כשמזכירים למתפללים בשטיבל חסידי או בבית תפילה חרדי בבוקר יום העצמאות שצריך לומר תפילת הלל, חלק מהנוכחים פורצים בצחוק מזלזל, חלק מביטים בך כעל לקוי בשכלו שזקוק לאשפוז וחלק נועצים בך עיניים בזעם כמי שראוי לסטירת לחי. המיעוט האדיש שותק ונבוך. אבל כאשר מתפרסמים דיווחים כי חיל האוויר הישראלי ביצע התקפה מדויקת מוצלחת נגד מטרות בשטח סוריה, אותם המתפללים, בשטיבל החסידי ובבית התפילה של חרדים, מתמוגגים משמחה ומסיפוק. ”שמעת, שמעת, איך המטוסים של ישראל פעלו בסוריה? כל הכבוד", קוראים המתפללים בגאווה מופגנת על כוחה של מדינת ישראל.
הרוב הגדול והמכריע של יהודים חרדים בניו יורק הצביעו בבחירות לנשיאות בעד דונלד טראמפ. ברובע בורו-פארק בברוקלין, ריכוז גדול של אוכלוסיה חרדית-חסידית, קיבל טראמפ 64 אחוז מהקולות. בחלקם הגדול, יהודים אלה עדיין תומכים בטראמפ באופן נלהב. הנימוק שלהם לאהדתם האדוקה בנשיא הוא תמיכתו הבלתי מסויגת בישראל.
אבל בשכונות בברוקלין ובקווינס, שרוב תושביהן יהודים חרדים וחסידים, לא הורגש, לא ניכר ולא היה זכר ליום העצמאות. אפילו לא מרומז ועקיף. תפילת הלל נאמרה בבתי כנסת של מי שמזוהים כנמנים עם האורתודוקסיה המודרנית. עם זאת, מדובר בציבור מוגבל בהיקפו הכמותי וחסר השפעה במגזר הגדול
של חרדים וחסידים.
בעיני רבים, כנראה הרוב המכריע במגזר החרדי-חסידי בקהילה בניו יורק וברחבי ארה"ב, מדינת ישראל היא מכשיר ומנוף לבצע נקמה בגויים. למושגים "בית לעם היהודי", "מעוז לדמוקרטיה במזרח התיכון" ו"סמל ומופת להישגים טכנולוגיים" – אין שום משמעות וחשיבות במגזר הזה.
העובדה הזאת בלטה השנה יותר מבעבר על רקע החגיגיות המוגברת, האירועים וגילויי הערצה למדינה לציון יום העצמאות ה-70, שבאו בימים אלה לידי ביטוי מצד ארגונים, חוגים וקבוצות בקהילה בניו יורק.
"מה אתה רוצה, מה אתה מתלונן?", גער בי רב אורתודוקסי ידוע ומוערך בקהילה. "גם בישראל חרדים וחסידים אינם חוגגים את יום העצמאות". הוא צדק.
המאמץ להבין את ההתנכרות לחג העצמאות מצד חרדים וחסידים בקהילה ומצד אחיהם בישראל מזכיר אמרה נועזת המיוחסת לרב הראשי האשכנזי הראשון מרן הרב אברהם יצחק הכהן קוק. "קל יותר להוציא יהודים מהגלות מאשר להוציא את הגלות מיהודים". חרדי וחסיד בברוקלין וחבר כנסת ממפלגה חרדית בישראל – הצד המשותף להם הוא הגלות הטבועה עמוק בקרבם, מבלי יכולת או רצון להיחלץ ממנה.