הזמן שחלף ממועד שידור הסדרה "סלאח, פה זה ארץ ישראל" ועד להחלטה לצאת לפעולת "תג מחיר" - היה קצר. במגדל העמק החליטו להחליף את שמו של בית הספר "גיורא יוספטל" לבית הספר על שמם של אילן ואסף רמון. ראש עיריית נתניה, מרים פיירברג־איכר, החליטה להוריד את שמו של יוספטל משלט הרחוב הנושא את שמו בעירה ולהקדיש אותו לזמרת ברכה צפירה. בכמה יישובים נוספים החלטות דומות כבר מונחות על השולחן.
ההתבטאויות שמצוטטות בסדרה, מפיו של ד"ר גיורא יוספטל, מבכירי הסוכנות היהודית ולימים שר בממשלות ישראל, קשות מאוד. "עלייה בעלת משקל מוסרי ירוד, בעלת רמה חברתית פחותה ובעלת מטען רעיוני דל", כינה באחת מהן את עליית יהודי צפון אפריקה. הציטוטים האחרים בוטים לא פחות.
הילו גלזר, ב"מוסף הארץ", הביא בסוף השבוע האחרון את עמדתם של אנשי קיבוץ גלעד, קיבוצו של יוספטל, בסוגיה הזו. "חבל שלקחו כמה ציטוטים מרושעים והפכו אותם לחזות הכל", אמרו בכתבה שכנים שהכירו את האיש וזוכרים דמות אחרת לגמרי מזו שמצטיירת מהפרוטוקולים. "גיורא היה האבא של משפחת הקליטה", סיפר גם אהרן ידלין, שר החינוך לשעבר, חברו של יוספטל. "שום ציטוט מוזר לא ישכנע אותי אחרת", אמר ל"הארץ". "גיורא עמד בראש חבורה מיוחדת במינה של עובדים מסורים, משוגעים לדבר, שנשאו על כתפיהם את העלייה ההמונית הגדולה, בתנאים קשים של מדינה צעירה".
אז מיהו גיורא יוספטל? ההוא שקלט עלייה או ההוא עם הציטוטים הנוראיים מהפרוטוקולים? כנראה גם וגם. אז מה עושים עם התובנה הזו? כאמור, בכמה מקומות בארץ, החליטו לנקות את יוספטל מההיסטוריה ואת ההיסטוריה מיוספטל. "זה דבר מטומטם בעיניי", אמרה רותי יובל, אחת מיוצרי הסדרה, ל"מקור ראשון". "אי אפשר לשנות את ההיסטוריה דרך שינוי סמלים, והאנשים האלה באמת הקימו מדינה".
הרעיון הזה, להתחיל למחוק אישים שהונצחו בעבר, הוא מתכון נפלא לתוהו ובוהו. אני מכיר כאלה שהיו רוצים למחוק את יצחק רבין, על רקע חלקו בירי על יהודים באלטלנה. אני מכיר כאלה שהיו שמחים להעלים את שמעון פרס, אדריכל הסכם אוסלו, שהביא לנהרות של דם יהודי. אני יודע שאת זכרו של אריאל שרון היו ששים לגרד מההיסטוריה גם מי שלא ישכחו לו לעולם את 10,000 המתיישבים שהוא גירש מביתם עם שופלים, וגם מי שלא יסלחו לו על סברה ושתילה ועל אחריותו לנופלי מלחמת שלום הגליל.
האם מישהו יכול לטעון שזה יותר חשוב מזה? שאת יוספטל צריך להוריד משלטי הרחובות ואת רבין לא? שיוספטל פגע ביותר אנשים מפרס? ממש לא. אדם קרוב אצל עצמו. כל אחד משוכנע שהפגיעה בו היא החמורה ביותר. כל אחד בטוח שהצדק המוחלט נמצא אצלו. לכל אחד יש את השלט שהוא היה הכי רוצה לעקור.
ומה שמדהים זו הקלות הבלתי נסבלת שבה הדברים האלה קורים. זה לא שמישהו ביצע מחקר מעמיק, והתלבט, והתחבט, ושקל את התרומה של האיש לעומת ההתבטאויות המקוממות שלו. די היה למי שהחליט מה שהחליט לשבת על הספה, לצפות בטלוויזיה ולשמוע קצת מהומה שמתפתחת בערוצי הרדיו כדי לרוץ החוצה ולקלף את השמות מהשלט.
לפני כשבועיים ראיינתי ברדיו את ד"ר אבי פיקאר, ההיסטוריון שליווה את הסדרה. פיקאר הזהיר שבקצב הזה קרב היום שבו יחליט מישהו להוריד גם את שמו של הרמב"ם מבית החולים הנושא את שמו בחיפה, אחרי שיגלה שכמה מהפסיקות שלו בענייני נשים לא כל כך מתאימות לרוח הנושבת בימינו.
את "סלאח" צריך לקחת למקום של תיקון. לדעת שיש להעלות על נס את תרומתם של החלוצים שיישבו את הפריפריה ואת הגבולות. לדעת שיש להשקיע ביישובים שלהם גם היום. לדעת ללמוד את שגיאות העבר, למען לא יחזרו על עצמן בעתיד. שבירה, ניתוץ ומחיקת זכרם של מקימי המדינה ימלאו אולי את הצורך בנקמה שקיים אצל בודדים, אבל לא יועילו לאיש מעבר לזה. בואו נניח להולכים. די בכך שנשתמש במה שרע בעבר, כדי ללמוד ממנו לעשות טוב יותר בעתיד.