אכן, אין ולא יכול להיות ספק, נתניהו ביצע זיגזג מובהק. ממתווה הגירוש המקורי לתרחיש אסוני של השארתם של כ־20 אלף שב"חים־עבריינים בארץ, ובתוך פחות מיממה חזר בו ממכת השב"חים שהנחית עלינו בעיצומו של חג הפסח. לכאורה, לפנינו מיצג של ראש ממשלה מבולבל, שאינו מבחין בין ימינו לשמאלו. אולם בפועל זהו תרחיש של הדמוקרטיה במיטבה. מדינת ישראל אינה הרכוש הפרטי של איש, לרבות לא של ראש ממשלה כלשהו.
נתניהו שגה קשות, כאשר אל מול פגיעתה הרעה של הדיקטטורה של בג"ץ מחד, וחזרתה של רואנדה מהסכמתה לקלוט שב"חים המגורשים מישראל בכפייה, הציג מתווה של כניעה גמורה לבג"ץ ולארגוני השמאל הקיצוני. רעיון העוועים שלפיו מדינת ישראל בסוגיה קיומית תיכנס להסכם עם האו"ם, שאינו אלא אינטרנציונל אנטישמי קיצוני, די בו בלבד כדי להכתיר את המהלך כבלתי מתקבל על הדעת בעליל.
ההסכמה, על פי המתווה שקרס מיד עם לידתו, לקלוט במדינה כ־20 אלף שב"חים־עבריינים, תאותת באופן ודאי למיליוני אפריקאים מוכי אבטלה ועוני כי ישראל הינה מקום מקלט בטוח, המוגן על ידי בתי המשפט שלה, או לחלופין תחנת מעבר מפנקת לאירופה. בכך יש איום קיומי מובהק על המשך היותה של מדינת ישראל מדינה יהודית, השולטת על כניסותיה ויציאותיה.
דווקא בשל איום קיומי זה, השמאל הקיצוני - קרי 27 הארגונים הממומנים על ידי מעצמות עוינות ו/או האויב הערבי ישירות - כמו גם מרצ ומפלגת העבודה, התמוגגו מן המתווה האסוני שנתניהו הציג שלשום. תגובות הזעם מכל קצות המחנה הלאומי, לרבות שרים, ח"כים ובעיקר "עמך ישראל", כמחאה עממית־דמוקרטית, הבאה מתוך כאב וסלידה מן המתווה הארור, גרמו לנתניהו להבין כי טעה קשות ולחזור בו מטעותו.
הנה כי כן, לפנינו דו־שיח בריא ודמוקרטי בין הציבור הלאומי ונציגיו בכנסת ובממשלה לבין ראש הממשלה, שבסיכומו נתניהו מכיר בטעותו הקשה ואינו בוש מלהודות בכך ולחזור בו.
ואם ישאל השואל, לאור הסתלקותו של נתניהו מן המתווה שסוכם עם האו"ם, האם אין ישראל מחויבת להסכם עם האו"ם, מביש ככל שיהיה, שהרי ראש הממשלה הוא זה שחתום עליו בשם המדינה? כי אז נשיב לו לשואל כי ההסכם עם האו"ם לאו הסכם הוא, אלא למעשה חתימה בראשי תיבות, הכפופה לאישור הממשלה, אישור שלא ניתן וגם לא יינתן.
כיצד אפוא יוצאים מן המבוך? למעלה מ־90% מהמסתננים באו מאריתריאה, מדינה שיש לנו קשרים דיפלומטיים איתה. מדינות רבות באירופה פסקו לאחרונה כי ניתן לגרש מתחומן אזרחים אריתריאים, היות ולא צפויה להם כל סכנה בארצם, גם אם הם עריקים מהצבא. לפיכך, יש לגרש ובכפייה – וללא כל אתנן כספי – את האריתריאים חזרה למולדתם.
היה ובג"ץ יטרפד את המהלך, כי אז יש לחוקק את "פסקת ההתגברות", שתבטל את פסיקתו. היה ומשה כחלון – שליח מטעם עצמו של הדיקטטורה של בג"ץ בכנסת ובממשלה – יטרפד את החקיקה הנדרשת, כי אז יש ללכת לבחירות תחת הכותרת "הצלת המדינה מעשרות אלפי השב"חים־עבריינים והצלת הדמוקרטיה מפגיעתו של בג"ץ".
מסע בחירות תחת כותרת זו יביא לרוב לאומי מוצק בכנסת הבאה, רוב שיאפשר לבצע הלכה למעשה ומהר את כותרת מסע הבחירות – ובא גואל לישראל.