התמונות מהשאנז אליזה סיפרו את כל הסיפור. העם הצרפתי כמה לרגעים של שמחה. נבחרת כדורגל שמורכבת מלבנים ושחורים, שמייצגת אומה שנגועה בגזענות אלימה, עשתה את ההבדל, לפחות לכמה ימי שמחה. אולי שבועות. 
צרפת לא הייתה הנבחרת המבריקה בין 32 הנבחרות שהופיעו ברוסיה 2018. האמת היא ששום נבחרת לא הבריקה, אבל צרפת הייתה יעילה, הכי יעילה שאפשר. במחצית הראשונה נגד קרואטיה שחקניה בעטו פעם אחת לשער היריב – אבל סיימו עם שני שערים. במחצית השנייה זה כבר היה סיפור אחר, של ילד בן 19 וחצי, קיליאן אמבפה, שרק צריך להתנהג יפה, בלי שטויות, כדי להיות מספר אחת בעולם בתוך שנתיים־שלוש. 
שישה שערים בגמר לא ראינו מאז לונדון 66', עם שערוריית השער שלא היה, אבל נזקף לזכותו של ג'ף הרסט. ברוסיה 2018 הציגה פיפ"א את המלך החדש – מערכת ה־VAR – שהפכה את השופטים להולוגרמות אנושיות באמצעות נטילת הסמכות להחלטות קריטיות. הדור הצעיר בעולם ניצח את השמרנות הפרימיטיבית, והכדורגל היה למשחק הכדור האחרון שמערב טכנולוגיה בהחלטות שיפוט. אומנם רק שלוש (נבדל, כרטיס אדום וכדור עונשין מ־11 מ'), אבל ייתכן שעד קטאר 2022 יתווספו עוד החלטות שנויות במחלוקת. 

מלך השערים ברוסיה 2018 היה השער העצמי. סגן המלך היה השער מכדור נייח. הכושר הגופני, העצימות בפעולות יסודיות, הטכניקה האישית - כולם השתפרו באופן ניכר. כולם כבר מכירים את כולם ולא יאפשרו לכוכבים דונם להחכרה מאמצע המגרש ל־16. תפקיד המגן התעצם, עמדת השוער – אולי החשובה במשחק – קיבלה הכרה מחודשת. אך רק קספר שמייכל הדני הפגין יכולת שיא. עמיתיו לא היו נקיים מטעויות איומות, ומדובר בשוערים שמוגדרים כטובים בעולם. 
הכדורגל הדרום אמריקאי מת באופן סופי אחרי 24 שנות גסיסה. אי אפשר לרקוד יותר במגרש, אף שהיכולת האישית של ברזיל, קולומביה וספרד גבוהה הרבה יותר משאר המתחרות. הסגנון שמשוחק באירופה הוא זה ששולט בעולם, והשליטה הזו רק תתעצם, עם ההגירה המבורכת של כדורגלנים מדרום אמריקה, מרכז אמריקה ואפריקה לקבוצות האירופיות.
המונדיאל ברוסיה היה ניצחונו הגדול של ולדימיר פוטין. הארגון והביטחון שחשו האורחים מרחבי העולם לנוכח אמצעי הביטחון בערים השונות, אפשרו לאחד המנהיגים החשובים בעולם, להראות שגם – ואולי רק – בדיקטטורה אפשר להפיק אירוע בסדר גודל כזה ללא הפרעות מהותיות. את המציאות שבה ראשי ממשלות באו לרוסיה לעשות כבוד ינצל המשטר הרוסי בהמשך. בארבע שנים היו ברוסיה אולימפיאדת החורף (סוצ'י 2014) והמונדיאל. השלב הבא הוא התמודדות על אירוח משחקי הקיץ ב־2032 כדי לסגור מעגל על עוצמתה של רוסיה. אבל עד אז אלוהים גדול. 
תופעה מעניינת הייתה נבחרת רוסיה, שאומנם נהנתה מבית מוקדם קליל, אבל הפתיעה את העולם בהגעה לרבע גמר. היה חסר לה פנדל אחד כדי להגיע לחצי הגמר על חשבון קרואטיה, אבל הקרואטים הגיעו לגמר. אומנם האוכלוסייה בקרואטיה מונה 4.2 מיליון איש, אבל יש בה 130 אלף כדורגלנים מתחרים. בישראל, שאוכלוסייתה כפולה משל קרואטיה, יש 35 אלף מתחרים. לכן לא נגיע לכלום ושום דבר עד סוף המאה לפחות.  
בעוד ארבע שנים יהיו כוכבים אחרים. רונאלדו ומסי, אם יופיעו, יהיו בשלהי הקריירה. המשחקים יהיו בנובמבר־דצמבר בגלל תנאי מזג האוויר המדבריים בקיץ הקטארי. לפחות עד אז נזכור שהיה מונדיאל מרגש. ספאסיבה, רוסיה.