השורה התחתונה בעימות השבוע עד לרגע זה היא שארה"ב העלתה הילוך נגד המשוגעים באזור, הטילה סנקציות על חיזבאללה והעבירה שגרירות לירושלים. במקביל, יותר מ־60 איש נהרגו בעזה, רובם אנשי חמאס, בהפגנות יזומות שפגעו קשה בתדמיתה של ישראל, אבל גרמו נזק אדיר גם לחמאס.
מנגד, הממשל בטורקיה קיבל סיוע יעיל לקמפיין הבחירות המקרטע שלו. רמדאן כרים. היום הוא יום השישי הראשון של חודש הרמדאן והיום שבו הנשיא הטורקי רג'פ טאיפ ארדואן עורך כינוס גדול - עצרת המונים לקראת הבחירות שיתקיימו בעוד חודש. ושוב הוא מצא את הדרך הקלה והנוחה ללב ההמונים.
המציאות בעזה, האשמת ישראל ועימות גלוי עם בנימין נתניהו. זה עבד לו כל כך הרבה פעמים בעבר, ועכשיו הוא היה צריך רק לזרוק גפרור קטן בידיעה
שבישראל ידעו לנשוף בלהבה ולהפוך אותה לאש שאותה הוא כל כך צריך. רק הליכוד יכול.
לעזרת הקמפיין של ארדואן התגייסו האב, הבן ורוח הנקם. האב, ראש הממשלה נתניהו, פוליטיקאי נבון, מוכשר ומיומן, היה צריך להיות הראשון לזהות. הוא הרי רב־אומן. הוא עשה זאת הרבה פעמים בעבר. לשלהב את ההמון סביב נושא מזויף זה חלק מלחם חוקו. פעם הערבים נוהרים לקלפיות, פעם איראן על השולחן ופעם דאע"ש על הגדרות. יש נוסחאות שתמיד עובדות.
נתניהו היה צריך לזהות שארדואן שלף שפן, ובמקום להפוך אותו לנמר מסתער, הוא היה צריך לגמד אותו. דמיינו את ראש הממשלה נתניהו מבליג אחרי המתקפה הראשונית של ארדואן. ממש שותק, לא אומר דבר. במקום תגובה, הוא היה נותן ראיון קטן לתקשורת הטורקית ואומר שם בטון מחושב וזהיר: "אני מצטער שמתו כל כך הרבה אנשים בעזה. באמת. במיוחד על נשים וילדים שהם חפים מפשע ונשלחו על ידי ארגון הטרור חמאס למות. ניסינו למנוע, העברנו אוכל, לחצנו על אבו מאזן להעביר משכורות, שום דבר לא עזר. לגבי הנשיא שלכם, כואב לי גם עליו. יש לו בחירות. קורה לו מדי פעם שהוא נזכר בעזה לפני הבחירות. אחרי הבחירות אהיה מוכן לדבר איתו על שיתוף פעולה בשיקום עזה. הוא הבטיח את זה בעבר, אבל שכח. זה קורה". זהו. למסגר, לגמד, להעליב אבל בטון עדין.
נתניהו לא מסוגל לזה. פעם הוא יכול היה. עכשיו הוא יודע רק לרשוף ולתקוף. אפשר היה לראות את זה בטון המתנשא והפוגעני שלו אחרי הזכייה באירוויזיון - "מי שלא רצה את ירושלים באירוויזיון, יקבל את האירוויזיון בירושלים". נו באמת. למה זה טוב? במקום להודות למיליונים ששמו בצד את השטויות והפוליטיקה, הוא מעדיף לתת סיבה לאירופים להסתייג מישראל. הבן, יאיר נתניהו, מבליח מדי פעם עם אמירה גסה ששמה אותו על המפה התקשורתית. השבוע עם הכיתוב "פאק טורקיה". בוגר. גבוה. בדיוק מה שהיה נחוץ לארדואן כדי לשלהב את ההמונים.
לך תסביר בטורקיה הסולטאנית, שאצלנו בנו מחוסר העבודה של ראש הממשלה פועל רק מטעם עצמו, אף שהוא עדיין גר בבית הוריו. רוח הנקם היא הכי קשה לריסון, כי הטורקים באמת מביאים לנו את הסעיף, אבל אם האב והבן היו מרסנים את עצמם, אפשר היה לטפל גם בה, להזכיר לשרים למה הסכם הפיוס עם טורקיה היה קשה אבל הכרחי, ולמה כל מתקפה על ארדואן עכשיו רק תעזור לו בבחירות. לישראל ולנתניהו היה שבוע מאתגר, אבל חיובי. שערי הגיהינום לא נפתחו, קיבלנו הכרה בינלאומית ובלמנו את איראן בצפון ובדרום, אז למה לא לגלות צניעות, ענווה וסטייל?
למי ששכח, נתניהו חתם על הסכם הפיוס עם טורקיה בלחץ הנשיא ברק אובמה, אבל בעיניים פקוחות. הוא הסביר אז ברומא את ההיגיון שהחזרת השגריר ויחסים דיפלומטיים מלאים הם המגננה מפני תהליך של הסלמה ועימות. אז היה אפילו צל צלו של איום קלוש בעימות צבאי. טורקיה איימה ללוות עם הצי שלה אוניות במשטים לעזה, דבר שהיה עלול לייצר חיכוך ולפגוע בסחר בהיקף של שישה מיליארד שקל בשנה.
בענייני עזה וחמאס, הסכימו המדינות לשקר זו לזו ולעבור הלאה. בעניין עזה, למרות כל הכרזות טורקיה על דרישתה להסרת המצור, הוסכם שטורקיה תסייע לרצועה ותקים בית חולים ושכונות, אבל שכל הסיוע יועבר דרך נמל אשדוד תחת פיקוח ישראלי, בדיוק כמו שקורה היום. בעניין בסיס חמאס בטורקיה, ישראל קיבלה נוסח מפותל שטורקיה תמנע מחמאס לתכנן פעולות נגד ישראלים מנציגות חמאס בשטחה, אבל חמאס יישאר אורח רצוי באנקרה. במילים אחרות, ישראל ויתרה על העז שהכניסה טורקיה להסכם.
שאלנו אז ולא קיבלנו תשובה: מה בכלל חמאס קשור להסכם? התשובה הייתה שהוא לא קשור, וישראל צריכה לשמור עליו מחוץ לתמונה. בקיצור, עדיף הסכם עם עז מאין הסכם שמקצר את הטווח לעימות ישיר. לישראל לא היה אומץ אז וספק אם יהיה לה היום לטפל בטורקיה באופן יצירתי.
כתבתי על כך לפני כשלוש שנים וזה עדיין רלוונטי. ישראל צריכה להבין מה ארדואן רוצה ומה הוא צריך. כשהוא אומר שהוא רוצה לטפל בעזה, במקום לומר לו "לא", צריך לומר לו "כן, אבל...". נסכים למעורבות שלכם בעזה, אבל הנה התנאים: קודם כל נגדיר פיילוט. ניסיון. ישראל, בתיאום עם מצרים, תסכים למהלכי בנייה ופיתוח, נניח בצפון עזה תחילה.
הטורקים יידרשו לפעול באמצעות נאט"ו. הם הרי חברים. לבוא בחסות נאט"ו ובפיקוח ישראלי ולבנות את עזה מחדש. התנאי הכי משמעותי יהיה שברצועה המדוברת בפרק זמן מוגדר תתבצע פעילות של פירוז. כלומר, בכל מקום שבו יבנו הטורקים מבנים, תפורק תשתית הטילים והמנהרות של חמאס. מי יעשה את זה? חמאס עצמו. הוא יקבל רק אם ייתן. לא מאיתנו, אלא מהחברים שלו, האחים שלו, האחים המוסלמים מאנקרה. ישראל תוכל בכל עת להפנות את טורקיה להפרות או החמצות של הפירוז. כך ישראל תוכל להציג את הפירוז תמורת פיתוח באמצעות קבלן משנה יעיל ועוצמתי.
ואם הם לא ירצו? אז לא. פשוט ונקי. ישראל הציעה וטורקיה סירבה. זה נשמע שאפתני ולא ממש ריאלי, אבל זה מהלך שיאפשר להעביר מסר לאוכלוסייה בעזה. מסר שבו ישראל מבהירה שהיא רוצה שעזה תשוקם, תיבנה ותצליח. המשוואה היא פשוטה - אין טילים, יש בניינים. טורקיה גם תדע מראש שכל הפרה פלסטינית וירי על ישראל חושפים קודם כל את המבנים בעזה.
בדרך זו, ישראל תוכל להטמיע את המשוואה של הפירוז וגם לאותת שזה אינטרס שלה שעזה תתקדם ותתפתח. טורקיה תפעל מבחוץ, באמצעות קבלנים מקומיים והמנגנון שישראל בנתה עם האו"ם. אוניות טורקיות יגיעו לאשדוד ומשם ימשיכו לעזה, אחרי פיקוח משותף של נאט"ו וצה"ל. זה מרס טורקי מדיני. זה לחנך את הטורקים לעשות משהו טוב כדי לקבל השפעה. זה מבחן רצינות יצירתי, שקל לגייס אליו את העולם ואת ארה"ב. זו גם התשובה לבעיה הגדולה יותר - המצוקה בעזה, הדלק למהומות שאותו ניצל חמאס.