1. מה שקרה רגע אחרי פרסום סיכום חקירת המשטרה בתיקי 1000 ו־2000, היה לא פחות ממדהים. סקרים שנערכו העלו שתג המחיר שהדביקה המשטרה למעשיו של ראש הממשלה - שני סעיפי שוחד - לא רק שלא פוגע בתמיכה בו, אלא מוסיף לו מנדטים. ניתוח של השיח ברשתות החברתיות ביממה שאחרי הפרסום, גילה שהתמיכה בבנימין נתניהו מקיפה משהו כמו שני שלישים מהגולשים, לעומת שליש שמתבטאים נגדו. מדובר בנתונים שאי אפשר להתעלם ממשמעותם. ככל שנחשפות יותר פרשיות, וככל שהמשטרה מתקדמת בחקירותיה, כך עולה התמיכה בנתניהו.
שני הסברים יכולים לבוא בחשבון לעניין הזה. האחד, שחלק גדול מהעם הזה אינו אלא עדר של בבונים, שלא מעניין אותו חוק ולא מעניינת אותו יושרה, ומצדו שמדינת ישראל תהפוך לרפובליקה אפריקאית שחיה על שגרה של שוחד ומתת, ובלבד שבראשה יעמוד אחד, בנימין נתניהו. השני, שציבור גדול מאוד פשוט לא קונה את מה שמוכרים לו. שבאינטואיציה שלו, משהו בסיפור הזה מרגיש לו מסריח. שלא נראה לו סביר ולא נראה לו הגיוני שכל שבוע צצה פרשייה חדשה. שהוא אומנם רואה בטלוויזיה את הפרשנים שמסבירים לו שמדובר בממצאים חמורים ובחשיפות מטלטלות, אבל הוא, בינו לבין עצמו, לא תמיד מרגיש את אותה חומרה ואת אותה טלטלה שמרוחה על פרצופיהם של מי שמגישים לו את המסקנות האלה על המסך.
אני מסתכל על המספרים הגדולים של התומכים בנתניהו, ומעריך, בסבירות גבוהה, שהמספרים האלה היו צונחים פלאים אם הציבור הזה היה משתכנע שמה שמספרים לו שנורא כל כך, אכן נורא כל כך. במילים אחרות, אם נתניהו היה נתפס עם 5 מיליון דולר, כספי עמלה מעסקת הצוללות, שמחכים לו בחשבון בנק עלום באיי הבתולה, אחוזי התמיכה בו היו נחתכים בענק. אם היה מתברר שהוא קיבל מעטפות עם כסף, גם במרכז הליכוד היו קמים וקוראים "די". אבל כשמספרים לו, לציבור הזה, שנתניהו חשוד שהעניק שוחד במיליארד שקל, בצורה של הטבות כאלה ואחרות לבזק, רק כדי לקבל יחס אוהד באתר וואלה - זה משהו שבמוחו של האדם הפשוט לא באמת נתפס.
בואו נדבר קצת על העניין הזה. משטרת ישראל מנסה לשבור כבר שבועיים את כל מי שבא במגע עם נתניהו בפרשת 4000. על מנכ"ל משרד התקשורת, שלמה פילבר, הופעל לחץ כדי שיהפוך לעד מדינה. ניר חפץ ושאול אלוביץ' חוטפים ימי מעצר סיטונאיים, במה שנראה כמו ניסיון נחוש לחלץ מהם משהו בכל מחיר. בין לבין, מזמנת המשטרה עיתונאים שעבדו בוואלה או עובדים בוואלה, כדי שיספרו מה הם יודעים על ההטיה בסיקור לטובת נתניהו. עורך האתר והעורך הקודם וראש מערכת החדשות ומגיש לשעבר - כולם נקראו לספר מה הם יודעים, והאם קיבלו הוראה להוריד ידיעה שעשתה רע לנתניהו, ואיך הגיעה ההנחיה לפרסם עוד תמונה של שרה מלטפת כלב בטקס חנוכת הסניף החדש של צער בעלי חיים בשכונת קטמון בבירה.
אני, אגב, לא מפקפק בטענה שבוואלה היה לחץ על העורכים. יש לי שם די חברים, שסיפרו לי על הדברים בזמן אמת. ועדיין, הניסיון לצייר את וואלה כאח התאום של "ישראל היום", או כמשהו שמישהו טורח לשלם עבורו מיליארד שקל שוחד, נראה כמו עניין שהוא על סף ההזיה. אז יכול להיות ששיחקו בוואלה עם ידיעות ועם כתבות. בעצם לא יכול להיות, בטוח שזה מה שקרה. את זה הורידו ואת זה הבליטו. 20 שנה אני בביזנס הזה, ואני יכול לכתוב ספר על אירועים כאלה שראיתי בעיני בכל כלי התקשורת שבהם עבדתי. אבל לצייר את וואלה כאתר של משפחת נתניהו זו בדיחה. מה, לא היינו פה בשנים האחרונות? הסתננו לפה אתמול בבוקר מסודן? הרי אם היינו לוקחים מדגם מייצג של 100 גולשים בוואלה ושואלים אותם אם הם הרגישו שהם קוראים את אתר הבית של משפחת נתניהו, 95 מתוכם היו נחנקים מהתקף צחוק.
צריך להדגיש - אם יתברר שלמשטרה יש הקלטה של נתניהו סוגר עסקה עם אלוביץ': "אתה תסדר את שרה, אני בתמורה אסדר את בזק", בזה תם הטקס. אבל להתרגש ממסרונים כמו זה שפורסם שלשום, שבו שרה נתניהו, ספק מבקשת, ספק דורשת מהגברת אלוביץ' לשנות משהו שפורסם? אין עורך שלא קיבל מסרונים כאלה מפוליטיקאים, ומי שמספר לכם אחרת משקר. ככה זה עובד.
# # #
ואם עד עכשיו הבין מישהו שאני מבקש כאן להפסיק לחקור את הפרשה, הוא טועה, ובגדול. נהפוך הוא. אני מבקש להרחיב אותה כמה שרק אפשר. לא לעצור בנתניהו. לא להפסיק בוואלה. אם מישהו החליט עכשיו לנקות את האורוות, אז יאללה, בואו ננקה את הטינופת סביב הסוסים כולם פעם אחת ולתמיד. כי אפשר להחליט שכל הביזנס שמתרחש בקו שבין עיתונאים לפוליטיקאים הוא עניין שטוב לה לדמוקרטיה שלא תיכנס אליו, ואפשר גם אחרת. אבל אין חצי הריון. ועוד משהו. תהיו בטוחים שברגע שיוחלט לחקור את התופעות האלה לכל אורך הקו ולקחת לחקירה את כל כלי התקשורת שפינקו פוליטיקאים שדנו בעניינים הקשורים בהם, יהיה כאן שמח.
כי מה ההבדל, בעצם, בין פרשת 4000 למה שקרה סביב חוק "ישראל היום"? ל"ידיעות אחרונות" היה אינטרס בחקיקת חוק "ישראל היום"? היה. החוק הזה היה מסדר לנוני מוזס עשרות ואולי מאות מיליוני שקלים? ברור. ציפי לבני ואיתן כבל, שקידמו את החוק הזה, דיברו בעניינו עם מוזס? דיברו. הם ואחרים שתמכו בחוק קיבלו טיפול מפנק מאוד ב"ידיעות אחרונות"? קיבלו. טיפול מפנק שווה הרבה לפוליטיקאים? שווה. ההצבעה שלהם בעד החוק סתרה את עמדתה המקצועית של המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, שהסבירה בוועדת השרים שבוע לפני ההצבעה שהחוק פוגע בזכות הקניין, בחופש העיסוק ובחופש הביטוי? סתרה. היא התנגשה גם בעמדת הכלכלן הראשי של רשות ההגבלים, שהבהיר באותה ישיבה שהנושא לא נבחן לעומק ברשות, ולמרות מה שאומרים הפוליטיקאים ברשות לא מודעים לבעיה נקודתית בשוק העיתונות? חד משמעית.
האם אנחנו יכולים להוכיח שקידום המכירות שקיבלה לבני ב"ידיעות אחרונות" קשור לניסיון שלה לסדר לנוני מוזס חוק שיעשה לו שמח בחשבון הבנק? לא. האם אנחנו יכולים לומר בביטחון מלא שהעובדה שמספר האזכורים של כבל ב"ידיעות אחרונות" קפץ בפתאומיות אחרי שסייע לקדם את החוק לא נובעת מכך שבדסק החדשות שמו עין פתאום על הפעילות המבורכת שלו בשלל תחומים, שאין לעיתון שום אינטרס בהם? גם לא. אנחנו רק יודעים להגיד מה קרה בפועל. בפועל, נוני מוזס קיבל הצעת חוק ששווה לו המון המון כסף. בפועל, כל מי שנתן יד לטובת הצעת החוק הזו, קיבל עיתונות מחבקת ואוהבת ומפנקת. בואו נגיד את האמת, יש אחוז הרבה יותר גבוה של קוראים ב"ידיעות אחרונות" שידעו לזהות שלבני היא יקירת העיתון, מקוראים בוואלה שידעו לזהות שנתניהו הוא הבן המועדף של האתר.
מה עושים? כמובן, חוקרים. הכל. קחו את כל המעורבים בפרשה הזו, שימו אותם שבועיים במעצר ותראו ישועות. קחו את חברי הכנסת שהצביעו בעד החוק ותחקרו אותם. קחו את מו"ל "ידיעות אחרונות" ושימו אותו בתנאים שבהם בילה שאול אלוביץ'. קחו את העורך הראשי שלו ואת ראשי אגף החדשות ואת ראשי הדסקים, שימו אותם עם פשפשים, תבדקו מי דיבר עם מי, ומי נתן את ההוראה לפנק את מי שפינק את העיתון, ויש בהחלט מצב שאחרי שבוע יהיה לנו כבר עד מדינה אחד.
# # #
כאמור, בהתאם לגישתו של היועץ המשפטי לממשלה, לא צריך להיות לנו עניין לפתוח בחקירה על עסקאות של "תן לי סיפור ואני אתן לך סיקור", עסקאות שהן פרקטיקה מקובלת בשוק העיתונות. חקירה צריכה להיפתח רק במקום שיש בו כסף ויש בו תמורה. נגיד, סביב עסקאות הפרסום והתוכן שחתמו בקדנציה הקודמת ללא מכרז משרדי הממשלה של שרי יש עתיד עם "ידיעות אחרונות", כפי שבא לידי ביטוי בזמנו בשורה של פרסומים בעין השביעית.
משרד המדע של יעקב פרי סגר עם "ידיעות אחרונות" על עסקה, שבמסגרתה קיבל העיתון 1.3 מיליון שקל? סגר. משרד הרווחה של מאיר כהן חתם על עסקה דומה עם "ידיעות אחרונות" על סך 250 אלף שקל? חתם. משרד החינוך של שי פירון השקיע בעסקה כזו ב"ידיעות אחרונות" 2 מיליון שקל? השקיע. מפלגת יש עתיד קיבלה סיקור מפנק ב"ידיעות אחרונות"? קיבלה.
האם אני יכול להוכיח ש"ידיעות אחרונות" התאמץ לקדם את יאיר לפיד בגלל הכסף? לא. האם אני יכול להגיד בוודאות שבעיתון של המדינה פינקו את פירון על רקע מושחת, ולא בגלל שמוזס מעריץ את משנתו החינוכית? גם לא. אבל אם המשטרה תעבוד שם כמו בוואלה, יש מצב שנגלה כמה דברים מעניינים. או במילים אחרות, קחו את המעורבים, שימו אותם עשרה ימים עם הרבה ליזול באף, ואולי יפול משהו. כל מה שצריך זה להחליט שגם את זה מעניין לחקור.
או שמחליטים לפתוח את התיק הזה לכל הכיוונים, או שלא נוגעים בו בטענה שעיתונות זה מקום שמסוכן למערכת אכיפת חוק במדינה דמוקרטית להיכנס אליו. את המשחק הזה אי אפשר להמשיך לשחק על חצי מגרש. כלומר אפשר, אבל אז נמשיך לראות את אחוזי התמיכה בנתניהו מתפתחים ככל שמתפתחות החקירות. כי לציבור, בניגוד למה שנראה לא פעם, יש חושים לגמרי לא רעים. ובשבועות האחרונים נראה שאצל חלקים לא קטנים בו חושים אלה צועקים.
2. שולה מולא היא יו"ר האגודה הישראלית למען יהודי אתיופיה. במוצאי השבת האחרונה היא נשאה דברים בהפגנה שנערכה בתל אביב נגד ההחלטה להרחיק מכאן את המסתננים, וכה אמרה: "עליתי מאתיופיה במסע רגלי מסוכן דרך סודן ב־1984. אני הגשמתי חלום ארוך שנים של אבותי ואמותי להגיע לירושלים, כלומר לישראל... הסיפור של מבקשי המקלט מהווה את אחת המראות הקשות עבורנו, האנשים השחורים במדינה... האופן שבו מטפלים בנושא חושף בצורה קשה את העמדות הגזעניות של המנהיגים שלנו". ואז הגיעה שורת המחץ: "אנחנו, השחורים, חשים יום יום את התשוקה של ישראל להיות לבנה". שימו בצד את הוויכוח החשוב סביב סוגיית גירוש המסתננים. שימו בצד גם את עניין הגזענות. לא משום שהיא לא קיימת. היא קיימת, ועוד איך. היא הייתה קיימת מול עולי מרוקו. היא הייתה קיימת מול עולי חבר העמים. היא קיימת, למרבה הצער, גם מול עולי אתיופיה. אבל שולה מולא, שעלתה לארץ ב"מבצע משה", היא הראשונה שיודעת שללשון הרע שהיא מוציאה על המדינה אין בסיס. במבצע משה ובמבצע שלמה מדינת ישראל הפכה עולם כדי להביא הביתה במאמץ גדול ובהשקעה אדירה אחים יהודים מאפריקה. מולא לא צריכה להודות על כך למדינה יותר ממה שצריכים להודות מי שהועלו ונקלטו במהלך השנים מכל מקום אחר על הגלובוס. אבל להכיר לפרטים כל מה שהייתה מוכנה המדינה לעשות כדי להביא לפה את עולי אתיופיה - אותם "אנשים שחורים", כפי שמכנה אותם מולא - ואז לעמוד על הבמה ולהגיד ש"אנחנו, השחורים, חשים יום יום את התשוקה של ישראל להיות לבנה?".
התפיסה הזו מבטאת שילוב של חוצפה עם חוסר הכרת הטוב. שולה מולא רואה קו מקשר בינה לבין המסתננים. קו הצבע. הם שחורים והיא שחורה. מדינת ישראל, בניגוד אליה, בחרה להיות עיוורת לצבע. את שולה מולא היא קלטה במדינת היהודים, כי היא ראתה בה בת לעם היהודי. את המסתננים מאריתריאה היא מרחיקה מכאן, כי הם לא. ככה פשוט.