המטרה של רגב אינה להגן על נתניהו אלא להגיע למקום הראשון בפריימריז בתנועתה

סעיף 33 לחוק העונשין קובע שהעונש על שידול לביצוע עבירה יהא מחצית מהעונש על ביצוע של העבירה עצמה. אבל הסעיף הזה בחוק הוא באמת סתם כאשר מדובר ביהודים. משתמשים בו רק כאשר מדובר בערבים. הרי סדר צריך להיות, וישראל היא ביתו של העם היהודי. כל השאר על תקן אורחים, ואם יבצעו סקר פרטני במחנה הלאומי בכנסת יתברר שהגיע הזמן לגרש את רוב הערבים. בנימין נתניהו נבחר לראשות ממשלה בעקבות נוכחותו והשתתפותו בהסתה של הימין נגד השמאל, ששיאה נרשם ברצח ראש הממשלה יצחק רבין הי"ד ב־4 בנובמבר 1995. 

מירי רגב, מכלוף זוהר ודודי אמסלם לא האמינו באותם ימים שיגיעו למצב שבו יקבעו את סדר היום הלאומי. אבל אם כבר ללמוד, אז מהטובים ביותר. רגב, זוהר ואמסלם מרשים לעצמם לדרוס את כל רשויות החוק בישראל רק בגלל שנפתחה חקירה פלילית נגד מנהיגם, בנימין נתניהו. 

נאום המגילה המעוות (שהסתמך על פרשנות מעוותת, שלא תואמת את הסיפור במגילה, שהוא בכלל רק סיפור. אבל הגברת כבר הצהירה שאינה שוחרת קריאה) של שרת התרבות מירי רגב, היה גורם להשלכתה מכל ממשלה דמוקרטית בעולם. אבל ישראל אינה אירופה, אוסטרליה ואמריקה. ישראל היא חלק מהלבנט המזרח תיכוני, שבו השלטון מרשה לעצמו להתייחס לחוק כאל המלצה בלתי מחייבת. אפילו נתניהו הצהיר ביום הבחירות האחרון: הערבים נוהרים באוטובוסים לקלפיות. הוא לא שיקר, הוא רק לא אמר אמת, וההנהגה הערבית בארץ סלחה לו.

הגב' רגב, שמתהדרת בדרגתה הצבאית בכל מסמך רשמי, מסיתה כבר תקופה ארוכה נגד המשטרה, הפרקליטות ובתי המשפט כדי לקדם את מעמדה בליכוד. היא יודעת לאיזה קהל היא מדברת ומכוונת את טון הדיבור בהתאם. חבל רק שהיא משתמשת ביועצים ובכותבים שמעליבים בבורותם את המושגים היסטוריה ותרבות. אבל לשיטתה של השרה מדובר במצוינות כי היעדים שלה מושגים. ואם כתוצאה מדבריה, הצהרותיה וכזביה (כי אם לשקר, אז לשאוף לרמתו של המנהיג), יפגע מישהו מהמאזינים בפרקליט ובחוקר, או בסתם אזרח שמתנגד לאווירה היא תמצא תגובה רגשנית הולמת ותברח מאחריות. שוב, היא למדה מהטובים ביותר, כמו יו"ר הליכוד בשנים האחרונות. 

המטרה של רגב אינה להגן על נתניהו אלא להגיע למקום הראשון בפריימריז בתנועתה. מצבו של נתניהו כחשוד הוא רק אמצעי בדרך למטרה. כי כמו כל תושב בארץ, היא מפנימה שנתניהו לא יחמוק מהרשעה עם קלון. אז היא משתמשת בחשדות נגד נתניהו ורעייתו רק כדי לקדם את עצמה. בממשלה הבאה, אם גם זו תהיה בראשות נתניהו, רגב רוצה להיות השרה לביטחון הפנים. המשמעות היא חברות בקבינט הביטחוני־מדיני, שת"פ עם שר/ת משפטים, ואחריות מיניסטריאלית על המשטרה והשב"ס שהיא מסיתה נגדם היום. 

הסתה הפכה כאן למנגנון מיומן. הדתיים מסיתים בכל יום נתון נגד נשים בצה"ל; הרב הצבאי הראשי מסית את שומעיו ואת חייליו נגד שירות נשים בצה"ל, ושום גורם לא אומר דבר. לנתניהו מאוד נוח שח"כים מסיעתו מפרקים כל מה שיש במדינה, שותפיו לקואליציה אינם מפריעים להשתוללות ההמונית ולהרס היומיומי של כל ערך בדמוקרטיה, אבל הפרקליטות וחוקרי המשטרה מתפקדים במציאות מאיימת של הסתה לפגוע בהם, ואם אפשר היום, כי חבל לחכות למחר. 

היועץ המשפטי לממשלה, שהוא גם ראש התביעה בישראל, חייב להתערב בסוגיה. אבל גם הוא לא הגיע לכהונתו רק בגלל שהורשע בתמימות. הוא יודע בדיוק באיזו מציאות הוא מתפקד אז הוא מתעלם משליחותו כלפי הציבור.