אפשר לשער שתחושת אי נוחות עברה על מנהיגי המדינות שנחשבות לידידותיה הקרובות של ארה"ב כאשר הם צפו היום (שלישי) בתמונות הדרמטיות שהגיעו ממלון קפלה בסינגפור. מצד אחד, הם בוודאי מלאי תקווה כי הפסגה בין דונלד טראמפ לבין קים ג'ונג און תניע מהלך היסטורי שיסיר סכנה ברורה ומיידית שרק לפני פחות משנה איימה לסחוף את העולם לתוך מלחמה גרעינית.
מצד שני, לחיצות הידיים, הטפיחות הידידותיות על הגב והחיוכים והמחמאות של מנהיג העולם החופשי והדמוקרטיה החשובה בעולם לעברו של מי שעומד בראש אחת המדינות המסוגרות והאכזריות בעולם, אדם שמחזיק אלפים מבני עמו במחנות ריכוז, כנראה העבירו צמרמורת בגופם של המנהיגים שחשו רק בסוף השבוע האחרון את הכתף הקרה מצדו של טראמפ בפסגת הג'י-7 בקנדה, בתוספת של ציוצים תוקפניים ביומיים שלאחר מכן.
אין ספק, העולם היה היום עד לאחד הרגעים הדרמטיים של המאה ה-21 ושל היחסים הבינלאומיים מאז תום מלחמת העולם השנייה. שני מנהיגים שרק בשנה שעברה החליפו ביניהם עלבונות שמזכירים גן ילדים עם כינויים כמו "ילד הרקטות" ו"זקן סנילי" ושלחו מסרים בדמות איומי השמדה וניסויים של פצצת גרעין וטילים בין יבשתיים נפגשו לפסגה היסטורית במלון יוקרה בסינגפור בניסיון לפתוח דף חדש ביחסים בין שתי המדינות אחרי שבעה עשורים של עוינות הדדית.
טראמפ וקים יכולים להיות מרוצים מהמפגש היום. הנשיא האמריקאי הוכיח שהוא מוכן ללכת רחוק נגד הזרם ולשנות את כללי המשחק על מנת להטביע את חותמו בתור מי שמסוגל, לדבריו, לפתור את התסבוכות הקשות ביותר ולהשיג את ההסכמים הטובים ביותר - גם אם זה אומר להתקרב למנהיגים המשוקצים והשנויים ביותר בעולם. "אם אני צריך לומר שאשב על במה עם היו"ר קים וזה יאפשר לנו להציל 30 מיליון חיי אדם, אולי אפילו יותר, אני מוכן לשבת על הבמה הזו", אמר לעיתונאים.
כעת, כשהוא יוצא מהפגישה ההיסטורית אחרי שקים חתם מולו על התחייבות להתפרק מתוכנית הגרעין, יכול טראמפ לטעון כי המדיניות שלו - שמשלבת סנקציות עוצמתיות ואיומים בהפעלת כוח צבאי - היא שהביאה את המנהיג הצפון קוריאני להסכים לפירוז הגרעיני. מצד שני, טראמפ עצמו כבר הוכיח שהסכמים שעליהם חתמו נשיאים אמריקאיים אינם תמיד מסמכים שמתקיימים לנצח.
קים, מצדו, לא דיבר יותר מדי במהלך הפגישה, ולעתים גם נראה המום מעט מההמולה ומסגנונו של הנשיא האמריקאי, אבל אין לו שום סיבה להרגיש שהוא יצא עם ידו על התחתונה, נהפוך הוא. מי שעד תחילת השנה הנוכחית עדיין היה מבודד ועמד תחת איום משמעותי על עתידו האישי ועתיד משטרו הפך פתאום לסלבריטאי שזוכה למחיאות כפיים ולצילומי סלפי בסינגפור, ואפילו שמע כיצד טראמפ מכנה אותו "אדם מוכשר מאד" מול כל העולם.
אביו וסבו של קים כבר קיימו הידברות עם ממשלים אמריקאיים קודמים, אבל הוא הראשון משושלת קים שזוכה לשבת בחדר אחד עם נשיא המעצמה החזקה בעולם ואפילו מקבל הצצה לתוך "החיה", כלי הרכב המשוריין שמלווה את נשיא ארה"ב לכל מקום, בצעד מפתיע ביותר מצדו של טראמפ. בראייתו של קים, כל זה לא היה מתרחש אם לא היו לו פצצות גרעין ובעיקר טילים בין יבשתיים שיכולים לפגוע בכל נקודה על פני ארה"ב, ועצם הפגישה היא הכרה במעמדו כמנהיג של מעצמה גרעינית.
מסמך ההצהרות המשותף, שעליו חתמו שני המנהיגים מול עיני המצלמות, מדגיש את מחויבותם של שני הצדדים לקדם "יחסים חדשים" בין המדינות. טראמפ כבר ציין במסיבת העיתונאים כי "במועד המתאים בעתיד", הוא יגיע לפיונגיאנג בעוד שקים יקבל הזמנה לביקור בבית הלבן ולא שלל את האפשרות של פתיחת שגרירויות הדדיות.
התסריט יחזור על עצמו?
חשוב לשים לב לשלוש נקודות נוספות. ראשית, טראמפ התחייב "לספק ערבויות ביטחוניות" לקוריאה הצפונית, אולם רק במסיבת העיתונאים הוא ציין כי הוא מתכוון להפסיק את התרגילים המשותפים של ארה"ב וקוריאה הדרומית שעוררו לא פעם את זעמו של המשטר בפיונגיאנג ואשר טראמפ הגדיר היום "פרובוקטיביים, בלתי ראויים ויקרים מאד". הוא ציין שהיה רוצה לפנות את עשרות אלפי החיילים האמריקאים שמוצבים בקוריאה הדרומית, אם כי מזכיר ההגנה, ג'יימס מאטיס, הבהיר כבר אמש כי צעד כזה יגיע רק בהידברות בין וושינגטון לבין סיאול. אולם עצם הדיבור המחודש של אפשרות הנסיגה האמריקאית עלולה כבר עכשיו להטריד שוב את מקבלי ההחלטות בקוריאה הדרומית ואף ביפן.
שנית, קים חזר על מחויבותו לפירוז גרעיני מלא של חצי האי הקוריאני, בדיוק כפי שעשה בפגישה עם נשיא הדרום, מון ג'יאה-אין, בסוף חודש אפריל. אבל גם אביו וגם סבו סיפקו התחייבויות דומות בפני ארה"ב והקהילה הבינלאומית ואז חזרו בהם והאיצו את תוכנית הגרעין והטילים הבליסטיים. מי יכול להבטיח שגם הפעם לא יקרה אותו תסריט?
טראמפ טען שהמסמך לא כלל את הביטוי "פירוז גרעיני שניתן לאמת" מאחר שהזמן דחק, אך התחייב כי יהיו "המון אנשים בשטח" שיוכלו להבטיח זאת והצהיר כי הוא מקווה שתהליך ההתפרקות יתנהל במהירות על אף המאגר הגרעיני "המשמעותי" של הצפון. השטן נמצא בפרטים הקטנים, אומר הביטוי הידוע, ואלה בדיוק הפרטים שיצטרכו להבטיח שהפעם התוכנית אכן תפורק באופן ודאי ולא בטוח שזה יהיה פשוט.
ההצהרה המשותפת לא הזכירה כלל את סוגיית הטילים הבליסטיים, והדבר נראה תמוה לנוכח המשבר שהתעצם אשתקד עם הניסויים של טילים בליסטיים בין יבשתיים חדשים שמכסים את שטח ארה"ב והאיומים לשגר טילים לעבר גואם. במסיבת העיתונאים חשף טראמפ שקים הבטיח לו להרוס אתר לניסויים במנועי טילים, אולם השאלה היא אם שוב יהיה מדובר בהצגה עבור התקשורת ועבור נשיא שאוהב שואו או שמא מדובר בצעד ראשון לעבר צמצום ממשי של היכולות הבליסטיות. צריך לזכור שאחת הביקורות המרכזיות של טראמפ על ההסכם עם איראן הייתה שאינו מכסה את סוגיית הטילים, ועל כן סביר שהוא יתעקש גם בנושא הזה.
לזכור את מינכן
ההסכמים בין רונלד רייגן לבין מיכאיל גורבצ'וב בשנות השמונים של המאה הקודמת סיימו לצמצם משמעותית את סכנת ההתנגשות הגרעינית בין המעצמות ובסופו של דבר הביאו לפתיחתה של ברית המועצות למערב ולקריסתה הסופית בסוף העשור. ביקורו ההיסטורי של ריצ'רד ניקסון בבייג'ינג בשנת 1972 ופגישתו ההיסטורית עם מאו דזה-דונג יצרו שינוי במאזן הכוחות באסיה וגם הובילו בהמשך לפתיחות מצדה של סין (אחרי מותו של מאו) ולשגשוג שממנו היא נהנית כעת.
אבל צריך לזכור גם כיצד בסוף ספטמבר 1938, הכריז ראש ממשלת בריטניה, נוויל צ'מברליין, על "שלום בזמננו" עם חזרתו ממינכן לאחר שהשיג את ההסכם הידוע לשמצה עם אדולף היטלר. בדיוק 11 חודשים לאחר מכן, פרצה מלחמת העולם השנייה שהותירה אחריה עשרות מיליוני קורבנות, בהם שישה מיליון יהודים, ואדמה חרוכה מפצצות אטום.
האם פסגת סינגפור תוביל את הדרך להישגים היסטוריים כמו של רייגן וגורבצ'וב ותסייע לייצב יותר עולם בלתי יציב או שמא החיוכים של היום יוחלפו בעתיד במלחמה שכמותה העולם עוד לא ראה ושלפי טראמפ עלולה להוביל למינימום של 30 מיליון קורבנות? מותר לשמור היום על אופטימיות זהירה ולשבח את טראמפ, אבל אסור לוותר על החשדנות כי העבר הוכיח לנו שעוד צפויים לנו לא מעט משברים והפתעות.