1. יום שלישי, רבע לארבע לפנות בוקר. השעון המעורר מצלצל, אני מזנק מהמיטה, שוטף פנים, מצחצח שיניים, מכין קפה שחור חזק, אוסף את העיתונים שזה עתה הושלכו ליד דלת הדירה, ומתכונן לפגישה ההיסטורית בין נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ לדיקטטור הצפון קוריאני קים ג'ונג און. אני מציץ בחלונות בתי השכנים, אף חלון לא מואר. אני כנראה הפסיכי היחידי בשכונה שקם במיוחד לצפות במפגש.
בחודשים האחרונים קיללו שני המנהיגים זה את זה, העליבו, השמיצו, המציאו שמות זה לזה ברמת שכונה. טראמפ, צייצן בלתי נלאה, צייץ שיכול להיות שהפגישה תארך דקה. שהוא, בחושיו המחודדים עלול להבין שאין על מה לדבר והפגישה תסתיים. הפרשנים הדגולים שבטוחים שהם המבינים הכי גדולים בעולם, פירשנו את האמירה כאילו הפגישה נועדה לכישלון, וטראמפ, סוחר ממולח ואיש עסקים ערמומי, מכין את הרקע לפיצוץ הפגישה.
ארבע לפנות בוקר. קים הנמוך והשמנמן, חנוט בחליפה מהודקת, מתייצב לפגישה ההיסטורית עם טראמפ הלבוש בחליפה קלילה ומעונב בעניבה צבעונית. השניים מה זה חמודים, חייכנים, מלטפים. טראמפ בן ה־72 וקים בן ה־34 נראים כמו שניים שהיו יחד בבית ספר עממי ולא נפגשו עשרות שנים. באמא שלי זה מרגש.
41 דקות הם יושבים ראש בראש עם שני מתורגמנים (גבר ואישה), בלי עוזרים, בלי יועצים, בחדר צדדי מוקף אבטחה היסטרית, מנוטרל מיכולת האזנה, אטום, סגור ומבודד טוטאלית.
2. לפני כמה ימים הודיעו מלשכתו של בנימין נתניהו לחוקרי להב 433, שראש הממשלה מצא זמן להמשך חקירתו והוא מפנה לחוקרים כמה שעות בבוקר של 12.6.18. כבר כמה חודשים דוחה נתניהו את מועד המשך חקירתו בפרשיות הממוספרות מ־1000 ועד 5000 (לא מספרים סופיים).
אף על פי שחוקרי להב לא פראיירים, הם לא קלטו - לפחות לא כשהגיעה ההודעה על נכונותו להיחקר - מדוע בחר נתניהו דווקא את התאריך 12 ביוני בבוקר. נתניהו, פרופסור למדעי התקשורת, ידע שבתאריך פגישת הפסגה בסינגפור בין טראמפ לקים תעסוק התקשורת העולמית והישראלית בפגישה, ועניין חקירתו לא יעניין אף אחד. הוא צדק.
בימים הראשונים של השבוע החולף אירעו בארץ הקודש אירועים קשים שחלקם זכו למקסימום כיסוי תקשורתי של שתיים־שלוש שורות. העניינים החברתיים במדינת ישראל נדחקו בתקופה האחרונה לקרן זווית, והם לא מעניינים ממש את קברניטי המדינה, העסוקים בתככים מפלגתיים. התחרות היא בשאלה מי ייתן הצהרות יותר מפוצצות על פתרונות לעניינים בוערים, תרתי משמע. לכל שר זוטר יש רעיון גאוני איך לחסל עפיפונים ואיך לפתור (או לא לפתור) את המצוקה הכלכלית בעזה הסובלת ממחסור במזון, במים ובחשמל.
כל השרים השמיעו תחת כל עץ רענן ומול כל מיקרופון מזדמן את חוות דעתם המלומדת על ביטול משחק הכדורגל בין נבחרת ארגנטינה לנבחרת ישראל בירושלים בירתנו הנצחית. אף שר לא פספס הזדמנות להצהיר מה דעתו על קיום או אי־קיום האירוביזיון בירושלים, עיר דוד סלע קיומנו.
אבל אף שר לא צייץ כשנודע על פעוטה בפעוטון שעל פי כתב האישום נחנקה למוות על ידי המטפלת או על אונס ילדה בת 6, בת למבקשי מקלט בדרום תל אביב. החשוד הוא פדופיל עם 18 הרשעות, המסתובב חופשי ברחובות עיר הזימה תל אביב. השרים לא התנפלו על התקשורת כדי להגיב על עוד פועל שצנח מגובה 12 מטר במפעל גדול בדרום ומצא את מותו. גם טביעת שתי ילדות, האחת בבריכה פרטית בקרבת ירושלים והאחרת בחוף הים, לא זעזעה את אמות הספים, ואף אחד לא קם לזעוק.
3. סיימתי לצפות בפגישה ההיסטורית בין קים לטראמפ בצהרי יום שלישי. העולם יצא מכליו מהתלהבות, חכמולוגים העלו בדמיונם פגישה דומה בין נתניהו לאיסמעיל הנייה העזתי ובין נתניהו לרוחאני האיראני.
אנשי תקשורת ממזרים ידעו לנבא שהמהלך הבא של נשיא ארצות הברית יהיה קשור לאזורנו, והוא יניח את הסכם השלום שגיבשו עוזריו, שבו יצטרכו הפלסטינים והישראלים להחליט על ויתורים גדולים ומשמעותיים, אם הם ירצו לזכות בחסדיו של מלך העולם טראמפ. מקורות מהימנים אומרים שההסכם ערוך ומוכן והוא יגרום לטלטלה במזרח התיכון.
אני מודה שהדברים שגורמים לי לטלטלה הם עניינים שונים לחלוטין. עדיין איני יכול להירגע מגזר הדין שניתן על ידי שופט בית המשפט המחוזי בחיפה אמיר טובי לארבעת עובדי בית האבות "נאות כיפת הזהב". בגזר דינו כתב השופט את הדברים הקשים הבאים: "הפרשה העומדת במרכזו של הדיון בתיק שלפני מעוררת תחושות קשות של שאט נפש ותיעוב. מעשיהם הבזויים של הנאשמים מעוררים חלחלה. הצפייה בסרטונים שהוגשו במסגרת הראיות קשה ומעיקה. המטופלים במחלקה, קשישים חסרי ישע, שאינם מסוגלים לדאוג לצורכי מחייתם ובריאותם, הפכו לשק חבטות של הנאשמים. אלה נהגו בהם באלימות ובגסות רוח, ללא כל רגישות או חמלה אנושית המתבקשת באופן טבעי מגילם וממצבם הבריאותי".
צפיתי בסרטוני ההתעללות מספר פעמים והרגשתי זעם נורא. אמרתי לעצמי שהייתי מסוגל לטפל במו ידי במטפלים המנוולים האלו. הייתי בטוח שכשיגיע משפטם של המתעללים הם יקבלו את המקסימום הקבוע בחוק. תקיפה חבלנית של הקשישים, התעללות בחסרי ישע ועוד כמה סעיפים נלווים יכולים להכניס את הנאשמים לפחות לעשר שנים בבית סוהר. אבל לא, השופט אמיר טובי גזר על חוסאם אבו אחמד ועל אנדריי קייס 18 חודשי מאסר, על פיטר גוסקוב תשעה חודשי מאסר ועל האחות האחראית אינסה שניידר שישה חודשי עבודות שירות.
שרת המשפטים איילת שקד לא הקימה קול זעקה, סגן שר הבריאות יעקב ליצמן לא צעק ביידיש "געוואלד", שר הרווחה הצדיק חיים כץ לא צייץ מילה, השר לביטחון הפנים גלעד ארדן נאלם דום, כך גם ראש הממשלה, שזקנים שאינם מבני משפחתו לא מעניינים אותו.
מוזר. במקביל לגזר הדין השערורייתי הזה ניתן גזר דין אחר שעסק בשני שרברבים שרימו ועקצו קשישים במיליוני שקלים (הפרשה נחשפה בתוכניתו של חיים הכט, "יצאת צדיק"). השניים, אריאל ברוכים ורן לחיאני, ניהלו עסק בתחום האינסטלציה שהושתת על מרמה מתוחכמת וניצלו את חולשתם של לקוחות, רבים מהם קשישים. במסגרת הסדר טיעון (!) חטף לחיאני 68 חודשי מאסר בפועל, וברוכים 56 חודשי מאסר בפועל. תשוו את סוגי העבירות ואת גזרי הדין ותשאלו את עצמכם כמוני אם זאת מדינה נורמלית.
4. בתחילת השבוע יצאה ילדה בת 6 ממקום מגוריה בדרום תל אביב למכולת הסמוכה כדי לקנות חלב. על פי החשד, גבר בן 48 (יהודי, לא מסתנן!!!) התנפל על הילדה ולקח אותה בכוח לבניין סמוך ואנס אותה.
המשטרה שהוזעקה ופתחה בסיורים באזור, תפסה חשוד בקרבת מקום. אחרי בדיקה קצרה התברר שהחשוד הוא לא אחר מ"הצדיק" אבי גואטה, לשעבר תושב רמת גן וכיום חסר בית שיש לו תיק שמן במשטרה עם 18 הרשעות, חלק מהן בגין עבירות מין בקטינים. הוא מוכר כעבריין מין מסוכן לציבור, אבל עדיין ממשיך להסתובב ברחובות ולתקוף ילדות בגיל הרך.
בשנת 2011 הורשע גואטה בבית משפט השלום בראשון לציון במעשה מגונה בילדה בת 8. הוא ביקש ממנה לסייע לו לחפש ארנבת שאבדה לו, הביא את הילדה למחסן ושם תקף אותה. למזלה הצליחה הילדה להימלט. במקרה אחר פיתה ילדה בת 8 ללכת איתו למבנה, תוך שהוא מבטיח לה לראות כלבים וארנבת. הוא ביצע בה מעשים מגונים ונתפס על ידי עוברי אורח.
גואטה נידון לשלוש שנות מאסר, השתחרר וחזר לשחר לטרף. ב־2016 נמצאו ברשותו תמונות פורנוגרפיות של קטינים. גואטה נתון לפיקוח יחידת שב"ס העוקבת אחרי עברייני מין משוחררים. במקרה של הילדה בת ה־6 עינם "הפקוחה" של המפקחים לא הייתה פקוחה, ועל פי החשד, הוא תקף שוב.
אף על פי שמדינת ישראל משופעת בפדופילים, עדיין לא הצליחה הכנסת להגיע לידי הבנה־הסכמה שיש להגן על ילדים וילדות ולחוקק את "חוק הסירוס הכימי", שאותו הצעתי לפני כ־20 שנה. כעשרה חברי כנסת ניסו להעביר אותו (בשינויים מקילים, לצערי) ללא הצלחה.
לפי הצעתי, פדופיל שייקבע כי הוא מסוכן לציבור לא יוכל להשתחרר ממאסר, אלא אם כן יסכים לקבל את הטיפול הנקרא סירוס כימי: טיפול בזריקה המדכאת את היצר המיני. אם גואטה היה נקרא גיטו טאני, והוא היה מבקש מקלט מאריתריאה, כל המדינה הייתה זועקת ורועשת. השרים היו מזילים ריר ושנאת זרים מול מצלמות הטלוויזיה, אבל החשוד באונס הוא יהודי, והנפגעת היא בתם של מבקשי מקלט, אז לא נשמע אפילו קול דקיק שזעק את זעקת הילדה. לא שפי פז, לא בנצי גופשטיין הצדיק, לא מיכאל בן ארי השואג, לא השר לאי־ביטחון פנים ארדן, לא פליצמן, לא שקד. דממה, הימין הנאור קיבל שיתוק בפה.
טראמפ חזר לאמריקה, קים לקוריאה הצפונית, העולם באופוריה. במחנות הריכוז בקוריאה הצפונית ימשיכו אלפים לעבור עינויים ולסבול מחרפת רעב ודיכוי. ששש... הם יכולים לחכות. קודם יסיים העולם הנאור ליהנות מהפסגה הנפלאה. כאילו קים כבר לא דיקטטור וטראמפ כבר לא תופס כל פוסי שנמצא מולו. כאילו העולם עומד להשתנות ויש סיכוי שהארוביזיון יתקיים בשנה הבאה בניר עם השרופה.