קשה לי, אני מצוי במועקה. בטני מתהפכת בכל פעם שאני חולף על פני בית הספר בשכונה. מיד עולה לי בראש התמונה של נפתלי הגבר, אל־צבאות־אדוני, המומחה לחינוך המונים, מתגאה בנסיך שלי שהפך לעוד פרט סטטיסטי בחמש יחידות מתמטיקה. "יואו", יצייץ אל־צבאות־אדוני, "לפני שהשם מלכותא דינא הפקיד בידי את מערכת החינוך, 35% מתלמידי התיכונים בישראל, נתנו רק בירוק ודפקו 'זוקות' של וודקה זולה 50 מ"ל בפיצוצייה השכונתית. והנה בחלוף השנים 39.949% מילדי ישראל חובשים כיפה קטנטנה כמו שלי, וכמוני הם גאונים צדיקים קטנים, שעברו 5 יחידות במתמטיקה. כפיים לי".
ואז אני עוצר את הרכב, רץ לגדר של הסטאלג של בנט, שהילדים קוראים לו כאן "בצפר", ומקיא את נשמתי. דיאטה לא רעה אגב, הפחתתי בשבוע ארבעה ק"ג. כן, בתחילת החודש הבא, קצת לפני ערה"ש תשע"ט, הנסיך הצדיק שלי, גיאצ'ו, יתחיל בעזרת השם־השוטר־והשופט, תקופת כליאה של 12 שנים. אין כאן הפחתת שליש על התנהגות טובה, הוא עוד פריט סטטיסטי במערכת, מספר זהות, שמתחיל את תקופת ההכשרה של "טוב למות בעד ארצנו, עדיף עם 5 יחידות במתמטיקה".
בגילי, כבר הייתי צריך להיות הרבה אחרי. אני בגיל של סבא, לא של אבא שמלווה את בנו לסטאלג ומשתדל שלא להקיא לידו, או ליד כיפוש. במיוחד לא ליד כיפוש, כי אני שונא לשמוע אותה עם האמירה: "אוי מאמי, אתה כזה רגיש, לא להאמין כמה".
ירדן הבכורה בת 27, יולי בת 23, צלחתי כבר את התעלה של מערכת החינוך הפרימיטיבית שלנו לפני שנים, באמצעות אסדות שאני בניתי, לא אריק שרון. אני אומנם נותן פה ושם input לעבודות סמינריוניות של הבנות באוניברסיטה, כתבתי להן את הבגרויות בשל"ח ובחינוך גופני, ברורררר שגם באזרחות, ועכשיו אני ברגרסיה לשלום כיתה א', ועוד של מישהו שמפחיד אותי כמו אדון בנט - שרוצה ללמד את הבן שלי שמותר להרוג ילד בן 8 שטומטם בידי רוצחים, אם הוא משגר עפיפון תבערה.
אף אחד לא יודע, אבל אני חושש כבר חצי שנה מהטראומה הזו של גיאצ'ו. הוא ילד מדהים, שורד אמיתי ברמ"ח איבריו לכל חייו, ניחן בנתינה אינסופית, סקרן לדעת כל מה שאפשר - ועכשיו מערכת החינוך תסרס כל אונה איכותית במוחו של הילד, שיחגוג (בפעם הרביעית הקיץ) את יום הולדתו השישי. הוא כבר לומד שח וחשבון מגיל 5 אצל מורה פרטית (מה לעשות? הוא חייב לעמוד בקריטריונים של המצביא עם הכיפל'ה), הוא ספורטאי מלידה, עם מבנה אנתופו־מטרי סלאבי ייחודי, שוחה כמו דג ולא פוחד מכלום. בניגוד לאביו שפוחד בדיעבד, רק אחרי שהוא עושה שטויות. הבעיה עם הילד שהוא לא שטינקר. הוא לא יודע להלשין, וזה בניגוד מוחלט לבית היהודי הלבן, ומצביאו הנעלה אדון בנט, שפיתח את ההלשנה, ההשטנקרות, החתרנות, המפגשים בשו־שו בדירות בבאר שבע עם מח"טים עם כיפל'ה על הראש כדי שידליפו לו - לדרגת אומנות בהישרדות. כן לגיאצ'ו שלי צפויות בעיות עם השיטות האלה.
***
החששות קיבלו תבנית מציאותית כאשר הצוות בגן ובמועדונית (מדהים באיכותו. אין לי מספיק מילים כדי להוקיר את תרומת הגננות, עופרי וגלית, והסייעות שלהן לאושרו של בני), נציגות שפ"ח, מת"ח, חל"כ, קת"ח וכל הבלה־בלה הפסאודו־חינוכי, קראו לכיפוש ולי לפגישה בגן. הם הראו לנו דוח מעקב על גיא, והמליצו שהוא חייב להירשם לבית הספר יהודה מכבי בתל אביב. אנחנו לא גרים באזור. באזור שלנו יש איזו מדמנה חינוכית בסיסית, שרוב ההורים של התלמידים ששובצו כשבויים בה מקללים לדבריהם את היום שהפקידו את הילדים שם, וסופרים את הימים לסיום כיתה ו'.
ביקשתי מכל הווייבערס, שבאמת התכוונו רק לטוב (באמת, באמת, מהלב) לצייד אותי בהמלצות בכתב. הן נענו בשמחה, כולל הפסיכולוגית המחוזית של
שפ"ח, אישה דתייה שהתאהבה בו מהרגע הראשון שפגשה בו בגן העירוני. הוספנו גם המלצות של פסיכיאטר ילדים, מומחוי גדול ומוכר, ושל מטפלת בתנועה שעבדה איתו שנתיים, וכיפוש ניילנה וכרכה את כל החומר לאוגדן יפה.
במרץ מסרתי את האוגדן למחלקת הרישום בעיריית תל אביב, חתמתי על בקשה ליהודה מכבי - וביקשתי לקיים שימוע אצל כל העדה־יונתיות של מפלגת החינוך בעירייה, שאליו אביא את כל המומחים - שהצהירו בכתב על הסכמתם להופיע בשימוע כזה. פעלתי לפי הנהלים, כאבא של גיא. לא תיבלתי את הבקשה בהפעלת קשרים שאינם חסרים לי - כי עם הילדים שלי, אני מתעקש לא לזהם תהליכים שקשורים בהם. אומנם אני זונה קשישה בבית הבושת של הטיפשורת בישראל, אבל איני דורש אתנן, שבאמצעותו הילדים יקבלו הטבות והנחות שלא מגיעות להן. עם מה שנותנים, נתעמת. מספיק שהאבא חלאה ומוגדר כשמאל בוגדני, עוכר ישראל ומתעב יהדות ציונית־פאשיסטית־גזענית־רקובה־לדורותיה. המציאות שלפיה לא נכחתי בקלפי בבחירות ארציות ו/או עירוניות כבר 34 שנה, והספירה נמשכת, מעולם לא שימשה לי כהגנה. גם לא העובדה שאני מתעב שמאל, ימין, דתיים, חרדים וערבים - באגם הדרעק לדורותיו - גם 40 שנה קדימה, ממש לא עוזרת.
הפקידה אמרה לי שיהיה בסדר, ותשובה תתקבל בתוך חודשיים־שלושה. שוב הדגשתי שבמקרה שהבקשה תענה בשלילה, אני מבקש שימוע. היא אמרה
שזה נרשם. כעבור חודש צפינו כיפוש ואני בכתבה במהדורת חדשות על בית הספר יהודה מכבי. דווח בה שהמנהל הוא אייקון חינוכי, שאין שיעורי בית וששיטת הלימודים והקניית הערכים אהובה על הילדים. מיד אמרתי לכיפוש שתם הטקס, כל העולם ואשתו ירצו לרשום את ילדיהם דווקא לסטאלג הזה. כי זה טרנד, כמו הפורטנייט הדבילי. עם הספר (של ספרי בישול ואלבומי ניצחון על העראברים כמובן) הוא מצבור של טרנדים, ואם בית הספר מומלץ בטלוויזיה, אין לנו סיכוי.
"טוב", אמרה האישה, "תהיה עם העירייה בקשר. ומה שיהיה יהיה. רק אל תריב עם אף אחד".
אז הייתי תשע פעמים במחלקה, נפגשתי עם כל המנהלים, ביקשתי מהם לעיין בחומר המצורף ובמחילה והתרפסות בפני השלטון, לנסות להקל על הילד את הקליטה במוסד החינוכי. כולן חייכו אלי בנעימות, והבטיחו לחזור עם תשובה.
זה לא קרה. ב־1 ביולי כיפוש אמרה שכל הילדים בגן כבר שובצו לבתי ספר, וכדאי שאלך לברר מה קורה. אז הלכתי, והודיעו לי ביובש שהבקשה נדחתה. שאלתי, אז עדיין בנימוס, מדוע, מה הסיבה, ומדוע לא מקיימים שימוע לבקשה חריגה, וכך השיבו לי: "למה? ככה. כך החלטנו. אין שימועים אצלנו, אנחנו מחליטים וזהו". טוב, אז עלה לי הראש לדם, כרגיל, ואמרתי מה אני חושב על בירוקרטיה, על פקידים בזויים שקובעים עתיד של ילד ב־47 שניות - בלי להציג בפני שאר הביזיונות הפקידותיים את התיק האישי של הילד - ופוגעים בו במזיד ובמכוון, רק כי צריך לרוץ הביתה בשלוש.
אז הזמינו לי משטרה, כנהוג בשלטון פשיסטי שמתחזה לדמוקרטיה שמחנכת בכל יום למקרתיזם, ומיטיבה עם האזרח כמובן. השוטרים לקחו אותי איתם, בפעם המי־יודע־כמה בחיי, המפקד שלהם אמר שהוא מאוכזב ממני כי אני ילדותי, והוא באמת אוהב אותי, אבל מאחר שזו לא הפעם הראשונה שהוא נדרש לפנות אותי ממוסדות ציבור, נמאסתי עליו לגמרי. הסכמתי איתו שאני מאוס חסר תקנה, ונסעתי הביתה. אבחנתי את עצמי כלוקה בהתקף זעם בלתי נשלט. דאגתי לווליום 5 מ"ג מחבר שבולע אותם כמו סוכרזית, ונרדמתי לחמש שעות.
***
התעוררתי כדי לקחת את גיאצ'ו לאימון שחייה אצל יוסי, ובדרך חלפנו על פני בית הספר השכונתי. הוא זרח מאושר ושאל מתי הוא מתחיל את ה"בצפר". עניתי לו שעוד חודשיים, ויהיה לו כיף שם. אבל הבטן מיד התהפכה לי, כי ככה זה שמשקרים לילד שלך.
החלטתי, באיחור של אידיוט, להפעיל קשרים. הגעתי לעוזרו האישי של ראש העירייה, רון חולדאי. הנ"ל הסביר לי שבגלל הביקוש ליהודה מכבי, ועד השכונה שבה ממוקם בית הספר, דרש מהעירייה לא לקבל תלמידים על־אזוריים, כדי שלא יהיה להם לחץ של מכוניות בבוקר. ונוסף לכך הם לא מעוניינים
שכמות התלמידים בכיתות תעלה בשביל תלמידים שאינם גרים באזור הרישום.
מתברר שיש ערים של "הציונות הדתית", כמו פתח תקוה למשל, שלא רוצות ללכלך את המרקם העדין בחיים של בנותיהן החסודות עם יוצאות אתיופיה, או סתם פרענקיות רחמנא ליצלן, שיהרסו להן את השידוך ואת "הוורט" - וישנן ערים שבהן תושבי השכונות לא אוהבים עומס תנועה בבקרים ואחר הצהריים. זה פוגע להם באיכות החיים, וראש עירייה צריך להיבחר השנה, וגם המ"מ שואף לג'וב ועוד כמה חולמים, אז נותנים להם מה שהם מבקשים.
שמע יקירי, בוא נהיה ענייניים. אתם צריכים לדאוג לבייביסיטר למאות אלפי ילדים, אני לא הייתי מפקיד דג זהב בידיים שלכם. אבל יש חוק, מה לעשות? תן
לי אלטרנטיבות, כיפוש תבחר איפה יהיה לילד טוב יותר, לעומת מחנה השבויים המחליא שבשיכון שלנו. אז הוא הבטיח להכין לי רשימה.
אבל כיפוש מצמצה ראשונה. "מאמי, אני רושמת את גיא בשכונה. ננסה, אולי יהיה לו טוב כאן? ההמתנה הורסת אותי, אני לא בנויה לזה, אני לא כמוך, לא אוהבת מלחמות".
תקשיבי לי, ותקשיבי טוף. נכון שאם אני משתין על המערכת - ואני משתין עליה - היא רק תתרטב. ואם המערכת תשתין עלי, אני אטבע. אבל תני לי לקחת את הסיכון. זה העתיד של הילד, אז במקום ללכת לסטאלג המזעזע והמוזנח הזה כאן, נלך אני וגיא ב־1 בספטמבר לבלות בקומה השנייה בבניין העירייה. האמיני לי כשהוא יראה את כל ערימת הכלומה ומאומה הסרוחה הזו, הוא יחכים יותר. גם אני למדתי טוב ברחובות, הכי טוב זה בית הספר של החיים.
"לא רוצה. זהו, החלטתי ואני ארשום אותו כאן, וגם במועדונית".
בסדר, אם זה מה שהיא רוצה, זה מה שיהיה. אני כמובן לא אפקיר את בני במערכת חינוך מתוסבכת באידיאולוגיות, שרק לפני כמה חודשים שלחה עשרה תלמידים למות בנחל - רק כי האמונה באל הגדול והנורא גרמה לבוסים לחשוב שהם מבינים גם במזג אוויר. מאחר שהבוס הגדול הוא מתנחל, בחור נ־פ־ל־א, שכל הכיפות ממליצים עליו, אין ועדת חקירה. וגם נפתלי הגבר ברח מאחריות - כרגיל.
***
מעבר לעובדה שבכל פעילות חוץ מבית הספר אהיה נוכח כהורה מלווה (כמו עם בנותיי), כי אין על מי ומה לסמוך, כתבתי לעצמי את עשרת הדיברות להורה לילד במערכת החינוך.
1. אל תסמוך על המורה, תרחם עליה - אם כבר הגיעה ל־15 שנות עבודה או יותר היא משתכרת 8,300 נטו, אם שילמו לה באותו חודש. יתכן שממש עכשיו בעלה הודיע לה: מיציתי, פסיק, תודה על הכל, נקודה. אולי גם בנה יצא מהארון ממש באוגוסט, והבת ביקשה כיורים שונים לבשר וחלב, כי היא שוקלת לחזור בתשובה. אני לא הייתי עומד בעומס הרגשי הזה, אז איך היא יכולה להיות אחראית על 32 ילדים בני 6 בכיתה.
2. לבדוק הכל - אם לילד מגיעה משלבת, על פי חוק, לוודא שיש לו. במערכת כל כך גדולה ופרימיטיבית שמבוססת על גחמות של שר, מנכ"ל ובירוקרטים בזויים על אג'נדה, הם יכולים לשכוח. תזכיר להם!!!
3. בדוק את החומר הנלמד - כל השטויות שהמערכת שואפת להטמיע בילדך מיותרות בעליל. אם יסבירו לו שהים נחצה בחרבה, או שדוד ויהונתן לא היו גייז כי זה פוגע ברגשות המאמינים בשטויות - דאג לו לספרות מקצועית אמינה של חוקרים מדעיים, בלי כיפה על הראש עם אפשר. אפילו מומלץ.
4. חנ"ג - מערכת החינוך של בנט, וכל הקומיסרים הפוליטיים לפניו, מנוונת את הילדים וחושפת אותם לתחלואה קשה בעשור הרביעי לחייהם - כמובן אם הצליחו לשרוד את תהליך הגבורה על קידוש השם בצה"ל. מספיק לקרוא את המחקר של ד"ר תא"ל (במיל') אבי מויאל, שהיה ראש ענף כושר קרבי בצה"ל, כדי להבין הכל. רק 90 דקות פעילות ספורטיבית בשבוע (שהן 14 דקות פעילות נטו, לפי מחקרים) מתוך מינימום של 30 שעות לימוד בשבוע - זה אסון. דאג
לו לאלטרנטיבות.
5. חגים ומועדים - הסבר לנסיך הקטן שבכל חג ומועד כאן מציינים את העובדה שאו שהרגנו ותלינו איזה צורר, או שהוא הרג בנו. לא ידוע על אף אחד שהיה מדען אטום מהמלכים שלנו. ידוע שהם הרגו אחרים, בשביל למלוך. אז וגם היום. לוודא שלא מרעילים את הילד בשטויות האלה, שאלוהים אמר. למי הוא אמר? מתי הוא אמר? ואיזה ראיות פורנזיות יש לאירוע? אם אין, הוא לא אמר.
6. עצרות זיכרון - היה והגעת לטקס שבו משכנעים את הילד שיוסף טרומפלדור אמר: "טוב למות בעד ארצנו", לחטא את הרעל הזה במיידי. טרומפלדור לא דיבר עברית, נקודה. וכל השאר נתון לפרשנות מביכה.
7. טיולים, הופעות וכו' - תהיה נוכח. אם לא תדאג לילד, שום מורה/מנהל/מפקח, לא ידאג בשבילך. מקסימום יציעו לך פיצוי זעום אם תסכים לא לתבוע.
8. מופעים של שרלטנים דתיים בבית הספר - הסבר לילד שהם כמו מיקי מלכת הילדים. הם לובשים תחפושת ובאים להופיע. זה לא באמת ככה בחיים. למד אותו להטיל ספק בכל מה שיוצקים לו בראש, כי חלק מהיציקה מבוססת על רעל מסוכן.
9. המנהל/ת - לאחרונה חדרו למערכת מפקדים יוצאי צבא. שוב, כולם צריכים להתפרנס ממשהו, לא כל אחד מסיים אלוף או רמטכ"ל. הילד אינו יכול להתמודד עם הדוקטרינה החינוכית הזו, אתה כן. אתה כבר בוגר של הסטאלג, אתה מנוסה, אז אל תיתן למפקד/מנהל לפגוע בילד שלך. המלצה.
10. זכויות - החוק מחייב את הילד לשהות במוסד. בבירוקרטיה של סטאלג הסחלה הזה, מועסקים מאות אלפי עובדים. בשבילם זו רק עבודה, ששכרה אינו בצדה. אותך מעניין רק הילד! יש לו זכויות כתלמיד, ודא שיקבל את כולן. אל תאפשר עיגול פינות, וזכור - מוציאים כאן שם רע לחלטורה בכל המערכות, גם בחינוך. אולי בעיקר בחינוך. הבט מסביב וראה את התוצר הלאומי האנושי שלנו, אז הבנת הכול.
וואו, קשה. מצפות לי 12 שנים של מאבקים ומלחמות. אבל יהיה בסדר, כי איני מכיר דרך אחרת.