אם יש מדינה ומדינאי בעולם הדמוקרטי שחייבים היו לפרסם גינוי למדיניות ההגירה החדשה של ארה"ב, הכוללת הפרדת ילדי מהגרים מהוריהם, זו צריכה הייתה להיות מדינת היהודים וראש הממשלה נתניהו, שמתיימר להיות מנהיג העם היהודי. אבל ישראל וראשה שתקו ושותקים. אין לנתניהו מה לומר על מדיניות של ניתוק ילדים מהוריהם וכליאתם במתקן מיוחד עד לגירושם מתחומי ארה"ב – מדיניות המזכירה את המשטר האפל ביותר שידעה האנושות.
ראש הממשלה התפעל כל כך מההסכם שטראמפ השיג בפגישתו עם שליט צפון קוריאה, שהוא לא המתין עד שהנשיא ינחת בוושינגטון, אלא נחפז לפרסם תגובה נלהבת נוטפת שבחים לטראמפ. גם הח"כית שלי יחימוביץ ויו"ר הכנסת יולי אדלשטיין נפעמו כל כך מההישג של טראמפ בסינגפור ויצאו מגדרם לשבח ולהלל את הנשיא. הם לא מצאו לנכון למחות נגד מדיניות הגירה ברוטלית ואנטי אנושית שטראמפ יזם, מיישם ומשבח.
מי שהגיב באופן טראמפיסטי הוא נשיא ארה"ב עצמו. בעת שאפילו סנטורים רפובליקנים בכירים גינו את הפרדת הילדים מהוריהם, טראמפ יצא בהתקפה חריפה נגד מדיניות ההגירה של גרמניה ושל אירופה. דוגמה קלאסית של הפוסל במומו פוסל. "טעות גדולה עשו בכל רחבי אירופה, בכך שהרשו למיליוני אנשים להגיע לארצותיהם", קונן הנשיא. לא נשמעה ממנו אף לא מילת מחאה אחת נגד מחנות העבודה שהמשטר בקוריאה הצפונית מפעיל, שלפי הערכות של האו"ם, למעלה מ־200 אלף בני אדם, כולל נשים, ילדים, זקנים וחולים עוברים בהם עינויים ורציחות. אבל טראמפ כועס על גרמניה ומשתלח בקנצלרית אנגלה מרקל על שהכניסה מהגרים למדינתה.
הוא לא בודד. מלבד הליגה למניעת השמצה, שהודיעה על קואליציה של ארגונים שידונו בתגובה למדיניות הפרדת ילדים – עד היום אף ארגון יהודי בארה"ב לא פרסם תגובה למדיניות ההגירה שעוררה גינויים מצד ארגונים ואישי ציבור רבים בארה"ב. לורה בוש, אשת הנשיא לשעבר ג'ורג' ו' בוש, אמרה: "זאת מדיניות אכזרית ולא מוסרית". העם היהודי סבל משכאלה יותר מכל עם אחר וצריך לדעת את השלכותיהן.