שבועיים של שקט יחסי בגבולות מעניקים לצה"ל את היכולת להתכנס לתוך עצמו ולהתחיל להתכונן לסיום כהונתו של הרמטכ"ל גדי איזנקוט. עימות הצללים מול איראן, שיצא בחלקו אל אור השמש בסוריה, והתחממות הגבול בעזה, הסיטו הצדה בשנה האחרונה את העיסוק בכשירותו ובמוכנותו של הצבא למלחמה הבאה ולאתגרים שעומדים בפניו כתוצאה מזליגת המתחים החברתיים והפוליטיים אל תוך הרקמה האנושית העדינה של צה"ל.
הצלחתו של רמטכ"ל נמדדת בדרך כלל במבחן האמת בשדה הקרב, או במורשת שהשאיר - שינויים וניהול מתוך ראייה ארוכת טווח שתיבחן שנים לאחר סיום תפקידו. החלטות שמקבל רמטכ"ל משפיעות על הספינה הגדולה שמכונה צה"ל עשרות שנים קדימה, וזה בלט במיוחד בקדנציה של איזנקוט. לזכותו ייאמר, הוא לא בא להעביר קדנציה ולצלוח אותה בשלום. כמות השינויים בצבא, הרפורמות והתהליכים שהתרחשו בתקופת כהונתו, גדולים מאוד - גם בהיבטים מקצועיים וגם בהיבטים חברתיים כמו השירות המשותף של חיילים דתיים עם נשים. איזנקוט פירק מוקשים שניצבו על השולחן במשך שנים רבות, בעיות שקודמיו העדיפו פשוט לא לעסוק בהן.
נדמה שהיום כמעט אין ויכוח שצה"ל קפא על שמריו במשך שנים ארוכות בכל הקשור לתורות לחימה, מבנה היחידות הלוחמות, כשירות והתאמת הצבא והכשרת מפקדיו לשדה הקרב המודרני. הקיפאון בולט במיוחד לנוכח הפערים הגדולים שנפתחו בין חיל האוויר לזרוע היבשה. הקיבעון ביחידות השדה בא לידי ביטוי בכל המערכות האחרונות, ממלחמת לבנון השנייה ועד צוק איתן, ולמרות הנורות האדומות שצריכות היו להידלק, שינויי העומק הנדרשים לא בוצעו בקדנציות של הרמטכ"לים הקודמים.
לצד השינויים העמוקים בצבא, איזנקוט נאלץ להתמודד גם עם הדרישות להתייעלות כלכלית ועם ההחלטה לקצר את שירות החובה. בתוך פרק זמן קצר מאוד צה"ל קיצץ אלפי תקנים של אנשי קבע, במקביל לקיצור השירות הסדיר בארבעה חודשים - שינוי שבא לידי ביטוי רק השנה, עם ראשוני החיילים שהשלימו 32 חודשי שירות.
התנגשות חזיתית
איזנקוט אינו נחשב רמטכ"ל מאיים שקצינים חוששים להביע את עמדתם בפניו, והוא משתף את אלופי המטכ"ל בהחלטות החשובות ביותר. אבל צה"ל הוא עדיין ארגון בירוקרטי וקונפורמיסטי למדי, ולא פעם ביקורת משמעותית נשמעת רק לאחר החלפת משמרת. כך היה למשל בכשלים שהתגלו בצוק איתן. משום כך, חשוב שלא לבטל את דבריו של נציב קבילות החיילים יצחק בריק, שחוזר בשנים האחרונות פעם אחר פעם על ביקורתו לגבי כשירות הצבא, חולשת זרוע היבשה ומשבר כוח האדם.
בשנה האחרונה העימות של בריק מול איזנקוט הפך לגלוי, ואם בתחילה צה"ל קיבל את הערותיו בנימוס, עכשיו זו התנגשות חזיתית. הביקורת של בריק על צה"ל היא טוטאלית, ואיזנקוט כבר מתייחס אליה כביקורת פוגענית, אישית ולא עניינית. המשבר הזה מחריף גם בגלל העובדה ששני הגנרלים נמצאים לקראת סיום תפקידיהם, וכל אחד הולך וסוגר את תרמיל המורשת שלו והנדוניה שהוא משאיר לדורות הבאים.
יש אמת בטענה של בכירים בצה"ל שלבריק אין הכלים המלאים להסיק מסקנות לגבי כשירות הצבא, ושמכתב בן 40 עמודים, שמציג ביקורת המתבססת בעיקר על שיחות עם קצינים בשטח, אין בו כדי לתת תמונת מצב מרחיבה. בצבא טוענים שבריק משיג את המטרה ההפוכה: הביקורת חסרת המידתיות שלו פוגעת באנשי הקבע עצמם, שמוצגים כבינוניים, מפחיתה את אמון הציבור במערכת וגורמת נזק מיותר לצבא. אם באמת היה רוצה את טובת צה"ל, אומרים מבקריו, היה פועל בתוך הבית ולא במופעים שכל תכליתם תקשורתית.
אנשים המכירים היטב את האלוף בריק מציגים תמונה אחרת לחלוטין, של צבא שמתעלם מהביקורת ולא מוכן לשמוע דברים שנוגדים את רוח המפקד. "מי שמכיר את בריק יודע שהביקורת שמופנית אליו לא תרתיע אותו, ובמידה רבה אף תעודד אותו להמשיך להגיד את דבריו בקול רם". לדבריהם, המתקפות האישיות כלפיו רק מוכיחות את טענותיו על חוסר יכולתו של צה"ל לקבל ולהפנים ביקורת אמיתית. בכל מקרה, בידי בריק ממצאים רבים שאותם אסף בשנים האחרונות במסגרת דוחות שערך, ובכוונתו להציג חומרים נוספים בפני ועדת חוץ וביטחון. סביר להניח שעדיין לא ראינו את הפרק האחרון בעימות
המתוקשר הזה.
מצב היחסים הזה בין מבקר למבוקר רחוק מלהיות תקין, ונדמה שלכל הצדדים יש מקום להסקת מסקנות. ובכל זאת, מוטב שבצבא יזכרו שלעתים די בקצין מודיעין אחד כדי להתריע על מלחמה שאף קצין אחר אינו רואה - במיוחד כאשר הוא מכיר את הצבא ואת דרך פעולתו ותפיסותיו במשך יותר מ־50 שנה.
צ'קים פתוחים
בין השאר טוען בריק כי קיים משבר כוח אדם גדול מאוד בצה"ל, וקיצור השירות מוצג כאחד הגורמים המרכזיים. לפי בריק, כבר עכשיו צה"ל אינו מצליח להתמודד עם השלכות החוק, וזה עוד לפני קיצור של חודשיים נוספים בשירות הסדיר הצפוי החל משנת 2020.
קיצור השירות משפיע באופן ישיר על אורך ההכשרות המקצועיות, בדגש על המערכים הלוחמים, אך גם במערכים התומכים. חלק מהפתרונות שקיבלו מפקדי החטיבות הסדירות הוא פנקס צ'קים נדיב: בצה"ל העריכו שניתן יהיה להתמודד עם חלק מפערי כוח האדם באמצעות החתמת חיילים לשירות קבע בן כמה חודשים בשכר מלא, אך מפקדים רבים לומדים כעת עד כמה מדובר במשימה קשה. בחטיבות חי"ר כמו הנח"ל זה עובד טוב, בחטיבות השריון הרבה פחות. לא מעט מפקדים שאיתם שוחחתי בחודשים האחרונים סבורים שכבר כיום המצב גבולי, ושהקיצור הנוסף עלול לפגוע משמעותית בתפקוד היחידות ובכשירותן.
הפערים בכוח האדם הם לא רק במערך הלוחם, אלא גם בכל המעטפת התומכת של הגדודים הלוחמים, באנשי הלוגיסטיקה והתחזוקה, בימ"חים, באוויר ובמודיעין, ברמה המקצועית ובהכשרות. השינוי גדול והוא יוצר זעזועים בתוך היחידות. במטכ"ל טוענים שצה"ל מתמודד עם הטלטלה היטב, אך לפי בריק המצב גרוע והמטכ"ל אינו ער לקולות ולאזהרות שמגיעים מהשטח. למעשה זהו הוויכוח המרכזי והמהותי ביותר בין הצדדים, במיוחד על רקע הקיצור הנוסף החל מ־2020, שכבר אושר בחוק.
שר הביטחון אביגדור ליברמן הביע בעבר את התנגדותו לקיצור, אך כפי שפרסם רוני דניאל בחברת החדשות, במשרד האוצר כבר מפנטזים על קיצור בחודשיים נוספים - כלומר לשירות סדיר של שנתיים וארבעה חודשים בלבד. זאת אף על פי שהתנאים לקיצור הנוסף - גיוס משמעותי של חרדים, השוואת אורך השירות בין בנים לבנות, והארכת פרק השירות הצבאי של ישיבות ההסדר - נעלמו כלא היו. לכאורה, קיצור לשנתיים וארבעה חודשי שירות נראה כמו תרחיש דמיוני, אבל כאשר ריח הבחירות עומד באוויר גם זה יכול לעבור.