אחת התמונות הקשות שראיתי בחיי קשורה לבחורה שמאוד אהבתי - מונה זילברשטיין. מונה הייתה יפהפייה, צעירה ממני בשנתיים. היא גרה סמוך לקולנוע "ארמון דוד" (ארלוזורובה פינת דיזנגופה), בתקופה שהחילותי לעבוד בחברת דן, אי־שם בין גיל 15 ל–16, הייתי רואה אותה כל יום. הייתה לה הליכה מרחפת, תמיד נראתה קצת סהרורית. בשעות הערב כשהיינו מתכנסים כמה צעירים בחזית בית המהנדס (על שם המבנה עם אולם האירועים מצדו השני של דיזנגוף מול "ארמון דוד"), היינו רואים אותה יוצאת מהבית וצועדת לכיוון קפה "כסית" בהמשך הרחוב. ההערות שהושמעו כלפיה לא זכו לתגובה, אלו שלמדו איתה בבית ספר עממי טענו שהראש שלה בעננים.
התמונה הקשה שראיתי וקשורה במונה התרחשה כ־20 שנה מאוחר יותר. כבר הייתי חבר טוב של מונה, היא כבר שיחקה בסרטים, דגמנה, תמונתה פיארה את שערי השבועונים, הייתה חלק מחבורת לול. אבל מונה היפה וטובת הלב הייתה כבר בשלבי התדרדרות מתקדמים. היא התמכרה לסמים קשים והייתה מה שמוגדר "מכורה כבדה", אחת שתהיה מוכנה לעשות הכל בשביל מנה.
הגעתי לקפה "פינתי" בקרן הרחובות דיזנגוף ופרישמן לפגוש חבר. רציתי להיכנס לשירותים, אבל הם היו תפוסים ונשמעו מהם קללות באנגלית של גבר ואישה. אחרי כמה דקות המתנה יצאו מהשירותים מוזיקאי מפורסם ומונה. שניהם מחוקים, בקושי עומדים על הרגליים. בווריד בזרוע של מונה היפה היה נעוץ מזרק. היא התנדנדה אל מחוץ לקפה ונפלה על המדרכה. אחרי כמה דקות פינה אותה אמבולנס, את התמונה הזו לא אשכח כל חיי.
מונה נפטרה השבוע לפני 30 שנה, ב–31 במרץ 1988. אינני מסוגל לכתוב כיצד מתה. אפילו אחרי 30 שנה איני מסוגל להעלות את הדברים על הכתב. זה היה מוות מזעזע.
כשהייתה בת 9, אביה של מונה, שעבד במשרד האוצר, נידון לשלוש שנות מאסר בגין מעילה. מונה, שלמדה בעממי בבית סמוך לביתה לא ידעה על דבר המאסר. היא הרבתה לברוח מבית הספר ולשוטט ברחובות. אמה העבירה אותה לבית ספר של המיסיון ביפו.
באחת מהכתבות עליה סיפרה סיפור מדהים על הפעם הראשונה שבה הייתה מסטולית. זה היה בגיל בת מצווה. "בגיל 12 החל מצב הרוח שלי להשתנות", סיפרה. "אמי ראתה שאני עצבנית ונתנה לי ליבריום או כוס יין לבן והייתה אומרת לי לשתות אותו מהר". "זה ירגיע אותך", הייתה אומרת לה. חברים של מונה מבית הספר אמרו שהיו לה אז התקפי זעם או דיכאון.
כשהייתי בן 16 וקצת והתחלתי לצלם לעיתונות, הייתי יושב ב"כסית". להפתעתי ראיתי שמונה, הילדה היפה מהצד השני של רחוב דיזנגוף מגיעה לקפה הבוהמייני וכולה בת 14–15. כרישי "כסית", חלקם מומחים בגילוי כוכבניות צעירות, עטו עליה והרעיפו עליה הרבה אהבה שהייתה חסרה לה בבית.
על פי יודעי דבר, חיים חפר מיושבי "כסית" כתב בגרסה העברית לשיר "אל תעברי לבד ילדה ברחוב" מילים שכוונו למונה ובוצעו על ידי שלישיית גשר הירקון:
כל הגברים כולם יביטו בך
במבט עורג
כל הגברים כולם יביטו בך
במבט הורג
הקשיבי
מה יקרה אם אחד פתאום ישבור
את לבך הרך
אל מיטתו לעד אותך יקשור
למה, למה לך?
שיר אחר שנכתב באותה תקופה וכמעט שלא הושמע, הוא שירו של שמוליק קראוס הנושא את השם "מונה":
מונה מונה
מסתובבת וגונבת
מבטים מכל אחד
יש לה רגש
יש לה נפש
של מלאך לבן נחמד
מונה מונה
קחי אותי אל המדבר
מונה מונה
כי איתך אני נשאר
כשאורי זוהר החל לגייס שחקנים ושחקניות לסרט "חור בלבנה", נתנו לי ג'וב: להביא בחורות למבחני בד שנערכו מול מצלמה בקפה "רוול", שהיה הקפה השכן ל"כסית". מונה הייתה בין הסטטיסטיות הבולטות, ומאז הפכנו ידידים ולאחר מכן לחברים טובים.
בגיל 20 מונה הייתה מאוהבת עד מעל הראש במתופף הבריטי ג'ון בנקס. היא נסעה בעקבותיו ללונדון ואחרי שנתיים הם חזרו לארץ. היא חזרה מונה אחרת. קיבלה שורה של תפקידים בסרטים, היה כסף והיו גם שורות אחרות. התפקיד שעליו היא זכתה להכרה ולהערצה הגדולה ביותר היה הדמות של דינה בסרט "מציצים", בבימויו של אורי זוהר.
כמעט כל במאי הציע לה תפקידים בסרטיו, והיא דפקה שורה של הופעות ב"שתי דפיקות לב" של שמואל אימברמן, "חגיגה לעיניים" של אסי דיין, "עזית הכלבה הצנחנית" של בועז דוידזון, "הגונב מגנב פטור" של זאב רווח, "כץ וקרסו" ו"מבצע קהיר" שניהם של מנחם גולן. אפשר לומר שבאותה תקופה היא הופיעה ברוב הסרטים הישראליים.
בגיל 25 קיבלה מונה החלטה לנסוע ללמוד בניו יורק במכון לי סטרסברג לתיאטרון ולקולנוע. סטרסברג סיפר שהייתה לה יכולת קומית בימתית יוצאת דופן, אך הוא נאלץ להפסיק לעבוד איתה ולממש את כישרונה כי הוא - כמו כל מי שהכיר אותה - ראה בצער שהיא הולכת ודועכת בגלל ההתמכרות לסמים הקשים.
כשחזרה לארץ ההתמכרות שלה הלכה והחמירה והיו לה קטעים קשים שכללו אשפוזים, מעצרים וגם ניסיונות גמילה שעלו בתוהו.
ב–1977, כ'שהייתה בת 29, הזמין אותה הבמאי מנחם גולן להשתתף בסרט "מבצע יונתן". היא הבטיחה לו שהיא "נקייה", אבל כדרכם של נרקומנים מכורים הניקיון היה זמני, ובגלל הקטעים שלה היו שיבושים בצילומי הסרט.
ב–1984 נסעה מונה שוב לניו יורק, הפעם כדי להיגמל. טיפול הגמילה עזר זמנית, ומונה חזרה לארץ וניסתה לעזור לנרקומנים להיגמל בעזרת תוכנית 12 צעדים של "מכורים אנונימיים", שאותה עברה בעצמה באמריקה. רק שההצלחה שלה הייתה לפרק זמן קצר.
ישבתי עם מונה עשרות פעמים ב"כסית", בפאב ה"קינג'ס קלאב", ב"אפרופו" והיכן לא. מעדות ראשונה אני חייב לציין את טוב לבה הנדיר: כל קבצן שניגש אליה הייתה משחררת לו כסף. ואם לא היה לה, הייתה מבקשת ממי שהיה בסביבה, וקשה היה לסרב לה. היה לה חיבוק אוהב וחיוך שובה לב. כל זה היה נכון כשלא הייתה בימים הרעים של הקריז או בימים שבהם הייתה זקוקה למנה והייתה מוכנה לעשות הכל בשביל כסף למנה. היו הרבה אנשים רעים בגוש דאנס שניצלו את זה, ומפאת כבודה ואהבתי אליה לא אפרט.
בערב פסח 1988 חברותיה מיקי בן כנען ורחל מיכאלי חיפשו אחריה. הן מצאו אותה בדירתה מוטלת על המיטה ללא רוח חיים, כשלצדה מזרק, כפית ושאריות סם. סיבת המוות שנקבעה היא מנת יתר של הרואין - סם המוות. יהי זכרה ברוך. נשמה טהורה שמתה מסם מלוכלך.