תושבי עוטף עזה, יש דרך לשים קץ לסבל שלכם: תתפקדו לליכוד

הנה מייל שקיבלתי השבוע, אחד מעשרות שעסקו באותו עניין וכמעט באותן מילים: "שלום בן, אני קורא את הטורים שלך כבר הרבה שנים... אני גר במועצה האזורית אשכול. לא צמוד גדר, אבל שישה ק"מ ממנה. חסרה לי בטורים האחרונים שלך התייחסות למה שקורה פה אצלנו. איך ההרתעה של צוק איתן התפוגגה וחזרנו לטפטופים. איך חמאס מחזיק את הברז, ברצותו פותח וברצותו סוגר. אלו חיים בלתי אפשריים. בנוסף הכניסו עכשיו לתפריט את השריפות מהבלונים והעפיפונים. חצי מהמועצה שלנו עולה באש כבר יותר מחודש! שדות, שמורות טבע, פינות מחמד. הכל! ומה תגובת ממשלת הימין הקיצונית בהיסטוריה?? כלום! פשוט לא ייאמן. לא ליברמן, לא ביבי (שאפילו לא טרח לבקר או חלילה להרים טלפון). פשוט קריסה מנהיגותית מוחלטת.
 

"האזור שלנו פה באשכול הוא אחד האזורים הציוניים (בלי מירכאות) ביותר במדינה. אסם התבואה של מדינת ישראל, קיבוצים ומושבים ועכשיו גם תוספת מבורכת של מפוני גוש קטיף. אנשים מכל קצוות הקשת הפוליטית שפשוט עושים ציונות ולא מבקשים כמעט כלום. נושא השריפות והתגובה הרפויה של הנהגת המדינה שוברים את האנשים החזקים פה קצת ועוד קצת בכל יום. התגובות של נציגי השלטון הן פשוט בושה וזלזול. כנראה שאם אתה לא מעבר לקו הירוק אז אפשר לפגוע בך חופשי־חופשי.
 

"בקיצור, אני מזמין אותך לבקר אותנו כאן. לעשות סיבוב בין השריפות לבין היישובים הפורחים (מאז צוק איתן יש מגמת עלייה דמוגרפית וקליטה מתמדת, לא ייאמן), בין החקלאים ובין התושבים, ולראות קצת מה זו ציונות מעשית אמיתית וגאה. אני בטוח שזה ייתן לך קצת חמצן וכוח להמשיך להיאבק". 

חתום על המייל הזה ד"ר אמיר פלג, היסטוריון ממושב עין הבשור. 
 

להלן התשובה שהצלחתי לטכס: אמיר, ראשית, אתה צודק. הסבל שלכם עובר לשאר תושבי המדינה בקלות יחסית. אתם לא בראש סדר היום, אתם לא כובשים את האג'נדה, כפי שבתל אביב, חדרה וירושלים התרגלו לטפטופי הקסאמים בקלות יחסית, כך אנחנו מתרגלים לעפיפוני ובלוני התבערה, כל עוד הם לא נוחתים בחצר האחורית שלנו. ועוד משהו: כן, אתם גם קורבנות של עוצמתכם, לכידותכם, כושר העמידה המשובח שלכם, החוזק החברתי ואולי גם הכלכלי שלכם. אתם לא מסכנים, לא מתמסכנים, לא מאיימים על הממשלה בסילוק חשבונות פוליטי, לא מסכנים את ה"בייס" של מצביעי נתניהו. אתם גם לא שייכים לבייס הזה, הרי רוב־רובם של מתיישבי עוטף עזה משויכים להתיישבות העובדת, אחוז מצביעי הליכוד ביישובי העוטף זעיר. 
 

בקיצור, אין לאף אחד בקריית הממשלה בירושלים סיבה לספור אתכם. יש אצלכם הרבה דגן (אמרת בעצמך, אתם אסם התבואה שלנו), אבל אין לכם את יוסי דגן, ההוא מהשומרון שמנהל בפועל את המדינה וכל עיטוש מכיוונו מרעיד את בלפור. לא סתם נתניהו לא הואיל בטובו לבקר בשדותיכם השרופים מאז החל טרור העפיפונים לפני 102 ימים. גם בתל אביב אתם לא שיחת בתי הקפה, אף על פי שעד עכשיו נשרפו בעוטף עזה כבר 40 אלף דונם, שהם 80% משטחה של תל אביב (קצת יותר מ־50 אלף דונם).
 

האמת היא, אמיר, שאתם מגש הכסף הבוער שעליו מבססים ראש הממשלה ושר הביטחון את מדיניותם שעיקרה ברור: חסינות מוחלטת לחמאס. הרי בנימין נתניהו הבטיח, בקולו, להפיל את שלטון חמאס בעזה מיד כשיחזור לשלטון. הוא אפילו לא שוקל לקיים את זה. חמאס יקר ללבו של נתניהו יותר מכם, כי המשך שלטון חמאס בעזה פירושו המשך שיתוק מדיני, המשך שגשוגה של תפיסת ה"אין פרטנר" והמשך הלפיתה של הסטטוס קוו, שמאפשרת לממשלה גם את מדיניות הסיפוח דה פאקטו שלה ביהודה ושומרון.
 

לו רצה, היה יכול נתניהו למוטט את חמאס בקלות גדולה יותר מאי־פעם. חמאס נמצא כיום בנקודת החולשה העמוקה ביותר מאז הקמתו. הוא מרוסק. על הקרשים. הוא מרושש, נצור, נשק המנהרות נשלל ממנו כמעט לגמרי, תמיכה בינלאומית אין, אף אחד לא באמת מתעניין בגורלם של יחיא סנואר ואיסמאעיל הנייה. להפך. ככל שיוכו, כך יצהלו כולם. 
 

נתניהו מדבר על ברית אזורית? הנה, יש לו הזדמנות פז להקים ברית כזו עם מטרה אחת: להיפטר מחמאס. לו עשה כן, היה מוצא לידו את נשיא מצרים א־סיסי, הרואה בחמאס אויב בר־מוות. גם את מוחמד בן סלמן הסעודי, שאוהב את חמאס בערך כמו שביבי ושרה אוהבים את מני נפתלי. את ירדן, את המפרציות, את האמריקאים, חלק מהאירופים וכמובן גם את הרשות הפלסטינית ואבו מאזן. אבל נתניהו לא רוצה. ריסוק חמאס יפגע במדיניות שלו, בסטטוס קוו בכל מחיר, בנתק המדיני.
 

אז אתם תישרפו קצת, מה יכול להיות? הקורבן שלכם מתגמד אל מול ההישג הכביר של נתניהו. זה לא שהוא רוצה שתסבלו. ממש לא. הוא היה שמח מאוד אם סבלכם היה מסתיים, אבל הוא לא מוכן להקריב את המדיניות שלו כדי שזה יקרה. זו זכותו. לבו אינו גס בסבלכם, אמיר, אבל מדיניותו מנוגדת לאינטרס שלכם. האמת היא שהמדיניות הזו מנוגדת גם לאינטרס שלנו. כל מי שמבין משהו במאבק בטרור (ביבי הרי תייג את עצמו כ"מר מלחמה בטרור" לפני ששחרר אלפי רוצחים והשתפן בצוק איתן) יודע שאסור להניח לארגוני טרור צמאי דם לשלוט על טריטוריה. 
 

המערב השקיע אנרגיה אדירה בריסוק "המדינה האסלאמית" של דאע"ש וצמצום מרחב המחיה של אל־קאעידה בדיוק מהסיבה הזו. רק נתניהו מניח לארגון טרור שהציווי הדתי העליון שלו הוא השמדת ישראל לשגשג בטריטוריה שבה הוא מחזיק בריבונות מלאה, בעודו מעלה בלהבות את הצד שלנו. ועוד משהו, אמיר: אל תעצור את נשימתך, גם אם ישראל תתדרדר לעימות נוסף מול חמאס בעזה, אני לא באמת מאמין שנתניהו ילך הפעם עד הסוף, כפי שהבטיח. הוא יידע לשלוף ברגע הנכון ולהדליף עוד איזו מצגת של צה"ל או אזהרה של שב"כ או מסמך סודי של עזרא סיידוף שיוכיחו שאין ברירה, אי אפשר, מסוכן עכשיו, לא כדאי, האמריקאים לא מוכנים או משהו כזה, כדי לברוח בשלום הביתה ולהמשיך את הברית האסטרטגית החשובה שלו עם הארגון שמנסה לחסל את מדינת ישראל. זו האמת, ד"ר פלג. נצטרך, כלומר תצטרכו, לדעת לחיות איתה.
 

רגע, בעצם יש דרך שבה אתם יכולים להביא מהפך. היא לא קלה, אבל מבטיחה: תתפקדו לליכוד. כולכם. כל תושבי עוטף עזה. קומו ועשו מעשה. בבחירות לכנסת תוכלו להצביע למי שתרצו. אין קשר בין הדברים (עובדה: בהתנחלויות יש הרבה יותר מתפקדי ליכוד ממצביעי ליכוד). אם תהיה לכם קבוצה, נניח, של 5,000 מתפקדים, פתאום הם יבואו. כולם. ביבי יגיע לביקור, יעטה על עצמו את פני האבל והיגון ויבטיח, באותו בריטון סמכותי, לשים קץ לטרור האש. לשם שינוי, אולי הוא גם ינסה לקיים.
 

תראו איך הצליחו 2,000 מתפקדים משיחיים לאלף את מירי רגב ולהנציח את ההשתלטות של הקנאים האורתודוקסים על רחבת הכותל המערבי, כך שבאמצעותה אפשר יהיה לחלק את עם ישראל ולוותר על רוב יהודי העולם (אבל לא על הסיכוי להתקדם עוד שלושה מקומות בפריימריז). אז יאללה. חבל על הזמן. טופסי התפקדות, בבקשה. דמי החבר יחזרו אליכם בריבית דריבית. אבל לאפשרות הזו יש גם צד מפחיד, כי יחד עם נתניהו עלולה גם להגיע מירי רגב. מה תעשו אם היא תחליט, נניח, לעבור לגור בעין הבשור לאות הזדהות עם מתפקדי, סליחה תושבי עוטף עזה? עוד תתגעגעו לעפיפונים.

 

החוק הפולני, שאיים להפעיל סנקציות פליליות על מי שינסה (על אדמת פולין) להאשים את הפולנים בפשעי השואה, היה ציון דרך בהיסטוריה של הקטסטרופות של עם ישראל והיהודים באשר הם. חוק שעצם אישורו בפרלמנט הפולני איים על אושיות קיומה של המדינה היהודית ועל עתידו של עם הנצח. חוק שאמור היה למנוע מאיתנו, לו נקלענו בטעות לחוצות קרקוב או לפרברי לבוב, להאשים את הפולנים ברצח עמנו. שומו שמיים! עד כדי כך זה היה איום ונורא, שראש הממשלה הסכים לבזות את זכר קורבנות השואה ואת הציווי שהשאירו לנו ולצאת בהצהרה משותפת יחד עם ראש הממשלה הפולני. 

ההצהרה, במילים אחדות, הופכת את הפולנים כולם לחסידי אומות העולם. רוב השואה הם בכלל היו לטובתנו ועסקו, בהמוניהם, בהצלתנו. חובבי ציון אלה הקריבו את עצמם בסיטונות כדי להציל נפש יהודי, וכל מי שאומר או חושב אחרת, מסתבך עם מתאוש מורביצקי וביבי נתניהו. ראו הוזהרתם.
 

טוב עשה נפתלי בנט, גם אם איחר בכמה ימים, שיצא להתקפה נגד ההצהרה המשותפת של ראשי הממשלות של ישראל ופולין, שפורסמה אתמול גם בעיתונים בישראל. המאמץ של ממשלת הימין הלאומני הפולנית להפוך בדיעבד את מאות אלפי היהודים שנרצחו בידי פולנים במהלך המלחמה לקוריוז, מקבל גושפנקא מראש ממשלת ישראל. נכון, היו חסידי אומות עולם פולנים, אבל היו הרבה יותר רוצחי יהודים ומסגירי יהודים פולנים. עכשיו, ממרחק של 70 שנה, המעטים הפכו לרבים, והרבים התמעטו למתי מעט. מדובר בבושה. ככה פשוט. טוב שיש אצלנו, גם מתוך הממשלה, מי שיוצאים נגדה ועושים צדק וסדר היסטורי עם העובדות. 
 

מעניין מה קרה להצהרותיו של נתניהו ש"עדיף שלא יהיה הסכם בכלל, מאשר הסכם רע". הם נאמרו באשר להסכם הגרעין של המעצמות עם איראן. ההצהרה הזו נכונה גם למקרה שלפנינו, וביתר שאת, כי אין תוכנית גרעין פולנית שצריך לעצור בדחיפות. עדיף שהחוק הפולני היה נשאר בתוקף (אין לו שום אפקט עלינו), מאשר הכביסה הפומבית שהעניקה ישראל לכביסה המלוכלכת של הפולנים.
 

כמה אופייני שבדיוק השבוע שיגרה אותה ממשלה פולנית התקפה משולבת על בית המשפט העליון של פולין, במאמץ להשתלט עליו ולהכפיף אותו לציווי השלטון. מי שזה מזכיר לו משהו, נזכר על אחריותו. ובאותו יום ממש, מתברר על פי מחקר בינלאומי שהדמוקרטיה הישראלית הורדה בדרגה מ"דמוקרטיה ליברלית" למעמד של "דמוקרטיה אלקטורלית". כלומר, אנחנו עדיין דמוקרטיה, אבל בעיקר סמנטית. יש בחירות, זה נכון, אבל האיזונים והבלמים מתרופפים, הממשלה משתלטת על שומרי הסף, כוחן של הרשויות האחרות נשחק, חופש הביטוי בסכנה, התקשורת במצור.
 

מזכיר לכם משהו? ארדואן, מישהו? או פולין? על אחריותכם בלבד. כי בעוד כמה ימים מגיע לכאן עוד חבר ותיק של נתניהו, ויקטור אורבן שמו. ראש ממשלת הונגריה. כן, ניחשתם נכון: ימני, לאומן, שפועל ללא לאות לריסוק המוסדות האזרחיים בהונגריה, הגבלת התקשורת, ריסון בתי המשפט והחלשת החברה האזרחית. תמיד רצינו להיות חלק מאירופה, לא? אז אנחנו בחברה טובה.

 

מה קורה ליאיר לפיד? החלטתו לתמוך בחוק הגיוס הממשלתי היא שער עצמי מרהיב. עניינית, אבל גם פוליטית. גם הקביעה ש"זה בעצם החוק של יש עתיד" בעייתית מאוד. מי שהעמידה את לפיד במערומיו בדרך הקטלנית ביותר הייתה שרת המשפטים איילת שקד, שבעודו מסביר שהוא תומך בחוק כי הוא זהה לחוק שלו, קמה ואמרה שלא רק שהחוקים לא זהים, הם שונים בתכלית.
 

שקד סיפרה בשיחה סגורה השבוע על השיחות האינסופיות שניהלה עם לפיד כשעמדה בראש הוועדה הפרלמנטרית לחוק הגיוס (בקדנציה של יש עתיד) ואיך התחננה בפניו לשנות סעיפים כדי למתן את החוק, אבל הוא סירב. אחד הסעיפים הללו היה הפקעת הסמכות לשחרר את החרדים מגיוס מידיו של שר הביטחון. שקד ניסתה להשאיר את הסמכות בידי השר. לא יקום ולא יהיה, אמר לפיד. הסמכות הזו תופקע מידיו, קבע. כך היה. בהצעת החוק הנוכחית, הסמכות חוזרת לשר הביטחון, ובגדול. אבל לפיד בשלו: הוא החליט שזה החוק שלו, ושום דבר לא ישנה את דעתו.
 

בפעם הראשונה בעידן המודרני, גם בסביבתו הקרובה ביותר של לפיד יש כאלה הסופקים כפיים בייאוש ולא מסוגלים להסביר מה אירע לבוס. הגלישה העקבית בסקרים, ההמראה המטאורית של נתניהו, הגנרלים שלא מתייצבים להתפקד בהמוניהם ביש עתיד והחיים הקשים באופוזיציה נותנים את אותותיהם במי שעד לאחרונה היה נער הזהב הפוליטי האולטימטיבי והיורש הכמעט בטוח של נתניהו, אם וכאשר יחליט מתישהו, בטובו, לפנות את הזירה. בתנאי שזה יקרה לפני 2027, כי אז אמור היועמ"ש לקבל את ההחלטה על כתבי האישום נגדו.
 

לו היה שומע כמה מחבריו הטובים ביותר השבוע, היה לפיד מתפלץ. עד היום הוא דווקא הפגין כושר עמידות לא רע, יחסית לפוליטיקאי בעל ותק של חמש שנים. הוא דבק בשיטת הפעולה שלו גם בימי סגריר וראה פירות בעונת הקציר. הוא נמלט מהשמאל כמיטב יכולתו ובנה את עצמו כגרסה המשוכללת יותר, מושחתת הרבה פחות ושפויה בהרבה של נתניהו. כל זה נתון עכשיו בסכנה. 
 

הוא רחוק 2־3 מנדטים מהמעט שיש לאבי גבאי, וראשות הממשלה בורחת ממנו יותר מהר מכפי שהוא בורח מה"שמאל". לפיד חי בתוך אוקסימורון מובנה. מנוע הצמיחה החשוב ביותר שלו הוא החרדים. עליהם הוא קם, עליהם ייפול. הפרדוקס הוא שככל שיכה בחרדים ויצמח במנדטים, כך יקטן הסיכוי שלו להרכיב ממשלה, כי בלי חרדים אין שלטון לגוש המרכז־שמאל, נקודה. הוא מנסה לרבע את מעגל הקסמים הזה כבר חמש שנים, ללא הצלחה. התעטף בטלית, הפריש חלה, הכניס כלה, אבל כלום. ליצמן עדיין יורק שלוש פעמים כשלפיד עובר מולו ברחוב. אז הוא שובר בפראות לצד השני, תומך בחוק שלא יגייס אפילו חרדי נוסף אחד, וממשיך להתחפר בביצה הטובענית. לא קל לו.
 

אחרי כל זה, אסור להספיד את לפיד. הוא כבר קם, נפל וקם מחדש. הוא קאמבק־קיד קלאסי. הוא רחוק מאוד מלהגיד את המילה האחרונה, ואף על פי שמצבו לא פשוט, מצבם של כל האחרים בסביבה מסובך ממנו. חוץ מנתניהו - שהצרות שלו רובצות במישור הפלילי, לא הפוליטי - כמעט כל שאר השחקנים במערכת הפוליטית מחשבים את קצם לאחור. על אבי גבאי נאמר כבר הכל. הוא דווקא מגלה סימני התאוששות. יחסית, כמובן. עצם העובדה שחתרני המחנה הציוני לא חוררו עדיין את גבו נחשבת להישג משמעותי. גם משה כחלון לא ממש ממריא. אולי אפילו להפך. ככל שיציג הישגים בתחום מחירי הדיור ויידה כסף בציבור, כך הוא ממשיך לגלוש בטבלאות הסקרים. 
 

לכחלון אין מצביעי ליבה. אין לו גרעין קשה. על הבלטה שלו התיישבה אורלי לוי־אבקסיס. יואב גלנט כבר מאותת ימינה והולך לו על הראש בפומבי. שר השיכון נצפה באירוע של חברי ליכוד, יצא בפומבי נגד חלק מתוכניות הדיור של הבוס שלו, ונדמה לי שהוא עושה הכל כדי שכחלון יפטר אותו. זה יאפשר לו לעבור בבחירות הבאות לליכוד, הישר אל משבצת הביטחוניסט של נתניהו. מי שלא רצה אותו כרמטכ"ל, יקבל אותו, אה, כשר התחבורה.

 

נתניהו עצמו בלחץ, כרגיל. הוא שוב בדילמה קיומית מתמשכת סביב השאלה האם לרוץ לבחירות או לא. האויב המיתולוגי הנוכחי, שמכתיב את כל המהלכים והתבהלות, הוא בני גנץ. בסקרים האחרונים יש לגנץ ביצועים לא רעים (24־25 מנדטים בראשות המחנה הציוני), אבל בסקרי עומק יש לו פוטנציאל גדול אף יותר. יש וריאציות שבהן יכול גנץ, בליווי אנשי ביטחון נוספים (משה יעלון, גבי אשכנזי) ובחיבור לאורלי לוי־אבקסיס ואולי לעוד כמה גופים, לנצח בבחירות. זו הסיבה לכך שנתניהו קורא לרמטכ"ל לשעבר "גיים צ'יינג'ר". 
 

יחד עם זאת אסור לשכוח: נתניהו יהיה תמיד בפאניקה מאיזשהו גיים צ'יינג'ר מיתולוגי אימתני. ברוב המקרים זה נגמר ביבבה. גנץ הוא דגיג זהב בים של דגי פיראניה. הביצה הפוליטית היא לא אקווריום. היא אגם עכור של דם רע וצלופחים. זה יהיה קצר וכואב יותר מהקדנציה של עמרם מצנע. כל מי שמכיר את גנץ יודע שסיכוייו לשרוד את התופת הפוליטית הישראלית אפסיים. אבל נתניהו מתכונן, נערך, מתכנן ונמתח, וזו הסיבה לכך שהוא עדיין כאן, וכל הגיים צ'יינג'רים לא.
 

הסיבה המרכזית להקדמת בחירות (לפברואר־מרץ 2019) היא להקדים את כתב האישום המתגבש אצל היועץ. בלי שהרגשנו, הודיע היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט על איחוד תיקים בפרשיות נתניהו. לא עוד כתב אישום ב-1000 בנפרד, וב-2000 לחוד, שלא לדבר על 4000. הכל ביחד. שאפו. רק חבל שזה גם אומר ששום דבר לא יקרה לפני אמצע השנה הבאה. גם איחוד לוקח זמן. וברור שגם היועץ לוקח את הזמן שלו. בינתיים הוא אישר לראש הממשלה לממן את עורכי הדין, שאמורים להגן עליו גם בפרשת המתנות, באמצעות אותם טייקוני הון זרים שחלקם העניקו את המתנות מלכתחילה. אלה הן נפלאותיה של מערכת הצדק הישראלית שטוחנת לאט, את עצמה. 
 

אבל למה לעצור כאן? למה שלא נציע שכל מימון משפחת נתניהו מלכתחילה יעבור לאותם ספנסר פרטריצ'ים, מה שיפטור אותנו מהעיסוק האינסופי בחמגשיות, בקבוקים ממוחזרים, מתנות, תכשיטים, חליפות, סיגרים, בקבוקי שמפניה, מעונות ומתנות? תחשבו על ההון שזה יחסוך לאוצר המדינה. על האנרגיה שתתפנה. כל אותם עשרות פקידים, משרתים, מלחכי פנכה למיניהם שאצו־רצו שנים ארוכות כדי לאשר הוצאות, ליישר חשבונות, להסיט מכאן לשם ולקמבן משם לכאן, יוכלו להירגע. תארו לעצמכם איזה אפקט יהיה למהלך כזה על בריאותם הנפשית של כל העוסקים במלאכה, כל אלה שנאלצו להיקלע, באירוע כזה או אחר, לרשפיה של אותה "גברת" טובה ומיטיבה, צדקת שמקדישה את מרב זמנה לסיוע לעשוקים ולעניים, תוך שהיא משתדלת לא להפוך לענייה בעצמה.
 

מי שעוקב אחרי הפרשיות הללו זיהה בתחילת השבוע תחילת תזוזה באשר לקו ההגנה האופציונלי. אף על פי שעו"ד יעקב וינרוט ניסה, בזמנו, לשכנע את היועמ"ש יהודה וינשטיין לפטור את שרה נתניהו מאחריות פלילית לנוכח מצבה הנפשי, המשפחה עצמה דחתה על הסף כל אפשרות לטעון לאי־שפיות. והנה, בתחילת השבוע, אחד משתוליה של המשפחה בתקשורת צייץ קריאה נרגשת ונואשת ל"עמיתיו", לבל ימשיכו לעסוק בענייניה של הגברת, כי מדובר בעניינים שבנפש. פיקוח הנפש הזה מגיע כשכל נתיבי המילוט האחרים נחסמו, כתב האישום הוגש וגם הספין שלפיו מדובר בכמה חמגשיות לא מחזיק שמפניה.
 

אני, אגב, אתמוך בבקשה לפטור אותה מאחריות פלילית בגין בעיה נפשית, בתנאי שבאותה נשימה יפטרו גם אותנו מעונשה. הבעיה עם הגברת נתניהו אינה במצבה, אלא במצבם של כל אלה שנחשפים אליה. העובדה שבעלה, שנבחר על ידי הישראלים לנהל את המדינה, האציל לטובתה חלק ניכר מסמכויותיו. לו נהג כפי שהציע לו פעם חבר נעוריו גבי פיקר, עדכן את התקשורת במצב וביקש להתחשב בו, אפשר היה להבין את המצוקה. אבל נתניהו נוהג בצורה הפוכה: הוא הפך אותה לפוסקת האחרונה, לזו שקובעת מי יבוא ומי ייצא, לאן ניסע ומי יעלה על המטוס, זו שמקוממת ומשפילה, מדיחה וממנה. כל פעיל ליכוד זוטר יודע שכדי שמשהו יקרה, צריך לגייס אותה, לא אותו. היא כבר תביא אותו. הטירוף הזה צריך להיפסק. בועת הטרלול הרדיואקטיבית של בלפור חייבת להתפוצץ. 
 

יותר מכל אחד אחר במדינת ישראל, זו אחריותו של היועץ המשפטי לממשלה. הוא היה כבר מזמן צריך להפקיע את הסמכויות שהיא נטלה לעצמה. להודיע שאסור לה לחלק פקודות לעובדים, מכיוון שמדובר במתקן ממשלתי ולא בארמון אישי. להשליט סדר. לאכוף שפיות. למיטב ידיעתי, הוא לא עושה את זה. הוא אוסף חומרים, עדויות, עדי מדינה ובעיקר אומץ. נקווה שמתישהו תצטבר המסה הקריטית הנחוצה.