אם נדרשה עוד הוכחה לכך שצריך לשנות את הסדר העולמי הקיים, במיוחד כלפי אירופה הנאורה, הגיעה השבוע ההודעה לגבי ביקור נסיך הכתר הבריטי בארץ הקודש. שוב קיבלנו תזכורת לגבי הצביעות, העוול והחוצפה של היפים והנחשבים, מי שזה עתה ריתקו את כל העולם לחתונה המשפחתית המקושקשת שלהם.
משפחת המלוכה ומשרד החוץ הבריטי הודיעו שהנסיך וויליאם יבוא לבקר במדינת ישראל. בפעם הראשונה מאז שגירשנו אותם מכאן ב־1948, נציג של בית המלוכה בולע את הרוק ומתיימר לעשות לנו ג'סטה רשמית. אלא שלרגל הג'סטה כלפינו הוא לא רק יתארח אצל האויב מרמאללה, אלא גם קובע לנו שירושלים בירתנו שייכת לאחרים. לכן הוא יסייר בהר הצופים, בשייח' ג'ראח ובעיר העתיקה במסגרת ביקורו ברשות הפלסטינית. הנה לכם דוגמה לחוצפה של אירופה הישנה, שבצדק נשיא ארצות הברית הנוכחי נהנה לפוצץ לה את החשיבות העצמית.
זהו עולם שמתיימר להוות דוגמה ולחלק ציונים לכל האחרים, במיוחד לנו ולמרבית האמריקאים, אבל אין קץ לעיוות ולעזות המצח שלו. לכן, אם משרד החוץ הלונדוני רוצה להסיע את הנסיך בחוצות ירושלים כאורח הפלסטינים, צריך להודיע כבר עכשיו לתרזה מיי ולבוריס ג'ונסון שישאירו אותו בבית ושהאדריכלים הגאוניים של הביקור שלו, שאגב לא עובדים בארמון בקינגהאם, ייחשבו את המסלול שלהם אלינו מחדש.
ידוע שאירופה הקלאסית עושה בארץ ישראל - בפוליטיקה, בקרקעות, בבתי המשפט - כבשלה. היא מתערבת בעניינים הפנימיים שלנו, מפירה את החוק הישראלי והנורמות הבינלאומיות, ומממנת גופי חזית שחותרים תחתינו. אבל להגיע לביקור שבירת קרח מלכותי אחרי 70 שנה, ובמסגרת הזו לירוק לנו בפרצוף, זה כבר שיא השיאים.
בכל מקרה וגם אם הבריטים יחזרו בהם מעזות המצח, ישראל צריכה לדרוש מבריטניה התנצלות היסטורית, ואין טוב כמו ביקור מלכותי ראשון כדי לעשות זאת. המאזן החיובי שלנו מול בריטניה הסתיים מיד לאחר המתנה המופלאה שנתנה לנו ממשלת לורד בלפור ב־1917. מאז ההצהרה ההיא ובמשך מאה השנים האחרונות הבריטים הפכו את עורם. הם קיבלו מחבר הלאומים את ארץ ישראל כפיקדון היסטורי עבור העם היהודי. לפי כתב המנדט, הם היו צריכים לקדם את הקמת הבית הלאומי שלנו, כולל התיישבות יהודית צפופה ביהודה, שומרון וירושלים. במקום זאת הם עשו הכל כדי לחבל בשיבת העם היהודי לארצו ולמנוע אותה.
דמם של יהודים רבים שנרצחו על ידי הנאצים יישאר לעד על ידיים בריטיות, מי שמנעו את כניסתם לארץ לפני המלחמה ובמהלכה. שלא לדבר על מי שנרדפו על ידי משחתות הוד מלכותו, רק משום שניסו להיכנס ל"פלשתינה" אחרי ששרדו בשואה. בכלל, ירושלים - זו שהנסיך וויליאם רוצה לסייר בה - נפלה לידי הירדנים והוחזקה בשלטונם במשך 19 שנה רק בגלל הצבא הבריטי. הצבא שהוביל, אימן וחימש את הלגיון הירדני, מי שנלחם נגדנו בעיר הבירה שלנו וכבש אותה.
לכן, כפי שראש הממשלה לא מצא זמן ביומן לפגוש את שרת החוץ האירופית העוינת פדריקה מוגריני, הלו"ז שלו ושל כל הישראלים אינו פנוי לביקור בריטי של שיא החוצפה והצביעות. ושוויליאם ימצא לעצמו שעשוע אחר לימות הקיץ החמים.
טראמפ הופך שולחן
מוקדם לומר לאן יתגלגל ההסכם שחתם דונלד טראמפ עם הרודן הצפון קוריאני הצעיר קים ג'ונג און, אבל דבר אחד ברור: נשיא ארצות הברית מטלטל את הסדר העולמי הנוכחי, בצדק רב. לא תמיד קיימת אצלו מחשבה מעמיקה שלפני הציוץ, לא תמיד נימוס וקור רוח, אבל הכיוון הכללי בהחלט נכון. מבהירות מוסרית ועד מדיניות גלובלית, ממכסים ועד השתתפות בהוצאות נאט"ו. הטון המוסרני שהשתרש בקו שבין האיחוד האירופי לאו"ם הוא הכל חוץ מצודק, ישר והגיוני. הגיע הזמן לתקוע בו סיכה.
הפוליטיקלי קורקט הגלובלי, שהגיע לשיאו בעידן ההרמוניה ששררה בין ממשל אובמה לטכנוקרטים של בריסל ועסקני האו"ם, היה כושל ומעוול. נורמות החשיבה והפעולה של הסדר העולמי ההוא נראו כשיקוף של התבונה הטהורה, אבל גילמו צביעות ואופל. אנחנו חווים את האבסורד הזה על בשרנו יום־יום. עולם הסדר הישן שופט אותנו במראה הפוכה. דווקא אנחנו שמותקפים בטרור חסר מצפון, זוכים לגינויים בינלאומיים קבועים ולהכפשות התקשורת העולמית. ערב עליית ממשל טראמפ, הברית של אובמה עם אירופה והאו"ם התקדמה לעבר הוצאה שלנו ממשפחת העמים. האירופים וידידיהם מהאפלות שבדיקטטורות הובילו בראש, אובמה חיזק את ידיהם מאחור, בנכלוליות רבה. גם היום אירופה המערבית מתבוססת בצדקנותה ומעדיפה כל טרוריסט מצוי על פנינו.
אבל המהפכה של טראמפ מוצדקת, לא רק בקשר לישראל. היא נכונה ומוסרית בהקשר האיראני שבו אירופה מסתבכת ומתבזה בגלל אינטרסים כלכליים חסרי רסן. היא הגיונית, בוודאי, כשהוא דורש מהשותפות ומהידידות של ארה"ב להתחיל לממן את נאט"ו באופן פרופורציונלי לעושרן ולשירותים הביטחוניים שהן מקבלות. טראמפ גם מעלה נקודות מוצדקות בעניין הפער במאזן המסחרי שבין אירופה וארה"ב, לצד חוסר ההוגנות של מבנה המכסים הנוכחיים. למשל, האיחוד האירופי מטיל על יבוא רכב מארצות הברית מס הגבוה פי ארבעה מאשר המס שמטילים האמריקאים על מכוניות גרמניות. למה?
הנחיתות האמריקאית במאזן המסחרי מול אירופה נובעת גם מתרבות הצריכה של האמריקאים, אבל לא רק ממנה. האמריקאים והאירופים כבולים, עדיין, בקיבעונות היסטוריים של תום מלחמת העולם השנייה, מהתקופה שבה הם נשאו על גבם את העולם החופשי כולו.
הטראומה של תוצאות הסכמי ורסאי והחשש מעוד קריסה כלכלית־חברתית בגרמניה גרמו לבניית תוכנית מרשל ב־1945, שסייעה לגרמניה לבנות את עצמה מחדש, במקום להעניש ולקנוס אותה, בנוסח ורסאי. אבל מאז המשיכו האמריקאים לממן במידה רבה את בנות בריתם שמעבר לים. הדפוס הבלתי שוויוני, שלפיו אמריקה משלמת את החשבון, נותר כל הזמן ברקע. התוצאה הפכה לאבסורדית בדור האחרון, כשהאמריקאים כבר לא כל כך עשירים ועדיין מקנים יתרונות כלכליים לבני בריתם העשירים לא פחות מהם. הסדר העולמי הקודם היה נכון ומוצדק לזמנו - אמריקה הצילה את העולם. אבל הזמנים והשחקנים השתנו, והטלטלה נדרשת כבר הרבה זמן.
קחו אפילו את מוסד פרס נובל, במיוחד הפרס שמוענק לשלום. השבוע דיברו על כך שכבר עכשיו מגיע לדונלד טראמפ פרס נובל לשלום יותר מאשר לברק אובמה, שקיבל את הפרס בראשית כהונתו ממניעים זרים ומוזרים. זה נכון, כמובן, כי הוועדה הנכבדה שישבה בשטוקהולם ניסתה לתעל את הנשיא האמריקאי לפעול על פי השקפת העולם המעוותת שלה. אותה השקפה שהעניקה את פרס משכין השלום ליאסר ערפאת.
לכן, הנשיא האמריקאי, גם אם יצליח להפוך את קים ג'ונג און למאמא תרזה, ראוי שיודיע לוועדת הפרס בשוודיה שלא תכניס אותו בכלל לרשימת המועמדים. כי לא יאה לו לשחק לפי תפיסת העולם המגמתית שלהם, שבה אין מקום לאנשים הגונים באמת. כך, במסגרת תיקון העולם של הבית הלבן, הגיע הזמן לדלג גם על החשיבות המופרזת שמקנים להתיימרות השוודית לקבוע סטנדרטים עבור העולם כולו. גם פרס נובל לשלום שייך לעולם הישן שהגיע הזמן לשים לו קץ.