היא עלתה במעלית הישנה, שכל קומה הייתה עבורה הישג, אל הלופט הגדול בקומה השישית, אל "הפקטורי" שקירותיו היו מצופים בנייר כסף. כרגיל, הדלת הייתה פתוחה וההתרחשות בפנים הייתה כמו תמיד, מפגש של אנרגיה יצירתית עם תנועת הסלואו–מושן של מי שנדמה היה להם שסמים מאריכים את חייהם או לפחות מכפילים אותם. בתיק המשטרתי יש רישום מסודר של הנוכחים אותו יום בחלל הגדול, אבל כמובן שהייתה ויוה הדיווה, והמזכירה החביבה בשמלת מיני קצרה, שתפקידה היה לחצוץ בין ואלרי ואנדי ובדרך כלל עמדה בהגדרת משימתה יפה. והיו אולטרה ועורך מגזין בריטי אורח שקרא את המצב במהירות שיא ונמלט אל אחד המחסנים ונעל עצמו מבפנים.
יש אנשים שזה בסדר להבטיח להם שתחזור אליהם בעניין התסריט שהגישו לך, כי אלה חוקי המשחק, אבל לוואלרי סולאנס, למי שהכיר אותה, הייתה נקודת התכה מאוד מסוימת, והיא הבינה שאנדי וורהול לא יפיק לה את "Up Yours!", התסריט הדק שאת התוכן הדוחה והמלוכלך שלו הקריאו לוורהול אנשיו כאילו היה אודישן. כולם הסכימו ש"Up Yours!" הוא זבל, אף שוורהול תהה שמא היו לו כמה יתרונות מסחריים.
וורהול דיבר בטלפון. סולאנס עמדה בפתח החלל הגדול כאילו בסבלנות כדי לשאול אותו לדעתו. כהרגלה, הייתה לבושה בשכבות בגדים רבות מדי, כמי שאין לה היכן לתלות את בגדיה חוץ מאשר על גופה. וורהול ראה אותה ובנימוס המערב־תיכוני שלו סימן לה לשבת ולחכות עד שיגמור את השיחה. בכירי הפמליה שלו טענו שהיה עליו להיפטר חודשים קודם לכן מהלסבית הקטנה והמעצבנת שעישנה ללא הפסקה, וכך היה נמנע ממה שעמד להתרחש. אפילו השעה הייתה בנאלית: 4:30 אחר הצהריים. בלי מילים הוציאה סולאנס מכיס מעילה את אחד משני האקדחים שנשאה עליה, את ה–32, ולחצה על ההדק. ארבעה קליעים נורו מטווח קצר. אחד פגע בבטנו של וורהול והשני פצע באורח קל את שותפו שעמד לידו.
חצי שעה התפתל וורהול מכאבים על רצפת "הפקטורי" בהמתנה לאמבולנס. בזמן הזה ירדה סולאנס לרחוב, ניגשה לשוטר, נתנה לו את שני האקדחים שהיו ברשותה ואמרה לו: "המשטרה מחפשת אותי. אני ילדת פרחים. הייתה לו שליטה גדולה מדי על חיי". היא נעצרה ונלקחה לתחנת המשטרה ברחוב 21 מזרח. הסעיפים נגדה היו "החזקה לא חוקית של כלי נשק וכוונה להרוג". על השאלה היכן היא מתגוררת, השיבה הברונטית הנמוכה ב"שומקום". כאשר נשאלה מי היא, השיבה: "אני סופרת", והוסיפה כי היא בוגרת אוניברסיטת מרילנד, 1962. כאשר נשאלה לסיבת הירי, סירבה להרחיב: "הסיבות רבות ומורכבות מדי. כתבתי מניפסטו ובו מוסבר מי אני ומה דעותי".
הקליע שפגע בוורהול נחשב לקליע קסמים; הוא הסתובב בפראות בחלל הבטן שלו ובחזה והותיר נתיב של הרס. הוא חדר דרך הריאה השמאלית, פגע בטחול, בקיבה ובכבד, לפני שחדר לריאה הימנית.
בעקבות אמבולנס שפינה את וורהול לבית החולים, הגיעה הפמליה שלו והתמקמה בחדר ההמתנה. ואלרי סולאנס הייתה מוכרת להם. היא השתתפה בתפקידים קטנים בשניים מסרטיו של וורהול, "הנערה על המדרגות" ו"אני, גבר". הדוברים המרכזיים מיהרו להשמיץ את הבחורה הצעירה שהתפרנסה מזנות וממלצרות, שניסתה למרפק לעצמה דרך של מה שוורהול כינה "15 דקות של תהילת עולם שיהיו בעתיד לכל אחד", שגרה בצ'לסי הוטל וכתבה כאחוזת דיבוק. וורהול התגורר עם אמו ג'וליה, שהגיעה גם היא לבית החולים, התייפחה ומלמלה לעצמה בשפה סלאבית. כאשר התברר שהיא סובלת ממחלת לב, הושיבו אותה אחיות בכיסא גלגלים והובילו אותה לחדר פרטי. הדעה הרווחת הייתה שוורהול נורה משום שסירב להפיק את התסריט בעל השם הבוטה של סולאנס.
***
אנדי וורהול, בן למשפחת מהגרים ענייה שהתיישבה בפיטסבורג, פנסילבניה, הוא לא רק הצעיר המקריח שחבש פאה בלונדינית בהתרסה ובמהלך התנפלותו החזיתית על סצינת האומנות והסלבריטאות בניו יורק; הוא הצייר שהחזיר את ציור הדיוקן למרכז הזרם שעליו השתלטו ליכטנשטיין, ראושנברג ואחרים. הדפסיו הצבעוניים מרחיבי הלב של מרילין מונרו, אלביס פרסלי, גרייס קלי ואחרים פתחו אפיק חדש באומנות האמריקאית של המאה ה–20. וורהול היה הרוח החיה במרכזה של חינגה נודדת, חברתית ואומנותית כאחד, ובמשך שנים ארוכות הוא היה הדבק המאחד של הפלגים השונים במנהטן.
הוא היה מסוגל לדבר עם טרומן קפוטה, נורמן מיילר וגור וידאל באותה עת, שעה שהנ"ל היו עסוקים בחילופי מהלומות הדדיים. נטייתו המינית לא הפריעה לאיש, ומהר מאוד יחסית התקבע בתודעה כא–מיני וכמי שמגיע לאורגיה כדי להתבונן, עד שחדלו להזמין אותו. הייתה לו מוטת כנפיים חברתית ואומנותית ענקית. הוא הכתיב טעם ומצב רוח. "סטודיו 54" ואחרים לא היו מצליחים בלעדיו. הוא היה ציר מחבר של דוגמניות, סופרים ונשות חברה. ובעיקר, עבודותיו נמכרו בכסף רב.
דווקא האיש שהגדיר טוב מאחרים את המונח "להיות מפורסם" וגם חזה את משך החיים הקצר של פרסום כזה, החמיץ בגדול את תזמון ההתנקשות בחייו. ואלרי סולאנס ירתה בוורהול שלושה חודשים אחרי ההתנקשות במרטין לותר קינג הבן על מרפסת של מוטל בממפיס, ויומיים לפני הריגתו של רוברט קנדי במלון "אמבסדור" בלוס אנג'לס. וורהול נורה ב–3 ביוני 1968, בטבורה של אחת השנים האלימות, המפולגות והקשות בתולדות אמריקה. חבריו הולכי הרכיל שהשתלטו על חדר ההמתנה ליד חדרי הניתוח של בית החולים שאליו נלקח בניו יורק, פתחו בסטה של שמועות ולשון הרע. הם לא חדלו לדבר על ואלרי סולאנס שאותה אף לא אחד מהם הכיר.
לא היה צריך להיות בעל מקורות טובים במיוחד כדי לדעת שסולאנס באה מרקע קשה, שאביה התעלל בה מינית בילדותה, שאמה התגרשה ונישאה מחדש והיא הייתה בזכות עצמה מגיל צעיר. התנהגותה גרמה לאשפוזה במוסדות לחולי נפש, שם נקבע שמנת המשכל שלה גבוהה ביותר אך היא סובלת מבעיות רבות. סולאנס הגיעה לווילג' בניו יורק, שם ניסתה את מזלה בכתיבה. ללא כסף או תמיכה מהבית, היא לא בחלה באף עיסוק כדי שיהיה לה מה לאכול וגג מעל ראשה. ועדיין, חלק ניכר מהזמן חייתה על גגות ריקים של בתים כשהיא מוקפת בציודה הדל. היא הייתה אישה קטנה. אי אפשר לסכם את חזותה במילה נאה. אך הייתה לה נוכחות כספיתית, אגרסיבית, והיא לא פחדה להיטפל לעוברים ושבים ולמכור להם מילים גסות בדולר או להציע שירותים מיניים.
תרומתה הגדולה ביותר לתנועה הפמיניסטית המתעוררת הייתה SCUM Manifesto, ראשי תיבות של "חברה לחיתוך גברים", 31 עמודים סהרוריים ואלימים שבהם היו מונחים כמו יהלומים באפר, כמה אמירות ורעיונות גולמיים בקשר לעתיד האישה שהקדימו את זמנם בעשרות שנים. המנשר שלה טען כי גברים אינם זכאים לחיות מבחינה אתית, שנשים חייבות לקום ולהשמיד את כל היבטיה של החברה שאינם רלוונטיים לצורכיהן, להשתלטות נשית על כל מוסדות השלטון, לחסל את הגברים ולהקים חברה נהנתנית, כיפית על טהרת הנשיות. הניסיון להרוג את אנדי וורהול היה תרומתה האישית לחזון שלו הטיפה.
אף שהרופאים הצילו את חייו ביוני 1968, ניסיון ההתנקשות סימן מהפך אישי של וורהול. מי שהיה מזוהה עם חיי הלילה של מנהטן ויצא כל ערב למועדון או מסעדה, שינה את מנהגיו. ב־20 שנות חייו הנוספות סבל וורהול מכאבים וממיחושים שונים, חלקם קשים. אבריו הפנימיים תוקנו אך נותרו פצועים ובתפקוד לקוי. הוא סבל מכאבי בטן, התקשה לאכול, לא שתה מספיק ובעיקר לא התלונן על מצבו.
הטראומה הגדולה שממנה סבל התרחשה בלילה שבו שכב מחוץ לחדר הניתוח והמתין למנתחים. הוא שמע את הרופאים מדברים ביניהם ולא נותנים סיכויים רבים ליכולתם להציל את חייו. דעתם השתנתה, כך אמר, כאשר מישהו שהכיר את וורהול, עדכן את המנתחים ואמר להם כי הפצוע הוא אדם מפורסם וידוע בעל אמצעים. מאותו לילה פיתח וורהול פוביה כה גדולה מרופאים ובתי חולים, עד שכאשר השתתף במכירות פומביות בסותבי'ס, הפנה את מבטו בדרך כדי לא לראות את בית החולים הגדול בדרך. "אם אגיע שוב לבית חולים", אמר לחבר קרוב, "לא אצא בחיים. לא אשרוד ניתוח נוסף".
***
"אייקון הפופ אנדי וורהול מת במהלך ניתוח שגרתי", הייתה הכותרת אחרי מותו ב–1987. "אומן הפופ המפורסם בעולם מת בבית חולים יוקרתי אחרי ניתוח להסרת כיס המרה". במשפחת וורהול הייתה היסטוריה של אבנים בכיס המרה. כיס המרה של אביו הוצא ב–1928, השנה שבה נולד אנדי וורהול.
חששו מאשפוז נוסף אחרי ניסיון ההתנקשות מנע מוורהול לקבל טיפולים שהיו עוזרים לו ומקילים את כאביו. כאשר הגיע לבסוף לקליניקה של מנתח מפורסם שטיפל בשאה האיראני, התחנן וורהול בפניו לטפל בו ללא אשפוז. "אעשה אותך אדם עשיר אם לא תנתח אותי", התחנן. המנתח לא שעה לתחנוניו של האומן והחלטתו הייתה מוצדקת כאשר עלה וורהול על שולחן הניתוחים בניו יורק. המנתח גילה שכיס המרה של וורהול היה אכול נמק והוא התפורר בידיו כאשר הסיר אותו.
וורהול היה מיובש ורזה, והסתבר כי לא אכל חודש לפני הניתוח. במשך שנים חי על ספידים. פציעתו מהירי של סולאנס הייתה קשה בהרבה ממה שניתן היה לשער. במשך 20 שנה סבל מכאבים בעת אכילה ובליעה, היה לו קרע (שבר) בשרירי הקיבה, והוא לבש מחוך כדי להחזיק את מעיו במקומם. בעת הניתוח השני לא הייתה ברירה אלא לנסות לתקן את דופן הבטן שלו. נדמה היה שהניתוח עבר בהצלחה יחסית. וורהול עבר לחדר התאוששות פרטי ודיבר עם חברים בטלפון אותו ערב. הוא נראה בסדר כאשר אחות נכנסה לבדוק אותו ב־4 לפנות בוקר. שעתיים מאוחר יותר היא מצאה אותו כחול וללא דופק, ניסויי ההחייאה שנעשו בו לא צלחו.
***
ואלרי סולאנס נשכחה ברצף האירועים הקשים ב–1968. שופט קבע שהיא אינה כשירה נפשית לעמוד למשפט, וסולאנס נעלמה בתוך מערכת המוסדות הפסיכיאטריים, שם אובחנה כמי שסובלת מסכיזופרניה פרנואידית. שנה לאחר מכן הצליח עורך דין להגיע לעסקה אשר במהלכה הוטלו עליה שלוש שנות מאסר, פחות הזמן שכבר שירתה. לו ריד, חברו הקרוב של וורהול, צעק בעת מתן גזר הדין: "אתה חוטף יותר על גניבת מכונית!". הימים היו ימי התעוררות התנועה הפמיניסטית, אבל כקביעתו של וורהול, 15 דקות התהילה של סולאנס חלפו, היא הודחה לדפים האחוריים בעיתון והצליחה להרגיז גם את הפמיניסטיות במיליטנטיות הבלתי מתפשרת שלה.
סולאנס נעלמה ושבה לתודעה ב–1981, כאשר הפכה לדמות מרכזית בקהילת חסרי הבית בפיניקס, אריזונה. המשטרה תפסה אותה מתרחצת עירומה במזרקה עירונית, ישנה על ספסלים בגינות ציבוריות, מחטטת בפחי אשפה כדי למצוא אוכל. ב–1985 הגיעה סולאנס לסן פרנסיסקו וגרה במלון דירות בשם "בריסטול". מקשי מכונת הכתיבה שלה רעמו כל הלילה. ב–25 באפריל 1988 נמצאה גופתה במלון במצב של ריקבון מתקדם. הנתיחה לאחר המוות קבעה כי מתה מדלקת ריאות ונפחת. וורהול מת שנה לפניה.