הידיעות המתרבות על כך שכוחות איראן, חיזבאללה והמיליציות השיעיות יורחקו מגבול ישראל הן חדשות טובות. אפילו טובות מאוד. אך בצדן יש גם חדשות רעות. לאחר שיחות שר הביטחון אביגדור ליברמן במוסקבה עם עמיתו הרוסי סרגיי שויגו ושיחת הטלפון בין ראש הממשלה בנימין נתניהו והנשיא ולדימיר פוטין מתחילה להתבהר התמונה, אם כי אין כל ודאות שהיא מדויקת.
ישראל ורוסיה רואות עין בעין שבשלב ראשון על איראן ושלוחיה להתרחק מגבול ישראל־סוריה. לפי מידע שמקורו בישראל, בקרבת הגבול ישנם כמה מאות יועצים איראנים ואנשי חיזבאללה. בהסכמים הקודמים מלפני כשנה הוגדרו "אזורי דה־אסקלציה" בסוריה שכללו גם את דרום המדינה, בואכה משולש הגבולות ירדן־ישראל־סוריה. לפי הבנות אלה, שהושגו בין רוסיה, ירדן וארה"ב, על הכוחות להתרחק בין חמישה ל־20 ק"מ מגבול רמת הגולן. ישראל לא קיבלה את ההסכמים האלה והמשיכה לדרוש שהאיראנים יורחקו לטווח של 60־70 ק"מ. לא ברור אם יש על מרחק זה סיכום, אך די ברור משיחות עם גורמים ישראליים כי הושג מתווה להבנות בנוסח זה, שיבוצע בעתיד.
נתניהו מתעקש שכל הכוחות האיראניים ושלוחיהם ייסוגו מכל סוריה ולא רק מאזורי הדרום. בסוריה יש כיום פחות מ־2,000 יועצים ואנשי צבא איראנים, 7,000 לוחמי חיזבאללה ועוד כ־9,000 אנשי מיליציות שיעיות מעיראק, פקיסטן ואפגניסטן, בפיקוד והכוונה של איראן.
עמדתה העקרונית של מוסקבה היא לכאורה דומה לזו של נתניהו. דוברי הקרמלין, כולל שר החוץ סרגיי לברוב, אמרו במפורש כי כל הכוחות הזרים צריכים לעזוב את סוריה. זה כולל את איראן, חיזבאללה, המיליציות השיעיות וטורקיה, אך גם את ארה"ב. לא בטוח שנתניהו ישמח שגם האמריקאים יעזבו את המדינה ובכך יהפכו אותה למעשה לאזור נוכחות צבאית של רוסיה.
במקביל, מתכוון צבא אסד להתפרס בדרום ולשוב לעמדות שמהן סולק בשבע שנות מלחמת האזרחים. לשם כך יהיה עליו קודם כל להביס את המורדים שאוחזים ברוב השטח ובשלוחת דאע"ש, המונה כ־1,000 איש ופועלת במשולש הגבולות.
ישראל אינה מתנגדת להחזרת צבא אסד. כל עוד הוא יכבד את התחייבותו הבינלאומית זכותו להימצא שם, במגבלות כוח הסכם הפרדת הכוחות מ־1974, שהושג לאחר סיום מלחמת יום הכיפורים. בכל שנות מלחמת האזרחים, גם כשחיילי כוח המשקיפים של האו"ם (אונדו"ף) נחטפו וסולקו בידי ארגוני המורדים או נטשו מאימת הקרבות, המשיכה מועצת הביטחון, בהסכמת ישראל ומשטר אסד, לחדש כל חצי שנה את מנדט הכוח. ישראל גם העניקה מקלט ובסיס לרשות הכוח כשעזב את עמדותיו בצד הסורי של הגולן.
אם אכן יורחקו האיראנים מהגבול, יהיה זה הישג גדול ליכולת של ממשלת ישראל בראשות נתניהו, שמפעילה לחץ קינטי (הפצצות על בסיסי איראן בסוריה), ללחץ כלכלי אמריקאי עם פרישתה מהסכם הגרעין, וללחץ דיפלומטי של רוסיה, שמבינה כי איראן הופכת לנטל יותר מנכס, כעת כשמשטר אסד מתייצב.
אבל אם צבא אסד ישוב לדרום, וקשה להאמין לדיווח בעיתון "א־שרק אל אווסט" שלפיו ארה"ב מתנגדת לכך אם ישראל מסכימה – תהיה לישראל שוב בעיית אמינות.
במשך שנים הצליחה ישראל לטפח יחסי שכנות טובה וקשרים עם תושבי הכפרים בקרבת הגבול. היא הקימה מעין "גדר טובה" נוסח זו שהיתה לה בלבנון. היא העניקה טיפול רפואי ליותר מ־3,000 סורים, סיפקה להם מזון, תרופות, שמיכות ואוהלים, ולפי פרסומים זרים גם נשק ומערכות קשר. אפשר להניח שבשבוע שבו מציינים 18 שנים לנסיגה המבוהלת מלבנון ולבגידה בצד"ל, צריכה ישראל לעשות כל מאמץ שפריסת צבא אסד לאורך הגבול תהיה מתואמת עמה ותיעשה כך שתושבי הכפרים שקיימו עמה קשר לא ייפגעו. זה המינימום של חוב מוסרי שישראל צריכה לקיימו.