לנוכח התייצבותם הנלהבת של כמעט 20 אלף צירים לוועידה השנתית של השדולה היהודית איפא"ק בוושינגטון, קשה להתרשם שיש קושי ביחסי ישראל־ארה״ב. מאתמול, ראשית הכנס, ועד מחר, היום שבו הצירים יעלו לגבעת הקפיטול כדי להיפגש עם מחוקקים ולהזכיר להם את מחויבותם לתמוך בישראל, ישמעו באי הכנס את בכירי הפוליטיקאים של אמריקה נשבעים אמונים לברית האמריקאית־ישראלית. זה מחזה יפה וראוי להערכה, לא מובן מאליו.
אבל כדאי לצפות בו בזהירות המתחייבת ולהאזין למה שנאמר על הבמה. אתמול בלט מאוד הניסיון של איפא"ק להזכיר את מה שכבר פחות מובן מאליו: ישראל איננה צעצוע של הימין השמרני. ישראל הייתה, ורוצה להמשיך להיות, מדינה שזוכה לתמיכה של כלל אזרחי אמריקה, ימין ושמאל, רפובליקנים ודמוקרטים, כחולים ואדומים.
זו מטרת הארגון, כאשר הוא מעלה על הבמה במופע הפתיחה את המושלת הפרוגרסיבית לשעבר של מדינת מישיגן, ג’ניפר גרנהולם. זאת מטרתה של גרנהולם, כאשר היא מזכירה לנוכחים שישראל היא מדינה של ביטוח בריאות לאומי – חלום שפרוגרסיבים אמריקאים היו שמחים להגשים גם כאן. זאת מטרתה כאשר היא מדברת על זכויות גאים בישראל, ועל היחס לנשים - שונה מהיחס לנשים ברוב מדינות המזרח התיכון.
אלה זמנים לא קלים באמריקה, כפי שהדגיש נשיא איפא"ק הנכנס, מורט פרידמן, בנאומו. אנשים ״כועסים״, אנשים ״כואבים״. לא קל לשמר אחדות סביב מטרה אחת בזמנים כאלה, אבל זה מה שהארגון מנסה לעשות. והוא מנסה לעשות זאת בתנאים לא פשוטים, כאשר סדר היום שהוא מקדם שנוי במחלוקת - תמיכה מוחלטת בהחלטה של הנשיא דונלד טראמפ להכיר בירושלים כבירת ישראל – הכרה שבשמאל האמריקאי עוררה תרעומת, ותמיכה בדיון מחודש ובשינוי הסכם הגרעין עם איראן – בבת עינו של ממשל ברק אובמה.
השגריר בוושינגטון, רון דרמר, היה זהיר בדברו על הסכם הגרעין. הוא תקף את ההסכם ותוצאותיו, בלי להזכיר ולו ברמז את מי שחתמו עליו. זה החבל הדק שכולם מנסים להלך עליו: קידומו של סדר יום הפוך ברוב הנושאים מזה של הממשל הדמוקרטי של אובמה – מבלי לאמץ את הטון החריף, את המסר המפלגתי, של הממשל הרפובליקני של טראמפ.
ללכת עם (המדיניות של טראמפ), להרגיש בלי (הפלגנות של טראמפ) - זו מטרה שאפתנית שלא בהכרח קל יהיה להשיג. לא קל – גם בלי בנימין נתניהו. אבל קשה עוד יותר איתו. שהרי לראש הממשלה, שייפגש היום עם הנשיא טראמפ, ויופיע מחר מול צירי הוועידה, יש גם מטרות פוליטיות בצד המטרות המדיניות החשובות.
גם ראש הממשלה רוצה את תמיכתם של כל האמריקאים, ימין ושמאל, אבל במקביל נדרש לתמיכתם של בוחריו הישראלים, שכולם בימין. וככל שגובר המתח הפוליטי בישראל, וככל שגובר הרחש על בחירות שאולי מתקרבות, כך יתקשה נתניהו לרבע את המעגל – להתרחק מפוליטיקה כדי לסייע לאיפא"ק להשיג את מטרותיו, ולשחק בפוליטיקה, כדי להפיק את המרב מביקורו בוושינגטון.