מאז שהחלה סאגת נטלי פורטמן קראתי מגוון רחב של דעות וניתוחים לגבי צעדה של השחקנית האמריקאית. מודה שגם אחרי כל אלה אני עוד לא ממש מבין על מה בדיוק יצא קצפה. ולמה היא כל כך, בנוסח יהודייה אמריקאית אחרת, מזו–זעת.
האם מה שקומם אותה היה הכיבוש? או הכוונה לגרש עובדים זרים? סוגיות כבדות משקל בהחלט, שנמשכות כבר שנים ואפשר לנהל לגביהן ויכוח מורכב עם טיעונים לכאן ולכאן. או כמו שנטען בחלק מהפרסומים - וגם נשמע הגיוני - היו אלה המראות האחרונים מהגבול בעזה, של ילדים ונערים פגועים מאש צה"ל?
אם זאת הסיבה, הצעד שלה תמוה עוד יותר. פגיעה באזרחים היא כמובן דבר חמור, גם מוסרית וגם תדמיתית, ומחייבת חקירה ובחינה עצמית. אבל לא צריך להיות אסטרטג גדול כדי להבין את הסיטואציה הכללית. קבוצה ענקית של מפגינים צועדת - בחסות ארגון הטרור חמאס - לעבר גבול ישראל (גבול שנוצר אחרי נסיגה חד–צדדית שלנו מהרצועה, שסיימה את הכיבוש. לפחות שם) ומאלצת את החיילים לנקוט תגובה כוחנית כדי לעצור אותה. זה אקט שמזמין מראש פגיעה במפגינים, כולל חפים מפשע, כי אין דרך להתנהל מול מסה כזו של אנשים באופן סטרילי, בייחוד כשיש חשש אמיתי לקיומם של מחבלים בקרב המפגינים. בקיצור, מדובר בפרובוקציה שקופה לגמרי של חמאס, שבאה - כרגיל - על חשבון תושבי עזה. ונטלי שלנו - זו שמספרת כל הזמן על האוכל הישראלי הטעים - בלעה אותה במלואה.
אבל בסירוב שלה לקבל את הפרס ולהגיע לארץ יש משהו מקומם עוד יותר. בעיקר באופן שבו היא ניסתה לקשור את ההחלטה להתנגדות שלה למדיניותו של בנימין נתניהו, שהיה אמור לנאום בטקס מתן הפרסים. כאן כבר מדובר בצביעות לשמה. האם פורטמן הייתה מסרבת לקבל פרס אמריקאי יוקרתי, המיועד למטרות טובות ואנושיות כמו פרס “בראשית", רק בגלל נוכחותו בטקס של דונלד טראמפ, אדם שעל פי סולם הערכים שלה הוא בעייתי לא פחות, בלשון המעטה, מנתניהו? קשה לי להאמין.
וגם אין סיבה להחרמה כזו. נתניהו היה אמור לנאום בטקס מטעמים ממלכתיים. כראש ממשלה של המדינה המעניקה את הפרס. גם אם אתה לא אוהב את המדיניות שלו, קבלת הפרס רחוקה מלהיות הסכמה איתה. בייחוד כשזה הרעיון בדמוקרטיה, לא? פורטמן לבטח יודעת, כמי שמתגוררת בדמוקרטיה הגדולה בעולם, כי לפעמים מגיעים לשלטון אנשים שאתה לא מסכים עם דעותיהם. האם זו עילה להחרים את המדינה עצמה או פרס מטעמה?
ואפשר לקחת את הצביעות הזו, ואת הקלות הבלתי נסבלת של החרמת ישראל והביקורת כלפיה, רחוק עוד יותר. האם נטלי פורטמן עומדת להחרים בקרוב את איסלנד, המדינה הנאורה שהחליטה שברית המילה היא אקט אסור, שהופך לעבירה פלילית הגוררת עונש מאסר? לא נראה לי. ואולי על השחקנית להתנער גם מצרפת, שממש השבוע הוחלט בה לא להעניק אזרחות לפליטה אלג'יראית, כיוון שסירבה ללחוץ את ידו של פקיד הגירה מטעמים דתיים? כן, נטלי, השנה מוותרים על פסטיבל קאן. המוסר מעל הכל.
ואולי כדאי לנו להזכיר את הנשיא האמריקאי הקודם, ליברל־העל שפורטמן ודאי הייתה שמחה לקבל ממנו פרס, שמדיניות הפיוס הסופר–קולית שלו כבר גובה מחירים כבדים במזרח התיכון, והפקירה את השטח לידי הרעים. הרעים באמת. תשאלו את הילדים האומללים של סוריה.
מה שהכי עצוב בסיפור הזה הוא שההחלטה הילדותית/טרנדית של פורטמן מעניקה פרס ישיר לכל הקיצונים, משני הצדדים, ומותירה את הרוב השפוי עוד יותר מבודד ועגום. תומכי ה–BDS למיניהם מיהרו לקפוץ על המציאה, בצדק מבחינתם. ישראלית לשעבר, כוכבת־על, שמחרימה את מולדתה, ולא משנה באילו הסברים היא נתלית.
ומהעבר השני, נגזר עלינו לשמוע את הברקותיהם המביכות של כל האורן חזנים והגלעד ארדנים, שממהרים לעשות מכל הסיפור הון פוליטי. אבל הנורא מכל הוא שסבלנו שבוע של בדיחות קרש על "מלחמת הכוכבים".
***
על הסכין
1. UB40 האהובה חזרה לפעילות בשני הרכבים שונים של יוצאי הלהקה. אחד מהם, שנדרש מסיבות משפטיות להוסיף את “בהשתתפות אלי, אסטרו ומיקי", הוציא אלבום חדש, "a real labour of love", ששמו הוא הצדעה לאלבום קאברים מיתולוגי של הלהקה, וגם הוא כזה. למרבה השמחה, מרבית הגרסאות המחודשות נשמעות מצוין, הבס עוד עוקר הרים והסך הכל מרענן ומגניב.
2. מחקר חדש בארצות הברית העלה כי מתוך כל חמישה אנשים שיצאו לפנסיה, אחד החליט לחזור בתוך שנה לשוק העבודה. אין לי ספק שזה יקרה גם אצלנו, וביתר שאת. שילוב של צורך כלכלי, עם צו תרבותי שבעצם מגדיר את רובנו על פי העיסוק שלנו. כך שכשאתה יוצא לפנסיה, אתה בעצם כבר לא קיים. אם זה טוב ואם זה רע, אין דרך חזרה.
3. הזכרתי אותה פה בקטנה, אבל היא שווה הרחבה. הסדרה האיטלקית “1993" היא הברקה וחובת צפייה. היוצרים טוו עלילה שמתבססת על אירועים אמיתיים, סביב המפולת הפוליטית של איטליה בשנות ה–90, ובראו לתוכם דמויות דמיוניות לגמרי, שמשתלבות להפליא בתוך העובדות ההיסטוריות. התוצאה היא דרמה סוחפת, שנראית כמעט דוקומנטרית. והצופה נהנה משני עולמות התוכן האלה.