הפסגה ההיסטורית בסינגפור: טראמפ הימר על כל הקופה

קשה לא להתרגש למראה התמונות של דונלד טראמפ וקים ג’ונג און לוחצים ידיים וכמעט מתחבקים בסינגפור, חודשים ספורים לאחר שיידו זה בזה איומי אפוקליפסה גרעינית. אין ספק שזה היה אירוע היסטורי גם טכנית (פעם ראשונה שנשיא ארה”ב פוגש את שליט קוריאה הצפונית) וגם מהותית. רוחות המלחמה הוחלפו בפעמי שלום, הלא ייאמן קורה ומתגשם לנגד עינינו, “הקשיש הסנילי” לוחץ את ידיו של “איש הטילים הקטן” ועושה רושם שאו־טו־טו הם עוברים לגור יחד.
 

כשיתפוגג ענן האופוריה נישאר עם תהיות קשות ודאגות לא פשוטות. חדי העין ורגישי האוזן שבינינו יכולים היו לזהות את זה בהודעה הקורקטית והיובשנית שפרסם ראש הממשלה נתניהו אתמול, באיחור של שעות ארוכות, אחרי הפסגה. לו אני נתניהו, גם אני הייתי דואג. נשיא ארה”ב נסע אתמול חצי עולם כדי לפגוש בדיקטטור שקילל אותו, פיתח טילים בליסטיים, איים עליו בגרעין, הפר את כל ההסכמים שחתם עליהם, מחזיק נשק גרעיני, מדכא את אזרחיו - וכל זה תמורת הצהרה עמומה וחסרת חשיבות. ביל קלינטון, לפני 25 שנה, קיבל הצהרה טובה יותר מזו, בלי לשלם מחיר. קלינטון הליברל, הפיסניק, לא העלה בדעתו לנסוע לפגוש את אביו של און. טראמפ הגיע בריצה וכמעט נמס אל מול הזאטוט המלוכסן שמאיים על העולם.
 

מה שטראמפ עשה אתמול מנוגד לחלוטין לתפיסת עולמו של נתניהו. איך אפשר להסביר את ההבדל בין ההתנהגות של טראמפ בעניין צפון קוריאה לבין התנהגותו מול איראן? הרי איראן ניהלה משא ומתן עם העולם, חתמה על הסכם מפורט ולא הפרה אותו. היא עמדה בכל התנאים, הפיקוחים והדרישות והסיגה את תוכניתה הגרעינית לאחור, ולמרות זאת טראמפ קימט את ההסכם והשליך אותו לכל הרוחות.

עם הקוריאני, שכבר הפר את כל ההסכמים והגיע לגרעין, הוא התקפל התקפלות מפוארת. אתמול, בלי ששמנו לזה לב יותר מדי, אמר טראמפ שאיראן כבר אינה אותה איראן, היא שינתה את יחסה לגבי המזרח התיכון וכדאי שתחזור למו”מ. עכשיו, תארו לעצמכם שאיראן תחזור לשולחן המו”מ ורוחאני יבקש לפגוש את טראמפ. עם כל הכבוד לקים, למוחמד ג’וואד זריף יש הרבה יותר קסם אישי. מי יתקע לידינו שטראמפ לא ייפול שוב לתוך מלכודת הדבש הזו?
 

תארו לעצמכם שלא טראמפ היה טס אתמול לסינגפור, אלא ברק חוסיין אובמה. איזה מקלחת הוא היה חוטף מהימין האמריקאי. איזה בוגד הם היו עושים ממנו. הרי בסוף היום המנצח הגדול של אתמול הוא קים ג’ונג און. אם אכן יתברר שקוריאה הצפונית הולכת להתפרקות מנשקה הגרעיני, דונלד טראמפ צריך לקבל את פרס נובל לשלום, ומצדי שגם בניין האו”ם בניו יורק ייקרא “מגדל טראמפ”. אבל, ויש כאן אבל גדול מאוד, יכול להיות שזה ייגמר בדיוק כמו בפעם הקודמת, ואז יתברר שדונלד טראמפ חלק לקים ג’ונג און אתמול כבוד מלכים בלי שום סיבה.

קים קיבל גם הפסקה של התרגילים הצבאיים האמריקאים בדרום, לגיטימציה בינלאומית בכמות מסחרית, הזדמנות צילום יוקרתית ומעמד שווה לזה של האיש החזק בעולם. כל נשיא אמריקאי אחר שהיה אחראי לפיאסקו כזה, היה מוקע אל עמוד הקלון. טראמפ חטף אתמול קצת מהאגף הימני של מפלגתו, אבל שרד. זה ההבדל כולו. זה בדיוק כמו אצלנו: השמאל יכול לעשות מלחמה, הימין יכול לעשות שלום. לא להפך.