נפתח בשורה התחתונה: אף על פי שקרב הירושה בעיצומו, אף על פי שכל הטוענים לכתר מחשבים את סיכוייהם ואוגרים תמיכה ואומץ, ההנחה בקרב מי שבאמת מכירים את בנימין נתניהו היא שהוא לא הולך לשום מקום. לא, אין הכוונה לכך שהוא ישרוד את החקירות. הוא לא. כדי לצאת בלי כתב אישום חמור ממסכת התיקים נגדו צריך לקרות נס חריג גם במונחים ביביים. העניין הוא שבניגוד למה שמקובל לחשוב, גם אם ייאלץ לפרוש מתפקיד ראש הממשלה, בגלל כתב אישום או אפילו אם יפסיד בבחירות (שגם זה נס כשלעצמו), רבים הסיכויים שנתניהו לא יפרוש לביתו. להפך. הוא ייאחז בכל כוחו בתפקיד יו"ר האופוזיציה. אפילו חבר כנסת רגיל. תשאלו את דוד ביטן. גם הוא מבין מצוין את ההבדל בין נחקר שהוא מחוקק, לנחקר שלא.
נתניהו יודע מצוין שעדיף להיות יו"ר אופוזיציה תחת חקירה ומשפט פלילי, מאשר אזרח רגיל. יו"ר אופוזיציה הוא סמל שלטון, נהנה מאבטחת השב"כ, מעמד סטטוטורי. כדי לחקור יו"ר אופוזיציה צריך אישור של היועמ"ש. החוקרים נותנים לו יחס אחר, על כל המשתמע מכך. נכון, הוא ייאלץ להיפרד מ"בלפור" ולאסוף את עצמו לחקירות במתקנים משטרתיים אפורים, אבל זה יותר טוב מלהיות אזרח פרטי. הוא כבר היה אזרח פרטי בחקירה, בתום הקדנציה הראשונה שלו כראש ממשלה. הוא חווה חבטות בדלת בשש בבוקר של צוות משטרה מלווה במצלמות טלוויזיה, כולל חיפוש במשרדים בשידור חי ומנת השפלות גדושה. הוא לא ממש רוצה לחזור לימים ההם, אם כי לדעתי הוא היה חותם עכשיו על מצבו המשפטי מהימים ההם, כי הוא עדיף בהרבה על הזמן הזה.
הטור המלא ב"מעריב סופהשבוע"