כשהוא נתמך בידי מערכת הביטחון של ישראל, שהעבירה לו דמי קיום חודשיים בסך כמה אלפי דולרים דרך משרדו של מילצ’ן בישראל.
 

בסוף שנות ה־90 נמאס לסמייט ממצבו והוא הסגיר עצמו לרשויות החוק במולדתו והגיע עמן לעסקת טיעון. לאחר שריצה את עונשו, מצא את עצמו חסר כל וחש מרומה על ידי שותפו וחברו מילצ’ן, שמעולם לא הועמד לדין.

יסוד הרברבנות שהוביל לראיון ב"עובדה"
 

מילצ’ן היה צריך להוריד פרופיל וליהנות מהונו וממעמדו כמפיק־על בהוליוווד. אבל לא איש כמוהו, מלא חן, שמבקש להיות במרכז העניינים ויודע תמיד לחבור לפוליטיקאים במרכזי הכוח, יעשה זאת. הוא התראיין לספר שכתבו העיתונאים מאיר דורון וג’ו גלמן, וסיפר בו את עלילותיו כסייען של הלק”ם. אלא שבספר לא היו ציטוטים ישירים שלו. המחברים עמדו בהסכם שיציגו את דבריו כעובדות, בלי שחשפו אותו כמקור שלהם. למזלו, הפרסום עורר עניין רב, אך לא עורר את רשויות החוק בארה”ב מרבצן. אך שוב, יסוד הרברבנות והרצון להרשים ולהתנחמד עמדו לו לרועץ. הוא התראיין לתוכנית “עובדה”, שבה אישר בקולו ולראשונה בפומבי את פועלו למען תוכנית הגרעין של ישראל.
 

 הפעם זה כבר הרגיז את רשויות האכיפה בארה”ב. הן החליטו להעניש אותו ולחדש את אשרת השהייה שלו רק בשנה ולא לעשר שנים, כפי שהיה בעבר וכפי שנהוג עם רוב אזרחי ישראל. על רקע זה התערב נתניהו למענו - והשאר יוכרע בידי היועץ המשפטי לממשלה.