החיוך על פניו של בנימין נתניהו בשעה שנשא את נאומו בכנסת בתום המשבר היה במקום. באמצעות המשבר (או ה"פייק משבר", כפי שכינו אותו חלק משרי הממשלה ממפלגות הקואליציה), נחשפה עובדה חשובה: הציבור מרוצה מתפקודו של ראש הממשלה ואינו מעוניין בהדחתו.
גם השרים מהסיעות השותפות וגם התקשורת הציגו את התנהלות נתניהו במהלך המשבר כבלתי אחראית, בלתי ממלכתית ובלתי ראויה. טענו שפעל מתוך אינטרס אישי. הוא רוצה בחירות, אמרו, כדי לחזק את מעמדו בפני חוקרי המשטרה, ועל כן הוא מוכן לדרדר מדינה שלמה לבחירות ולבזבז כספי ציבור.
לעומתו, כך נאמר, שרי הממשלה ש"ירדו מהעץ" והציגו לנתניהו מתווה פשרה שסוכם על דעת כולם היו "המבוגרים האחראים". הם דאגו לטובת הציבור, לעומת נתניהו, שדאג רק לעצמו. אבל דיווחים והצהרות לחוד ועובדות לחוד. הנה כמה עובדות.
כבר יותר מחודש שראש הממשלה נמצא תחת מתקפה של התקשורת. זאת פותחת מהדורות ומפרסמת שערי עיתונים עם הדלפות מחדרי החקירות. התכלית: לפגוע בלגיטימציה של נתניהו. משום שבמדינה דמוקרטית הציבור הוא הריבון, כאשר מטילים צל על לגיטימיות של מנהיג נבחר, מטילים צל על הלגיטימיות של ממשלתו. בתוך כך פוגעים בתפקודה, ולמעשה פוגעים בציבור. הרי אי אפשר לבצע מדיניות שקולה כאשר כל מעשה של כל שר מוצג בתקשורת על רקע חקירות משטרה. במצב זה לא יכול להתקיים דיון ענייני על שום נושא. הכל מוצג כמעשי בחירות.
די היה להקשיב לסיקור ההזוי על ביקורו האחרון של נתניהו בוושינגטון, איך השפיע על מעמדו בבירת ארצות הברית, כדי להבין עד כמה פגיעה בלגיטימציה של מנהיג פוגעת בציבור. השיחות שנתניהו ניהל עם דונלד טראמפ היו קריטיות לביטחון ישראל. על הפרק: איראן, לבנון, סוריה ועוד. אולם בתקשורת אצלנו רצו לדבר רק על החקירות. מבחינתה, ראש הממשלה ביקר בוושינגטון כדי להתחזק בפני המשטרה. הוא לא היה שם כדי למלא את תפקידו, לדאוג לביטחונה ולרווחתה של ישראל; הוא חשוד בפלילים שרוצה לבנות מוניטין של מנהיג.
הדיווחים הללו גרמו לאמריקאים לפקפק בלגיטימיות של נתניהו - המנהיג שהתקבל שם ככוכב רוק. כאשר לגיטימיות של ראש ממשלה נפגעת, עליו לקבל מנדט מחודש למשול. בישראל יש שלוש דרכים לראש ממשלה לקבל מנדט כזה. ראשית, שרי הממשלה וחברי הקואליציה יכולים לגבות אותו. למשל, להוציא הודעה משותפת שלפיה הם מתייצבים מאחוריו. משום שצעד זה לא נעשה, נותרו לנתניהו שתי אפשרויות לחידוש המנדט שקיבל מהציבור. אחת מהן היא פיזור הכנסת והליכה לבחירות. כאמור, מקור הסמכות של ראש הממשלה, כמו של הכנסת כולה, הוא הציבור. ואם נבחרי הציבור המשרתים תחת הנהגתו אינם מוכנים לפעול באמצעות הודעה משותפת כדי להמחיש ולממש את רצון הציבור, אז הנטל חוזר לציבור, במישרין או בעקיפין. אם הנטל חוזר לציבור במישרין, המשמעות היא בחירות כלליות. עובדה זאת ממחישה עד כמה טעו, ואולי הטעו, כלי התקשורת והשרים שהציגו את נתניהו כאיש המעוניין רק בטובתו האישית והמשפטית בנכונותו ללכת לבחירות.
עדות למצוקת החוקרים. ארנון מילצ'ן ובנימין נתניהו, צילום: פלאש 90
אין אלטרנטיבה
אילו נתניהו היה מפזר את הכנסת והולך לבחירות, מי שהיה נהנה מכך בסופו של דבר הוא הציבור. המשטרה והתקשורת מקעקעות מדי יום את הלגיטימיות של נתניהו, ועל כן ראוי שלציבור תינתן ההזדמנות לומר אם הוא מסכים עם מפכ"ל המשטרה רוני אלשיך וחוקריו ועם התקשורת. האם החוקרים והכתבים מייצגים אותו או האם נתניהו וממשלתו מייצגים אותו?
אומנם הדרך הפשוטה ביותר להכריע בשאלה היא באמצעות בחירות, אולם הכתבים והשרים צודקים באומרם כי מדובר בצעד קיצוני. בחירות עולות הרבה כסף. נוסף לכך, ישראל ניצבת בפני איום מלחמה מוחשי מצד לבנון. במהלך בחירות יש ממשלת מעבר. לא בריא שאחת כזאת תכהן בזמן של מצב ביטחוני רגיש.
זה מביא אותנו לחלופה השלישית: מנדט ציבורי באופן עקיף. זה מה שקרה השבוע. במהלך משבר חוק הגיוס שני דברים שהתרחשו במקביל פעלו לחדש את המנדט הציבורי ואת לגיטימיות המנהיגות של נתניהו. קודם כל - הסקרים. על פי המספרים, רוב הציבור אינו מעוניין בבחירות. הציבור, על פי אותם סקרים, רואה בנתניהו את המועמד הראוי ביותר - אולי היחיד - לכהן כראש ממשלה. הסקרים גם הציגו מגמה של תמיכה משמעותית בציבור בליכוד של נתניהו.
העניין הנלווה שהיה השבוע הוא שכמעט כל המפלגות הגיבו באופן שלילי לאפשרות של הקדמת הבחירות. המשמעות ברורה: המערכת הפוליטית מבינה שהציבור מעוניין שנתניהו ימשיך לכהן כראש הממשלה.
שרים שונים הציגו את פעילותם להשגת פשרה בעניין חוק הגיוס כאות למסירותם לאינטרסים הלאומיים. אולי שר החינוך נפתלי בנט ושר הפנים אריה דרעי ושר הביטחון אביגדור ליברמן וסגן שר הבריאות יעקב ליצמן באמת מאמינים כי בבואם לפתור את המשבר הם שמו את האינטרסים המפלגתיים שלהם בצד ופעלו אך ורק למען טובת העם. אולם קשה להאמין בזה, כי העובדה שהסקרים לא החמיאו לרובם, בלשון המעטה, גם היא שיחקה תפקיד.
בקיצור, הסקרים ותגובת המערכת הפוליטית על האפשרות שהבחירות יוקדמו העניקו לנתניהו מנדט מחודש. זה, מן הסתם, מביא אותנו לעניין חקירות. ממה שהודלף בשבועות האחרונים, די ברור כי כמו תיקים 1000, 2000 ו־3000, גם תיק 4000 הוא פלופ. הפרסומים על אודות הניסיונות של נתניהו לגייס מיליארדרים להקמת ערוץ טלוויזיה כדוגמת פוקס באמריקה הם עדות למצוקת החוקרים. הרי אם נתניהו עשה זאת, הוא קידם את רצון בוחריו. ואלה רוצים, בין היתר, תקשורת מאוזנת. אם זה מה שיש למשטרה, אז כנראה לא יהיה כלום כי אין כלום.
