עד שיפורסמו השורות האלה (שנכתבו ביום חמישי), ייתכן מאוד שנהיה כבר בעיצומה של מערכה בעזה. אבל גם אם היא תידחה למועד אחר מסוף השבוע הזה, נראה שבקרב שני הצדדים התגבשה ההבנה שהמערכה היא בלתי נמנעת. היא יכולה לפרוץ בעוד יום, שבוע או חודש, אבל היא תפרוץ. לכן השאלות שצריך לשאול הן מה נרצה להשיג בעימות הזה, ואיך לנהל אותו.
ההישג הצבאי של צוק איתן וההרתעה הארוכה של 44 חודשים שהביא - נשחקו באי־העשייה של הממשלה. לאורך כל השנים האלה כתבתי כאן באריכות על ההזדמנויות שלא נוצלו מול עזה, ולא אחזור על כך, אבל נכנסנו בשבועות האחרונים למצב חדש, שהמוצא היחיד ממנו יהיה במערכה רחבה יותר.
כיבוש הרצועה, על המחירים האסטרונומיים שכרוכים בו והיעדר התוחלת, הוא לא יעד רצוי. לשמחתי, אין בקבינט וגם לא בדרג הצבאי הבכיר מי ששואף לכך. גם היעד הפופוליסטי של "מיטוט שלטון חמאס" לא על הפרק. לישראל נוח שיש בעזה שליט ברור ויעיל, גם אם הוא אויב, והמטרה היא לשמר את השלטון הזה, יעיל אבל מוחלש. היעד של המערכה הבאה בעזה יהיה להחזיר לישראל את ההרתעה, והפעם גם לנצל את זמן ההרתעה שיושג להסדרה שתיטיב את מצבם של תושבי הרצועה ותגביל את יכולת החמאס להתחמש. הפעם גם יש ממשל אמריקאי אוהד, שבצוק איתן לא היה, וגם ממשל מצרי שייתן את הגיבוי מצדו.
בצה"ל וגם בקבינט מעריכים שניתן להשיג את היעד הזה במערכה קצרה ואלימה. לא זחילה איטית במדרגות הסלמה בנוסח צוק איתן, אלא בשיטת "מבצע סבתא": "אתה מתחיל בשיא המהירות שלך ומשם מגביר".
ישראל כבר איבדה את יתרון ההפתעה, והיא מתגלגלת למערכה הזו כשחמאס מחופר וללא מטרות איכותיות. לכן, המאמץ יהיה לפגוע בנכסים סמליים, כדוגמת הבניין שהופל אתמול בעזה.
כן, פינוי
רק ביום ה־48 של צוק איתן העזה ישראל לפגוע במגדלים בשכונות המבוססות של עזה, וזה מה שהביא את המערכה לסופה. זו תהיה נקודת הפתיחה של המערכה הנוכחית. בתנאים האלה ישראל לא תוכל לפגוע בהנהגת חמאס, וצריך לקוות שצה"ל ישפר את יכולותיו לפגיעה בחוליות השיגור. התקווה היא שחמאס יירתע לנוכח הנזק ויבקש לעצור, אבל אם יתעקש להמשיך - ישראל תישאב למערכה קרקעית.
לחמאס כ־25 אלף לוחמים המאורגנים בשש חטיבות אזוריות, מהם יותר מ־2,000 אנשי כוח נוח'בה - הכוח ההתקפי של חמאס - שאמור לחדור ולפעול בשטח ישראל. ברור שעדיף היה לנהל את המערכה הזאת כשהמכשול התת־קרקעי יושלם, אבל הקמת המכשול תסתיים רק בעוד שנה ונראה שהמערכה תקדים אותה. לחמאס יש עדיין מנהרות חפורות לשטחנו שלא התגלו, וזה ידרוש מצה"ל מאמץ הגנה משמעותי והבנה שלא הייתה בצוק איתן - שהמלחמה יכולה להתנהל גם בשטח ישראל.
בארבע השנים האחרונות הצליח חמאס לייצר ולאגור יותר מ־14 אלף רקטות - כמות גדולה מזו שהייתה לו ערב צוק איתן. הוא למד את היעילות וגם את החולשות של כיפת ברזל, והבין שהיכולת שלו להשפיע בטווחים הארוכים היא מוגבלת. לכן, את עיקר המאמץ השקיע בייצור רקטות קצרות טווח, ובהן גם רקטות עתירות משקל, בנות כמה מאות קילוגרמים. המטרה שלו במערכה הזאת תהיה לגרום לפגיעה משמעותית מאוד בעוטף.
רכיב משמעותי בהצלחה הישראלית יושג בפינוי מהיר של תושבי העוטף, בטווחים 0־7 ק"מ, שישלול מחמאס את היכולת לגרום לנזק משמעותי. פינוי כזה יוכל להתבצע רק לאחר השגת ההפתעה, אבל צריך להיערך לו מראש. לכל הקיבוצים בעוטף יש תוכנית פינוי מסודרת לקיבוץ אחר שיאמץ אותם. עכשיו יש צורך להכין לעיר שדרות ולמושבים סידורי פינוי מתאימים.
כן, פינוי יישובים נשמע כסותר את האתוס הציוני, אבל פה מדובר על פינוי תושבים, שישפיע דרמטית על תוצאות המערכה. אין סיבה להעניק לחמאס את האפשרות לפגוע בתושבי העוטף, שהשהייה שלהם שם בזמן מלחמה אינה חיונית. שלא כמו בצוק איתן, צה"ל כבר למד את הלקח (במחיר דמים כבד) - והפעם לא יהיו מפקדות, מנהלות ושטחי כינוס בטווח הרקטות הקצרות. אין סיבה לחשוף חיילים לטווח המרגמות והרקטות הקצרות.
המטח האחרון
המודיעין שיש כיום לצה"ל על עזה טוב בסדרי גודל מזה שהיה בצוק איתן. אחת המטרות תהיה לשחוק את ואת יכולות הייצור של חמאס ואת ארסנל הרקטות הזה לפני שהן ישוגרו. המלחמה צריכה להסתיים כשחמאס איבד נכסים משמעותיים, הן במנהיגים ומפקדים הן בנכסים פיזיים.
האם ניתן להשיג את כל זה בכתישה מהאוויר? אפשרי, אבל לא מובטח. צריך להכין תמרון קרקעי ממוקד ויעיל, אבל לשאוף שלא לבצע אותו, כי המחירים שלו ינטרלו את ההישגים. מכת הפתיחה חייבת להביא את ההישג המהדהד שאחריו לא יהיה חשוב מי ירה את המטח האחרון. כי כמו תמיד - זה יהיה חמאס.
בצד הגזרים, המלחמה הזאת צריכה להסתיים כשלעזה יש עתיד של פיתוח כלכלי, הקלה משמעותית במצוקות של תושביה, כמו מים וחשמל, וגם מוצא מבוקר ומפוקח אל העולם, שיאפשר לישראל סוף סוף להתנתק ממנה סופית. תושבי עזה יוכלו לצאת אל העולם, ואין ספק שרבים מהם יבחרו לחפש את מזלם במקום מוצלח יותר. כמובן שהסדרה כזאת חייבת לכלול גם את סוגיית השבויים והחללים.
נוסחת "שיקום תמורת פירוז" נשמעת קוסמת, אבל היא לא ריאלית. אף אחד במזרח התיכון לא מתפרז מרצונו. סיום המלחמה צריך להביא הסדרה שתיתן לישראל יכולת לצמצם משמעותית את ההתחמשות של חמאס בכל התחומים, וגם בידול בין עזה לבין הרשות הפלסטינית ביהודה ושומרון. צריך כבר לזנוח את הפנטזיה של המלכת הרשות הפלסטינית על הרצועה, ולהבין שבידול רק משרת את האינטרס שלנו.
המלחמה הזאת לא תהיה הכרחית. אפשר היה להביא להישגים האלה בארבע השנים שבהן חמאס התחנן להסדרה מול ישראל. אבל אחרי הדינמיקה של החודשים האחרונים, נראה שכבר אין דרך חזרה. היא תכאב לנו והיא תכאב הרבה יותר לעזה. צריך רק לקוות שהפעם הקורבן שלנו לא יהיה לשווא ושהמנהיגות תדע לתרגם אותו ליצירת מציאות טובה יותר.
הכותב הוא הפרשן הצבאי של חדשות ערוץ עשר
[email protected]