בלעדי למעריב: קצין המודיעין המוביל בתקיפת הכור משחזר

פרסומה של הפרשייה הביטחונית העלומה על התקיפה הישראלית של הכור הגרעיני בסוריה - שעד כה נידונה בעיקר במקורות זרים - החזירה אותי יותר מעשר שנים אחורה. הייתי אז ראש זירת המודיעין הטכנולוגי בחטיבת המחקר, ובהמשך סגן ראש חטיבת המחקר, ולמעשה שימשתי כקמ"ן הצבאי המוביל של אותה פרשייה.

הזיכרונות רבים ומגוונים, החל מהחודשים המאומצים שבהם היינו הראשונים לגלות את דבר קיומו של הכור, לדווח על כך וללוות את בנייתו והתקדמותו; דרך עשרות רבות של דיונים והערכות מצב לגבי המועד הנכון לתקיפה, האופציות המבצעיות השונות העומדות בפנינו ותגובות אפשריות של השחקנים השונים, בדגש על בשאר אסד; ועד לערב התקיפה - שבו בדיוק באו בברית הנישואים שני חברים טובים שלי (לירון שהייתה מזכירת הרמטכ"ל ואורון) - והשעות והימים שלאחריה, שבהם וידאנו כי הכור אכן נפגע באופן שימנע ממנו לחזור לפעול, ועקבנו אחרי הפעילות הסורית לוודא כי אינם מתכוונים להגיב נגד מדינת ישראל.
 

עוד רבות ידובר ויסופר על אותה פרשה – שאין ספק כי יש בה חומרים לספרים ולסרטים – אבל דומני כי מבלי להיכנס לפרטיה ולוויכוחים הרבים שעוד נכונו לנו בעיקר על קרדיטים, יש כמה סוגיות ברמה המיידית שעלינו לבחון, וכמה תובנות מרכזיות שאפשר ללמוד מפרשת תקיפת הכור להיום, כדי לוודא שהופקו הלקחים המרכזיים בעשייה העכשווית של אמ"ן וצה"ל. 
 

האומץ והיכולת להביע דעה אחרת: חוקרי זירת המודיעין הטכנולוגי שעליהם פיקדתי מסוף 2005 חשדו בדבר קיומה של פעילות גרעין חשאית בסוריה, אך לא הצליחו להוכיח זאת באופן חד־משמעי. במהלך 2006 נלחמתי עם אנשיי מול גורמים שונים באמ"ן, בצה"ל ובמוסד בניסיון לשכנע אותם כי ראוי להקדיש לסוגיה מאמצי איסוף נוספים, כמו גם קשב מנהלים ומפקדים. למרות התנגדויות ולעתים זלזול לא נרתעתי; הסטתי משאבים פנימיים, “עשינו נפשות" בסוכנויות האיסוף והקפדנו להציג את המידע בכל פורום בארץ ובחו"ל, גם בכאלו שידענו כי לא נזכה לאוזן קשבת. 

 

חשיבותו של המחקר המודיעיני כראשית צירי המודיעין: אירוע זה מבהיר בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים את היותו של המחקר המודיעיני, ובתוך כך של חטיבת המחקר, “אבן הראשה" של אמ"ן. לולא זירת המודיעין הטכנולוגי, מדינת ישראל הייתה קמה בבוקר להצהרה של אסד על קיומו של כור גרעיני פעיל בסוריה. המצב בשנים האחרונות, שבו יחידות המחקר קטנו ומעמדן פחת, כמו גם ירידה בהשפעתן על הכוונת האיסוף ועל התעדוף האמ"ני, הוא בעייתי ופוגע ביכולתם של אמ"ן וצה"ל לממש את תפקידו ואחריותו.
 

את העתיד כולם יודעים, ועל העבר כולם מתווכחים: לצערי, כיום קשה למצוא כאלו שיודו שהיו בין המתנגדים הרבים לטענותינו בדבר הימצאותו של כור גרעיני בסוריה (התנגדויות שנמשכו כשנה וחצי, מסוף 2005 ועד תחילת 2007). וזאת אף שכאמור רבו המתנגדים. בכך נמנעת היכולת להבין את מקור הטעות של המתנגדים, וללמוד ממנה.
 

פרגון ואמון של מפקדים: העובדה שהובלתי עם אנשיי את גילוי הכור ואת הפעילות לאימות המידע הובילה להחלטת מפקדיי למנות אותי כקמ"ן (קצין מודיעין) המוביל של המבצע. האמון של תא"ל יוסי ביידץ, רח"ט (ראש חטיבה) מחקר בזמנו של אלוף עמוס ידלין, ראש אמ"ן, ושל הרמטכ"ל דאז רא"ל גבי אשכנזי, הובילו למצב שבו באופן אישי תדרכתי מדי שבוע את ראש הממשלה אהוד אולמרט וצוותו הקרוב בסטטוס הפרויקט, במידע המבצעי, בחלופות ובדרכי התגובה האפשריות של השחקנים השונים. וזאת, בלי לשלוח איתי נציגים נוספים, בלי לעבור צנזורה, בלי לעשות איתי דיונים מכינים כדי לוודא מה אני אומר לראש הממשלה, בלי לסתום פיות וכדומה. 

 

חיבור בין יכולות מחקריות גבוהות והבנה מבצעית: למותר לציין כי אירועי האביב הערבי היו נראים אחרת לגמרי אם לסוריה הייתה יכולת גרעין צבאית. הרקע המודיעיני־מבצעי הרחב שממנו באתי אפשר לי מחד לדחוף לחשיפת המידע על הפעילות הגרעינית החשאית בסוריה ולהצפתה לדרג הצבאי והביטחוני הרלוונטי, ומאידך, לייצר מודיעין מבצעי ותומך שיאפשר אופציות מבצעיות מגוונות וחופש החלטה למקבלי ההחלטות. החיבור הזה של מודיעין מחקרי והבנה מבצעית אינו מובן, והולך ומתמעט במקומותינו. 
 

היכולת והחובה לקחת אחריות: החובה לקחת אחריות בעשייה המודיעינית ברורה ויומיומית. עם זאת, באירועים ייחודיים דוגמת פרשיית הכור הסורי, הפרסטיז’ המקצועי והאישי עומדים למבחן משמעותי. זאת, ביתר שאת, למול התנגדויות רבות, כולל ממומחים לסוריה ולבכירים באמ"ן, במוסד ובסוכנויות נוספות. היה לי ברור כי המעמד המקצועי שלי ושל אנשיי בסיכון, וכי כשל מערכתי במהלך הניסיון לשכנע כי אכן מתקיים פרויקט חשאי בסוריה, כמו גם העצמת או הפחתת האיום אחרי שכבר שכנענו שהכור הולך ונבנה, יהיו הרסניים לביטחון מדינת ישראל, לאופן שבו תיתפס חטיבת המחקר, לאנשי הזירה הטכנולוגית ולי אישית.

למרות זאת, לא נרתעתי מלהציף את ההבנות שלנו בדבר קיומו של פרויקט גרעיני חשאי, ואחרי שהתבהר כי צדקנו בדבר קיומו, להתעקש על סטטוס ההתקדמות שלו מבלי להיגרר להערכות יתר, באופן שנתן למקבלי ההחלטות זמן לבחון אפשרויות שונות, לפתח אופציות מבצעיות מגוונות ועוד.

על תחקירים וסיכומים: אחרי התקיפה הובלתי את התחקיר האמ"ני והייתי שותף בצוות מצומצם שמינה הרמטכ"ל, שתחקר את התהליכים השונים בצה"ל. ביצענו תחקירים מעמיקים ומשמעותיים שאף הוצגו בחלקם לרמטכ"ל ולראשות אמ"ן. חלק ניכר מהתובנות העולות מתחקירים אלו רלוונטיות גם היום, אך מסופקני כמה מבעלי התפקידים היום באמ"ן מכירים אותם. מה מתחקרים היום ואיך עושים זאת - אלה סוגיות שראוי לתת עליהן את הדעת. 
 

על חשיבות האנשים: כראש זירת המודיעין הטכנולוגי באותה תקופה, זכיתי לפקד על קבוצת אנשי מודיעין מקצועיים ששילבו ידע נרחב בהנדסה ובמדעים, לצד יכולות מחקריות ומודיעיניות ייחודיות, שהשתמשו בשיטות ובמתודולוגיות ייחודיות ולא רפו ידיהם מההתנגדויות הרבות שבהן נתקלנו במעלה הדרך. הערכתי ותודתי לכל אחד ואחת מהם. 
 

בנימה אישית, נטל האחריות בלהיות איש מודיעין, בוודאי כאשר מדובר בקריירה ממושכת של 30 שנה, הנו כבד ומשמעותי. החיים היומיומיים באי־ודאות הנובעת מפעולותיו הבלתי צפויות של הצד השני, תוך אחריות להתריע בפני פיגועים ופעילויות שיש בהם בכדי להשפיע על חיי אדם של הכוחות הפועלים בחזית והאזרחים החיים בעורף, וזאת בזמינות של 24 שעות ביממה שבעה ימים בשבוע - מאתגרים מאוד.

עם זאת, יש סיטואציות ואירועים שבהם אתה חש שהכל היה שווה, שכל האתגרים מתגמדים. חלקם קשור בעבודה המשותפת עם קצינים וחיילים איכותיים, ביכולת להשפיע עליהם, לפתח אותם אישית ומקצועית ולסייע להם כשיש צורך. חלקם האחר קשור בהישגים מקצועיים ייחודיים ברמה השוטפת - התרעה המונעת פיגוע ופגיעה בחיי אדם, הערכת מודיעין על אירוע מתפתח והשפעה על הפעולות שנוקטת המדינה למולו, כמו גם היכולת להעריך כיצד יגיב הצד השני ובכך למנוע הסלמה ו/או מלחמה.

אך אין ספק שאירועים ייחודיים דוגמת גילוי הכור הגרעיני בסוריה וגיבוש המודיעין הנצרך לתקיפתו ולמניעת הסלמה הנם היהלום שבכתר. מעטים הקצינים שזוכים להשתתף באירועים הרי גורל כאלו, ובוודאי להוביל נדבכים משמעותיים בהם. אני זכיתי, ועל כך סיפוקי הרב ותודתי והערכתי למפקדיי ולאנשי זירת המודיעין הטכנולוגי ששירתו תחת פיקודי באותה תקופה. 

לבסוף, זו הזדמנות ראשונה לגלות לאשתי גלית ולבנותיי למה נעדרתי חודשים כה רבים ב־2007, למה הייתי בחו"ל בתדירות כל כך גבוהה באותם חודשים ומה פשר מכתב ההערכה האישי שקיבלתי מראש הממשלה אהוד אולמרט.