הניצחון המוחץ של התומכים בהפלות במשאל העם שנערך בשבוע שעבר באירלנד הוא מבחינתי נקודת אור לעתיד לבוא כאן, אצלנו. אם המדינה הקתולית השמרנית, בעלת העבר החשוך והמפוקפק, הצליחה במאבק הדמוקרטי החשוב למען נשים ולבעלותן על גופן, אולי יום אחד אפסיק לראות שלטים של אגודת אפרת נגד הפלות בזמן הנהיגה באיילון, בעזרת השם. אם למישהו הנושא הזה לא יורד טוב בגרון, אני ממליצה שיפסיק את הקריאה ברגע זה.
שאיש לא יבין אותי לא נכון: אין לי בעיה עם ילדים, יש לי בעיה עם העובדה שאין לי מונופול על הרחם הפרטי שלי - בין שבחרתי להיכנס להריון, בין שבחרתי שלא ובין שנכנסתי להריון לא רצוי ואינני מעוניינת בעובר, מכל מיני סיבות.
אנחנו לא מדברות על זה מספיק, אבל במדינת ישראל אישה לא יכולה לבצע הפלה בלי לקבל אישור מוועדה פולשנית של משרד הבריאות, שתפקידה לשפוט אם אותה אישה יכולה להפילו או שנגזר עליה לגדל אותו בניגוד לרצונה. כן, תתפלאו, במדינה שבה קדושת הילודה עומדת בראש מעייניהם של רוב תושביה, יש נשים שלא רוצות להרות, יש נשים שהרו ולא מעוניינות ללדת, ויש נשים שעברו אונס ובכל זאת צריכות לחוות ביקור בוועדה של זרים מוחלטים בשירות הוד מעלתה, שתאשר להן הפלה על חשבון קופת החולים.
אני בכוונה משתמשת כאן בניסוחים בוטים וחד־משמעיים, מכיוון שנמאס לי ולחברותי הטובות וליתר נשות ישראל שחושבות כמונו, להפקיר את גורל גופנו ועתידנו בידי ועדות ארכאיות, כאילו היו הכנסייה הקתולית בזמן האינקוויזיציה ואף חמור מכך. אף אחת מאיתנו לא צריכה להסתיר את העובדה שעשתה הפלה מרצון באיזשהו שלב בחייה, לא להסביר את זה ובטח לא להתנצל על כך בפני שום איש או אישה.
כאמור, יש נסיבות מקילות להחלטות הוועדה הנוקשה. אם נכנסת להריון מחוץ לנישואים, אם עברת את גיל 40 ואת רווקה או לחלופין אם את קטינה - הוועדה המלכותית תאשר לך את ההפלה. אך אם את נשואה והרית בטעות - הלך עלייך. המדינה חסרת הלב, שרוצה לשפר את המאזן הדמוגרפי לא תאשר לך להפיל את העובר, ואת יכולה להתחנן עד מחר. אם תתעקשי, תיאלצי לעשות זאת באופן פרטי ולשלם אלפי שקלים. אני מכירה נשים רבות שנאלצו לשקר ולומר שבגדו בבעל כדי לקבל את האישור המיוחל.
גם אם כל הנסיבות לצדן, הרי שזה מכעיס בצורה בלתי נתפסת: לפתוח את נבכי לבך ואת גורל רחמך הפרטי בפני אנשים זרים, בפני מדינה שמתעקשת להיות המובילה במזרח התיכון וחלק מאירופה המערבית אך מתפקדת כמו ישות פרימיטיבית בימי הביניים.
התמונה של הנשים האיריות עם המזוודות שחזרו ממקומות שונים בעולם כדי להצביע במשאל העם, זה שיקבע מעתה והלאה את גורל רחמן, ריגשה אותי בצורה שאי אפשר לתאר במילים. זו המהפכה הפמיניסטית האמיתית, ולא כל בולשיט אחר שמתיימר להיות כזה. הבטתי על התמונה שוב ושוב ולא יכולתי שלא לחשוב שאנחנו בשנת 2018. איך הדבר הזה לא קרה קודם, לעזאזל?
למי שלא בקיא בחוק האירי, לא רק שהפלות היו אסורות מתוקף חקיקה בריטית עתיקה מהמאה ה–19, אלא שעד שנות ה־70 היה גם אסור למכור אמצעי מניעה במדינה. בשנות ה־80 היו כמה שינויים קלים בחוק, אך גם היו מקרים של נערות שנאנסו והתאבדו כתוצאה מכך שנאסר עליהן לבצע הפלה. מאז היו כמה תקדימים שאישרו לצעירות לנסוע לבריטניה כדי לבצע הפלה מחוץ למדינה, אבסורד לשמו.
מה שקרה באירלנד בשנים האחרונות מפתיע במהירותו. מלבד התיקון לחוק ההפלות, לפני שלוש שנים גם הותרו נישואים חד־מיניים, שוב במשאל עם. זה מראה עד כמה לחץ של תושבים נחושים מוכיח את עצמו. וגם שהמשפט "תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר" לא רק שנכון יותר מתמיד, אלא שיש גם תקווה למקומות פסאודו–דמוקרטיים, "מערביים" ו"מתקדמים", כמו המדינה שבה אנו חיים, שעדיין סבורים שגוף האישה שייך לישות קולקטיבית כלשהי המנוהלת על ידי חוקים ארכאיים, או לחלופין על ידי קברניטי דת ברבנות הראשית - המונופול היחיד במדינה שמאפשר להינשא או ליתר דיוק להתגרש (גם אם נישאתם בחתונה אזרחית) באופן חוקי.
איך אומרים אצלנו? לתפארת מדינת ישראל.