יש זמנים שבהם כדאי להפסיק עם הציניות והמודעות המוגזמת, ולהודות - החג הזה היה מרגש ומשפחתי מאוד. היה נוגע ללב להרגיש שאני חשוב לרבים כל כך. הרצון של כולם להתקרב אלי, ובצורה כמעט בלתי אמצעית, לאורך כל החג וגם בחול המועד, ריגשה אותי וקירבה אותי אליהם בחזרה. וכמה אהבה. המון אהבה הייתה בחג הזה.



אין כמו החגים, ובייחוד פסח, להמחשת מקומה של הקהילתיות המרשימה בחברה שלנו. אני חושב שהסנונית הראשונה הגיעה מחברת הוט, סליחה, אמרתי חברה. התכוונתי משפחת הוט. אבא הוט ואמא הוט תמיד דואגים לי בחגים. וגם בחג הזה הם לא הכזיבו. האמת היא שרציתי לבחון אותם, וכבר כמה שבועות לא הרמתי טלפון. רציתי לראות אם הם ייזמו.



כמה ימים לפני החג, כשכבר היה נדמה שהם שכחו מקיומי, חיכתה לי בדואר הפתעה נעימה. על המעטפה היה אותו לוגו מרובע, האדום האהוב והידוע. זה כבר חימם את הלב. ואז פתחתי, ונמסתי. משפחת הוט איחלה לי חג שמח. ולא רק לי, לי ולכל המשפחה. הם כמובן לא יודעים בדיוק כמה אנחנו במשפחה, כי הם סופרים אותנו לפי ממירים, אבל הם יודעים בוודאות שיש יותר מאחד.



"זנב מאחלת חג חירות שמח וכשר"



זה המקום להגיד שעם המשפחה השנייה שלי, סלקום, היחסים הפכו בשנים האחרונות פרוצדורליים בלבד. הם נותנים לי מה שאני צריך, ואני נותן להם את מה שמגיע. אבל הוט - כשמם כן הם, משפחה חמה. וזה מעודד, מנחם ומזכיר שתמיד ישנה המשפחה המורחבת הזאת מאחורי, כי אני יודע שאם יום אחד אמעד, הם יהיו שם בשבילי. הם או מגדל, שהזכירו לי ש"גם בפסח, טוב שיש מגדל מאחוריך", ותכלס, זה נכון, כי מילא כל השנה, אבל גם בפסח? סחתיין עליכם.



כשחשבתי שטוב מזה כבר לא יקרה, נחתה אצלי ההודעה הבאה, ותגידו לי אתם אם זה לא מרגש. שוב, ערב החג, כל אחד עסוק בענייניו ובקרובים לו, אבל יש מישהו שחושב על האחר, כלומר, עלי. “זנב מאחלת חג חירות שמח וכשר! ולחג 10 חטיפים ב–99 שקל. מזרן ב–99 שקל". והנה שוב אני מוצף ברגשות. תראו מה עושים למעני ולמען הכלב שלי. גם נזכרו בי, גם מאחלים לי את מיטב האיחולים, והם אפילו מוכנים להפסיד כסף בשבילי. הרי ברור לחלוטין, לפי ההודעה, שחטיפים ומזרן אמורים לעלות הרבה יותר, אבל רוח החג העיפה להם את ההיגיון העסקי ואת רצונם להרוויח. וכל זה, כדי לעשות לי קצת טוב.



למה הסרה? איזה טעם יהיה לחיי ללא המסרונים



אפרופו איבוד ההיגיון, “תפוז תחנות דלק וחנויות נוחות" התעקשו שאנחנו מכירים והם טוענים שאני חייב להיכנס אליהם, כי יש להם משהו במיוחד בשבילי בזמן שאני מטייל ברחבי הארץ בחול המועד. אז אני לא מטייל, אבל חשבתי לקפוץ במיוחד, לראות מה יכול להיות שם, שהוא כל כך מיוחד בשבילי.



אם כן, כששואלים מה נשתנה הלילה הזה, התשובה ברורה. החג הזה עומד בסימן ההודעה הנושאת את שמי. כלומר, לא עוד ברכה שמיועדת לכל בית ישראל, השנה הברכה מיועדת רק אלי. “דרור", כותבת לי אופטיקה הלפרין במסרון שאין אישי ממנו, “השנה תקראו טוב יותר את ההגדה. כל החנות עד 70% הנחה!!! להסרה הקש 1". למה הסרה? איזה טעם יהיה לחיי ללא המסרונים הללו. חלקם מצילים אותי מאבדון של ממש. קדן ממליצה לי להקדים את הזמנת הבשרים שלי ללפני החג מחשש שאתקע כל החג ללא עופות. אז במקרה אני צמחוני ולא זקוק למשקפיים, אבל העיקר הוא היחס, כמובן.



ולכן רציתי להשיב לכן, חברות מסחריות יקרות: הוט, סלקום, תפוז, קדן, זנב וגם רשת ויקטורי, נתיבי איילון, רשתות הנעלה, קניונים, חברות תקשורת ובמיוחד חברת אאודי, שאין לי מושג למה היא מאמינה שיש לי כסף לקנות שמינית מדלת שלה: למה רק בפסח? בואו נהדק את הקשר עוד. מה עם בוקר טוב בתחילת היום? תתעניינו: אכלתי? שתיתי? מה עשיתי היום? אולי חזרתי מהעבודה טעון ואין לי עם מי לדבר? עצוב לחשוב שהפעם הבאה שאני אשמע מכן תהיה רק ביום העצמאות. מה עד אז, בדידות קיומית?