אלמלא דובר בחיי אדם, זה היה מצחיק. עמוד הפייסבוק של סוכנות הידיעות שיהאב מעזה, הפועלת בחסות חמאס, עמד להתפקע ביום שני בערב מתגובות נאצה. העמוד העביר בשידור חי את נאומו של אבו מאזן מרמאללה. ראש הרשות כינה את שגריר ארה"ב בישראל "בן כלב", אבל את הגולשים זה לא עניין. הם התרכזו באיומיו להמשיך לפגוע במרקם החיים הבלתי אפשרי של תושבי הרצועה.
"משת"פ וכלב", כתב לו אנאס נרם מעזה. "אלוהים ישלם לך על מה שעשית", איחלה שרוק חוסאן, אישה מהרצועה. מונזר מנסור מעמאן קרא לו חמור. איסמאעיל שוואבקה, ירדני, כתב: "מטונף, נחות, שפל". רק הסטודנט העזתי אחמד איסמעאיל היה מעשי. "יאללה, לך", כתב לאבו מאזן.
אין זו הפעם הראשונה שבה מתייחסים הפלסטינים, בעיקר תושבי עזה, בגסות כזו למנהיגו הלגיטימי של העם הפלסטיני, כמו שנוהגים אנשיו של מחמוד עבאס לכנותו. אבל אין ספק שאת הפעם הזו הוא הרוויח ביושר. התקשורת הישראלית הסתערה, כמעט כדרכה, על העסיסי והסנסציוני בנאום אבו מאזן - הקללה ששיגר לעבר השגריר האמריקאי - אבל עיקרו של הנאום בא לקראת סופו, בכמה משפטים שאותם הקריא הראיס בטון המונוטוני המוכר.
"זכיתי למענה שלילי ועיקש מתנועת חמאס והממשל הבלתי חוקי שלה", סיפר על שיחות הפיוס. "לכן, בשבתי כנשיא העם הפלסטיני, החלטתי לנקוט אמצעים לאומיים, משפטיים וכספיים מלאים, וזאת כדי לשמור על הפרויקט הלאומי".
אבו מאזן לא פירט, אבל גורמים המקורבים אליו היטיבו לפרש באוזנינו את איומיו. מתברר כי בכוונתו לשלול מהרצועה את מלוא המימון של חשמל, שאותו רוכשת חמאס מישראל. הצעד הזה יפחית את האספקה לשעה ביום, אולי פחות, ויסכן מתקנים חיוניים כמו בתי חולים ומרפאות. אותו דבר ייעשה במים שקונה הרצועה מישראל. אחר כך הוא יקפיא את המשכורות ל־20 אלף פקידי ממשלה ובכך ישלול הכנסה מאלפי משפחות.
עד שהגיע לאותו שיא, התלונן אבו מאזן באריכות על סרבנותה של חמאס להתפייס ועל התעקשותה להותיר את הנשק בידה. הוא התפלא על כך שהפילוג מוצג כהתקוטטות בין שניים, שהרי יש צד אחד בלבד שמתקוטט, וזו אינה הרשות. בשיחות עם מקורבים באחרונה נהג להתפלא על מנהיגי חמאס. "מה הם חושבים לעצמם", תהה, "שאנחנו נקבל אחריות ממשלתית על הרצועה, נזרים עשרות מיליוני דולרים בחודש, אבל ברגע שמוחמד דף יתפוס עצבים, הוא שוב ייצא למלחמה עם ישראל?".
זה לא רק אבו מאזן, אלא גם יועציו. כמה מהם מאיצים בו חודשים ארוכים לרסק את הפיוס. הם ייקחו מאיתנו את הכסף ויצחקו עלינו, חיממו אותו. "בריונים", הוא כינה את מנהיגי חמאס בנאום השבוע, "אחרי הבחירות שבהן הם ניצחו, התעוררו מחלוקות. הלכנו למכה ונשבענו על הכעבה. אלה, שאין שום קשר בינם לבין האסלאם. שלושה חודשים אחר כך הם ביצעו הפיכה".
אין ספק שאבו מאזן מריח הזדמנות פז להוריד את חמאס על ברכיה ולחסל אותה פוליטית וכלכלית, אבל בדרך לשם הוא מפקיר את תושבי הרצועה. זה היה נאום נרגן, אפילו אלים, אולי האלים ביותר שנשא מעודו. ביום שני הוא יחגוג 83 שנה. מאחוריו יותר מ־50 שנות פעילות בצמרת ההנהגה של עמו. היו תקופות שבהן הרגיש כי מהחלום למדינה עצמאית הוא רחוק כדי נגיעה, אבל סופו שלא יזכה לראותו. בגופו כבר מקננת מחלה, הוא תלוי בתרופות, ובעתיד הנראה לעין יפרוש. דווקא בערוב ימיו הוא נחשף כאיש של ריב ומדון. שנוא על בני עמו בעזה, בפזורת ירדן ובלבנון, ובעל יחסים צוננים עם מצרים. מכאוביו רבים, הפיזיים והפוליטיים, ובאופק המדיני אינו יכול להתנחם. תהליך השלום לא רק קפוא. הוא הושלך למגירה. בשנה האחרונה הצטרפו גם האמריקאים לרשימת יריביו. תוכנית השלום שלהם כמו נתפרה למידותיהם של נתניהו ושרי הימין, ואינה מגיעה לקצה הקרסוליים של החלום הפלסטיני. וושינגטון של היום, עבור אבו מאזן, בצד של חמאס. שניהם סופרים את הדקות עד לכתו.
מאז אוסלו, ארה"ב תמיד הייתה המבוגר האחראי בימי משבר בין ישראלים לפלסטינים. היא נותרה גורם מרגיע, אבל רק את הישראלים. אם תרצו לדעת מה חושבים עליהם ברשות, עיינו במילון הקללות של אבו מאזן.
מכסחת דשא משתוללת
ולמרות כל זאת, מי שראוי לרחמים איננו אבו מאזן אלא שני מיליון תושבי עזה. במדינות האזור, ואפילו בצמרת אש"ף, יש שנדהמו מן התוכניות החדשות שלו, כפי שרמז עליהן באותו נאום. בינתיים הוא רק הודיע על הצעדים שיינקטו, וטרם החיל עליהם תוקף, אבל אנשיו התרשמו שכוונותיו רציניות. הצעדים האלה ינחיתו מכת מוות על חיי היומיום ברצועה, והם מהווים התעללות ישירה, בדעה צלולה, באוכלוסייתה, שלא עשתה לאבו מאזן דבר. הם אף מלחיצים מאוד את מערכת הביטחון בישראל, שעומדת ממילא בפני תקופה מתוחה לקראת יום הנכבה והפגנות הגדר, שיחלו בשבוע הבא.
מעטים יכלו להשיב השבוע על השאלה, הכיצד לא רואה הראיס את מצוקת בני עמו ברצועה. הרי העזתים פותחים את הברז, ונוטפים מהם מי שתייה עתירי חיידקים. הם קמים בבוקר לבית נטול זרם חשמל. לרובם אין מקום עבודה, ובמכולת הסמוכה לבית יש מוצרי יסוד, אבל לרבים אין כסף לקנותם. והנה, אותו מעניינת הסרבנות של חמאס.
בין בירות האזור התחוללה התרוצצות קדחתנית כדי למנוע ממכסחת הדשא המשתוללת ששמה מחמוד עבאס לדכא כל סיכוי של נורמליות ברצועה. מצרים, ירדן, קטאר, כולן ניסו לדבר על לבו. עד לא מזמן יכלו לעשות זאת גם האמריקאים. הבעיה היא שכמעט לאף אחת מאלה אין מנופי לחץ כבדים על הראיס המקשיש. היחידה שיכולה להדביק אותו אל הקיר ולמנוע ממנו למוטט את הרצועה, היא ישראל.
לפצח את הגרעין
בשולי פסטיבל התקיפה של מתקן הגרעין הסורי. כרטיס כניסה למועדון הגרעין הוא תעודת ביטוח מפני חורבן. שניים למדו את השיעור הזה על בשרם. האחד הוא סדאם חוסיין, השני היה מועמר קדאפי. לו אחזו בפצצת גרעין, ספק אם מישהו היה מעז לצאת נגדם למבצע צבאי. מי שהבין זאת היה בשאר אסד, אבל לא הבין עד הסוף. הוא אומנם יזם לעצמו פוליסת ביטוח גרעינית, אבל יישם רק מחצית מהחומר הנלמד. הוא שכח שאסור לבנות מתקן גרעיני מעל פני הקרקע, שהרי השמדתו קלה.
מי שראו למרחוק ויישמו את שני הלקחים מבעוד מועד היו האיראנים. שנים מעטות לאחר שעלה לשלטון הבין מנהיגם חומייני כי העולם כולו יקום עליו לכלותו, והחל בהכנות לבניית תוכנית גרעין. לאחר שהחלה התוכנית לקרום עור וגידים, נבנו מתקני האטום במעבה האדמה.
באחרונה שמענו על משטר ערבי רביעי שהחל להשתעשע ברעיון ההתגרענות. סעודיה. אין זה מפתיע שהם מבקשים כרטיס כניסה למועדון הנחשק. מפתיע שזה קורה רק עכשיו, או כך לפחות מספרים לנו. בביקורו בוושינגטון לפני שבועיים העלה נתניהו את הבעיה בפני עמיתו טראמפ. סעודיה הרי איננה סוריה ולא איראן שאפשר לגייס נגדה את העולם ואשתו בהבל פה. היא חביבתם של הישראלים ובת חסותם של האמריקאים. מה לעזאזל עושים עכשיו, תוקפים אותם?
הכותב הוא הפרשן לענייני ערבים של גלי צה"ל