1
השבוע חזרה הזירה הסורית לכותרות, לאחר שביום ראשון שוגר טיל פטריוט לעבר כלי טיס בלתי מאויש שהתקרב לגבול ישראל ברמת הגולן, ככל הנראה במהלך משימת מודיעין. דובר צה"ל אמר לי כי עדיין לא ידוע אם כלי הטיס היה סורי, רוסי או של חיזבאללה. יומיים מאוחר יותר דווח על תקיפה המיוחסת לחיל האוויר באזור דמשק. ככל הנראה, היעד היה מחסן נשק של חיזבאללה שבו אוחסנו טילים מדויקים ומערכות נגד מטוסים שהגיעו בטיסה מאיראן.
הדיווחים על התקיפה מעידים על כך שלישראל יש מודיעין מעולה על הציר איראן־סוריה־חיזבאללה, אך גם שאיראן וחיזבאללה ממשיכים במאמציהם להתבסס בסוריה ולאגור נשק איכותי. למרות התקיפות המיוחסות לישראל בחודשים האחרונים הם לא ממהרים למצמץ ולהיבהל.
במקביל ובלי קשר נמשכת המתקפה של צבא המשטר הסורי על ארגוני מורדים בדרום־מזרח המדינה. בכמה כלי תקשורת בישראל דווח שהמלחמה מתקרבת לגבול הישראלי, אך זה לא מדויק. צבא אסד כבש את אזור לג'ה הכפרי, לא הרחק מהר הדרוזים ובירת המחוז סווידה (רוב הדרוזים בסוריה נחשבים לתומכי המשטר, אך הם בעיקר דואגים שבני עדתם לא ייפגעו. מסיבה זו עשרות אלפי צעירים דרוזים מתחמקים משירות בצבא סוריה, המשווע לחיילים חדשים).
האזור מרוחק כ־50 ק"מ מגבול ישראל. ככל הידוע, במתקפה לא משתתפים אנשי צבא איראנים או אנשי חיזבאללה והמיליציות השיעיות הסרות לפיקוד כוח אל־קודס של משמרות המהפכה. עם זאת, בישראל קיימת דריכות לאור הדיווחים כי עשרות אלפי פליטים עשויים לנוע לעבר ישראל מאימת המלחמה. במערכת הביטחון גובשה תוכנית למניעת כניסתם לשטח ישראל, אך ייתכן שיינתן להם סיוע הומניטרי.
במקביל ממשיך אסד בירי ארטילרי ובמתקפות מן האוויר, שבהן משתתפים גם מטוסי קרב רוסיים, על העיר דרעא, מרחק של כ־15 ק"מ ממשולש הגבולות ישראל־ירדן־סוריה. העיר, שבה החלה המחאה הראשונה נגד המשטר שהובילה למלחמת האזרחים, מחולקת: כמחציתה נשלטת בידי צבא אסד, ומחציתה, כולל מעבר הגבול לירדן, בידי ארגוני המורדים.
מדובר במערך של ארגונים לאומיים, אסלאמיסטיים, ג'יהאדיסטיים, ובהם חזית א־נוסרה, שהחליפה את שמה ומיתנה את האידיאולוגיה שלה מרעיון הג'יהאד העולמי לג'יהאד סורי. מול דרום רמת הגולן (רמת מגשימים) נמצא כוח המונה כאלף לוחמים שמזוהה עם דאע"ש, אבל בשלב זה השטח שקט ולא מתנהלים בו קרבות.
ברור כי במוקדם או במאוחר יחזיר לעצמו אסד את השליטה לאורך הגבול עם ישראל. מאז פרוץ מלחמת האזרחים לפני שבע שנים וחצי הוא שלט בצפון הרמה, במורדות החרמון ובכפר הדרוזי חאדר, שמרבית תושביו הם נאמני המשטר או משלימים עמו. לפני כמה חודשים הורחבה השליטה, כשהצבא השתלט על מובלעת ג'אן. גם כיבוש זה וגם המתקפה המתנהלת באזור לג'ה־דרעא הן הפרות בוטות של ההסכמים בין רוסיה לארה"ב שהושגו בשנה האחרונה, והביאו להקמת אזורי "דה־אסקלציה", שיש להימנע בהם מלחימה. ללמדכם שרוסיה ואסד לא מהססים להפר הסכמים, ביודעם שארה"ב היא מעין נוכחת־נפקדת בסוריה.
טקטיקת הכיבוש של מובלעת ג'אן הייתה הטלת מצור על הכפרים, ואחר כך לדרוש את כניעתם תוך הבטחה שלא יאונה להם רע והפיוס עמם יישמר. נראה שזו תהיה השיטה של המשטר במהלכיו להכניע את המורדים ולהשתלט על כל הכפרים בקרבת הגבול.
# # #
אף שאין זה נאמר רשמית, בישראל משלימים עם המציאות המתהווה, שבה צבא אסד יחזור להיות השכן מעבר לגבול. אחת הבעיות שמאתגרות את ישראל היא איך לנהוג בכפרים הסמוכים לגבול, שצה"ל מטפח עמם יחסי שכנות טובה, מסייע להם בציוד הומניטרי ולפי פרסומים זרים גם במכשירי קשר ובנשק, ומקבל פצועים לטיפול רפואי.
יש מי שמשווים את המצב לבגידתה של ישראל בצד"ל, כשנטשה את לבנון לפני כ־18 שנה. אבל האמת היא שאין לגזור גזירה שווה בין שני המקרים. לישראל הייתה אחריות מוסרית, צבאית ופוליטית רבת שנים לצד"ל, שאותו הקימה ודאגה לחמשו ולתחזוקו. ולמרות זאת היא בגדה באנשיו וממשיכה לבגוד באלפים שהגיעו לישראל בהתעלמה מזכויותיהם. לעומת זאת, אין לישראל אחריות למיליציות הכפריות הידידותיות השוכנות בגבולה, שומרות על הכפרים שלהן ובעקיפין גם על השקט בצד השני של הגבול. בוודאי היא אינה מבטיחה לדאוג לעתידם. ולכן הטקטיקה של צבא אסד להעדיף פיוס והסדר על פני כיבוש יכולה להקל על המצפון הישראלי מול הדילמה המוסרית הנוגע לגורלם של המיליציות ושל הכפרים.
גם כוחות המשקיפים של האו"ם, שאמורים לפקח על הסדר הפרדת הכוחות בין ישראל לסוריה, נערכים לחזרה למצב שהיה בגבול לפני מלחמת האזרחים. יש שני סוגי כוחות: אונדו"ף, שחייליו אוחזים בנשק, הוקם לאחר 1974, ובו משולב גם כוח קטן הקרוי "אונטס"ו", שהוא תוצר של הסכם שביתת הנשק בין ישראל לסוריה עד מלחמת ששת הימים ב־1967 ואנשיו הם בעיקר קצינים שאינם רשאים לשאת נשק. הכוח, שמנה בשיאו כ־3,000 איש, התכווץ לאחר שמורדי א־נוסרה תקפו וחטפו את חיילי אונדו"ף. רוב הכוח, פרט לכמה עשרות בצפון רמת הגולן הסורית, נסוגו מעמדותיהם, נטשו את בסיסם המרכזי בפוער, לא הרחק מקונייטרה, ועברו למחנה זיוונית (ליד עין זיוון) בצד הישראלי. לאחרונה שבו חלק מחיילי הכוח לבסיס בפוער, שעובר שיקום ושיפוץ.
כיום מונה כוח אונדו"ף קרוב לאלף חיילים וקצינים, רובם מאיי פיג'י, אירלנד, נפאל והודו. מפקד הכוח, הגנרל ההודי פרנסיס ויבי סנזירי, יושב בדמשק אך מגיע לשיחות בישראל עם מפקדים בכירים בצה"ל. בסוריה, בתל אביב ובירושלים הוא שומע ששני הצדדים מחויבים להסכם ומעוניינים שהכוח יחוזק ויחזור לתפקד כפי שעשה עד למלחמה. המשמעות היא שבעצם צבא אסד ישוב לעמדותיו ובסיסיו בגבול. ישראל לא תתנגד לכך, בתנאי שהכוח הצבאי יהיה סורי ולא יהיו בו - במדים או בלי מדים - איראנים, חיזבאללה או מיליציות שיעיות.
2
לא מעט נושאים שהרמטכ"ל רב־אלוף גדי איזנקוט מתגאה בהם כהישגים, נחשפו השבוע כלקויים או כטעונים שיפור. הם מופיעים בפרטי פרטים בדוח שחיבר נציב קבילות החיילים אלוף (במיל') יצחק בריק. זהו הדוח העשירי והאחרון של בריק, שעומד לפרוש מתפקידו, והוא גם החמור ביותר שלו על התנהלות הצבא.
בכל פגישה עם הרמטכ"ל אפשר לשמוע שמעייניו נתונים בעיקר למוכנות צה"ל למלחמה, להכשרת חיילי המילואים בעזרת סבבי אימונים ולכשירות הציוד וכלי המלחמה במחסני החירום. דווקא בנושאים אלה מצא נציב קבילות החיילים ליקויים חמורים וחשף תרבות ארגונית של חפיפניקיות וסמוך, אי־מילוי פקודות והיעדר בקרה ומעקב אחריהן. כך לדוגמה מזכיר הדוח את ההשקעה העצומה - בסך שני מיליארד שקל - בשדרוג הימ"חים לאחר מלחמת לבנון השנייה, שנמוגה כלא הייתה מכיוון שלא הייתה לתוכנית המשך.
קביעה חמורה ביותר שלו עוסקת בהשלכות של התוכנית הרב־שנתית (תר"ש) "גדעון", שגם עליה גאוותו של איזנקוט. צה"ל פיטר כ־5,000 אנשי קבע, רבים מהם בתפקידים של נג"דים, והתוצאה היא שמערכי התחזוקה והלוגיסטיקה נפגעו. כלי רכב בכלל וקרביים בפרט אינם מטופלים כראוי, אמצעי לחימה אינם מתוחזקים כמו שצריך.
רשמית מסר דובר צה"ל בתגובה כי הוא "מברך" על הדוח, אך בפועל הוא מתנצח עם ממצאיו וחולק עליהם. באופן לא רשמי "גורמים" אלמוניים הגיבו בזלזול כלפי הדוח ומחברו וטענו כי האלוף בריק, שהיה קצין צעיר במלחמת יום הכיפורים, "תקוע" באותה מלחמה וכי השקפתו מיושנת ואינה מתאימה לשדה הקרב ולאתגרי המלחמות של המאה ה־21. חבל שכך מתייחסים בצה"ל לדוח חשוב ומקיף שחיבר קצין רציני ויסודי ואנשי צוותו. מוטב היה לומר בפשטות שהם מקבלים את הביקורת בהכנעה ובכבוד ושיעשו הכל כדי לתקן את הליקויים. בהופעה בכנסת דחה הרמטכ"ל את טענות המבקר וטען כי הצבא מוכן למלחמה.
איזנקוט הוא רמטכ"ל מצוין. כבר נכתב כאן שהוא ייזכר כאחד הטובים שבהם. הוא שקול, קר רוח, נחוש, ממלכתי ופועל ביסודיות למנוע חדירת השפעות זרות וחיצוניות, במיוחד של גורמים דתיים וימניים, המנסים לשנות את רוח צה"ל וערכיו. הוא מבצע את מדיניות הדרג המדיני ללא התחכמויות ומניפולציות, אך גם לא מהסס להשפיע עליה ולעצב אותה. הוא עושה כל מאמץ להימנע ממלחמה מיותרת אך לא יהסס להורות לצבא לצאת אליה, אם הדרג המדיני יורה לו לעשות זאת. הוא מפקד על מערכות חשאיות וחשאיות פחות, בסוריה, בעזה ובגדה המערבית.
3
לגיא פלג מחברת החדשות היה השבוע שוב סקופ. הוא הביא ציטוטים נרחבים מקלטות של ניר חפץ - בהחלט הישג נאה. אך אסור לטעות. חפץ אינו גיבור ואינו ראוי לשבחים. מזל שעוד לא קם מי שהציע להעניק לו את פרס פוליצר לעיתונאות או עיטור של חושף שחיתויות.
עדי מדינה הם הכרח בל יגונה ותו לא. הם לא צדיקי הדור. זה נכון גם לגבי מיקי גנור - איש עסקים מושחת שניסה להשחית כל מה שזז בסביבתו, ללא צורך. גם בלי מעללי השוחד שלו, עסקות הצוללות וכלי השיט היו יוצאות לדרך וגנור היה נהנה מעמלה שמנה של 2.5% מהיצרן הגרמני טיסנקרופ, ומן הסתם גם מבונוסים. הנהנה העיקרי מעדותו של גנור הוא גנור עצמו, שיוצא מכל הפרשה הזו בשן ועין - עונש קל של שנה מאסר וקנס של 10 מיליון שקל. בשבילו זה כסף קטן.
אפשר להעריך שעל ניר חפץ לא יושת כלל עונש תמורת שתוף הפעולה שלו עם המשטרה. חפץ היה ראש מערך ההסברה הלאומי של ישראל, דוברו הראשי של נתניהו ואחד ממקורביו כשהוא נבחר לתקופת הכהונה השנייה שלו ב־2009. תוך זמן קצר הבין כי נקלע לקן צרעות והחל להקליט בחשאי את חבריו ללשכה ולמשרד - היועצת המשפטית שלומית ברנע־פרגו, החשב יוסי שטראוס, ומן הסתם גם אחרים. מההקלטות ניתן להבין שהוא לא רק הקליט אלא גם פעל כמעין מדובב כדי למשוך אותם בלשונם.
תחשבו על הסיטואציה. איש אמונו של ראש הממשלה מקליט בסתר את חבריו לעבודה, כדי שיהיה לו חומר מפליל או מכפיש ביום סגריר. לך תבנה מדינה. אם אין לך אמון בראש הממשלה או שאתה סולד ממנו, מרעייתו הבעייתית, מהעובדים האחרים - קום ותתפטר. אל תקליט אותם.
מתמליל ההקלטות שפורסמו לכד את אוזני במיוחד משפט אחד של חפץ. הוא התלונן כי עוזרי ראש הממשלה, ובראשם נתן אשל, מאלצים אותו לשקר וכי הוא לא יהיה מוכן להמשיך לשאת את המצב הזה ויעדיף להתפטר. במשפט אחר אומר חפץ כי הצליח להדוף את העיתונאי איתמר אייכנר מ"ידיעות אחרונות", שביקש לברר איזשהו פרט על התנהלותה הקלוקלת (רהיטי גן או שמא מתנות) של שרה נתניהו. במילים אחרות, חפץ מרח את אייכנר והוריד אותו מהסיפור.
גם בי הוא הצליח לשטות. כמובן הוא היה רק הצינור והשופר היעיל של ראש הממשלה ואשתו, שרצו למנוע את פרסום הסיפור. ב־2009 הגיע אלי מידע כי השב"כ בחר ברופאה מתל השומר לשמש בתפקיד החשוב של רופא היחידה לאבטחת אישים. היא קיבלה המלצות מהרופא הקודם של היחידה ומבית החולים. זו עבודה תובענית, הדורשת מהרופא להיות זמין במשך 24 שעות ביממה. משרת רופא היחידה, משימותיו והתכונות הנדרשות ממנו נצרבו בטרגדיה של רצח יצחק רבין ובאשפוזי החירום של אריאל שרון. בעקבות האירועים האלה נקבע כי הרופא צריך להיות פנימאי, ובעיקר מומחה לרפואת חירום.
השב"כ ערך לרופאה (שביקשה ממני ששמה לא יפורסם) בדיקות רקע ביטחוניות ומבדקים נוספים, ומצא כי היא מתאימה לתפקיד. הרופאה חתמה על חוזה העסקה עם השב"כ ועזבה את בית החולים. במאמר מוסגר ייאמר כי הייתה אז גרושה, בשנות ה־40 לחייה.
היא הגיעה ללשכת ראש הממשלה לשיחות היכרות ונפגשה גם עם שרה נתניהו. זמן קצר לאחר מכן פנה אשל לראשי השב"כ ורמז להם שעליהם למנות רופא ולא רופאה. השב"כ, שלא רצה להיקלע למריבה עם ראש הממשלה הממונה עליו, נאלץ להתפתל, להתנצל בפני הרופאה, ולבטל את חוזה ההעסקה. לשבחו של השב"כ ייאמר כי דאג שתוחזר לעבודתה הקודמת.
פניתי אז לחפץ וביקשתי את תגובתו. הוא הכחיש בתוקף, דאג גם שבשב"כ לא יתייחסו לנושא מסיבות "מבצעיות", ולא נרגע יום ולילה. בעיקר בלילה. הוא התקשר אלי שוב ושוב, בעת שהיה בנסיעה רשמית עם ראש הממשלה בארה"ב, בשעות בלתי שגרתיות של שתיים ושלוש לפנות בוקר לפי שעון ארה"ב. האמנתי אז להכחשותיו הנמרצות ובסופו של דבר פרסמתי ב"הארץ" גרסה מאוד מרוככת ומרומזת.
חפץ שימש בתפקיד ראש מערך ההסברה הלאומי כשנה וחצי, ואז עבר לעבוד כיועץ תקשורת ואיש יחסי הציבור של איש העסקים נוחי דנקנר, שמינה אותו לעורך "מעריב". ב־2014, כשנסגר "מעריב" במתכונתו הקודמת, הוא חזר שוב לחיק החם של משפחת נתניהו ושימש כדוברה האישי. בתפקידו החדש־ישן המשיך חפץ להפיץ את הגרסאות של משפחת נתניהו לכל אירוע, גם אם ידע שהן לא ממש אמת צרופה. אם היה לו כל כך רע, מדוע חזר אליהם? האם לקה בתסמונת שטוקהולם?