למרות התקיפה שיוחסה לישראל בסוריה בשבוע שעבר, הרוסים שמרו הפעם על שתיקה מוחלטת, ולא במקרה. משבר וכעס רוסי לאחר התקיפה הקודמת בשדה התעופה T4 באזור חומס, לפני כחודש, אכן היו, אבל בשום שלב, כפי שפרסמנו ב"מעריב", לא הועבר מסר מנשיא רוסיה ולדימיר פוטין שאוסר על ישראל לתקוף מטרות בסוריה, גם לא מטרות איראניות. לא איתותים ולא כרטיסים צהובים.
מה שהטריד את הרוסים – ואת זאת הם דורשים - הוא שישראל לא תתקוף מטרות שסמוכות לכוחות רוסים או למקום מושבם של יועצים רוסים. בעניין זה אין לישראל מרחב טעות - לפגיעה מקרית בכוחות רוסיים בסוריה עלולות להיות השלכות מרחיקות לכת.
הרוסים משחקים באזור את המשחק האסטרטגי תחת מערכת חוקים אחת - זו שנוחה וטובה להם. בשיטת המקל והגזר הם מתמרנים בין כל השחקנים ומפליאים מצד אחד לנהל מערכת תיאום אווירית וימית עם ישראל ומצד שני להילחם לצד האויבות המושבעות ביותר של ישראל ולספק להן את מיטב הטכנולוגיות והייעוץ הצבאי.
היחסים עם ישראל בשנים האחרונות, ובוודאי לנוכח המציאות המורכבת, הם יותר מסבירים, אולם יש בהם עליות ומורדות, ובכל פעם שמתפתח משבר סביב תקיפה המיוחסת לישראל, הרוסים מחזירים לתמונה את האפשרות לצייד את הסורים במערכות ההגנה האוויריות מהמתקדמות שיש בעולם. ברקע העניין הזה, הקשרים הטובים שהתפתחו בשנים האחרונות בין ראש הממשלה בנימין נתניהו לפוטין הם חשובים ביותר. המפגשים הדחופים והחוזרים בין המנהיגים בתוך תקופה כל כך קצרה ממחישים שגם למעצמה בסדר גודל של רוסיה, הקשר עם ישראל חשוב והם לא מעוניינים במשבר.
נתניהו מצדו יציג בפגישה השבוע עם פוטין את החששות מהתבססות האיראנית בסוריה וממשלוחי הנשק לאזור של טילים ארוכי טווח ומערכות הגנה אוויריות. מבחינת נתניהו, המשימה המרכזית היא לנסות להסביר לפוטין שהאיראנים פוגעים גם באינטרסים של רוסיה. על הדרך הוא יציג לנשיא רוסיה את ארכיון הגרעין האיראני שנחשף אצלנו בשבוע שעבר.
לפחות בעניין הזה, התרגשות ככל הנראה לא תהיה שם. לרוסים יש את המתחים שלהם עם האיראנים. זו מציאות מורכבת ולא תמיד ברורה, בוודאי לא מזווית ראייה מערבית כמו שלנו. אין בין שתי המדינות ברית של אוהבים, וככל שמלחמת האזרחים בסוריה מתקרבת להכרעה, האיראנים והרוסים נאבקים לעתים על אותם נכסים, משאבים ואינטרסים. לא מן הנמנע שבסופו של דבר האיראנים יעלו לרוסים על העצבים, אבל זה לא יהיה בגלל ישראל.
לפחות בעניין הזה, התרגשות ככל הנראה לא תהיה שם. לרוסים יש את המתחים שלהם עם האיראנים. זו מציאות מורכבת ולא תמיד ברורה, בוודאי לא מזווית ראייה מערבית כמו שלנו. אין בין שתי המדינות ברית של אוהבים, וככל שמלחמת האזרחים בסוריה מתקרבת להכרעה, האיראנים והרוסים נאבקים לעתים על אותם נכסים, משאבים ואינטרסים. לא מן הנמנע שבסופו של דבר האיראנים יעלו לרוסים על העצבים, אבל זה לא יהיה בגלל ישראל.
ולמרות זאת, המפגשים והיחסים בין נתניהו לפוטין חשובים ביותר, בעיקר לטובת שמירה על מרחב התמרון וחופש הפעולה של ישראל לפעול בסוריה. עד עתה הרוסים מבינים היטב את הצרכים של ישראל ולא התערבו גם בימים של מתיחות עם ארה"ב. ללא שיח וקשר ישיר בין המנהיגות המדינית והדרגים הצבאיים הבכירים, זה לא היה מתקיים. בינתיים הכוננות בצפון מממשיכה להיות גבוהה. בישראל ממשיכים להעריך כי האיראנים יגיבו לתקיפות המיוחסות לישראל, ובכל מקרה ההערכה היא כי תגובה כזו תהיה מוגבלת ורחוקה ממלחמה כוללת. גם בעניין הזה הרוסים, אם ירצו, יכולים לרסן את האיראנים.
השבוע הבא יעמוד בסימן חגיגות השגרירות האמריקאית. כשהן תסתיימנה והדגלים יקופלו, לפחות בכל הקשור לניהול הביטחון השוטף באזור, למערכת היחסים עם הדוב הרוסי תהיה משמעות ביטחונית גדולה יותר.