לאחר כמעט שלושה חודשים של עימות מתמשך ברצועת עזה, הוויכוח בקרב שרי הקבינט לגבי מדיניות התגובה הולך ומחריף. בליבת הוויכוח, השאלה אם צה"ל צריך לתקוף ולפגוע בחוליות העפיפונים, בדיוק כפי שפועלים כנגד חוליות טרור שמשגרות רקטות לעבר ישראל. למרות טענות שנשמעו, הסוגיה המשפטית אינה המרכזית בעניין זה והשיקולים שלא לתקוף נובעים בעיקר מהערכות המצב של מערכת הביטחון: האחת בנוגע לזירה המרכזית והאיומים מצפון, ושנייה בנוגע להחלטת ישראל שלא להיכנס לעימות או למבצע רחב ברצועת עזה בעת הזו.
לעתים יש נטייה לראות בוויכוח שמתנהל בקבינט דבר שלילי, אבל ויכוח מהותי וענייני הוא לגיטימי לחלוטין וחשוב. יתרה מזאת, למרות עבודת המטה הסדורה והמשאבים המודיעיניים שעומדים בידי הצבא בגיבוש הערכת המצב שמוצגת - לערער, להעביר ביקורת, לדרוש תשובות לדברים שמוצגים באופן חלקי על ידי הצבא ולהציע אלטרנטיבות - זו אינה רק זכות של שרי הקבינט, זו אפילו חובה.
מה שפחות לגיטימי זה שלחלק מהשרים נוח "לשכוח" שבסופו של דבר המדיניות נקבעת על ידי ראש הממשלה, שבחר באופן מובהק לתמוך בצבא ולאשר את מדיניות הפעלת האש. הם, לעומת זאת, מעדיפים לגלגל את האחריות והביקורת כלפי בכירי הצבא, שעל פי חלק מהשרים בקבינט מורתע מחמאס.
אותם שרים כנראה לא מזהים את הסתירה המובנית שבין השבחים (המוצדקים) מקיר לקיר שלהם זכה ראש הממשלה על המדיניות שהוא מוביל בעימות מול איראן בסוריה, לבין מול הטלת אחריות בלעדית על צה"ל על המשך טרור העפיפונים ברצועת עזה ושחיקת ההרתעה. כאילו מעל צה"ל אין דרג מדיני, שבהנחיה אחת יכול לשנות את דרך פעולתו.
ייאמר לזכותו של השר נפתלי בנט, שאולי גם מסיבות פוליטיות, מכוון את הביקורת באופן ישיר לראש הממשלה ולא מחפש את המטרה הקלה בדמות ראשי צה"ל. ככל שטרור העפיפונים ובלוני הנפץ יימשך והלחץ הפוליטי יגבר, סביר שבסופו של דבר צה"ל יתקוף כאשר יזהה הזדמנות מבצעית לפגוע בחוליית משגרים. עד אז יתנהלו דיונים נוספים בקבינט.
בינתיים, ביום שני לפנות בוקר, תקף צה"ל מהאוויר בפעם הראשונה מטרות חמאס כתגובה לשיגור העפיפונים. עד לפני סבב ההסלמה האחרון, צה"ל פעל כך בתגובה לאירועים שונים על הגדר, וזה עבר ללא תגובה מצד חמאס. הפעם צה"ל היטה מעט את משוואת התגובה ובעזה לא היססו ושיגרו מיד רקטות לעבר ישראל.
במערכת הביטחון טוענים שחמאס אינו מעוניין בעימות צבאי עם ישראל וכי תודעת המחירים הכבדים ששילמה רצועת עזה, שעדיין לא שיקמה את פצעיה מ"צוק איתן", צרובים היטב בתודעת מנהיגי חמאס. אך מול הטענה זו, לא ניתן להתעלם מכך שבחודשים האחרונים חמאס מוכן להמר וללכת על הסף של ההסלמה המתקרבת. ימי הקרב הבא ברצועה כבר נמצאים מעבר לפינה.