1. הבחירות של שר האוצר: למשה כחלון היו באחרונה שפע סיבות לשביעות רצון. הקלפים הפוליטיים התחילו להסתדר. הוא העביר בשלום את תקציב 2019. מחירי הדיור יורדים זה החודש הרביעי ברציפות, ושר האוצר מאמין שיוסיפו לרדת. במשבר חקירות נתניהו הוא ממוצב מחדש כמבוגר האחראי, ואפילו זכה על רקע זה למאמר מערכת מפרגן בעיתון לאנשים חושבים, שקרא לשרי הממשלה "תהיו כחלונים". שר האוצר הוא הפעיל ביותר מבין שרי הממשלה, ואת זה יכולים לספר כל פקידי האוצר. הוא שחקן נשמה.
אבל הוא עסוק גם 24/7 בתחזוקה פוליטית, החל מטקסי מחיר למשתכן והסכמי הגג ועד לאירועי ביעור חמץ ומכירתו ערב ליל הסדר. לכל אלה נוספים עיסוקים שוטפים, ובראשם הטיפול במחירי הנדל"ן ויוקר המחיה, הבעיות הכספיות עם הפלסטינים ותחזוקה פנים־מפלגתית. לפני כמה ימים עלו אליו לרגל בעלי רשתות אופנה כמו אריאל רוטר מקסטרו, הראל ויזל מפוקס, נציגי רנואר ואחרים. הם קיטרו על אפלייתם לרעה בנושא המע"מ על קניות אונליין, ונדהמו לגלות שר אוצר אחר. לא חייכן ולא נימוסי, אלא אחד שדופק על השולחן, מרים את קולו וצועק מדם לבו כפי שמעולם לא נשמע. "עם כל הכבוד, אף אחד לא יניא אותי מהמלחמה להפחתת יוקר המחיה, ואמשיך לפעול בנושא למען אזרחי המדינה", קבע.
ובכל זאת, כולנו לא מתרוממת בסקרים. בעוד היא מדשדשת סביב 6 מנדטים, יש עתיד של יאיר לפיד חוגגת עם 20 מנדטים וצפונה. זאת אולי קללת שרי האוצר שחוו נתניהו עצמו בבחירות 2005, לפיד ב־2015 ועכשיו כחלון. בלי קשר למה שיעשה כל שר אוצר, אפילו אם יפזר כסף מהליקופטרים, תמיד יהיו נגדו טענות.
את תסכולו פרק כחלון באירוע הרמת הכוסית של המפלגה, כשטען שלפיד רק מבקר אבל לא עושה דבר: בעוד לפיד דיבר על חוק שכר הבכירים, הוא ביצע; לפיד דיבר על דיור ציבורי, אבל כחלון הוא שהגדיל את מלאי הדירות לשיא. שר האוצר מתוסכל גם מהתקשורת, אף על פי שהיא מלטפת אותו, והתלונן על כותרת בעיתון שסופקה בחסות ח"כ איציק שמולי, שלפיה התוספת לקצבאות הנכים תסתכם ב־6 שקלים בלבד. האם הקיטורים יעזרו? ספק רב. זה חלק מהמציאות שהוא חייב לדעת להתמודד איתה כפוליטיקאי.
ואם לא די בכל זה, בשבוע שעבר נוספה בעיה הנוגעת למערכת היחסים עם הנגידה קרנית פלוג. היא התעוררה בעקבות דוח בנק ישראל, שנתן למשק בסך הכל ציון טוב פלוס. מה שהוציא את אנשי כחלון מכליהם היה הביקורת על מחיר למשתכן והפחתת המסים, שהתחבאה אי־שם במעמקי הדוח. אבל הנגידה, כיועצת הכלכלית של הממשלה, רשאית לבקר, ואסור שבאוצר יתרגשו מכך יותר מדי. ביקורת דומה על נושאי הדיור והמיסוי הושמעה גם על ידי כלכלני קרן המטבע וה־OECD (שהתייעצו קודם לכן עם הנגידה), ואף אחד לא נפל מהכיסא. אבל באוצר בחרו להיעלב דווקא מפלוג, וניצלו את העובדה שהנגידה מסיימת באוקטובר חמש שנות כהונה כדי לאיים שאחרי החגים תוקם ועדת איתור למינוי נגיד חדש. באוצר שכחו משום מה שמינוי נגיד הוא באחריות ראש הממשלה.
גם בורסת המועמדים לתפקיד מזכירה יותר מפעל הימורים. שר האוצר מוזמן להמליץ על המינוי בדיוק כמו כל שר אחר, אבל לא מומלץ לו לתקוף את פלוג, כפי שאסור היה לו להעריץ בצורה עיוורת את קודמה סטנלי פישר. ערעור עצמאותו של בנק ישראל ייתפס רע בעיני חברות הדירוג הבינלאומיות, ולכן טוב שבימים האחרונים הוא ניסה להרגיע.
אבל מה עוד נותר לכחלון לעשות לפני הבחירות? האם הצלחת "מחיר למשתכן" תוסיף מנדטים לכולנו? ספק רב. לא בטוח ש־43 אלף זוגות צעירים שכבר זכו בהגרלה בהנחה של מאות אלפי שקלים יזכרו אותו ביום פקודה. בשטח מקטרים על דירות לא סטנדרטיות, מימון בלתי אפשרי ועוד. גם כשמחלקים מתנות לעולם לא ניתן להשביע את התיאבון. 25% מהזוכים כבר ויתרו. כחלון הפחית מכסים, הוזיל את עלות סל הקניות לליל הסדר וקיבל תעודת הצטיינות מכלכלני ה־OECD וקרן המטבע, אך משום מה כל זה אינו תופס. "זה ליד", נהג צדי צרפתי להסביר את הניקוד הנמוך למתמודדים בתחרויות "כוכב נולד".
עד הבחירות, שיכולות להתרחש בכל רגע נתון, יופעלו "תוכניות נטו" נוספות, לעצמאים ועסקים קטנים, ומדובר גם על הפחתת מסים נוספת. אזכיר כאן שההבטחה להפחתת מסים לשכבות הביניים ניתנה כבר לפני חצי שנה (ספטמבר 2017), אבל המס לא ירד כי הכסף לא נמצא. הפעם ייעשה הכל כדי למצוא אותו, גם אם המחיר יהיה הגדלת הגירעון.
כדי להצליח צריך גם מזל, ויש לקוות שזה ישחק לידיו של כחלון, אם מחירי הדיור ימשיכו לרדת. אבל כל זה לא מספיק. שר האוצר חייב שובר שוויון כדי שלא להצטייר בציבוריות הישראלית כמפציץ החייכן. הוא יזכה בקופה רק אם ימצא את התירוץ הנכון לפרוש מהממשלה. אם יחכה שנה ומעלה עד להגשת המלצות היועץ המשפטי ולשימוע שיעבור נתניהו, הבחירות יתקיימו ממילא. כחלון כבר הוכיח שאם הוא רוצה הוא גם יודע לשבור את הכלים. כך היה כשקמה כולנו. ואם זה לא יעבוד, מקסימום ילך כפי שהבטיח לשתות כל בוקר קפה בים בחיפה.
2. חבר מביא חבר
הוועדה למינוי דירקטורים של בנק ישראל, בראשות אילה פרוקצ'יה, המליצה בשבוע שעבר על מועמדים לדירקטוריון דיסקונט (המתנהל כזכור ללא בעל בית). לא פחות מ־50 אנשים מילאו את הטפסים, 17 מתוכם זומנו לשלב המתקדם. הביקוש לתפקיד אינו מפתיע: הוא טומן בחובו שכר של יותר מחצי מיליון שקל לשנה, לצד פינוקים נלווים והיכולת להיות עם האצבע על הדופק בנוגע למצב העסקים במשק.
שניים מהמועמדים מוכרים לי אישית. הם רואי חשבון בהכשרתם ששימשו ועדיין מכהנים בתפקידים בכירים במשק. הראשון נפסל בגלל היותו דירקטור בחברת ביטוח (אף על פי שהתחייב להתפטר אם ייבחר), והשני נפסל... בעצם בלי שום סיבה. ומיהם מומלצי פרוקצ'יה? אחד הוא ראובן אדלר, שכיהן בדירקטוריון בנק לאומי וחוזר למעגל. שלושה נוספים ניהלו בעבר את משרד האוצר: דורון כהן, בן ציון זילברפרב (שכיהן גם בדירקטוריון דיסקונט) וירום אריאב, שהחליף בניהול האוצר את ד"ר יוסי בכר יו"ר דיסקונט הנוכחי. אריאב לא טרח להגיש את מועמדותו כאחד האדם, אלא זכה לקיצור תורים. מישהו המליץ לחברי הוועדה לפנות אליו ולהציע לו לא רק תפקיד דירקטור, אלא גם את יו"ר דירקטוריון דיסקונט, "לאור מכלול כישוריו לשמש כיו"ר בנק ולצורך הגדלת מרחב הבחירה של הדירקטוריון". אגב, בדיסקונט קיימים מועמדים ראויים לא פחות, כמו שאול קוברינסקי או ברוך לדרמן, אבל אלה לא נראים כנראה ליו"ר המכהן בכר.
פרשת המינויים מחזירה אותי למקרים מהעבר של מועמדים שנפסלו מכהונת דירקטור. אחד מהם הוא ידידי שלמה מעוז, שטען לקיפוח ושמדובר במועדון סגור. מועמד נוסף שנפסל היה יוסי שריד המנוח, שרצה להתמנות ללאומי ונפסל על ידי גליה מאור, שלא רצתה בסביבתה מי שנתפס כ"טרבל מייקר".
כשבוחנים לעומק את הדברים, הרושם המתקבל הוא שהדירקטורים בבנקים הם אכן מועדון חברים סגור, שהחדירה אליו על ידי מי שאינם אנשי שלומנו קשה עד בלתי אפשרית. חברי מועדון דיסקונט כוללים שלושה מנהלי אוצר לשעבר, דירקטורים לשעבר בבנקים אחרים וגם את אריאב, שמכל בכירי המשק הוא ורק הוא נמצא כמועמד האולטימטיבי ליו"ר דיסקונט. וזה חבל. דווקא בימים של פתיחות רעיונית וערכי קיימות בענפי הטכנולוגיה (חוץ מהכלכלה היבשה), בוועדת פרוקצ'יה שומרים על האינטרסים של המקורבים. זה מזכיר את הביקורת המוצדקת שהייתה בזמנו על "נבחרת הדירקטורים" שיזם יאיר לפיד. המינויים היו ראויים, אבל בסופו של דבר הנבחרים היו מחוברים איכשהו למקורב זה או אחר.
כשפניתי לוועדת פרוקצ'יה בסדרת שאלות הם כמעט נעלבו. הוסבר לי שהוועדה ערה לבעייתיות במעבר מבנק לבנק, וזאת הסיבה לכך שבעבר נמנע ממירי כץ, אריה צדקה ואריה גנס לעבור מלאומי לדיסקונט. "אנחנו מקבלים מדי שנה פניות ממאות מועמדים והתהליך מורכב. אלה שנבחרים הם הטובים ביותר", הוסבר. לגבי ההמלצה על אריאב לתפקיד יו"ר דיסקונט, הובהר כי "הוועדה בדרך כלל לא פונה מיוזמתה למועמדים, אבל במקרה הספציפי התעורר הצורך ביצירת מאגר לתפקיד היו"ר שייבחר מבין מספר מועמדים".
הבנקים ללא בעל בית הם דיסקונט ולאומי. בקרוב יתווספו בנק דקסיה (שהופרט בבורסה) וגם חברת שב"א (שירותי בנק אוטומטיים), שהופרטה מכוח חוק הריכוזיות. לגופים המוסדיים האחרים הסופיים לבחירת הדירקטורים מומלץ לגלות עצמאות מחשבתית ולבחור לדיסקונט רק מועמדים מקצועיים ולא את אלה שהומלצו על ידי ועדת המינויים. טוב נהגו כשלא אישרו את צירופו לדיסקונט של המפקח על הבנקים לשעבר, דודו זקן, שהומלץ על ידי ועדת פרוקצ'יה.
3. שכר ועונש
דוחות החברות הבורסאיות ל־2017 ופרסום טבלאות השכר מחזירים אותי לסוגיית שכר הבכירים. התנגדתי ואני עדיין מתנגד להגבלת השכר בחקיקה. גם אם שכר חלק מהבנקאים מנופח, שפע תיקוני החקיקה בחוק החברות סיפק לגופים מוסדיים כלים משפטיים לטרפוד הנושא באסיפות הכלליות. אלא שבעקבות לחץ פופוליסטי שהופעל על ידי האופוזיציה בראשות שלי יחימוביץ' ופרופ' מנו טרכטנברג, נאלץ שר האוצר להתכופף ולאשר את החוק. נזקיו לטווח הקצר אולי לא מורגשים, אבל בטווח הארוך מדובר בפיגוע.
טבלאות שכר הבכירים שפורסמו בימים האחרונים מצביעות על האבסורד במיטבו. בעוד מנהלי חברות כושלות כמו קאר שולץ מטבע קיבלו מענק חתימה של 20 מיליון דולר, מנהלי הבנקים ייאלצו להסתפק ב־2.5 מיליון שקל לשנה. מנכ"ל הפועלים אריק פינטו טען ובצדק ששכר זה אינו מצדיק את האחריות הרבה שהוא נושא על כתפיו בניהול הבנק. הוא קצת מגזים, אבל בכל זאת יש משהו בדבריו. גם רקפת רוסק־עמינח יכלה להרוויח בחוץ הרבה יותר, אבל האתגר המקצועי משאיר אותה בבנק.
האבסורד מתגלם במיטבו כשמנכ"לית בנק הפועלים־שווייץ אורית לרר תרוויח 5.8 מיליון שקל, יותר מפי שניים משכרו של מנכ"ל הבנק. שכרו של מנכ"ל בנק לאומי־ארה"ב אבנר מנדלסון, לשעבר עוזרה של רוסק־עמינח, ירוויח 8 מיליון שקלים (כולל בונוס של מיליון דולר) - פי שלושה משכר המנכ"לית. ירון בלוך, מנכ"ל לאומי קארד, הרוויח 4.3 מיליון שקל והשאיר הרחק מאחור את המנכ"לית שלו. האבסורד חוגג גם בדיסקונט: בעוד המנכ"לית לילך אשר־טופילסקי הסתפקה ב־2.5 מיליון שקל, אורי לוין, מנהל הבנק בניו יורק שגויס על ידה, קיבל 4.4 מיליון שקל (מתוכם מיליון שקל כבונוס).
הנימוק הדמגוגי להגבלות הוא שמנהלי הבנקים וחברות הביטוח מנהלים כספי ציבור, ושמדובר ממילא בלקוחות שבויים. לפי נימוק זה צריך להגביל את השכר גם בחברות ציבוריות נוספות כמו טבע, שנהנתה ממענקים של 20 מיליארד שקל על חשבון משלם המסים. ומדוע לא להגביל את השכר בכימיקלים לישראל, שנהנית מזיכיון ארוך שנים לכריית מינרלים בים המלח השייך לכולנו? ומה עם הגבלת השכר של בכירי חברת המלט נשר, שהיא מונופול לעילא ולעילא?
אלא ששם זה לא כל כך פשוט, כי אף אחד לא יעז לגעת בחברות האלה, שחלקן נסחרות בחו"ל. אם ייגעו היום בחברה ישראלית הנסחרת בחו"ל, מחר גם יגבילו את שכרו של מנכ"ל צ'קפוינט גיל שוויד, שאיתו אף אחד באמת לא מעוניין להתעסק. למרות השכר המנופח לכאורה, הוא זכה לקבל השנה את פרס ישראל.
4. המשכיר לצרכן
כשמחפשים דוגמה של איש המגזר הפרטי המתגייס למילואים בשירות הציבורי, עוזי לוי הוא דוגמה מצוינת. בגילו, 54, הוא כבר הספיק לכהן כסגן הממונה על התקציבים באוצר, כראש מערך הנדל"ן בבנק לאומי (שמונה שנים) וכמנכ"ל אלעד גרופ' קנדה של יצחק תשובה. מתפקידו האחרון כמשנה למנכ"ל נכסים ובניין הוא גויס לדירה להשכיר.
ההצעה לשמש כמנכ"ל דירה להשכיר, שאותה יזם יאיר לפיד, הגיעה מאמיר לוי, אז ראש אגף התקציבים. באוקטובר 2014, חודש לאחר אותה שיחה, נתניהו פיטר מהממשלה את לפיד, וכחלון שהחליפו לאחר הבחירות השאיר את לוי בתפקיד - ואין לו שום סיבה להתחרט על כך. חוץ מתפקידה בקידום בניית דיור להשכרה, דירה להשכיר היא גם זרוע הביצוע של קבינט הדיור לתחומי נדל"ן כמו קידום ליווי פיננסי בפרויקטים של מחיר למשתכן. בשלוש שנות פעילותה שווקו 5,000 דירות להשכרה ב־20 פרויקטים, בין השאר בגליל ים (מאוכלס במלואו), רמת השרון (על סף אכלוס מלא), חיפה (יאוכלס באפריל), תל אביב וירושלים. בצנרת התכנון קיימות 50 אלף דירות נוספות. תוכנית העבודה ל־2018 כוללת בניית 4,000 דירות נוספות, ביניהן בפרויקט תל השומר (1,100 דירות). באחרונה פורסמה פנייה לקבלת הצעות למימון הקמת 4,000 דירות במעונות סטודנטים.
שיטת דירה להשכיר עובדת כך: הקבלנים הזוכים במכרז הקרקע מתחייבים כי לפחות 25% מהדירות יושכרו בהנחה של 20% ממחיר השוק, והיתר במחירי שוק. היזם מממן על חשבונו את כל הפרויקט, ולאחר 20 שנה רשאי למכור את הדירות בשוק החופשי.
אז מה קורה בשטח? אני שומע טענות של זוגות רבים שלא זוכים בפרויקטים כי אתם לא בונים מספיק דירות והעיריות נכנסות לנעליכם.
לוי: "לצערי, השוק דורש הרבה יותר ממה שאני מסוגל להציע. הדירות להשכרה המוצעות מתקבלות באהדה בציבור ונחטפות. בפרויקט בגליל ים, שבנתה אפריקה־ישראל, מושכרת דירת שלושה חדרים עם חניה ומחסן ב־3,900 שקל לחודש, לעומת מחיר שוק של 5,900 שקל. רשימת הזוכים נקבעת בהגרלה. בגליל ים הצענו 70 מתוך 273 דירות בשכר דירה מופחת, ולהגרלה נרשמו 1,500 אנשים. ברמת השרון נרשמו להגרלה 700 אנשים על 70 דירות. ברור שלא כולם מרוצים, ואלה שלא זוכים נאלצים לשכור במחירי השוק".
אז ברור שאין מספיק היצע. איך אתם עונים על הביקוש הגדול של דירות להשכרה?
"יש מלאי קרקעות מוגבל. המדינה מוציאה פרויקטים במחיר למשתכן ובדיור להשכרה בזכות המדיניות של השר כחלון, אבל ההיצע מוגבל במיוחד, מכיוון שאנחנו פועלים בעיקר בלב אזורי הביקוש. אבל יש כמה בשורות: בקרוב נצא בפרויקט של 200 דירות להשכרה במקום שבו עמד אצטדיון גאון של מכבי יפו. לאחר מכן נגיע לגן יבנה עם יותר מ־300 דירות, ולאחר מכן לחיפה, לבאר יעקב ולשהם. צריך סבלנות".
איך מקבלים הדיירים את המפרט של הדירות?
"אין שום טענות ובדרך כלל מרוצים. המפרט ברמה גבוהה מאוד. מסקרים שאנחנו עורכים מתגלה רמת שביעות רצון גבוהה. גם האבזור ברמה גבוהה. בחיפה לדוגמה תוצע לדיירים דירה קומפלט עם מתווה פיננסי, שיאפשר לדייר בסוף הדרך לקבל את מוצרי החשמל הנלווים. יש טענות על כך שאנחנו לא מחייבים את הקבלנים לקנות כחול־לבן. עם כל הכבוד, אנחנו לא מתערבים בשיקולים שלהם. אני מכריח אותם לעמוד במפרט מסוים של איכות דלתות, חלונות, מפסקי חשמל יעילים, מרצפות טובות וצנרת סבירה. מבחינתי, שהקבלן יקנה מאיפה שהוא רוצה".
בשבוע שעבר העליתם לאוויר קול קורא לפרויקט המכונה "השכר ומהר". על מה מדובר?
"אכן, בשבוע שעבר פרסמנו הזמנות לרכישת 700 יחידות דיור מקבלנים. קבענו שאנחנו רוצים לקנות בניינים שלמים בפרויקטים באמצעות שתי מנות של מסגרות הון עצמי, 200 מיליון שקל כל אחת. במסגרת זאת אנחנו קונים מקבלנים בניינים שלמים מוכנים ומשכירים אותם. כך, למשל, בפברואר קנינו בחיפה 109 דירות מחברת שכטמן הנדסה תמורת 132 מיליון שקל. גייסנו 32 מיליון שקל הון עצמי ו־100 מיליון שקל קיבלנו כהלוואה ממנורה מבטחים. נקבל את הדירות עם סיום הבנייה בתוך 26 חודשים ונאכלס בשוכרים. לאחר שנשלים את אכלוס הנכס והוא יהפוך לנכס מניב, נמכור אותו לגופים מוסדיים כמו הפניקס, מגדל או לקרנות ריט שיתייחסו להשקעה כמו לאג"ח. הכסף שיתקבל יאפשר לנו להמשיך לקנות פרויקטים חדשים. תרשה לי לומר שמדובר בתוכנית חכמה מאוד והסקטור הפרטי זורם איתנו".
מחירי השכירות עלו באחרונה למרות ירידות מחירי הדיור. למה זה קורה?
"עליית המחירים באחרונה משקפת לחץ של אנשים וזוגות צעירים שנואשו מקניית דירה לנוכח רמת המחירים הגבוהה והמעוניינים להמתין ובשלב זה לשכור. בפרויקטים שלנו בהרצליה, בתל אביב ובירושלים אנחנו מרגישים עלייה מסוימת בשכירות. אני מקווה שנצליח להדביק את הביקוש הגבוה מאוד לדירות להשכרה. המודל שלנו כבר הוכיח את עצמו ואנחנו עובדים עם גדולי הקבלנים בישראל. אשטרום כבר זכתה בארבעה פרויקטים, אפריקה בשלושה והיזמים וקבלנים נוספים מתלהבים".
הגעת מהסקטור הפרטי. שמעתי שקיבלת הצעות להתמנות ליו"ר מטה הדיור במקום אביגדור יצחקי, וכן שזורמות אליך הצעות מהסקטור הפרטי. מה התוכניות שלך לעתיד?
"אני כרגע לא רואה את עצמי עושה קדנציה נוספת בשירות הציבורי ומתכנן לחזור לסקטור העסקי. אכן מגיעות הצעות לנהל קרנות ריט, חברות בנייה ועוד. אני שואף לתפקידי ניהול בכירים. כמובן שאם יציעו לי את ניהול בזק לא אחשוב פעמיים. בינתיים אני עושה את תפקידי באהבה, ואני חייב לומר לך שאנחנו עושים דברים מטורפים".