איזה יופי? אריה־גענב־זכאי־צדיק־תמיד, תפס במשוט סאטירי על תפילין, כדי להרים ראש מעל המים שמתעקשים להטביע אותו, וחזר לייצר כותרות. בדרך כלל הכותרות של אדון "תשמישי קדושה" הן עם גוון פלילי ("נחקרתי בפעם התשיעית, מסרתי את גרסתי ועניתי לכל השאלות. מצפוני נקי"). ובכן מצפוני ממש לא נקי, כשמצפונו נקי.
תפילין זה יופי, כאשר הנכד של ח"כ מוזס מסליק בהם 11 ק"ג קוקאין. תפילין זה יופי כשרבנים ממשמשים את תלמידיהם בכוילל, תוך כדי תפילה. תפילין זה יופי, שדיירי אגם הדרעק עם כיפל'ך משקרים לציבור במצח נחושה, אבל כמובן שהם הניחו על הסובאח. תפילין זה יופי, כאשר עבריינים שחשודים בפשעים איומים נגד קשישים, חסרי ישע, נשים וילדים מגיעים עם כיפות גדולות ותיק תפילה לבתי משפט, כדי לבקש חסד ורחמים.
אבל טרמפיסטים מאגם הדרעק ועוד רבנים שהם טפילים על הקופה הציבורית שוכחים שלסאטירה מהסוג שמציגה כאן שנים "ארץ נהדרת" אין גבולות, וטוב שכך. כי מה שנותר לנו כאן זו השמחה לאיד, והזכות לגחך על "מנהיגינו" שמשוכנעים שרק האגו שלהם יצילנו מכל צרה. אז מתברר שלא, כי הם הצרות שלנו. הם אלו שיוצרים כמעט בכל התבטאות את הבידול בציבור: חילונים נגד דתיים/חרדים/משיחיים/קיצוניים/פאשיסטים בחסות הדת/גזענים כלפי ערבים, נשים, להט"ב, מזרחים ובעצם מה לא? אבל מערכון על נפתלי הגבר עם קוקיות בדמות טוטפות, זה לא. לזה הקולקציה לא מוכנה.
אבל אני מוכן ואף תומך. גם אני מניח תפילין. לא כל יום, אלא רק בימים שאני פוגש בשניאור החב"דניק אצל אהרל'ה. נכון שהוא עובר אצלי תהליך קשה, אבל הוא תמיד מחייך בנעימות. קשה לו לענות לי איפה היה אלוהים בשואה, כאשר ילדים נטבחו; קשה לו עם השאלות שלי על דוביד'ל הג'ינג'י ויהונתן, שעשו שימוש חריג (על פי ההלכה, שמישהו כתב עם צ'ילום ביד וחומר אש) אחד בשני. הוא רק אומר שומו שמיים, על השאלה; גם על דוביד'ל, ששלח את אוריה החיטי לקרב, עם הנחיה מפורשת ליואב בן צרויה להציבו בקו הראשון כדי לשחק עם האלמונע בת שבע ברופא וחולה, קצת קשה לו לפרש לי; והכי חשוב, מה קרה שם עם שליימה מלכנו האהוב? איך הוא עשה אלף נשים?? ולמה הכיפל'ך היום גזעניים כלפי מזרחיות אם שליימה לא היה בררן?
בקיצור לשניאור אין תשובות, הוא רק שליח מצווה. ואם הוא מבקש, אז אסור לי לומר לא, כי ככה חינכו אותי בבית הורי. האמת שאין לי בעיה עם התויירה שבכתב - אבל יש לי בעיה חמורה עם הדתיים שנותנים לה פירושים שונים כרצונם, רק כדי לעשות פרנוסע: הכשרים, כפייה, פוליטיקה שהיא קח ותן (אבל הרבה תיתן, כן?), ובכללי סחיטה באיומים של הציבור החילוני. אז כאשר הם בוכים על פגיעה בתשמישי קדושה, אני מאושר. כי לכל דיירי אגם הדרעק, כיפל'ך או בלי, אין דם בגוף ולא בושה בפרצוף. ומי שמאמין להם ובהם, הוא כסיל־על־אמת.
***
רג'פ טאיפ ארדואן סגר איתנו חשבון חצי ישן מ־2010, עם תקרית הכיסא הקטן. אז אגם הדרעק כועס. מאחר שאנחנו יידלעך, אנחנו לא מנתקים את הקשרים עם ארדואן, כי געלט מאוד חשוב לנו. אז נמשיך לטוס בטורקיש איירליינס, שמטוסיה נוחתים וממריאים מכאן שש פעמים ביממה, כי אפשר להשיג דיל בזול. נמשיך לנסוע לנופשונים באנטליה, כי שם הכל כלול. בכיכר טקסים לא ירביצו לנו, כי אנחנו משוכנעים שהם אוהבים אותנו, בגלל הכסף. העיקר שכל מיני שרלטנים מקולקציית האפסים השמיצו את הטורקים.
אין לי בעיה עם הקשקשת ברשת, אבל מה עם קצת תוכן? למה לא מנתקים את הקשרים עם אנקרה, מודיעים לעולם שכל קונצרן שמעוניין לסחור איתנו יקים את מטהו כאן ולא באיסטנבול? כי אנחנו יידעלך והעולם יודע, שבשביל קצת געלט, תמיד נתרפס. עובדה.
***
כבוד לנטע ברזילי עם הקו־קו־ריקו. שיחקה אותה ביג־טיים, ניצחה באירו־ביזיון, ובמאי 2019 אם ירצה השם־השוטר־והשופט, תגיע כל קהילת הלהט"ב לבירה הקדושה, שזה עתה קיבלה חסות מ־80 מיליון אוונגליסטים קדושים מאמריקע. את אירוח האירו־ביזיון מעריכים כאן בכ־140 מיליון שקל. הלוואי, כי זה יעלה פי 3 - לפני חקירות להב 433. אז יגלו עוד איזה מאה מיליון שהלכו בדרך לחוואה.
צריך גם לזכור את הנזק השולי: שביתות של חברת חשמל ועובדי הנמלים למשל. ומה קורה עם הרכבת לירושלים? תקציב הקמתה היה שלושה מיליארד שקל, כרגע האירוע כבר עלה 7 מיליארד (!) אבל אין רכבת. אם נשקיע עוד 4־5 מיליארד מ־י־נ־י־מ־ו־ם, אולי נקבל רכבת שהקטר שלה יונע בדיזל, כי חשמל זה אפעס יקר קצת. צריך לקוות שאם וכאשר נוע תנוע הרכבת, לא יתפוצצו קירות המנהרות, כי כזכור חסכנו במלט בדיפון הקירות. התקן של המהנדסים דרש מטר עובי, אבל יצקנו רק 20 ס"מ. ומי תהום לא מאמינים בחוואה ובתויירה הקדושה, אז קיימת סכנה ברורה ומוחשית, שמתישהו יקרסו הקירות. אבל אין דאגה, פיקוד העורף צבר ניסיון בחילוץ ממוקדי אסון. בקיצור, מי שמתכוון להשתמש ברכבת, הוא אידיוט.
רוברט, שלומי, אהרל'ה, פולו, בני, ברזי ואני כמובן לא צפויים לנסוע ברכבת בשלושת העשורים הקרובים. טעטע ועובד כן ייסעו, כי הם ציונים ומאמינים בני מאמינים.
אז תחבורה לאירו־ביזיון אין לנו. גם ארנה אין לנו. קשקשו על קירוי של אצטדיון טדי. גם ב־400 מיליון, לא יהיה שם גג בתוך שנה. 14 ועדות שצריכות לאשר ולבנות גג יתכנסו אולי במאי 2031. הלאה, יש את אולם הכדורסל, שמכיל 11 אלף מושבים, בלי חנייה כמובן. בליסבון התקיים האירוע בארנה של 28 אלף מושבים. אז אצלנו יהיו אלפיים, כי אחרי הקמת הבמה חייבים להוריד שורות מושבים מהיציעים.
קטן עלינו, נבנה אוהל יפה מחוץ לארנה. רק שלא נחסוך קצת, והוא יתרסק כמו גשר המכביה ביולי 97'. אגב, בעקבות אותו אסון, כדאי לאוסטרלים לא לשלוח נציג/ה, כי הם מנחוס. אם המשלחת שלהם למכביה לא הייתה כל כך גדולה, הגשרון על הירקון, שאובטח באמצעות חוטי רפיה וטבעות מניילון, לא היה קורס.
ולא שכחנו את הרבעלך והכיפעלך שרוצים נתח מהעוגה. הם כבר מוחים על חילול שבת. ג'ירו בירושלים, זה היה סבבה. אלפי העובדים הרי עבדו אחרי סיום המרוץ בירושלים כדי להעביר את המפעל לתל אביב; זה היה חילולון של ממש, אבל הם לא ראו, כי היו עסוקים בבליסת טשולנט. אז גם אותם צריך לשחד קצת: 428,679 מיליון שקל מינימום להתנחלויות, 397,234 מיליון שקל מקסימום לחניוקים. כסף קטן, באמת, וזה עוד לפני החקירות בלוד־צפון.
אוקצור הגענו למיליארד שקל וחצי עלויות, כדי לארח את הלהט"ב האירופי בק"ק ג'רוזלם. זה שווה את זה? תלוי את מי שואלים.
***
אם שואלים את מירי רגב, התרבותניקית שלנו, אז בטח. היא רוצה להפיק, ואם איוב קרא יפריע לה, היא תגמור אותו. אגב, זרח מפרחוני, גם לתאגיד הבזוי צריך להוסיף כמה לירות סוריות דפוקות, לא הרבה - ב־250 מיליון שקל, הג'מעה של אלדד קובלנץ, שמייצרת רייטינג מופלא של 0.7% ממוצע לתוכנית מ־ד־ה־י־מ־ה בכל שעה, תסתפק בסכום הזה. זו רק הערכה, כי טרם ביררתי.
היידה מירי. עכשיו צריך לזכור, שבתקציב חגיגות ה־70 שנות, נעלמו כ־60 מיליון שקל. התאיידו, התפיידו, נעלמו, עפו, ברחו. אולי מישהו גנב אותם וטרם נתפס. לצפות בקליפ של המאעכרים של מירי אצל סתיו שפיר באגם הדרעק, היה פיפי. איזה עולב, איזה טמטום. בכיתי מצחוק.
היידה מירי, פעם נוספת. איפה משבצים את נאום רה"מ? לפני הכרזת השיר הזוכה? בפתיחת המופע? כמה דקות מירי תקציב לביבי: 12, 15, 18 או ללא הגבלה? חשוב לדעת, זה חצי שנה לפני בחירות, וחשוב שהמלך ינאם לנתיניו. כמה קלוז־אפ'ס מתוכננים למלכה, הגברת שרה? אם זה פחות מ־30, תהיה שערורייה בינלאומית!! ואנחנו לא בנויים לזה.
חייבים גם להכניס את הילד יאיר להסגר באלסקה ללא אמצעי סלולרי ולווייני, שבוע לפני ושבוע אחרי. הוא עוד עלול לשלוח משהו באינסטוש, כפי שעשה השבוע: פאק־דה־טארק. ארדואן נורא יכעס אם הילד־של־כולנו יעליב את הזמר/ת שלו. אגב, הטיעון של בלפור שלפיו יאיר הוא אדם פרטי לא עומד במבחן המציאות. אדם פרטי עובד לפרנסתו (כמו אחיו למשל) ולא חי על חשבון הציבור; לא גר בגיל 27 בבלפור, לא מוסע ברכבי שרד, לא מאובטח ולא נהנה ממנעמי הג'וב הציבורי של אבא.
עוד פעולה חשובה שחייבים לחשוב עליה כל האסטרטגים והמאעכרים, היא דרישה מחמאס לא להפגין על זכות השיבה, כדי להימנע מירי מסכל טרור בעזה, במקביל למופע בירושלים. הפיילוט בכיכר רבין לא כל כך עבד השבוע, בפסטיבל לקראת שובה של נטע לישראל. התקשורת העולמית די שחטה אותנו על הא־נומליה שהופגנה כאן.
***
אבל לפני האירו־ביזיון, יש לנו את פסטיבל האח המפגר. אינה הודחה, וממש נחמץ לבי. נכון שהניתוחים בוודג' לא עשו לה טוב. הגברת רק בת 32, גמרו לה ת'פרצוף, ועכשיו הרגולאז' אחרי העצב של שלוש דקות תהילה מחייב שיפוץ מקיף. אבל רוב מוחלט של הציוד שלה ממש יופי, והיא תחסר לי על המסך.
טאי חטף התקף חרדה. גם אני הייתי חוטף כזה, אם הייתי מתעורר ולמשקוף של העין היו נכנסות לי אינה, סימה ואורלי - לפני שעשתה פן לפוני הצבוע בבלונז'. כן, כן, רבותי זו סצינה שעלולה להחריד, אל תשפטו את העבריין הצעיר, נסו להיות במקומו.
השבוע היו דמעות. אני אוהב דמעות. תמי בכתה מספיק טוב, אז ארגנו לה קמפיין שיחות נפש (כפרה, תקשיבי לקוף, שהוא חטיאר מנוסה בחיים. כדור קטן עושה כיף גדול. קחי שלושה ביום, ואז תעופי על עצמך) שמילט אותה מהדחה. דווקא את מירב הייתי שולח צ'ורטי־ווז־נעייט, ומשאיר את אינה. כי בבגד ים היא נראית הרבה יותר טוף, ובשביל שתיהן דיבור לעניין זו פעולה משביתת מוח.
הבנים שם זו המכה ה־11. בערימה כזו של טמטום הרבה זמן לא צפיתי. ניפוח השרירים אצל חלקם התבטא בתנועה סיבובית לאחור של הממברנות במוח. וחלק ניכר מהקולוסטרול שמרכיב את הממברנות, זלג וסתם את הצנרת המוליכה מהתקרה בראש, ללוע שמבטא את מיתרי הקול. אבל נחמד שכל אחד התארגן על דיירת כדי להעביר איתה לילה, לשבור את הבאסה. זה מאוד נוח, ואפילו לא צריך להתאמץ בשלוש לפנות בוקר, ולכתוב למיועדת: "ערה? אם כן, תדליקי דוד, תתחילי לכסוס, אני בדרך".
קצת מעורר רחמים לצפות בתמי שלא מבינה שישראל מעביר עליה סיבוב. אבל חשוב להאמין שהיא לא תתלונן אחרי שניצלו את תומתה והיא קורבן לעבירות מין. זה עוד לא היה לנו, אבל עוד לא היה קמפיין metoo#.
***
בשורה משמחת שהגיעה אלינו השבוע היא ההתרסקות הצפויה של בית"ר ירושלים. הגרעין האלים של אוהדי המועדון הלך צעד אחד יותר מדי, הגיע אל הבעלים אלי טביב הביתה, ועכשיו אין מממן. אולי האוהדים נתניהו וליברמן יארגנו כייסף, ואולי גם הטרמפיסטית של לה־פמילייה תגייס חסויות.
טביב רחוק מלהיות צדיק, ההפך הוא הנכון, וגיליון ההרשעות הפליליות שלו מצייר את התמונה האמיתית. אבל פילנטרופ הוא דווקא כן. זה קורה מסיבה מאוד פשוטה: אלי טביב מחפש שיעריכו אותו, אם אפשר אז גם קצת אהבה. אבל אין.
כל בעלים של בית"ר ירושלים מאז עקדת יצחק - גם שתה את הביוב וגם גורש מהעיר. ככה זה כשבקהל של הקבוצה יש גרעין אלים (חלקו פלילי, שהורשע בעבירות חמורות ומרצה מאסר) וגזעני, שמשוכנע שהאוהדים הם בעלי הקבוצה.
טביב רכש את זכויות הניהול של בית"ר מארקדי גאידמק, שהשאיר בבית"ר כחצי מיליארד שקל, לפני ארבע שנים. הוא התחייב ברכישה לסלק את חובות המועדון בסך 22 מיליון שקל. הוא עשה את זה בדרכו הייחודית, באמצעות משפטים ובוררויות - אבל בסוף ההליך שילם כ־14 מיליון שקל. כל העולם ואשתו מספר על החזר מס הכנסה שקיבל סביב 13 מיליון שקל, וזה נכון. אבל בארבע שנים כבעלים, הוא הזרים למועדון כ־30 מיליון שקל מכספו. על אף האהדה של הימין הקיצוני והמשיחי למועדון, אין לו הכנסות מחסויות ומנויים. ההכנסות מתבטאות בכ־22 מיליון שקל בעונה, לכל היותר. ההוצאות עוברות את ה־30 מיליון שקל.
אשתו של טביב, דנה אשכנזי, לא מוכנה ובצדק, לחיות עם הפגנות בחצר ביתה ובעסקיה. זו הסיבה העיקרית לעזיבתו. השאלה היא מהיכן יגיע הכסף? איך יהיה תזרים מזומנים לחברה שמפעילה את המועדון? כרגע מדובר בחידות, כי טביב הצהיר שלא ייתן גרוש. אז אימפריות קורסות לאט, אבל הן קורסות. זה לא הימור פרוע שבית"ר של עונת 2018/19 תהיה קבוצת תחתית, אם בכלל.
כולם מחכים לשמוע מטביב על המחיר שהוא מבקש כדי למכור את זכויותיו. אז נכון שהוא אינו צדיק, אבל הוא סוחר טוב, וזו עובדה. המחיר שידרוש לא יהיה נמוך מ־30 מיליון שקל - אין כרגע קונה - וגם אם יימצא תימהוני שישקול את הסבל הכרוך בבעלות על המועדון, הוא יגורש מהעיר בתוך שנתיים־שלוש. אז מחר לא אזיל דמעה, גם לא בעוד חודש.
***
במקביל שחקני הכדורסל בדרך לשביתה ביום שני. ליגת העל היא פיקציה מקומית, סוג של גחמה לא ברורה, שמעסיקה נכון ליום רביעי 106 פועלים זרים ב־12 קבוצות. בישראל, כמו בישראל, החוק הוא המלצה בלתי מחייבת. אז בעלי הקבוצות רושמים מתאזרחים - סטארט־אפ יהודי משנות ה־70' - כישראלים בליגה, אבל הם משלמים עליהם מס כעובדים זרים (מס מרבי של 25%), ונהנים מהחזר אש"ל של 107 אלף דולר בעונה. המצחיק הוא שאין להם אש"ל, מאחר שהמעסיק מממן לזרים שכ"ד, רכב והוצאות אוכל. אבל אם אפשר לרמות, אז למה לא?
הליגה, שיש לה מינהלת, לא מייצרת הכנסות אפילו של לירה־סורית־דפוקה! ההכנסות הן מהטוטו ומזכויות שידור, רק בגלל שבעלי מכבי ת"א הם גם בעלי ערוץ הספורט. אז כל קבוצה מקבלת מהציבור שני מיליון שקל, שבאמצעותם היא מממנת תשעה זרים בממוצע לקבוצה. וזה סטארט־אפ שארגון השחקנים לא אוהב. גם הארגון לא בא למו"מ על הסכם העסקה בידיים נקיות, בגלל המעורבות של ההסתדרות. יפה שארגון עובדים שמטפל בזכויות עובדי ניקיון ופקידים מטפל גם בעובדים שעלות שכרם גבוהה ממיליון שקל בעונה.
אבל זה מה שיש, ועם זה מקיימים כאן פיקציה שנקראת כדורסל "ישראלי". כי ככה אנחנו, אם אנחנו לא מרמים, אנחנו לא קיימים.
אז למה לא ברור לנו שכל העולם ואשתו מתעבים אותנו? אם היינו חיים באירופה או באמריקע היינו חושבים אחרת?
לא נראה לי.