כמו בשיר של התרנגולים, שבעידן התקינות הפוליטית לא כדאי לחזור על מילותיו, שאלת המפתח היא למה מתכוונת רוסיה כשהיא מגנה את התקיפה בסוריה שאירעה בלילה שבין ראשון לשני. זו שאלת המפתח. האם עצביו של נשיא רוסיה מתחילים להתרופף מהמשך התקיפות המיוחסות לישראל בסוריה או שהוא ממשיך במשחק המשולש שלו - תמיכה במשטר בשאר אסד, הסכמה לנוכחות צבאית של איראן בסוריה וגם להמשך התקיפות?
היום, בצעד חריג, פרסמה מוסקבה הודעה שלפיה ישראל תקפה בסוריה ואחר כך הגדיר שר החוץ הרוסי סרגי לברוב את התקיפה כ"מסוכנת" וקרא לחקור את המקרה. מקורות ברוסיה מפרשים את התקיפה כאילו היא נעשתה בתיאום עם ארצות הברית ואולי אף בהנחייתה. במילים אחרות, יש פרשנים ברוסיה שסבורים כי ישראל פעלה כידה הארוכה של וושינגטון כדי לנקום במשטר אסד על השימוש שעשה בנשק כימי בסוף השבוע נגד בני עמו בעיר דומא, ממזרח לדמשק. וזאת לאחר שהבית הלבן אמר כי נשקלת תגובה צבאית. אך כמו קודמו ברק אובמה, גם דונלד טראמפ השתפן והחליט שלא להגיב בפעולה צבאית.
פקידי ממשל בוושינגטון אישרו כי אכן ישראל תיאמה עמם את המתקפה. תיאום כזה משרת את ארצות הברית, שיכולה לטעון כי מישהו אחר נקם באסד. אבל האמת היא שישראל לא צריכה לתאם את תקיפותיה בסוריה עם ארצות הברית, כי היא תומכת בהן עם או בלי תיאום.
אינטרס ישראלי, לא ביטוי לערכים מוסריים
ככלל, תקיפות שכאלו מבוצעות על סמך מודיעין מדויק והיתכנות מבצעית. כך, אפשר להעריך, הוחלט גם הפעם על התקיפה. עם זאת אין ספק כי תקיפה אווירית שמבוצעת זמן קצר לאחר שמתפרסמים מראות הזוועה מהתקיפה בנשק כימי, יכולה להתפרש כתגובה עליה. פרשנות כזו לא מזיקה לישראל. להפך, היא יכולה לשרת את דימויה כמדינה היחידה שמוכנה להסתכן ולהגיב בתגובה צבאית, שנועדה להעניש דיקטטור ששוב ושוב מצפצף על דעת הקהל בעולם, בחסות המוחות הציניים והשטניים ממוסקבה וטהרן, שמאפשרים לו לעשות זאת.
אפשר להעריך עוד, כי לתקיפה המיוחסת לישראל אין שום קשר לשימוש בנשק כימי, אלא היא תוצאה של האינטרסים הצרים של ישראל ולא ביטוי לדבקותה בערכים מוסריים. המתקפה נועדה לקדם את תפיסת הביטחון של ישראל ואת הקווים האדומים שהיא מציבה ואחר כך מחדדת אותם בסוריה. היא המשך לעשרות אם לא יותר ממאה התקיפות שמיוחסות לחיל האוויר ולצה"ל בסוריה, כפי שכבר הודו בעבר מפקד חיל האוויר שפרש אלוף אמיר אשל והרמטכ"ל רב אלוף גדי איזנקוט, בין השאר בראיון לחג הפסח ל"מעריב". רק על חלקן קיבלה ישראל אחריות.
הקו האדום הראשון שהציבה ישראל היה לשמור על השקט בגבול ולמנוע ניסיונות של חיזבאללה להשתמש בסוריה כמקפצה לתקיפות – הנחת מטעני וירי רקטות – נגד רמת הגולן. אחר כך נקבע קו אדום נוסף, שהביא, כנטען, למרבית התקיפות: פגיעה במחסני נשק ושיירות שהעבירו טילים מדויקים או רכיבים לשיפור הדיוק מסוריה לחיזבאללה בלבנון.
אחר כך הודיעה ישראל על קו אדום חדש ומרחיק לכת מקודמיו: למנוע מאיראן להתבסס צבאית בסוריה ולהרחיק את כוחותיה או אלה הסרים לפיקודה – מיליציות שיעיות וחיזבאללה – מהגבול. מרבית התקיפות האוויריות המיוחסות לישראל בשנה האחרונה נועדו לשם השגת יעד זה ולהעביר מסר של הרתעה לאיראנים.
הבסיס שהותקף הוא שדה תעופה הצבאי ב-T-4 ליד העיר חומס, על שם התחנה הרביעית בקו צינור הנפט העיראקי לעיר טריפולי בלבנון. בהודעה של צבא רוסיה נאמר כי שני מטוסים ישראלים שיגרו שמונה טילים לעבר הבסיס הסורי, וכי מערכת ההגנה האווירית הסורית יירטה חמישה מהם. מקור בצבא סוריה הוסיף לסוכנות הידיעות סאנא, כי מטוסי F-15 שפעלו בשמי לבנון ביצעו את התקיפה. איראן, גם כן בהודעה נדירה, אישרה כי כמה מאנשיה נהרגו בתקיפה.
לפי פרסומים קודמים, בסיס זה כבר הותקף פעמיים בידי חיל האוויר, בפברואר 217 ולפני כשישה שבועות בתקרית שבו השמידה ישראל קרון פיקוד איראני ששיגר את המל"ט לשטח ישראל. המסקנה הבלתי נמנעת היא שהבסיס שהותקף הוא הוא מרכז חשוב (HUB) לפעילות האיראנית בסוריה.
נחישות גם בצד השני
אך כשם שישראל מפגינה נחישות, כך גם נראה שהאיראנים נחושים ואינם נרתעים. אמנם, כפי שאמר הרמטכ"ל באותו ראיון, אין בקרבת הגבול עם ישראל נוכחות איראנית, אך היא ממשיכה במאמציה להקים לעצמה בסיסים בסוריה כדי לאתגר מהם את ישראל ולאיים עליה בפתיחת חזית שנייה לזו שבלבנון. בצה"ל כבר מדברים על חזית אחת אחודה - "חזית הצפון". במילים אחרות, נראה כי איראן לא ממש מורתעת וממשיכה לחתור לביסוס יעדיה האסטרטגים בסוריה.
מקורות ברוסיה ציינו, כי ישראל לא תיאמה את התקיפה עם מוסקבה, למרות קיומם של הסכמי הבנות מנגנוני תאום בין שתי המדינות למניעת חיכוכים ואי הבנות (דה-קונפליקטינג) בסוריה. ואולם האמת היא שקשה להעלות על הדעת שישראל תיאמה בעבר והודיעה מבעוד מועד לרוסים על פעולותיה. לכל היותר היא עשתה זאת בדיעבד, לאחר הפעולה. וגם אז לא בכל המקרים, מן הסתם.
כך או כך, בקרוב נדע אם ישראל היא זו שהפציצה פעם אחת יותר מדי ונמצאת במסלול התנגשות גם עם איראן, שעלולה להחליט כי אינה יכולה עוד להבליג על הפגיעות הישראליות בה, וחמור עוד יותר, אם היא בדרך לעימות עם רוסיה, שעלול להגביל את חופש הפעולה שלה בשמי סוריה או שזוהי עוד העמדת פנים כעוסה של מוסקבה, שתעבור לסדר היום ותמשיך להבין את האינטרסים שמניעים את ישראל בפעולותיה בסוריה.